ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין זמי בולוטין סוכנות לביטוח בע"מ נגד פיטר בורבוק :

לפני כבוד ה שופטת אביגיל כהן

המבקשת - המערערת:

זמי בולוטין סוכנות לביטוח בע"מ ח.פ. 510684756
ע"י ב"כ עו"ד שי מיטרני ועו"ד קובי קמחי

נגד

משיבים:

1.פיטר בורבוק
2.עו"ד רובי סנדרוסי
ע"י ב"כ עו"ד ד"ר יוסף גיא (גייטנר) ועו"ד ולרי קורילוביץ

פסק דין

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בהרצליה (כבוד השופט גלעד הס) מיום 12/12/17 בתא"ק 41181-06-16 במסגרתה נקבע כי מתוך ערבות בנקאית בסך של 80,000 ₪ שהופקדה על ידי התובעת (המבקשת) כתנאי להטלת עיקולים זמניים; יחולט סך 50,000 ₪ ויועבר לנתבעים (המשיבים).

2. המבקשת הגישה תביעה בסדר דין מקוצר בסך 1 מיליון ₪ נגד המשיבים.
עם הגשת התביעה התבקש סעד של הטלת עיקולים זמניים על נכסי המשיבים וצו עיקול זמני (במעמד צד אחד) אכן ניתן ביום 26/6/16 ע"י כבוד הרשמת הבכירה ענת דבי (מוגבל לסך 500,000 ₪ לכל נתבע) כנגד ערובות שונות; וביניהן ערבות בנקאית או מזומן בסך של 80,000 ₪ (סעיף 4 ג' להחלטה), בהתאם לתקנה 364 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א").

במסגרת דיון שהתקיים ביום 20/7/16 בבקשה לביטול צו העיקול הזמני נכתב לפרוטוקול:
"ב"כ המבקשת:
בשלב זה אנו מקבלים את הצעת ביהמ"ש, לפיה אנו חוזרים בנו מהבקשה ללא צו להוצאות וכל העיקולים הזמניים יבוטלו ומבקשים כי ביהמ"ש יורה על החזרת הערבויות.

ב"כ המשיבים:
לעניין ההוצאות, לפנים משורת הדין ובשלב הזה אנחנו מוכנים לוותר על הוצאות. אין בכך כדי לסתור טענה שלנו לגבי נזק שנגרם למשיבים בעקבות העיקולים הרבים והגורפים שביצעה המבקשת כנגד המשיבים והנזקים שנגרמו. אנו נגבש את הנזקים. יש לנו שישה חודשים. אם הם יגישו בקשה מדוברת לעניין הערבות אנו נתנגד ונגיש.

החלטה

אני מורה על ביטול כל צו העיקול הזמניים שהוטלו בתיק.
בשלב זה, אינני מורה על השבת הערבויות לידי המבקשת".

בשל קיום הליך גישור, שלא צלח בסופו של דבר; הושגה הסכמה דיונית בין הצדדים ולפיה תושהה השבת כספי העירבון בנוגע לעיקולים.

ביום 6/7/17 הגישו המשיבים – הנתבעים "בקשה לחילוט ערבון" בסך 80,000 ₪ שהמבקשת הפקידה בביהמ"ש כתנאי למתן צו עיקולים זמניים, לפי תקנה 371 (א) לתקסד"א (בקשה מס' 10 בתיק קמא).
נטען כי הבקשה להטלת צווי עיקול זמניים הוגשה ללא סיבה וללא הצדקה, מבלי לגלות את קיומה של תניית בוררות, וכי נגרמו לנתבעים נזקים כתוצאה מהטלת העיקולים: הבנקים התייחסו אליהם כבעלי חוב ומנעו מהם מתן אשראי נוסף שהיה ניתן להם בימים רגילים כתיקונם; עיקולי המקרקעין גרמו לכך שבנקים וגורמי מימון חסמו בפניהם האפשרות לשעבד הנכסים לצורך קבלת מימון נוסף; בשל רישום לקוי של פרטי המקרקעין בגוש 6433 חלקה 53 תת חלקה 3, נמשך הרישום של העיקול עד פברואר 2017 כך שכל אותה עת נמנען עסקאות רווחיות.
משכך ,הנזק שנגרם עולה על 80,000 ₪.

המבקשת – התובעת בתגובתה מיום 8/8/17 טענה כי הבקשה הוגשה באיחור בחלוף המועד המוסכם והמוארך. נטען כי מהבקשה לא עולה כי נגרם נזק או נגרמו הוצאות למשיבים כתוצאה ממתן צו העיקול. כמו כן, הכספים שהופקדו הם ערבות ולא ערבון ולכן בימ"ש אינו מוסמך להורות על חילוטם.
לטענת התובעת, הנתבעים היו צריכים להגיש תביעה נפרדת בהתאם לתקנה 371 (ב) לתקסד"א, וממילא לאור תקנה 371 (ג) לתקסד"א – משלא הוגשה תביעה בתוך 6 חודשים מפקיעת הצו; יש להורות על השבת הבטוחות שהפקידה התובעת ולדחות את הבקשה.

בתשובה לתגובה מיום 7/9/17 הודגש כי בחילוט ערבות לפי תקנה 371 (א) יש להראות כי נגרמו נזקים או הוצאות, אך חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק.
הבקשה לחילוט לא הוגשה באיחור. מטרת בקשות הארכה להגשת בקשת החילוט הייתה עפ"י הסכמה ג'נטלמנית שלא להגיש בקשות שיפגעו בסיכויי הגישור, כל עוד הוא מתנהל.

3. בדיון שהתקיים בבימ"ש קמא ביום 12/12/17 הוסכם כי התיק יועבר לבוררות, בהתאם לסעיף 10 להסכם.
על כן, ניתן פסק דין ולפיו התיק יועבר לבוררות; ובימ"ש קמא למעשה סיים בפועל את הטיפול בתיק.

בטרם ניתן פסק הדין על העברת התיק לבוררות, התקיים דיון בבקשה לחילוט במסגרתו נחקר נתבע 2 – משיב 2 על תצהירו וב"כ הצדדים השלימו טיעוניהם.

4. החלטת בימ"ש קמא:

א) נקבע כי הצדדים הסכימו על הארכת המועד להגשת בקשה לחילוט לפי תקנה 371 (א) לתקסד"א כאשר הגישו את בקשותיהם וזאת לאור הליך הגישור.
נקבע כי המשיבים חרגו מהמועד שנקבע בהסכמה; אך בחריגה שאינה גדולה שהוסברה על רקע הליכי הגישור.
נקבע, כי גם אם היה איחור; בנסיבות אלו גם אם לא הוגשה בקשה להארכת מועד מפורשת (ואין זה תקין), אזי אין בעצם אי הגשת הבקשה המפורשת כדי לדחות את הבקשה והדבר יבוא לידי ביטוי בעת פסיקת הוצאות לפי תקנה 371 לתקסד"א.

ב) נקבע, כי לפי צו העיקול שניתן ביום 26/6/16 הערבויות נקבעו לפי תקנה 364 לתקסד"א כאשר סעיף ג' להחלטה קובע ערבות בנקאית או הפקדה במזומן; ולכן הפרשנות הסבירה של בטוחה זו היא עירבון כמשמעותו בתקנה 371 לתקסד"א, ולא ערבות.

ג) תקנה 371 לתקסד"א מאפשרת חילוט עירבון בהתקיים שני תנאים:
(1) הבקשה להטלת עיקול לא הייתה סבירה בנסיבות העניין.
(2) נגרם נזק או הוצאות עקב מתן הסעד הזמני; ואין צורך להוכיח את גובה הנזק.

נקבע לענייננו:
(1) בקשת העיקול לא הייתה סבירה.
הייתה הסכמה לביטול העיקול לאחר חקירה ודיון.
אי סבירות העיקול נעוצה בעיקר בהיקף העיקולים שהתבקשו.
הטלת עיקולים על 4 נכסי מקרקעין, 2 כלי רכב, חשבונות בנקים ומניות בשתי חברות בגין סכום תביעה של 1 מיליון ₪, משמעה הטלת עיקולים באופן לא פרופורציונלי ומכאן שהגשת בקשה לעיקול באופן כה נרחב היא בלתי סבירה בנסיבות העניין.

(2) אין הוכחה לשיעור הנזקים שנגרמו בפועל, אך תצהיר משיב 2 והחקירה הנגדית מגלים די ראיות לקיומם של נזקים כתוצאה מהעיקול.
עולה כי אכן מדובר באיש עסקים שפועל במינוף גבוה (כך גם עולה מנסח רישום המקרקעין).
שיחרור העיקול שהוטל על נכסי המקרקעין התעכב כתוצאה מאופן רישום העיקול ונקבע כי המשיבה היא לכל הפחות מעוולת במשותף .
במייל שצורף (נספח ה' לבקשת החילוט) נמצא תימוכין לכך שהתעוררה בעיה מול הבנק.
נקבע כי גם אם לא עוקלו חשבונות בנק, עדיין עיקול על המניות יכול למנוע מתן אשראי.
קיומו של עיקול פוגע בהערכת חברה גם אם בדו"חות עכשווים של חברות דירוג לא ניתן לראות אינדיקציה לנזק.
זאת ועוד; יש לבחון גם את התמונה הכוללת – סכסוך מסחרי בין שני גופים עסקיים כאשר המבקשת בחרה באופן מודע להגיש בקשה לעיקול זמני נרחבת והיא יכלה לצפות שבקשה כזו תגרום נזק היה והעיקול אינו מוצדק.

נקבע, כי אין לחלט סכום גבוה יותר מ- 50,000 ₪ לאור הראיות שהונחו לגבי הנזק והוראת תקנה 364 (ג) לתקסד"א המגבילה עקרונית את סכום הערבון לסך 50,000 ₪, גם אם כבוד הרשמת הבכירה קבעה סכום גבוה יותר.

לא נפסקו הוצאות, בשל האיחור בהגשת הבקשה.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

5. תמצית טענות המבקשת:
א) הבקשה לחילוט ערבות הוגשה באיחור רב לפי תקנה 371 (ג) לתקסד"א.
ההסכמה להארכת מועד הייתה עד ליום 30/5/17 ואילו הבקשה הוגשה ביום 6/7/17.
הליכי הגישור הסתיימו והודעה על סיומם הוגשה לבימ"ש ביום 19/6/17.

ב) המשיבים לא הראו כי נגרם להם כל נזק או הוצאות ממתן צו העיקול.
יש להוכיח כי נגרם נזק או הוצאות גם אם אין צורך להוכיח את שיעורם, וכאן – לא הוכח דבר. כמו כן, המשיבים לא צירפו לבקשתם כל ראיה כי הבקשה למתן צו עיקול הייתה בלתי סבירה.

ג) סך 80,000 ₪ היו ערבות ולא עירבון, ולכן בימ"ש קמא לא היה מוסמך להורות על חילוט הכספים.

ד) היה על המשיבים להגיש תובענה חדשה לבימ"ש קמא ולא בקשה בהתאם לתקנה 371 (ב) לתקסד"א.

6. המשיבים בתשובתם לבקשה מבקש ים לדחות את הבקשה וככל שתינתן רשות ערעור לדחות את הערעור לגופו. לטענת המשיבים, המבקשת אינה יכולה לקבל רשות ערעור על בסיס טענה של הארכת מועד להגשת הבקשה לחילוט הע ירבון נוכח הוראת סעיף 1 לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט – 2009. כמו כן, במסגרת החלטת בימ"ש קמא הסוגיה זכתה להתייחסות מפורטת.
עוד נטען כי ההחלטה לחלט את העירבון התקבלה על רקע הבקשה בתוספת עדות בחקירה נגדית, וכן נסח מקרקעין והודעת דוא"ל.
ענייננו בעירבון, כך עולה מקריאת תקנה 364 לתקסד"א וצו העיקול הזמני שהתנה את מתן הצו בשלושה תנאים שונים.
הודגש כי המבקשת עצמה הסכימה לביטול העיקולים כך שצדק בימ"ש שלום בקביעתו כי הבקשה לא הייתה סבירה ורחבה מדי.

7. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה יש ליתן רשות לערער (מלבד באשר לטענה הנוגעת להארכת מועד), לדון בבקשת רשות ערעור כבערעור ולדחות את הערעור לגופו, מהנימוקים כדלקמן:

א) אדון תחילה בטענת המבקשת לפיה הבקשה הוגשה באיחור ועל כן לא היה מקום לקבלה.

כפי שקבע בימ"ש קמא, אין עסקינן בהארכת מועד שנקבע בחיקוק (עמ' 10 להחלטה שורות 31-33 להחלטה), שהרי המבקש חרג מהמועד שנקבע בהסכמת הצדדים.

נראה, כי אין כלל יכולת להגיש בר"ע על החלטה זו לאור סעיף 1 (1) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט – 2009; אך גם אם אצא מנקודת הנחה ולפיה יש אפשרות להגיש בר"ע בנוגע לטענה זו; אזי דין הבר"ע להידחות אף לגופם של דברים.

החלטת בימ"ש קמא לפיה אין באיחור בהגשת בקשת החילוט בכדי להצדיק את דחיית הבקשה על הסף (תוך ציון כי הדבר יילקח בחשבון בעת פסיקת ההוצאות) היא החלטה דיונית מובהקת המסורה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית ואין מקום להתערב בה.

ב) באשר ליתר הטענות של המבקשת בבקשת רשות ערעור, יש ליתן רשות לערער כיוון שניתן פס"ד בתיק (בהסכמת הצדדים) , שבינתיים הפך חלוט.
לפיכך, לא קיימת אפשרות עתידית להשיג על ההחלטה במסגרת ערעור בזכות.

ג) אין בידי לקבל את טענות המבקשת לפיהן המשיבים לא הראו בבקשה לחילוט ערבון כי נגרם להם נזק ממתן צו העיקול וכי לא צירפו כל ראיה כי הבקשה הייתה בלתי סבירה; ועל כן, לא היה מקום להיעתר לבקשה.

באשר להליך של חילוט ערבון יפים הדברים שנקבעו ע"י כבוד הש' א' גרוניס ברע"א 9308/08 אלול נ' רביב (21.4.09) (להלן: "עניין אלול") סעיף 9 להחלטה:
"לגבי ערבון, קובעת תקנה 371 (א) לתקנות הליך של חילוט. על פי התקנה, לאחר פקיעת הצו הזמני רשאי בית המשפט הדן בתובענה לחלט את הערבון, כולו או מקצתו, לטובת מי שאליו מופנה הצו. לחילוט הערבון נקבעו שני תנאים: האחד, כי הגשת הבקשה לסעד זמני לא הייתה סבירה בנסיבות העניין...
התנאי השני לחילוט הערבון הוא כי מבקש החילוט הראה כי נגרם לו נזק. עם זאת, נקבע בתקנה כי אין צורך להוכיח את גובה הנזק. בפסיקה נקבע (בדן יחיד), כי על אף לשון התקנה "על המבקש לחלט את העירבון להביא כמות מינימלית של ראיות גם להוכחת גובה הנזק" (רע"א 98/03 מפעלי גדנסקי בע"מ נ' ברום תעשיות טקסטיל (1993) בע"מ פ"ד נז 3) 727, 732 (2003) (להלן- עניין גדנסקי); ראו גם החלטת רשם בית משפט זה ברע"א 6448/01 חיר נ' לידאי, פ"ד נז (2) 562, 574-572 (2003) (להלן - עניין חיר)). עוד יוער, כי גם אם התמלאו התנאים לחילוט הערבון, אין החילוט נעשה באופן אוטומטי, אלא הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט (עניין גדנסקי, עמ' 733-732)".

בהחלטת בימ"ש קמא נומק כדבעי, הורחב ופורט מדוע בקשת העיקול לא הייתה סבירה (ראה בעמ' 11 שורות 24-27 ועמ' 12 שורה 1 – 17) וכן מדוע קיימות די ראיות לקיומם של נזקים שנגרמו למשיבים כתוצאה ממתן צו העיקול (ראה עמ' 12 שורות 19 ואילך ובעמ' 13 שורות 1-22).
מקובלים עלי נימוקים אלה ולא מצאתי כי יש צורך לחזור על הדברים.

בימ"ש קמא בחן את התנאים הנדרשים לחילוט עירבון הקבועים בתקנה 371 לתקסד"א לאחר שהתרשם מעדות המצהיר והראיות שהונחו בפניו, ובשים לב לתמונה הכוללת (ראה עמ' 13 שורות 14-22) והגיע למסקנה לפיה ראוי לחלט במקרה זה את העירבון.
לא מצאתי כי יש מקום להתערב במסקנה זו.

ד) תקנה 364 לתקסד"א שכותרתה "ערבות ועירבון" קובעת:
"(א) בית המשפט לא ייתן סעד זמני אלא בכפוף להמצאת התחייבות עצמית כאמור בתקנה 365 (ב) וכן ערבות מספקת, להנחת דעתו, לשם פיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו כתוצאה ממתן הצו, אם תיפסק התובענה או אם יפקע הצו מסיבה אחרת; בית המשפט רשאי לפטור מהמצאת ערבות, אם ראה שהדבר צודק וראוי ומטעמים מיוחדים שיירשמו.
(ב) בית המשפט רשאי לצוות על הפקדת עירבון בנוסף לאמור בתקנת משנה (א), אם שוכנע כי הדבר צודק וראוי בנסיבות הענין; בית המשפט לא ייתן סעד זמני במעמד צד אחד אלא בכפוף להפקדת עירבון בנוסף לאמור בתקנת משנה (א), זולת אם שוכנע כי בנסיבות הענין צודק וראוי לפטור מהפקדת העירבון.
(ג) סכום העירבון לא יעלה על 50,000 שקלים חדשים; בית המשפט רשאי, אם ראה שהדבר מוצדק מטעמים מיוחדים שיירשמו, להגדיל את סכום העירבון מעבר לסכום האמור או להתנות את מתן הצו במתן עירבון אחר.

(הדגש אינו במקור- א.כ)

עסקינן בסעד זמני – עיקול, במעמד צד אחד.
משכך, נתינתו מותנית בהמצאת התחייבות עצמית, ערבות מספקת וכן הפקדת עירבון, אלא אם פטר בימ"ש מהפקדתו. סכום העירבון לא יעלה על 50,000 ₪, אלא אם כן הגדיל ביהמ"ש את הסכום מטעמים מיוחדים שירשמו.

בצו העיקול שניתן במעמד צד אחד ביום 26/6/16 קבעה כבוד הרשמת הבכירה בסעיף 4:
"בהתאם לתק' 364 לתקנות כפוף צו זה להמצאת ערובות כדלקמן:
א. התחייבות עצמית שאיננה מוגבלת בסכום.
ב. ערבות צד ג' שאינו תאגיד ושאיננה מוגבלת בסכום, המשתכר סך 6,500 ₪ נטו לפחות לחודש. על הערב/ה להציג בפני המזכירות 3 תלושי שכר אחרונים.
ג. ערבות בנקאית או מזומן בסך של 80,000 ₪.

אני מסכימה עם קביעת בימ"ש קמא לפיה הפרשנות הסבירה של הבטוחה בסעיף 4 ג' להחלטה הינה "עירבון" ומשכך, אין מקום להתערבות גם בנוגע לכך.

אמנם כידוע, ערבות בנקאית עשויה לשמש הן כערבות והן כערבון (ראה בעניין זה סעיף 7 להחלטה בעניין אלול וכן רע"א 98/03 מפעלי גדנסקי נ' ברום תעשיות טקסטיל (1993) בע"מ, פ"ד נז (3) 727, 733) אך בעניינו כבוד הרשמת ציינה כי הבטוחות ניתנות בהתאם לתקנה 364 לתקסד"א ובטוחה מסוג "ערבות" הוטלה בגדר סעיף קטן (ב).

בנסיבות אלה, העובדה שכבוד הרשמת הבכירה קבעה סכום גבוה מסך של 50,000 ₪ אינה מאיינת את אופייה של הבטוחה כעירבון.
בהקשר זה יודגש כי בימ"ש קמא בהחלטתו קבע כי אין מקום לחלט סכום גבוה יותר מ - 50,000 ₪.

ה) טענת המבקש לפיה היה על המשיבים להגיש תביעה נפרדת בעניין חילוט העירבון (ולא במסגרת בקשה) נטענה באופן סתמי.

מתקנה 371 (א) לתקסד"א עולה ,כי לאחר פקיעת הצו הזמני רשאי בית המשפט הדן בתובענה לחלט את הערבון, כולו או מקצתו, לטובת מי שאליו מופנה הצו.
משכך, דין טענה זו להידחות.

8. לסיכום:

א. לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות ביחס לטענה הנוגעת לאיחור במועד הגשת הבקשה.
ביחס ליתר הטענות, דין בקשת רשות הערעור להתקבל ודין הערעור להידחות לגופו של עניין.

ב. לאור התוצאה אליה הגעתי, יישא המבקש - המערער בהוצאות המשיבים ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪.

סכום זה יחולט מתוך העירבון שהופקד במסגרת הליך זה ויועבר למשיבים באמצעות בא כוחם. יתרת העירבון תוחזר למבקשת – המערער ת באמצעות בא כוח ה.

ג. המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ח, 28 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: זמי בולוטין סוכנות לביטוח בע"מ
נתבע: פיטר בורבוק
שופט :
עורכי דין: