ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד שרון שלו חורש :

דו"ח עיריה 19696160

לפני כבוד ה שופטת שלהבת קמיר-וייס

המאשימה

מדינת ישראל

נגד

הנאשמים
שרון שלו חורש


נוכחים:
בא כוח המאשימה עו"ד טערנשה
הנאשם בעצמו

פרוטוקול

לבקשת הנאשם ובהסכמתו, מוצגות לנאשם על ידי הפקחית תמונות נשוא הדוח.

הנאשם:
אני בעל הרכב, אני חונה ברחוב לא במדרכה.
שמסביר לי עורך דין טערנשה שמדובר בתמרור שאוסר חניה ועצירה.

ב"כ המאשימה:
המדובר בשביל כניסה של הולכי רגל ואנשים. מדובר בכניסה לבתים.

הנאשם:
אני יודע שיש את התמרור הזה. אני יודע שביצעתי עבירה. אני בן אדם שלא עושה עבירות בכלל ולא עובר על החוק בכל צורה. לדעתי אין פה הפרעה.
אני חניתי שם מסיבה פשוטה אני קודם כל רוצה להקדים ולהסביר שהמצב הזה היום שבו העמדתי את הרכב שם רואים את התאריך ואת הכל, זה יוצא ביום שישי בצהריי היום, בערך בשעה 12.00 הרחוב המדובר הוא רחוב קרוב מאוד לשוק, ובימי שישי האזור מאוד מאוד עמוס.
אני בחרתי להעמיד שם את הרכב רק בשביל לעלות לבניין שלידו עמד הרכב ולקחת אישה מבוגרת שמתקשה בהליכה שלא יכולתי לחכות לה באיזה שהיא צורה בחוץ.
אני מבין שביצעתי עבירה, אבל לא היתה לי ברירה אחרת, רציתי לקחת אישה מבוגרת.
לא עמדתי בצורה שמציג האדון התובע. בקטע של הרחוב, רכב גם אם הוא בין גלגלי או יותר...


הכרעת דין

מטיעוני הנאשם עולה הודייה ברורה בעובדות כתב האישום. הסברי הנאשם לעניין נסיבות ביצוע העבירה, יפים לצורך טיעונים לעונש.
לאור האמור לעיל הנני מרשיעה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום ט' שבט תשע"ח, 25/01/2018 במעמד הנוכחים.

שלהבת קמיר-וייס, שופטת

בא כוח המאשימה לעונש:
הרכב נשוא העבירה צולם חונה באיזור בורלא, מקום של שביל כניסה לדיירים, בסמוך קיים חניון, הנסיעה במקום וחניה על המדרכה מהווה סכנה, מדובר בפתח הרחוב שיש תמרור האוסר, מהווה סכנה להולכי רגל. לאור דבריו של הנאשם ממש עכשיו, אני רוצה להפנות ולהסביר: הנאשם הוא אינו הנכה, הנאשם לא אמר את זה כרגע בבית המשפט. התו הנכה שייך לאדם אחר בשם יצחקוב אבנור לא קשור לנאשם בכלל. קודם כל זה לא שייך לעניין.
דבר שני, הטענה שכרגע העלה שהוא היה צריך לקחת אישה מבוגרת, לא עלתה ולו במילה אחת שהגיש בקשה לרשות החנייה, הטענות שלו היו בכלל טענות אחרות לגמרי ואינן קשורות לאישה מבוגרת שהיה אמור שם לקחת. הוא טען לגבי שאין מקומות חנייה וקשה למצוא חניה. הוא טען את זה במכתב שהוא כתב לרשות החנייה בערעור שהוא הגיש.
המכתב מיום 21.11.16 שעה 15.24.
כך שהצגת תו הנכה מלכתחילה לא היתה ראויה בכלל, הוא בחור צעיר, חזק, אסור לעמוד שם.
לאור האמור, אנו מבקשים כפל קנס.

הנאשם לעונש:
זה לא תו נכה שלי, אבל לא הסתרתי את זה. התו הנכה נכון שהוא לא שלי, הרכב הזה משמש ומשרת את הנכה בעל התו החניה הזה יצחקוב, יצחקוב הוא חמי. רכב נכה הוא לא משמש רק את הנכה.
אני יכול להשתמש ברכב איך שאני רוצה ,אבל הרכב הוא משרת את הנכה.
העניין הוא שאני השתמשתי ברכב הזה להביא אישה שהיא בעצם סבתי, היא ביקשה שאני אקח אותה.
אני השתמשתי בתו בשביל שתהיה לי האפשרות להוריד אותה, כי אני בסך הכל העמדתי את הרכב והעלתי לקחת אותה ולהוריד אותה מייד.

בשם המצב הכללי שלי אני מבקש הקלה בקנס. המצב הכלכלי שלי לא מי יודע מה לכן אני אבקש הקלה.

עו"ד טערנשה:
אני מקבל את המלצת בית המשפט לגבש עם הנאשם הסדר למקור רק בגלל מצבו הכלכלי ולמרות התנהלותו כפי שמופיעה בפרוטוקול.

הצדדים:
הגענו להסדר טיעון לפיו הנאשם ישלם קנס בסך של 250 ₪ קנס מקור תוך 60 יום.


גזר דין

בהתאם להסדר הטיעון, הנני גוזרת על הנאשם קנס בסך של 250 ₪ אשר ישולם בתוך 60 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום ט' שבט תשע"ח, 25/01/2018 במעמד הנוכחים.

שלהבת קמיר-וייס, שופטת


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: שרון שלו חורש
שופט :
עורכי דין: