ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עו"ד יניב אינסל נגד יצחק פילי :

לפני כבוד ה שופט נפתלי שילה

המבקש

עו"ד יניב אינסל - הנאמן
ע"י ב"כ עו"ד רותם שניידר

נגד

המשיבים

1. יצחק פילי - החייב
ע"י עו"ד שמעון עטיאס
2. כונס הנכסים הרשמי תל אביב
ע"י ב"כ עו"ד גיא העליון
3. פילי נצחיה – גרושת החייב
ע"י עו"ד אדם אלימלך
4. יוסף קליינמן פרלה וחיים שפרן, פודולר רות - נושים
ע"י ב"כ עו"ד אורלי גלמן

החלטה

האם לחייב זכויות משכון בדירה מכוח צוואת אביו המנוח או שאין מדובר במשכון?

א. רקע עובדתי

1. החייב נישא למשיבה 3 (להלן: "הגרושה") בשנת 1989 (להלן: " בנה"ז") ובשנת 1991 הם רכשו דירה באריאל (להלן: "הדירה").

2. בנה"ז נטלו משכנתא לצורך רכישת הדירה ואולם לטענתם, הם נקלעו למשבר כספי ולא יכלו לעמוד בתשלום יתרת התמורה לקבלן.

3. בחודש אוקטובר 1993 נחלץ אבי החייב (להלן: " המנוח") לעזרת בנה"ז והעביר לקבלן שתי המחאות בנקאיות בסך כולל של 70,000 ₪, על מנת שבנה"ז יוכלו להשלים את רכישת הדירה.

4. ביום 12.10.94 נרשם ברשם המשכונות משכון על הדירה לטובת המנוח. הודעת המשכון נחתמה ע"י עו"ד טובה כהן שציינה בטופס, כי היא חותמת על פי ייפוי כוח שקיבלה מהמנוח ובנה"ז. להודעת המשכון לא צורף הסכם הלוואה.

5. ביום 21.2.01 חתמו החייב והגרושה על הסכם גירושין שאושר בבית המשפט לענייני משפחה ובמסגרתו העביר החייב את כל זכויותיו בדירה לגרושה (להלן: " הסכם הגירושין").

6. ביום 7.11.11 ערך המנוח צוואה בעדים (להלן: "הצוואה"). בסעיף 18 לצוואה כתב המנוח כי:

"ברצוני לציין כי אינני מצווה לבני יצחק נכסים כלשהם בע יזבוני וזאת מכיוון שסייעתי לו רבות כבר בימי חיי לרבות סיוע בפתיחת העסק וברכישת דירה באריאל, כך שהוא קיבל את חלקו בימי חיי, ולכן אינני מצווה לו רכוש נוסף אחר פטירתי. כל זאת, למעט משכנתא מדרגה שנייה על הנכס באריאל, הרשומה לזכותי. עם מותי, הנני מצווה לבני יצחק את זכויותיי מכוח המשכנתא, באופן שהוא יהפוך לבעל המשכנתא במקומי".

7. ביום 27.11.11 הגיש החייב בקשה למתן צו כינוס. ביום 17.5.12 ניתן צו כינוס וביום 30.12.15 החייב הוכרז כפושט רגל ומונה נאמן לנכסיו .

8. המנוח נפטר בשנת 2013 והצוואה קוימה.

9. לאחר שנודע לנאמן אודות זכויות החייב במשכון על הדירה, הוא הגיש בקשה למתן הוראות - נשוא החלטה זו - שבה עתר למימוש הדירה, על מנת שזכויות החייב בהתאם למשכון שירש, יועברו לקופת הפש"ר.

10. לטענת הנאמן, המשכון נרשם על הדירה לאור הלוואה שהעניק המנוח לבנה"ז בסך של 70,000 ₪ וסכום זה, בצירוף ריבית והצמדה כחוק מעת נתינת ההלוואה, עומד על סך של 313,647 ₪. מאחר שהחייב לא יכול לפדות את שווי המשכון, עותר הנאמן למכירת הדירה.

11. לעמדת הנאמן הצטרפו גם המשיבים 4, שהם חלק מנושי החייב וכן נושה נוספת, חברת גמא פוטוגרפי בע"מ , שהודיעה שהיא מצטרפת לעמדת הנאמן. הכנ"ר לא הגיש עד היום את עמדתו וחלף המועד להגשת סיכומי טענותיו.

ב. טענות החייב והגרושה

1. הכספים שהמנוח מסר לצדדים לצורך השלמת רכישת הדירה היו מתנה ולא הלוואה. מעולם לא היתה למנוח כוונה לבקש את הכספים שהעביר לצורך השלמת רכישת הדירה, בחזרה. הראיה, מעולם לא נחתם הסכם הלוואה ואין כל אזכור של הסכם הלוואה במסמכי רישום המשכון.

2. במהלך כל השנים, ואף לאחר שהחייב התגרש, המנוח לא ביקש את כספו חזרה. גם לאחר שהחייב העביר את כל זכויותיו בדירה לגרושה במסגרת הסכם הגירושין, לא דרש המנוח לקבל כספים בחזרה ולא ביקש לממש את המשכון.

3. מטרת המנוח ברישום המשכון היתה רק למנוע את מכירת הדירה ללא הסכמתו, על מנת שלנכדיו - ילדי החייב – תהיה קורת גג. מאחר שהדירה נמצאת בשטחי יהודה ושומרון ולא ניתן לרשום הערת אזהרה בדבר הצורך בהסכמה למכירת הדירה כפי שמאפשר סעיף 128 לחוק המקרקעין תשכ"ט -1969, רשם המנוח את המשכון ברשם המשכונות . זאת, מאחר וזו הדרך הטובה ביותר להבטיח שהדירה לא תימכר ללא הסכמתו.

4. אף בצוואתו, לא ביקש המנוח לממש את המשכון והוא העביר את זכויותיו לבנו, על מנת שהוא זה שיוכל לדאוג שהדירה לא תימכר ללא הסכמתו וכך תובטח לנכדיו קורת גג.

5. למשכון אין קיום עצמאי. הוא נלווה לזכות אחרת שאת הבטחת קיומה, הוא משרת. בהעדר חיוב, אין זכות משכון. משאין כל הוכחה כי נוצר לבנה"ז חיוב כספי כלפי המנוח, ממילא אין למשכון כל תוקף.

6. הגרושה צירפה לתגובתה תצהיר מטעם עו"ד אבידן רומנוב, אשר ערך את צוואת המנוח והיה עד לה (להלן: "עוה"ד"). על פי עדותו של עוה"ד, המנוח אמר לו שהכספים שהוא העביר לבנה"ז היו מתנה ולא הלוואה. המנוח רשם את המשכון , מאחר שרצה להבטיח את עתידם של נכדיו והוא רצה לוודא שהדירה לא תימכר ללא הסכמתו.

7. לדברי עו"ד רומנוב, הוא המליץ למנוח להוריש בצוואה את זכויות המשכון לחייב, כדי שהוא "יוכל להמשיך ולקיים מטרה זו של הבטחת עתיד ילדיו גם לאחר מותו של המנוח, וחרף גירושיו מהמשיבה, ולהבטיח כי זכויותיהם של ילדיו לא תקופחנה" (סעיף 11 לתצהירו). כמו כן העיד עוה"ד, שהמנוח אמר לו שהוא רשם משכון: "מכיוון שאי אפשר לרשום הערת אזהרה לגבי נכסים שנמצאים באיו"ש, למרות שהכספים ניתנו במתנה ולא בהלוואה" (סעיף 9 לתצהירו) .

8. גם החייב טוען שהכספים ניתנו לבנה"ז במתנה ולא כהלוואה והם מעולם לא התבקשו להשיב את הכספים. המנוח ידע שעל פי הסכם הגירושין, הדירה מועברת לגרושה ולמרות זאת, הוא לא דרש את הכספים חזרה. מטרת המנוח ברישום המשכון היתה שכל פעולה שתיעשה בדירה ע"י הגרושה "תיקח בחשבון את טובת ילדיי" (סעיף 7 לתצהירו).

9. הגרושה טוענת לחילופין, כי היא דיירת מוגנת בדירה ולחילופי חילופין , שיש לבצע שיערוך של הצמדה למדד ללא כל ריבית מאחר שלא נקבע מעולם שיעור ריבית.

ג. טענות הנאמן והנושים

1. מאחר שהמנוח מעולם לא ויתר על המשכון, אזי ברור שהוא בא להבטיח חוב של בנה"ז.

2. החייב לא טען עד לאחרונה כי הכספים עבור הדירה ניתנו לו במתנה והוא טען שהכספים ניתנו כהלוואה. קיימים "אותות מרמה" ומדובר ב"גרסה כבושה" של החייב.

3. בצוואה לא נרשם שהכספים ניתנו במתנה ומהצוואה עולה כי מדובר בזכויות משכון רגילות. אם המנוח היה סבור שאין מדובר במשכון, אלא רק במנגנון שמטרתו למנוע את מכירת הדירה ללא הסכמתו או הסכמת החייב, הוא היה מציין זאת במפורש בצוואה. לדברי הנאמן: "המילים "מתנה", "איסור דיספוזיציה", "הבטחת עתיד הילדים" וכיוצא בזאת, לא נזכרים בצוואה ולו ברמז". הנאמן מוסיף וטוען , כי מדובר בטענות בעל פה כנגד מסמך בכתב ו"תמוה מאוד מדוע המנוח אשר היה בקיא בכל פרט, לא אזכר ולו ברמז את ההסדר שנועד לשמר את זכותו של נכדו מפני שרירות ליבם של החייב והמשיבה?" .

4. אין צורך להוכיח הסכם הלוואה, תנאי השבה ומועדי השבה, מקום שבו נרשם משכון כדין.

5. העובדה שהצוואה נערכה 20 יום בטרם שהחייב הגיש בקשה לקבלת צו כינוס, מלמדת כי מדובר בתכנון שנעשה לצורך הברחת נכסים מהחייב. המנוח לא כתב בצוואה כי המשכון נועד להגן על נכדיו ואם הוא לא סמך על החייב ודאג שהדירה תימכר על ידו, מדוע הוא הוריש לו את המשכון בצוואתו? לדברי הנאמן: "מי יתקע לידי המנוח כי הדירה אכן תבטיח את עתידם של נכדיו? שמא החייב או המשיבה – אשר לטענתם, המנוח לא סמך עליהם – ימכרו את הדירה לאחר פטירת המנוח?".

6. בשטחי איו"ש ניתן לרשום הערת התנגדות מכוח פקודת הקרקעות ולכן לא היה צורך ברישום משכון אם זו היתה כוונתו של המנוח .

7. אין לגרושה זכויות של דיירת מוגנת, מאחר שסעיף 33 לחוק הגנת הדייר לא חל על זכויות חוזיות והדירה באריאל אינה רשומה בלשכת רישום המקרקעין .

8. יש להשית על סכום ההלוואה את הריבית החוקית על פי דין ומימוש המשכון ישיא לנושים תשואה משמעותית.

ד. דיון והכרעה

1. השאלה המרכזית העומדת להכרעה היא, האם מדובר במשכון הבא להבטיח זכות כספית או שמדובר רק במגבלה על מכירת הדירה? רק אם נגיע למסקנה כי מדובר במשכון, יהיה צורך לדון מה היקף החיוב שאותו בא המשכון להבטיח.

2. במסגרת הדיון בבקשה נחקרו החייב, הגרושה ועורך הדין. מטבע הדברים, לחייב ולגרושה יש אינטרס מובהק בתוצאות ההליך ולכן יש לבחון את עדותם בקפידה.

3. החייב העיד שלא נחתם הסכם הלוואה (עמ' 12 שורה 12) ואביו מעולם לא ביקש ממנו או מגרושתו להשיב את הכספים (שם שורות 6-7).

4. למרות שהגרושה העידה בתחילת חקירתה , כי המנוח אמר לה שהכספים שהעביר הם מתנה, היא לא ידעה להשיב מדוע לא טענה זאת בתצהירה (עמ' 14 שורות 23-28) . כמו כן, בהמשך חקירתה, היא העידה שלא הוסבר לה פשר המסמך שעליו חתמה לצורך רישום המשכון וכי היא סמכה על המנוח "בעניינים עצומות" (עמ' 15 שורות 17-23) ולא הבינה את משמעות חתימתה מבחינה משפטית (שם שורה 16) . בנוסף, היא העידה שהיא "לא יכולה לזכור מה הוא אמר מילה במילה לפני 25 שנה" (עמ' 16 שורה 21) וכי "לא הסבירו לי מדוע נרשם משכון " (שם שורה 30) .

5. מעדויות החייב והגרושה לא ניתן להסיק בבירור מה היתה כוונת המנוח בזמן שהעביר את הכספים. ברם, ברור שהמנוח מעולם לא ביקש את הכספים חזרה, אף לאחר שהחייב התגרש והעביר את זכויותיו בדירה לגרושה. עובדה זו, תומכת בטענת החייב והגרושה, כי המנוח לא העביר את הכספים בתורת הלוואה. שהרי אחרת, מדוע מעולם לא ביקש את כספיו חזרה?

6. עדותו של עו"ד רומנוב היא עדות חשובה. מדובר באדם שהיה יועץ של המנוח ואין לו כל אינטרס ב תוצאות הליך דנן. עדותו היתה חד משמעית, כנה ומשכנעת ביותר. לדבריו, המנוח היה אדם "דעתן ועקשן" (עמ' 17 שורה 25) ומטרת רישום המשכון היתה "לוודא שכל פעולה שתעשה בדירה הזו ישאלו את דעתו... שזה למעשה סוג של הערה בדבר צורך בהסכמה " (עמ' 17 שורות 29-31). המנוח סבר כנראה , כי בנו יעמוד על המשמר וימשיך לוודא כי הדירה לא תימכר ולנכדיו יהיה בית להתגורר בו.

7. עוה"ד הסביר, שמאחר שהדירה לא רשומה בלשכת רישום המקרקעין, זו הדרך הטובה ביותר למנוע מכירתה ללא הסכמה של המנוח (עמ' 18 שורות 20-22).

8. עוה"ד העיד בצדק, כי דבריו של המנוח היו "בניגוד לאינטרס הכלכלי שלו" (עמ' 19 שורה 1). עוה"ד העיד, כי במועד שערך את הצוואה עבור המנוח , הוא לא הכיר אף אחד מהמוטבים על פי הצוואה (שם שורה 21) ולכן ברור כי עדותו הסדורה והאובייקטיבית היא עדות מוצקה ומהימנה.

9. העובדה שלא נחתם הסכם הלוואה והעובדה שהמנוח אמר במפורש לעורך הדין כי כל מטרת רישום המשכון היתה להבטיח שהדירה לא תימכר ללא הסכמתו, על מנת להבטיח קורת גג לנכדיו, מלמדות כי אכן אין מדובר במשכון שהוא ערובה לחיוב כספי.

10. מדובר בתחליף לרישום הערה בדבר צורך בהסכמה לביצוע עסקה. הא ותו לא. אין מדובר בזכות בעלת שווי כספי שהוענקה לחייב בצוואה.

11. זאת ועוד: בסעיף 10 להסכם הגירושין נקבע כי:

"עם סידור הגט... תישא האישה לבדה בכלל ההתחייבויות אשר נטלו בני הזוג כלפי בנק אדנים למשכנתאות בע"מ בקשר לרכישת הדירה, ותגרום לשחרורו של הבעל מכל התחייבות אשר נטל כלפי הבנק במסגרת הסכם ההלוואה בקשר לרכישת הדירה ".

בצדק טוענת הגרושה בסיכומיה (סעיף 11), כי אם אכן בנה"ז היו חייבים למנוח כספים לאור הלוואה שהוא העניק להם לצורך רכישת הדירה, היה נושא זה מוסדר בהסכם הגירושין. התעלמות מוחלטת ואי אזכור ההלוואה הנטענת שהוענקה ע"י המנוח לצדדים בהסכם הגירושין, לאחר שכל יתר נושאי הרכוש הוסדרו בפרוטרוט, תומכת במסקנה כי לא היתה קיימת הלוואה. אחרת, מצופה היה שנושא זה היה מוסדר והיה נקבע מי יישא בהחזר ההלוואה למנוח.

12. כמו כן, חזקה כי כספים שהועברו בין הורה לבנו הם מתנה , אלא אם כן מוכח במפורש אחרת. כפי שנקבע בע"א 180/51 גולדקורן נ' ויסוצקי, פ"ד ח' 262, כאשר הצדדים לנתינה הם בגדר "קרוב קרוב" (כלשונו של כבוד השופט זילברג) ויחסיהם מתאפיינים בגילויי דאגה ואחריות לרווחתו הכלכלית של המקבל, חלה חזקה בדבר היות הנתינה מתנה ועל הט וען כי מדובר בהלוואה, להוכיח את קיומה של ההלוואה. במקרה דנן, לא הוכח כי המנוח הע ניק הלוואה.

13. סיכומו של דבר: משהחייב והגרושה הרימו את הנטל שהוטל עליהם להוכיח כי לא מדובר במשכון, הרי שדין בקשת הנאמן להידחות.

ניתנה היום, י"ג שבט תשע"ח, 29 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עו"ד יניב אינסל
נתבע: יצחק פילי
שופט :
עורכי דין: