ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף מחמד אלג'בור נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופט גד גדעון

התובע

יוסף מחמד אלג'בור
ע"י ב"כ, עוה"ד גלעד אבני

נגד

הנתבעת

מדינת ישראל – הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב
ע"י ב"כ, עוה"ד סיגל ברגר, פמד"א

פסק דין

זהו פסק דין בתביעה לצו עשה, אשר יורה לרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב , להקצות את מגרש 1 בשכונה 25 ברהט לתובע . הוחלט לדחות את התביעה, ולהלן הנימוקים.

התובע, מר יוסף מחמד אלג'בור ורעייתו, הגב' סמירה יונס אלג'בור, הגישו ביום 5.11.14 בקשה לרכישת מגרש מס' 1 בשכונה 25 ברהט (להלן - " המגרש"). לבקשה צורפה המחאה בנקאי ת לטובת רשות מקרקעי ישראל (להלן – " רמ"י") על סך של 78,000 ₪. ביום 25.12.14 חתמו התובע ורעיי תו על הצהרה בפני נציג המשיבה, הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב (להלן - "הנתבעת") לפיה, ידוע להם שיש על המגרש מחוברים שהם " ערימת חול + חצץ + בלוקים", והם מעוניינים לרכוש את המגרש על אף הימצאותם במקום (נספח 1 לכתב ההגנה).

ביום 5.11.14 המליץ רע"ן המו"מ מטעם הנתבעת, מר ליאור לוי, על הקצאת המגרש, מאחר והתובע הינו בעל משפחה ללא מגרש והמגרש צמוד למגרש של אביו, מר מחמד גבר אלג'בור (להלן – "האב") (נספח 2 לכתב ההגנה). ביום 29.1.15 המליצה ועדת האכלוס על הקצאת המגרש לתובע ולרעייתו. עם זאת, ועדת העסקאות של רמ"י דחתה את הבקשה לרכישת המגרש, שכן הסתבר לה, כי קיימת במ גרש פלישה של עסק לחומרי בניה.

ביום 29.11.15 נשלח אל התובע ואל רעייתו מכתב התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים, בו נכתב, כי נעשה בשטח שימוש שאינו תואם את יעוד המגרש, והם נדרשים להפסיק לאלתר כל שימוש שאינו כדין ולהרוס את כל שבנו עד אז; כן נדרשו לשלם דמי שימוש ראויים, עבור התקופה בה עשו שימוש במקרקעין. עוד נכתב, כי ועדת העסקאות של רמ"י דחתה את הבקשה לרכישת המגרש , בשל פלישות הקיימות בו (נספח 4 לכתב ההגנה).
במקביל להליך הקצאת המגרש לתובע, התנהל הליך דומה להקצאת מגרש 155 בשכונה 25 ברהט לאחיו של התובע, מר יעקב מוחמד אלג'בור (להלן – "האח"), אשר אף הוא לא אושר על ידי ועדת העסקאות, בשל פלישה דומה של עסק מסחרי. כן התנהלו מספר הליכים משפטיים ביחס למגרשים. בתמ"ש (ב"ש) 10703-09-15 תבע אחיו של התובע, ג'בר אלג'בור, את הנתבעת, התובע, האב, האח ועיריית רהט, למתן סעד הצהרתי לפיו הוא זכאי לקבל חלק מהמגרשים 1 ו – 155. ביום 8.11.15 נמחקה התובענה. בה"פ (מחוזי – ב"ש) 61035-01-16 הגישו התובע והאח תביעה נגד הנתבעת ורמ"י, לפסק דין הצהרתי לפיו הם זכאים כי מגרשים 1 ו – 155 יוקצו להם. ביום 20.3.16 נמחק ההליך מחוסר מעש. בתביעה נוספת, ת"א (שלום ב"ש) 26802-07- 16, תבעה רמ"י מהתובע, רעייתו והאב פינוי המגרש, הריסת המבנים שבו ותשלום דמי שימוש ראויים, עבור השימוש המסחרי במגרש. תביעה זו , עודנה תלויה ועומדת.

במהלך הישיבה שהתקיימה ביום 21.5.17, הסכימו הצדדים לוותר על הגשת הראיות ושמיעתן, כך שפסק הדין ינתן על בסיס המסמכים שבתיק.

התובע טוען, כי כאשר ניתנה ההמלצה להקצות לו את המגרש, כבר נעשה במגרש שימוש חורג, וההמלצה ניתנה על אף עובדה זו. הנתבעת היתה מודעת לדבריו, לשימוש החורג לאורך כל הדרך והיא אף יודעת, כי השימוש החורג התבצע על ידי אביו של התובע, וזאת , במכוון ועל מנת לסכל את הקצאת המגרש. התובע הסתמך על ההמלצה שניתנה להקצות לו את המגרש, מה עוד שלא קיבל כל התראה בגין הפרה לכאורה , או בגין כוונת רמ"י לבטל את ההקצאה. רק לאחר כשנה וחצי התברר לתובע לדבריו, כדרך אגב, כי ההקצאה לא מומשה. החלטת ועדת העסקאות התקבלה לטענתו, ללא דיון מוקדם ולא הוצגה בפני התובע עד היום, וכמו כן, ההקצאה בוטלה באופן חד צדדי, על אף שעסקינן, לסברתו, בהתקשרות חוזית לכל דבר ועניין, ועל אף שהתובע לא הפר את תנאי ההקצאה. התובע מעיר, כי גם לו הטענה בדבר שימוש חורג היתה נכונה, היה בכך לכל היותר , כדי ליתן זכות לנתבעת לתבוע את הפסקת השימוש החורג, ואין בכך כדי להקים לה זכות לבטל את ההקצאה באופן חד צדדי.

לעמדת התובע, החלטת ועדת העסקאות התקבלה בחוסר סמכות ובניגוד לנהלי התובעת, שכן היא לא התקבלה על ידי מנהל המחוז , אלא ע"י הגברת שולמית אליהו, מנהלת אגף עסקאות במגזר הבדואי. לטענתו, הנימוק שהוצג בשם ועדת העסקאות אינו סביר, מאחר שמדובר בשימוש שנעשה ע"י אחר, ולא ע"י התובע, והיה ידוע לנתבעת, עוד טרם מתן ההמלצה להקצות את המגרש לתובע; מה עוד, שיעוד השטח הינו ל"מגורים וחזית מסחרית", ועל כן השימוש הנטען , אינו חורג מהמותר. בנסיבות אלה, המדובר לטענתו, בהחלטה בלתי סבירה שהתקבלה בחוסר תום לב ובאופן שרירותי. עוד נטען, כי לתובע ניתנה הבטחה מנהלית, וכי ועדת העסקאות אינה רשאית לסטות ממנה, בהעדר נסיבות חריגות המצדיקות זאת.

הנתבעת הבהירה, כי הקצאת מגרש בפטור למכרז לאוכלוסיה הבדואית בנגב, כוללת מספר שלבים: בתחילה מוגשת בקשה לרכישת מגרש; לאחר מכן בוחנת מחלקת השיווק באגף העסקאות ברמ"י את הזכאות לרכישת מגרש בפטור ממכרז; בהמשך מובאת הבקשה לדיון בפני ועדת האכלוס של רמ"י; ולב סוף נדונה המלצת ועדת האכלוס בפני ועדת העסקאות, אשר רק היא מוסמכת להחליט על הקצאת המגרש בפטור במכרז. בעניינו של התובע, עצרה ועדת העסקאות, את שיווק המגרש נוכח חוות דעת שהובאה בפניה , שלפיה המגרש משמש לפעילות מסחרית ולא למגורים. התובע ואביו עודכנו בהחלטת ועדת העסקאות, וטענותיהם לפיהן לא ידעו אודות ההחלטה נטענות בחוסר תום לב, ומטרתן אך להכשיר את השימוש החורג במקרקעין. החלטת ועדת העסקאות עומדת לטענת הנתבעת, בהוראות הדין ובנהלי רמ"י, אין מקום להתערב בה, והיא אף עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי לשמור על קרקעות הציבור, ולהיאבק בפליש ה ובבנייה בלתי חוקית. לטענתה, משלא אישרה ועדת העסקאות את הקצאת המקרקעין, לא השתכללה זכותו של התובע ביחס אליהם.

הנתבעת דוחה את הטענה, כי האב החל בפעילות מסחרית במגרש על מנת לסכל את ההקצאה. לטענתה, הפעילות המסחרית במקרקעין אינה חדשה, אלא החלה עוד ב חודש אוגוסט 2014, והאב היה הרוח החיה מאחורי הבקשה, לאורך כל הדרך ואף הגיע למשרדי רמ"י על מנת להביא לאישור ההקצאה , על אף השימוש החורג.

לעמדת הנתבעת, החלטת ועדת העסקאות הינה סבירה, התקבלה כדין, ואין מקום להתערב בה, שכן ועדת העסקאות מחוייבת לפעול על פי שיקול דעתה , ואינה רשאית לאמץ ללא בחינה את המלצות ועדת האכלוס, החלטת ועדת העסקאות התקבלה לאחר שנשקלו כלל השיקולים הרלוונטיים , ונערכה בדיקה מעמיקה עם הגורמים הקשורים לעניין. לטענתה, ההחלטה ראויה שכן הקצאת המגרש בפטור במכרז נועדה לפתור את מצוקת הדיור במגזר הבדואי, ואין לה הצדקה כאשר השימוש בפועל, הינו מסחרי.

תקנה 25(20) לתקנות חובת המכרזים, תשנ"ג – 1993 קובעת, כי רשות מקרקעי ישראל רשאית להתקשר בעסקה ביחס למקרקעין ללא מכרז כאשר נושא ההתקשרות, הינו "הענקת זכויות בניה למגורים לבדואים בישובי הבדואים". סעיף 4 להחלטה 1166 של מועצת מקרקעי ישראל מיום 23.9.08 מורה, כי הקצאת הקרקע לבדואים בנגב תעשה בהתאם לנהלי הרשות והחלטות מועצת מקרקעי ישראל, ועל פי חוק חובת המכרזים והתקנות שהותקנו מכוחו.

הנוהל על פיו פעלו הנתבעת ורמ"י בתקופה הרלוונטית לתביעה - נוהל 31.01 – קובע לענייננו, כדלקמן: לצורך הקצאת מקרקעין, על מבקש ההקצאה לפנות לרמ"י בבקשה שאליה מצורפת המלצה או אישור של המשרד הממשלתי או הרשות הרלוונטיים, לקבלת זכויות בקרקע ללא מכרז. הבקשה תיבדק במחלקה המרכזת, ותועבר לחוות דעת היחידות המקצועיות, וביניהן מחלקת הפיקוח. אם לא כל חוות הדעת תהיינה חיוביות , ומנהל המחוז יחליט לד חות את הבקשה, יקבל היזם הודעה מנומקת על כך. ככל שחוות הדעת ביחס לעסקה תהיינה חיוביות, תוזמן שומה לקרקע. לאחר קבלת השומה תועבר העסקה לאישור עקרוני של ועדת העסקאות המחוזית, בראשות מנהל המחוז, ותיחתם על ידי כל מנהלי המחלקות (נספח 1 לסיכומי הנתבעת).

בענייננו, התובע צלח את השלבים הראשונים של ההליך, הגיש בקשה לרכישת המגרש, בצירוף המחאה בנקאית, כנדרש, וקיבל את אישורה של ועדת האכלוס, לאור המלצתו החיובית של רע"ן המו"מ מטעם הנתבעת על הקצאת המגרש. דא עקא, שהתובע לא צלח את השלב הסופי של ההקצאה, הוא קבלת אישור ועדת העסקאות המחוזית, אשר לא אישרה את ההקצאה בשל הפעילות המסחרית במגרש.

בנסיבות אלה, אין מדובר בביטול חוזה אשר נכרת בין הצדדים, שכן לא נכרת חוזה להקצאת המגרש , עד לקבלת אישור ועדת העסקאות ותשלום מלוא תמורת המגרש. כמו כן, אין המדובר בהפרת הבטחה שלטונית להקצאת המגרש, שכן מהותו של ההליך הרב שלבי הינה , כי מתן המלצה או אישור בשלב מסויים , אינו מהווה הבטחה להקצאת המגרש. הבטחה כזו עשויה להתגבש, רק לאחר מתן אישור ועדת העסקאות. אכן, יש להניח כי נוכח האישורים שניתנו בשלבים הראשוניים, התגבשה אצל התובע ציפייה , כי ההליך יושלם בהצלחה והמגרש יוקצה לו; אלא שלא די בציפייה , כדי ליצור התחייבות חוזית או הבטחה מנהלית , אשר יש בהם כדי לחייב את הנתבעת.

עוד טוען התובע, כי ההחלטה לבטל את ההקצאה , בעטיו של השימוש המסחרי במקרקעין הינה בלתי סבירה ושרירותית. דין טענה זה להידחות.

כמפורט לעיל, תקנות חובת המכרזים מתירות להקצות מקרקעין בפטור ממכרז בישובי הבדואים, רק כאשר עסקינן בהקצאה למגורים. כאשר מדובר בהקצאה מסחרית, כלל לא ניתן לפעול מכוח סמכות זו. על כן, ברי כי השימוש המסחרי במגרש , מהווה שיקול רלוונטי אשר חובה היה על הרשות לשקול , במסגרת החלטה האם להקצות את המגרש לתובע אם לאו. גם אם יעוד השטח מאפשר שימוש מסחרי מסויים , בנוסף לשימוש למגורים – והדבר לא הובהר בפני – ודאי , כי אין המדובר ביעוד המתיר שימוש מסחרי בלתי מוגבל במקרקעין.

אכן, יתכן כי מי מבעלי התפקידים בנתבעת , היו מודעים עוד מלכתחילה לשימוש במגרש לאחסון חומרי בניה , שכן כבר בטופס "הצהרה לפני רכישת מגרש", עליו חתמו התובע ואשתו ביום 25.12.14, מפורט כי על המגרשים קיימים "ערמת חול + חצץ + בלוקים" (נספח ג' לכתב התביעה). עם זאת, אין בכך כדי להעיד, על קיומה של מודעות לכך שעסקינן בפעילות מסחרית דווקא, או כי פעילות זו קשורה ל משפחת התובע. כמו כן, גם לו נ ניח כי נכונה סברת התובע, וועדת האכלוס המליצה על הקצאת המגרש, על אף שידעה על קיומה של פעילות מסחרית במגרש, אזי המלצה זו אינה מחייבת את ועדת העסקאות, אשר רשאית לדחות את בקשת ההקצאה, מתוקף שיקול הדעת העצמאי הנתון לה , לרבות מן הנימוק של שימוש בלתי מורשה במקרקעין למטרה מסחרית, ואין מדובר בהחלטה שרירותית או בלתי סבירה.

טענת התובע, לפיה הפעילות המסחרית במגרש נעשתה על ידי אביו, במטרה לסכל את העברת המגרש לידיו , לא הוכחה לסברתי. הטענה מעוררת קושי רב נוכח טענת הנתבעת, לפיה האב הוא שהיה הרוח החיה מאחורי בקשת ההקצאה , והוא אף אשר ביקש כי ההקצאה תאושר , על אף השימוש החורג; היא אף אינה עולה בקנה אחד , עם הנתונים שלפיהם, היתה פעילות במגרש עוד טרם הגשת הבקשה להקצאת המגרש, ולא רק לאחר אישור ועדת האכלוס.

על אף שאני סבור, כי המבקש לא הצביע על פגם בתוכנה של החלטת ועדת האכלוס, אין להתעלם מכך שאופן קבלת החלטת ועדת העסקאות , והמסמך הכולל את ההחלטה, מעורר ים קושי. בניגוד להחלטת ועדת האכלוס, אשר פורטה על גבי טופס ייעודי, המסמך היחיד שהוצג ביחס להחלטת ועדת העסקאות , הינו צילום של דף כתוב בכתב יד, אשר רובו בלתי קריא (עכ"פ, לא ניתן לקרוא את רוב המלל, בצילום המסמך שהוגש) , ובו נכתב בכתב יד ביום 25.6.15: "אין לאשר עסקה. קיים שימוש מסחרי. לחייב עבור מסחרי ממועד תחילת השימוש" (נספח 2 לסיכומי הנתבעת). מסמך זה אינו מפרט, מהו ההרכב שדן בבקשת ההקצאה והאם הוא עומד בדרישות נוהל 31.01; הוא אינו מפרט את כלל השיקולים שעמדו בפני ועדת העסקאות , אלא רק קובע בשלוש מילים את קיומו של השימוש המסחרי; המסמך גם אינו מפרט, את פרטי התובע והמקרקעין. כן אין חולק, כי התובע לא קיבל לידיו כל מסמך בכתב, ביחס להחלטה שהתקבלה, אלא , לכל היותר , הודעה בעל פה, כאשר רק ביום 29.11.15 הודע לתובע – בהערת אגב , במסגרת מכתב להתראה טרם נקיטת הליכים משפטיים – כי ועדת העסקאות דחתה את בקשתו (נספח 4 לכתב ההגנה).

על אף האמור, וכאשר התובע לא הוכיח, כי נפל פגם בהחלטה לגופה, אין לסברתי מקום להורות על הקצאת המגרש לתובע, רק בשל הפגמים שנפלו באופן קבלת החלטת ועדת העסקאות, וניתן היה – לכל היותר – להורות על השבת הדיון לועדת העסקאות. אלא שהסעד היחיד שהתבקש בתביעה זו , הינו צו עשה אשר יורה לנתבעת להקצות את המגרש לתובע, ולא התבקש סעד חילופי . ככלל, בית המשפט לא יעניק לתובע סעד שלא ביקש, כאשר במקרים בהם עולות מהנסיבות במשפט הצורך להעניק סעד שלא התבקש, הדרך להתגבר על כך, הינה באמצעות בקשה לתיקון התובענה (ע"א 9137/07 אוסיפובה נ' קלישטיין, עמ' 6-7 (30.12.08)). עם זאת, "בנסיבות מיוחדות רשאי בית-המשפט היושב לדין ליתן סעד שלא התבקש לו מפורשות, אם ראה כי הדבר מתחייב מן הרצון להגיע לתוצאה צודקת, או מתוך צורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת... הפסיקה מנתה שלושה תנאים אשר בהתקיימם, במצטבר, ניתן להפעיל כלל זה. התנאי האחד הוא, כפי שכבר צוין, כי הצדק או הצורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת מחייבים את מתן הסעד על אף שלא התבקש (ענין פילוסוף הנ"ל); השני הוא כי מדובר בסעד הנובע ישירות מן הסעד שהתבקש (רע"א 196/88 טומשבסקי נ' אופנהיימר ואח', פ"ד מב(4) 365, 372); והשלישי הוא כי כל העובדות הדרושות להענקת הסעד בוררו, ובפני בית-המשפט מונחות כל הראיות המאפשרות לו ליתן הכרעה לגבי הסעד הנוסף, עד כי אין עוד צורך בקיומה של התדיינות נוספת..." (ע"א 69/98 מחאג'נה נ' מחאג'נה, עמ' 13-14 (8.6.05)).

בענייננו, לא ניתן לסברתי, ליתן סעד בדמות הוראה לנתבעת להחזיר את הדיון ב עניין הקצאת המגרש לועדת העסקאות. מלכתחילה, ספק בעיני האם סעד מעין זה הינו בסמכותו של בית המשפט האזרחי, ואפשר, כי מצוי הוא, בסמכותו הבלעדית של בית המשפט לעניינים מנהליים. כמו כן, גם בהנחה כי עסקינן בסעד שבסמכות בית משפט זה, הרי שבמקרה זה לא מתקיים, באופן מובהק, התנאי השלישי למתן סעד שלא התבקש, שכן לא בוררו כל העובדות הדרושות להענקת הסעד. נוכח הסכמת הצדדים כי לא יתנהלו בהליך זה דיוני הוכחות, לא נשמעו ראיות מטעם הצדדים ולכן לא הוכח , מה היתה דרך קבלת החלטותיה של ועדת העסקאות , וכיצד הועברה לתובע ההודעה בגין החלטתה. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע , כי נפל פגם בדרך קבלת ההחלטה, העשוי להצדיק את השבת הדיון לועדת העסקאות.

על כן, אין לבטל את החלטת ועדת העסקאות, או להורות על השבת הדיון לועדה.

התביעה נדחית , אפוא. בנסיבות העניין, נוכח ההסדר הדיוני אשר קיצר משמעותית את ההתדיינות, ונוכח ההערה שבסעיף 11 דלעיל, לעניין החלטת ועדת העסקאות, אין צו להוצאות.

ניתן היום י"ב בשבט התשע"ח, 28 בינואר 2018, בהעדר הצדדים.

גד גדעון, שופט


מעורבים
תובע: יוסף מחמד אלג'בור
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: