ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דמיטרי שטוחין נגד מרדכי הרוש :

בפני כבוד הרשמת הבכיר ה עדי בר-טל

תובע

דמיטרי שטוחין

נגד

נתבע

מרדכי הרוש
ע"י ב"כ עו"ד צח שחר

פסק דין

בפני תביעה על סך 8,750.85 ₪ במסגרתה טוען התובע כי הינו זכאי למלוא שכר הלימוד החוזי בגין קורס משחק אליו נרשם הנתבע. לדברי התובע הסכום הנתבע הינו יתרת התשלום החוזי, בהינתן כי הנתבע הפסיק שלא כדין את השתתפותו בקורס וכן הפסיק את יתרת התשלומים, מכח ההסכם שנחתם בין הצדדים.

טענות התובע

התובע, מנהל בית ספר ללימוד משחק בשם " הכישרון שלי – רשת חברתית לאומנים ויוצרים בישראל".
במהלך חודש יולי 2005 הגיע הנתבע למשרדי התובע מספר פעמים, תוך שהוא מתעניין בקורס משחק. ביום 23.7.15, הגיע הנתבע ביחד עם אשתו, עבר ראיון והתקבל לקורס. לטענת התובע מדובר בקורס המוגבל ל – 10 תלמידים, כאשר הקורס מתקיים בתל אביב פעם בשבוע ובכל מפגש מתקיים שיעור כפול. בסה"כ מדובר על 20 מפגשים ( עמ' 12 לפרוטוקול מיום 2.11.17 שורה 27).

באותו היום חתם הנתבע על הסכם, במסגרתו נקבע כי עלות הקורס הינה 10,500 ₪. הנתבע קיבל הנחה בסך 5,700 ₪ עבור הלימודים, כאשר תנאי להנחה הינו כי התשלום צריך להתבצע במועדו וללא פיגורים וכן על הנתבע להגיע לפגישות הקורס ללא דחיות. בפועל, שכר הלימוד לאחר הנחה נקבע על סך 4,800 שח. עוד נקבע בהסכם, כי ככל ותהינה דחיות או פיגורי תשלום, הנתבע מתחייב לשלם את מלוא עלות הקורס בסך 10,500 ₪. לנתבע אפשרות ביטול הקורס עד 14 יום לפני פתיחת הקורס, בתשלום דמי ביטול בסך 550 ₪ ולאחר מכן במהלך השבועיים שלפני פתיחת הקורס, הנתבע, ככל שיבטל את השתתפותו, ישלם 35% משכר הלימוד. הפסקת לימודים במהלך הקורס תחייב את התלמיד במלוא תשלום שכר הלימוד ( העתק ההסכם צורף כנספח א/1 לתביעה).
בנוסף חתם הנתבע על שטר חוב על סך 10,500 ₪ ( נספח ב לכתב התביעה). שטר זה הינו השטר נשוא התביעה.

הנתבע הגיע פעמיים לקורס: ביום 29.7.15 וביום 5.8.15. במהלך חודש אוגוסט פנה הנתבע לתובע והודיע לו שבשל תחרות ספורט בה הוא משתתף בחו"ל, הוא לא יוכל להמשיך את לימודיו בימי רביעי. לטענת התובע, הוא התחשב בנתבע ולכן אפשר לו להתחיל קורס חדש בימי שלישי, כאשר תחילת הקורס נקבעה ליום 1.9.15 ( ראה נספח ג' לכתב התביעה), והנתבע נדרש להגיע החל מהשיעור השני .

אולם, הנתבע לא הגיע מאותו מועד לקורס, וביום 8.9.15 שלח הודעת sms לתובע: "אחי אני נראה לי מוותר על הלימוד משחק ירד לי החשק מזה וגם אין לי כבר אופנוע אז בכלל לא מאפשר לי. מצטער אחי תעדכן אותי איך אנחנו מסדרים את זה לגביי הכסף." (נספח ד' לתביעה).

ביום 30.11.15 הנתבע יצר קשר עם התובע באמצעות הפייסבוק וביקש שלא לחייבו על הקורס. התובע הסביר לנתבע כי הוא חתום על הסכם ולכן התשלומים ימשיכו להגבות באמצעות כרטיס האשראי. הנתבע שילם סך כולל של 2,000 ₪ עד אשר הפסיק את התשלומים. נוכח האמור תובע התובע את מלוא שכר הלימוד על פי ההסכם בניכוי התשלומים ששולמו ( בצירוף הפרשי הצמדה וריבית).

טענות הנתבע
הנתבע אינו חלוק על המסכת העובדתית באשר לפגישותיו עם התובע וכן המועדים בהם נכח בקורס, אלא שלטענתו, בטרם חתימתו על הסכם ההתקשרות, כששאל את התובע, מה יקרה אם הוא יבקש לעזוב את הקורס טרם סיומו ולקבל את כספו, "התובע חייך אליי וטפח לי על השכם ואמר לי שהכל יהיה בסדר" (סעיף 5 לתצהיר הנתבע התומך בכתב ההגנה). לטענת הנתבע למשפט זה היתה משמעות רבה בקבלת החלטתו להירשם לקורס.

עוד טוען הנתבע, כי הובטח לו שהקורס יהא מקצועי וישתתף בו שחקן בשם " וובה" שהשתתף בתוכנית המירוץ למיליון. בפועל, התברר כי וובה לא משתתף בקורס, ולטענת הנתבע מדובר היה בקורס שאינו מקצועי, מספר האנשים היה מצומצם, כאשר לדברי הנתבע בפגישה הראשונה נכחו ארבעה אנשים בלבד ובשיעור השני מספר דומה ( סעיף 6 לתצהיר הנתבע בהתנגדות).

לטענת הנתבע הוא השתתף בשני שיעורים מתוך 12 שיעורים.
עוד טען הנתבע, כי עלות שכר הלימוד הינה בהתאם לעלות המצוינת בהסכם עימו, לאחר ההנחה, וכי העובדה שמצויין סכום גבוה יותר, הינה " טריק שיווקי" של התובע, שכן לכל הנרשמים לקורס ניתנת הנחה באותו שיעור או בשיעור דומה.

כמו כן טוען הנתבע, כי צרכן רשאי בכל עת לבטל עסקה לזמן קצוב, ומפנה בעניין זה לפסק דינו של כבוד השופט גרוסקופף בעניין קידום.

דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עדויותיהם ולאחר שעיינתי במסמכים ובראיות שהוגשו לבית המשפט מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה, ולהלן נימוקיי.

השאלות המרכזיות העומדות לדיון בתביעה זו הינן: א. האם הנתבע הוטעה בעת החתימה על הסכם ההתקשרות וכתוצאה מהטעיה זו (בנוגע לאפשרות ביטול ההסכם ונוכחות שחקן ידוע), ניתנת לו זכות ביטול ההסכם. ב. ככל והנתבע לא הוטעה, האם ניתן להשתחרר מהסכם לימודים במהלך תקופת הלימודים. ג. האם רשאי התובע לתבוע את מלוא שכר הלימוד, ללא ההנחה שניתנה, במקרה של הפרת ההסכם.

האם הנתבע הוטעה והאם ההסכם ניתן לביטול
אין מחלוקת, כעולה מעדות הצדדים, כי הנתבע הגיע לפחות פעמיים לפגישה עם התובע, כאשר קיבל הסברים באשר לתוכנית הלימוד ותנאיה, ובפגישה השנייה חתם על הסכם ההתקשרות ( עמ' 11 לפרוטוקול הדיון מיום 2.11.17 שורות 14-21 וכן עמ' 13 שורות 29-36).

מעדויות הצדדים עולה, כי אף אין מחלוקת אמיתית בנוגע לשאלה האם התובע הציג מצג לנתבע ולפיו ניתן יהיה להשתחרר מהחוזה בתנאים מסוימים. התובע הודה בעדותו, כי הוא נשאל על ידי הנתבע מה יקרה במקרה בו הוא ירצה לסיים את ההתקשרות והוא ענה " אני עניתי לו שיש חוזה ויש להתנהל על פי החוזה ואני בנאדם, יש לי לב ונשמה ואני תמיד יכול להתחשב כל עניין וגופו, אבל יש לקיים חוזה וזה החוק במדינת ישראל" (עמ' 11 שורות 27-29).

התובע מודה כי בטרם החתימה על ההסכם, הסוגיה נדונה והוא הבהיר לנתבע כי הוא יתחשב בו. אולם חשוב לציין כי הדבר לא נכתב בהסכם עצמו. התובע העיד כי לנתבע ניתנה הזדמנות לקרא ביחד עם אשתו את ההסכם וכי הם לא הוגבלו בזמן בעניין זה ( עמ' 13 שורה 36 ועמ' 14 שורה 1). אף הנתבע הודה כי ניתנה לו שהות לקרא את ההסכם ( עמ' 13 שורה 36 ועמ' 14 שורה 1), אלא שלדבריו " אין לי כ"כ שכל, אני לא מכיר מה כן ומה לא, אתה מבין בזה" (עמ' 13 שורה 35). אינני סבורה כי מדובר באדם שאינו יכול להבין את אשר הוא קורא. ההסכם נכתב בשפה בהירה וברורה והיקפו שני עמודים בלבד בכתב גדול וקריא.

אני מאמינה לעדות התובע בעניין זה, כי הוא אמר שיתחשב בהתאם לסיבה בגינה מבוקש להפסיק את הלימודים, אך לא היתה לו כל כוונה ליתן לנתבע את הזכות לבטל את ההתקשרות בכל רגע נתון ומכל סיבה שהיא.

לו אכן, עובדת התחשבות התובע בנתבע היתה הלב והבסיס להסכמת הנתבע לחתום על ההסכם, הרי שהיה עליו להוסיף זאת בכתב להסכם. לא ניתן לטעון מחד, כי הכוונה היתה לנקודת יציאה בלתי מוגבלת ומאידך, לחתום על הסכם הקובע מפורשות הפוך. גם מקום בו אין עסקינן במשפטן, אלא באדם סביר מן הישוב, הרי שהשכל הישר מנחה אותו ובמקרה כזה, ככל שהיתה סתירה בין ההסכם להבטחה, וככל שהנתבע אכן הסתמך על הבטחה זו – שומה היה עליו לפעול לשינוי ההסכם ולהוספת ההבטחה בכתב יד. בפרט, נכון הדבר מקום בו הנתבע לא היה לבדו באותה פגישה, כי אם ביחד עם אשתו. הנתבע ואשתו קראו את ההסכם ואשרו אותו.

בעניין זה אציין, כי הנתבע נמנע מלהביא את אשתו להעיד ולהסביר את אשר אירע בעת החתימה על ההסכם. הלכה היא כי בעל דין שנמנע מלהביא עד רלוונטי, אשר היה תומך בעדותו, יש בהימנעות זו כדי לפעול לחובתו, בהינתן כי ההנחה היא שאותו עד היה אמור להעיד לטובת בעל הדין. ראה ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני פ"ד לה (1) 736, בעמ' 720 .

נוכח האמור, אינני סבורה כי הנתבע הוטעה עת חתם על הסכם ההתקשרות. מעבר לכך, אני אף סבורה כי כוונת התובע אכן היתה להתחשב בנתבע ולא לפעול באופן דווקני, כעולה אף מהעובדה שהתובע הסכים להעביר את הנתבע לקורס המתקיים ביום אחר, כאשר הנתבע פנה אליו בבקשה ספציפית בשל קיומה של תחרות בחו"ל ( עמ' 12 שורות 12-25 וכן עמ' 1 לפרוטוקול מיום 18.9.16 שורות 27-29 וכן עמ' 2 שורה 1). אלא שהנתבע בחר לבטל את הקורס מטעמים שהתובע לא סבר כי הם מחייבים התחשבות.

הנתבע הודיע לאחר שהשתתף בשני שיעורים, ולאחר שלבקשתו הוזז יום השיעור שלו, כי " ירד לו החשק" מלימודי משחק ובנוסף " אין לי גם אופנוע" (נספח ד/1 לתביעה). התובע, ובצדק מבחינתו, לא סבר כי נימוק זה מהווה סיבה המצדיקה את התחשבותו בנתבע. התובע אף הבהיר לנתבע, כי עליו יהיה לשלם את מלוא הסכום שנקבע בחוזה ואף ניסה לשכנעו להמשיך להגיע בהינתן כי ישנם תלמידים נוספים המגיעים באוטובוס מאיזור ירושלים ( ראו תמלול שיחה שהוגשה עמ' 15 שורות 7-9). הנתבע בתשובה ענה " אבל אני לא הטיפוס שיכול לנסוע באוטובוסים."

במקרה זה אין לנתבע אלא להלין על עצמו. מעדות הנתבע עולה כי הנתבע לא הבין את המשמעות של חתימה על הסכם וקיום התחייבות, הגם שמדובר באדם בוגר. הנתבע התייחס לקורס בזלזול וסבר, ללא כל תימוכין במציאות כי הוא זכאי לפעול בהתאם לרצונותיו בלבד, במנותק מהתחייבויותיו. לאותה מסקנה בדבר היעדר הטעיה הגעתי גם בעניין הטענה ולפיה הובטח לנתבע כי שחקן בשם וובה ישתתף בקורס. יכול והתובע אמר לנתבע כי לקורס יצטרפו אנשים מפורסמים, ויכול להיות שאף נאמר כי וובה יצטרף, אלא שאמירות אלו אינן בגדר הבטחה והנתבע היה מודע לכך. התובע אינו יכול להבטיח מי ישתתף בקורס אשר טרם החל. מכל מקום, התובע מבהיר, כי הוא דיבר על אלה ( חברתו של וובה בתוכנית המירוץ למיליון) וזו אכן השתתפה באחד מהקורסים שלו ( כעולה מטופסי ההתקשרות השונים שצירף התובע).

הנתבע המשיך והלין על כך שהתובע בשכנועים גרם לו לחתום על ההסכם, תוך שהוא טוען בפניו כי הוא מוכשר ויש לו את המראה הנכון. הנתבע טוען, כי חנופה זו היא שגרמה לו לחתום על ההסכם. לאחר מכן, גילה הנתבע כי הדברים נאמרים לכל אחד וכי הלכה למעשה, אין בו שום ייחוד המבדיל אותו מאחרים. הנתבע צירף פנייה שבוצעה לעורך דינו מהתובע. גם שם נטען כי לעורך הדין המראה הנכון ( מוצג נ/1). גם בעניין זה, אינני יכולה לקבל את טענות הנתבע. הנתבע הינו אדם בוגר, המכיר את הלכות האדם ואת אמצעי השיווק – עולם כמנהגו נוהג והנתבע בחר להאמין לדברי החנופה שהופנו אליו. אין הנתבע יכול לבא בטרוניות לתובע בשל כך, ובפרט כשהתובע טוען כי מראהו של הנתבע הינו מראה מבוקש.

אם כן לאחר ניתוח העדויות עולה כי הנתבע לא הוטעה עת חתם על הסכם ההתקשרות. הנתבע קרא את ההסכם ביחד עם אשתו, הבין את האמור בו ואף הסכים לחתום בנפרד על שטר חוב. אני מאמינה כי התובע כדבריו, היה מוכן להתחשב בנתבע ולהגיע איתו להסדר ( כעולה מתמליל השיחה שצורף לדוגמא בעמ' 5 שורות 1-5 וכן עמ' 7 שורות 14-16), אלא שהנתבע סירב לכל פשרה ואף איים על התובע בפרסום שלילי בפייסבוק ( עמ' 4 לתמליל). במצב דברים שכזה, כאמור, אין לנתבע אלא להלין על עצמו.

סיום הלימודים במהלך תקופת הקורס
הנתבע תחילה פנה אל התובע וטען כי " ירד לו החשק" וכי אין לו אופנוע ולכן הוא מבקש להפסיק את הקורס ולקבל את כספו. לאחר מכן, טען הנתבע כי הקורס אינו מקצועי ומשתתפים בו אנשים " מוגבלים" כטענתו ( ראה תמלול שיחה עמ' 9). גם לאחר שהתובע הפנה את תשומת ליבו של הנתבע כי לא מדובר באנשים " מוגבלים" אלא באנשים רגילים נורמטיביים כמוהו, המשיך הנתבע וטען כי אין מספיק אנשים בקורס וכי כשהוא נכח בשיעור, נכחו שלושה אנשים בלבד ( עמ' 10 לתמליל שורה 8 וכן עמ' 14 שורות 5-6 לפרוטוקול הדיון מיום 2.11.17), דבר הנוגד את ההסכם ולפיו יהיו לפחות 10 אנשים בקורס. מקריאת עדות הנתבע עולה כי הנתבע שינה את המספרים לאורך חקירותיו השונות – כך לדוגמא בחקירתו מיום 18.9.16 בעמ' 1 שורות 21-22 הודה כי בשיעור הראשון היו בין 8-10 אנשים ואילו בשיעור השני היו ארבעה. כאשר נשאל מאיזו סיבה באמת עזב את הקורס ענה " לא ראיתי לנכון להמשיך בקורס הוא לא נראה לי מקצועי." (עמ' 1 שורה 26). כשנשאל הנתבע כיצד הוא יודע האם הקורס הינו קורס רציני – ענה הנתבע שהספיק לו לראות את מספר האנשים ושלא היה שחקן מפורסם כדי להבין זאת ( עמ' 2 שורות 25-29). ראו אף חקירת הנתבע מיום 2.11.17 עמ' 13 שורות 15-17. הנתבע טען כי אינו צריך להביא הוכחה לטענותיו בדבר היות הקורס לא מקצועי.

אם כן לנתבע גרסה מתפתחת באשר לסיבות לרצונו לסיים את הקורס. נשאלת השאלה האם לנוכח הוראות חוק הגנת הצרכן והוראות ההסכם, ניתן היה להשתחרר מההתקשרות.

תקנה 2 (3) לתקנות הגנת הצרכן ( ביטול עסקה), תשע"א – 2010 קובעת כי תהא לצרכן זכות ביטול של מוצר שהינו קורס לימודים, ובפרט שהביטול יעשה בתוך 14 יום מיום החתימה על ההסכם ובלבד שהביטול יבוצע 14 יום לפני מועד תחילת השירות.

הפסיקה הרחיבה סעיף זה וקבעה לא אחת כי פעמים רבות הסכמי התקשרות ללימודים נחתמים בסמוך לתחילת הקורס, כך שעל פי הוראת הדין, אין לצרכן, הלכה למעשה אפשרות לבטל את ההתקשרות, אף אם זו נעשתה ימים ספורים לאחר ההתקשרות. בתי המשפט מצאו כי אין זה סביר לקשור את הצרכן לקורס אותו הוא אינו רוצה, משך תקופה ארוכה ולחייבו לשלם את כל עלות הקורס, אף כאשר הודעת הביטול ניתנה בסמוך למועד ההתקשרות – ראה למשל ת"ק 35654-05-16 שלאומוב נ' גימנסיה בתי ספר תיכוניים (פורסם במאגרים 2.9.16) וכן ת"ק 40728-09-15 טל עדיני נ' wall street (פורסם בנבו ביום 28.7.16). ההחלטה המובילה בעניין ניתנה על ידי כבוד השופט גרוסקופף בת"צ 17153-01-12 בלאו בידרמן ואח' נ' קבוצת קידום בע"מ (להלן: "פסק דין בלאו בידרמן") (פורסם בנבו). באותו מקרה נקבע כי משמדובר במוצר שאינו מוכר לצרכן וההתקשרות הינה לתקופת זמן משמעותית, היכולה להגיע אף ל – 15 חודשים, ואין מדובר בקורס קבוצתי, ההצדקה לקיום דרישת ההתחייבות החוזית מוחלשת.

שונה עד מאד המקרה הנדון מפסק הדין בעניין בלאו בידרמן. במקרה דנן מדובר ב 10 מפגשים כפולים, המתפרשים על פני כחודשיים וחצי בלבד. מדובר בקורס קבוצתי של עד עשרה אנשים, כאשר כל פרט רלוונטי לקורס. די בכך ששניים או שלושה מחליטים פתאום לעזוב את הקורס, כך שלא בהכרח ניתן להמשיך בקורס, הנשען על כמות מסויימת של אנשים ( על פי ההסכם במיעוט נרשמים לא נפתח הקורס מלכתחילה). כמו כן ישנה התחייבות להצגת סוף קורס. התובע שילם מראש למרצים בקורס וכן הוציא הוצאות קבועות בגין שכירת המקום, תשלומי ארנונה וכו'. ראו עמ' 13 שורות 5-10: "לא קל לנהל עסק, אני מוציא כסף מידי חודש על ארנונה, שכירות, תשלום למנחים משכורות ואני לא יכול להתנהל באופן שאנשים יבטלו לי בהודעת אס אם אס בשיא הזלזול אני מבטל נגמר לי החשק. יש מקרים שאדם מגיע ואומר חס וחלילה אדם קרה לי משהו רציני אני מבטל. פה היה מקרה אין לי כסף, אין קטנוע אופנוע לא בא לי לנסוע באוטובוסים תבטל אין לי כסף. זה מקרה שאני לא מבטל".

זאת ועוד, במקרה הנדון אין מדובר בבקשה לביטול שנעשתה בסמוך למועד ההתקשרות, אלא לאחר כחודשיים, כאשר התובע נכח בשני שיעורים כפולים ולאחר מכן, במקום לפנות לתובע, ולבקש את ביטול הקורס, שכטענתו כיום היה בלתי מקצועי, פנה אל התובע וביקש שינוי מועד הקורס בשל נסיעה לחו"ל. התובע הסכים לפעול בהתאם לבקשת הנתבע והעבירו לקורס אשר התחיל בחודש ספטמבר , ביום אחר. התובע תפס מקום נוסף בקורס נוסף. כאמור רק כחודש מהשיעור האחרון בו נכח הנתבע, פנה הנתבע בהודעת sms לתובע והודיע על הפסקת הלימודים.

ודוק. מדובר בקורסים מובנים קבוצתיים, שלא ניתן להצטרף אליהם במהלכם. כך, שהנתבע תפס, הלכה למעשה, שני מקומות של אנשים בקורס ומנע מהתובע להכניס אנשים אחרים ( עמ' 15 שורות 1-7).

אם כן, קיים שוני מהותי בין המקרה הנדון ונסיבותיו לבין פסקי הדין המנויים לעיל, ובפרט פסק הדין בעניין בלאו בידרמן.

נוכח האמור אני סבורה כי במקרה הנדון הנתבע לא יכול היה להשתחרר מההסכם עליו חתם ויש הצדקה לעמוד על ההתחייבות החוזית עליה חתם הנתבע בנוגע לתשלום שכר הלימוד בסך 4,800 ש"ח.

האם התובע זכאי לאכוף את מלוא התשלום החוזי ללא הנחה התובע טוען, כי על פי הסכם ההתקשרות, מקום בו מופר ההסכם, על הלקוח, הנתבע, לשלם את מלוא שכר הלימוד, ללא ההנחה שניתנה לו וכי גם שטר החוב עומד על סך מלוא הסכום – 10,500 ₪.

בעניין זה איני סבורה כי הצדק עם התובע. המחיר החוזי הינו 4,800 ₪. אין שום קריטריון או טעם בהסכם ההתקשרות בגינו ניתנת הנחה / מלגה, וזו ניתנה כבשגרה לחלק ניכר מהתלמידים. התובע צירף אסופת הסכמים ממנה עולה, כי למעט תלמיד אחד, לכולם ניתנה הנחה כמעט זהה בתשלום שכר הלימוד, וזאת מבלי שהלקוחות עמדו בקריטריונים מיוחדים לצורך קבלת ההנחה.

על פניו נראה כי מדובר בפיצוי מוסכם וקבוע מראש במסווה של הנחה. פיצוי זה אינו יכול לעלות על שווי שכר הלימוד. ראה בעניין זה תאמ 6540-02-16 דמטרי שטוחין נ' עדיאל קבלן (נבו מיום 27.3.17).

אינני סבורה כי במקרה הנדון התובע זכאי לפיצוי זה. התובע לא הראה כי נגרם לו נזק, מעבר להפסד שכר הלימוד. התובע אף לא הוכיח כי ויתר במתן ההנחה על הכנסות חיוניות לצורך מימון הקורס עצמו. אני סבורה כי במקרה הנדן בו נקבע שהנתבע ישלם את מלוא עלות שכר הלימוד, אין מקום לאכוף תשלום פיצוי מוסכם בנוסף למלוא שווי שכר הלימוד. מתן פיצוי נוסף, יהא לא סביר ולא הוגן בנסיבות העניין.

סיכום

לאור כל האמור, אני פוסקת כי הנתבע ישלם לתובע סך של 2,800 ₪ (4,800 ₪ בניכוי סך של 2,000 ₪ אשר שולם זה מכבר). כמו כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות ההליך הנדון בסך 1,000 ₪.
הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים ולבאי כוחם.

ניתן היום, י"ב שבט תשע"ח, 28 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דמיטרי שטוחין
נתבע: מרדכי הרוש
שופט :
עורכי דין: