ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סלים בשאראת נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופטת אורית יעקבס

המערער:
סלים בשאראת, 23256258
ע"י ב"כ עו"ד עיסא בשאראת

-

המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד מחמד ג'אנם

פסק דין

1. ביום 5/9/15, נפגע המערער בברכו הימנית, בתאונה, אשר הוכרה על ידי המשיב , כתאונת עבודה.

2. וועדה רפואית לעררים (להלן:" הועדה") קבעה ביום 13/3/17, כי למערער 10% נכות לפי פריט 48(2)ז I לתוספת תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"), וזאת בגין נזק במניסקוס בצורה קלה.
כנגד החלטת הועדה הנ"ל הוגש הערעור אשר לפניי.

3. בתאריך 11/1/18 התקיים דיון לפני כבוד הרשמת ל. תלחמי-סוידאן, במהלכו הודיעו באי כח הצדדים כי הם חוזרים על טענותיהם, כפי שאלו עלו בנימוקי הערעור ובכתב התשובה, ובסיומו ניתנה החלטה לפיה התיק הועבר לשופט למתן פסק דין.

4. להלן עיקר טענות המערער:
א. הועדה הפרה את חובת ההנמקה המוטלת עליה, עת ציינה כי לפי בדיקתה אין סימני דלדול, הגבלה בתנועות או נעילה, וזאת מבלי לפרט ו/או לנמק כלל.
ב. הועדה לא התייחסה, באופן ממצה , לחוות דעתו של ד"ר כליף, והסתפקה באמ ירה, ח סרת משמעות, לפיה לא מצאה סימני נעילה.
ג. היה על הועדה לבצע את הבדיקות אותם ביצע ד"ר כליף, לרשום את תוצאותיהן, להצביע על השוני בין תוצאות בדיקתה לתוצאות בדיקתו ולפרט מדוע אינה מקבלת את חוות דעתו.
ד. המערער התלונן על נעילה של הברך הן לפני הועדה, הן בעררו והן לפני ד"ר כליף, אך הועדה התעלמה מתלונותיו וממסקנותיו של ד"ר כליף, המבוססות על התלונות, על בדיקתו ועל ממצאי בדיקת ה- MRI אשר תומכות בתלונות בדבר הנעילה.
ה. הועדה לא עיינה בממצאי ה- MRI על אף שחוות דעתו של ד"ר כליף מתבססת, בין היתר, על ממצאי ה.
ו. הועדה לא התייחסה לערר המערער, ולא דנה בהפעלת תקנה 15 לתקנות למרות שהערר התייחס גם לעניין זה.

5. להלן עיקר טענות ב"כ המשיב:
א. הועדה שמעה את המערער, עיינה בערר ובבדיקת ה- MRI ולאחר מכן ב יצעה בדיקה קלינית.
ב. הועדה הגיעה לממצאים שונים מאלה שהגיע אליהם ד"ר כליף, לדוגמא בעניין הכיפוף, דלדול השרירים והתפליט והרי די בשוני בממצאים כדי להוות נימוק מדוע הועדה סוטה ממסקנות המומחה מטעם המערער.
ג. לעניין הנעילה - ד"ר כליף ניזון מדברי המערער כשהוא מפנה לרישום מיום 5/9/15, ואילו הועדה התייחסה לאותו רישום וציינה כי אינו מציין ממצא של נעילה אלא ממצא של הגבלה בתנועות.
ד. הועדה ציינה כי אין סימני נעילה וכי אין תיעוד רפואי בדבר נעילת הברך ובכך לא ק יבלה את טענת המערער לפיה סובל מנעילה.
ה. החלטת הועדה הינה קביעה רפואית ולא נפל בה פגם משפטי.

6. פרוטוקול הועדה
המערער הופיע לפני הועדה והתלונן על " כאבים מתמשכים, כל תנועה לא נכונה או לא צפויה הברך ננעלת. מוגבלות וכאבים בברך ימין. קושי בעליית מדרגות. כאבים בשינה בלילות, ננעלת. "סוחב את הרגל".".

הועדה ציינה כי ממצאי ה- MRI מיום 13/10/15 למערער "קרע אחורי במניסקוס פנימי ברך ימין".

בפרק ממצאי הבדיקה, נרשם כדלקמן:
"צבע עור וחום תקין בגפיים תחתונים, כוח גס ותחושה שמורים. היקף שוקיים וירכיים שווה בנקודות זהות.
ברך ימין - ללא סימני תפליט או נעילה. יציבה , י ציבה תחת משקל הגוף. אין סימני גירוי מניסקאלי. הפעלת ברך ימין יישור מלא כיפוף 120 מעלות".

הועדה ציינה את האבחנה "מצב אחרי חבלת ברך ימין".

הועדה סיכמה את מסקנותיה, כדלקמן:
"לנוכח בדיקה גופנית ללא סימני דלדול שרירים, ללא סימנים נעילה ברך ימין, או גירוי מניסקאלי, טווחי תנועות, הועדה סתקפת (הכוונה "מסתפקת" - א.י.) בדחיית הערר ובזה לא מקבלת את החוו"ד של דר' כליף מ 6.3.17. אין בבדיקה שנערכה על ידי הועדה סימני דלדול הגבלה בתנועות או נעילת ברך. לאחר עיון בחומר הרפואי קיים רישום בודד של הגבלה בתנועות על רקע כאבים ללא תיעוד ברור של נעילת ברך (הגבלה אנטלגית)".

הועדה קבעה שאין מקום להפעיל את תקנה 15 לתקנות, זאת מאחר והמערער "חזר לעבודתו, אין מניעה לעבוד" .

7. דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ואת כלל החומר שבתיק, הגעתי למסקנה שיש מקום לקבערעור, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, במסגרת ערעור על החלטות וועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק ביחס לכך, כי על בית הדין לבחון אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים, או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213).

עוד נפסק בהקשר זה, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הינן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום הסמכויות הבלעדי של הועדה, ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (ראו למשל עב"ל 217/06 בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 22.6.2006). יחד עם זאת, אחת החובות המוטלות על הועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה, אשר מטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-X318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).

למערער שתי טענות - הראשונה נוגעת לאי קבלת תלונתו לעניין נעילת הברך, ומכאן אי קביעת נכות בשיעור של 20% לפי פריט 48(2)זII לתוספת (נזק במיניסקוס עם LOCKING), וזאת כפי שנקבע על ידי המומחה מטעמו, ד"ר אדוארד כליף. והשניה נוגעת לאי הפעלת תקנה 15 לתקנות.

באשר לתלונת המערער על נעילת הברך - מעיון בערר עולה כי עניין זה היה בל יבו כאשר תלונה זו עלתה לפני הועדה ו גם לפני המומחה מטעם המערער - ד"ר כליף , אשר קבע למערער נכות בשיעור של 20% בהתבסס על קבלת תלונתו בדבר נעילת הברך .

בבדיקתה ציינה הועדה, בין היתר, כי לא נמצאו סימנים של נעילה, וכי הברך יציבה תחת משקל הגוף.

מעיון בחוות דעתו של ד"ר כליף עולה כי הוא קבע כי למערער 20% נכות בשל נעילה של הברך, בין היתר גם בהסתמך על תיעוד רפואי מיום 8/9/15, בו נרשמה אבחנה של "ברך נעולה", ותוך שהוא מציין כי הנזק המניסקלי הקיים בברכו של המערער, נתמך בממצאי ה- MRI מיום 13/10/15, כאשר ממצאים אלה "גורמים לאירועים חוזרים ונשנים של "נעילה" מכאיבה את הברך". היינו, לפי ד"ר כליף ממצאי ה- MRI מסבירים את תופעת הנעילה לה טוען המערער , כאשר מעיון בפרוטוקול הועדה שאין שום התייחסות לאותו מסמך מיום 8/9/15, אליו הפנה ד"ר כליף בחוות דעתו, וכן אין התייחסות לקשר אשר אליו הפנה ד"ר כליף בין תלונת המערער על נעילה לבין ממצאי ה- MRI אשר לטעמו תומכים בקיומה של הנעילה , ובכך נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה.

אכן הועדה ציינה כי קיים רישום בודד של הגבלה בתנועות ללא תיעוד ברור של נעילת ברך, אך לא ברור לאיזה רישום התכוונה, ומדוע אותו תיעוד אינו ברור בכל הנוגע לנעילת הברך.

בכל הקשור לטענת המערער לפיה היה על הועדה לבצע את אותן הבדיקות אשר בוצעו על ידי ד"ר כליף - מדוב ר בטענה רפואית אשר דינה להידחות שכן מעיון בפרוטוקול עולה כי הועדה ב יצעה בדיקה קלינית יסודית ומקיפה, לפיה אין הגבלה בתנועות. יחד עם זאת, לא ברור מה היה הבסיס לקביעת הועדה בדבר אי קיומם של סימני נעילה, כשלא ניתן להבין איזה סימנים אמורים להימצא על מנת שתלונת המערער בדבר נעילה תתקבל והאם אותם סימנים אמורים להופיע בפני הועדה עצמה ומדוע לא ניתן לקבל את האבחנה אשר נרשמה כביכול ברישום רפואי מיום 8/9/15, רק 3 ימים לאחר התאונה.

באשר לתקנה 15 - בעררו טען המערער, שהינו סוכן ביטוח במקצועו, כי הוא חזר לעבודמתכונת מצומצמת, וכי קיימת ירידה בהכנסותיו.
מעיון בפרוטוקול עולה כי דיון הועדה בעניין הפעלת תקנה 15 הסתכם בקביעה לפיה "חזר לעבודתו, אין מניעה לעבוד", וזאת מבלי שהתייחסה לטענה בדבר מתכונת עבודה מצומצמת וירידה בהכנסות, אלא שבהתאם ללשון תקנה 15(ב) לתקנות "הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו.". מכאן, תנאי להפעלת התקנה הינו שהנפגע אינו מסוגל לחזור לעבודתו, דבר אשר אינו רלוונטי למערער אשר חזר לעבודתו, הגם שלטענתו במתכונת מצומצמת.
אי לכך, טענות המערער בעניין אי הפעלת תקנה 15 נדחות.

8. לנוכח האמור לעיל הריני מורה על החזרת עניינו של המערער לועדה, באותו הרכב, על מנת שתשוב ות דון בתלונותיו לעניין נעילת ברך ימין , ובין היתר תשוב ותבדוק אותו, וככל ותקבע כי אין סימני נעילה, עליה לפרט כיצד הגיעה למסקנתה.
בנוסף, תתייחס, הועדה לרישום הרפואי מיום 8/9/15 אליו מפנה ד"ר כליף בחוות דעתו, ואשר בו נרשמה לכאורה אבחנה של נעילה בברך, וכן תתייחס לקביעתו של ד"ר כליף לפיה ממצאי ה- MRI מיום 13/10 /15 תומכים בתלונת המערער לעניין נעילת בברך ומסבירים את קיומה.
ככל שהועדה לא תסכים עם מסקנותיו של ד"ר כליף, יהיה עליה לנמק את החלטתה באופן מפורש ומנומק .

9. הוצאות משפט
בנסיבות העניין, הריני מחייבת את המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪, שאם לא ישולם תוך 30 ימים מהיום, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

10. בקשת רשות ערעור על פסק דין זה, ניתן להגיש, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ב בשבט תשע"ח , ( 28 בינואר 2018), בהעדר הצדדים.

יעקבס אורית, שופטת


מעורבים
תובע: סלים בשאראת
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: