ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אבו ג'בנה נגד בטוח לאומי-סניף :


בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

בל 010719/06

בפני:

כב' השופטת יפה שטיין

- דן יחיד -

24/01/2008

אבו ג'בנה עוהוד

בעניין:

תובע

אבו אחמד פיראס

ע"י ב"כ עו"ד

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

נתבע

אפרת לבנוני

ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין

  1. זהו פס"ד בתביעותיהן של שתי התובעות, להבטחת הכנסה, שהגישו התובעות למוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד). היות ומדובר בתביעות זהות של שתי אחיות – אוחד הדיון בעניינן. למען הסדר תיקרא, והתובעת בתיק 10720/06 – חנאן, (או תובעת מס' 1), והתובעת בתיק 10719/06- עוהוד (או תובעת מס' 2).



  1. אין חולק כי שתי התובעות פוטרו ממקום עבודתן וקיבלו פיצויים פיטורין וכספים ממבטחים, ומאז אינן עובדות (נכון למועד התביעה). כמו כן מוסכם כי בתקופה שמ - 8/03 ועד 4/04 קיבלו התובעות קצבת אבטלה.



  1. השאלה שבמחלוקת הינה מה שיעור ההכנסות שיש לזקוף לכל אחת מהן, לצורך בדיקת זכאותן להבטחת הכנסה, והאם כדין זקף הנתבע לתובעות הכנסות, כמפורט בכתב ההגנה. לעניין זה – האם השתמשו התובעות בכספים שקיבלו לצורך מחיה וסגירת חובות של אביהן המנוח, כטענתן ובאילו סכומים, והאם קיבלו כספים גם ממבטחים וגם כפיצויי פיטורין, או שבסכום הפיצויים נכללו גם סכומים שקיבלו ממבטחים.

  2. דיון:

א. שאלה ראשונה שיש לברר – מהו הסכום המדויק שקיבלו התובעות עם סיום עבודתן, והאם הכספים שקיבלו ממבטחים היוו חלק מסכום פיצויי הפיטורין (כטענתן), או שקיבלו אותן בנוסף לפיצויי הפיטורין.

ב. ראשית, יובהר, כי שתי התובעות עבדו באותו מקום עבודה משך כל השנים (1/79 עד 8/03), באותו שכר, וכי פוטרו יחד. גם הכספים שקיבלו בסיום העבודה – היו באותו סכום (או בקירוב).

ג. בתביעתה של חנאן למוסד (צורף כנ/1), נרשם כי קיבלה 100,000 ₪ כפיצויי פיטורין, וכי גבו ממנה סך של 12,000 ₪ כמס הכנסה. בתביעתה של עוהוד (נ/7), נרשם כי קיבלה 125,000 ₪ כפיצויים.

ד. בתצהירן המשותף הצהירו התובעות (סעיפים 4 ו-5 לתצהיר), כי כל אחת קיבלה פיצויי פיטורין בשיעור של 143,265, בניכוי 12,0000 ₪ מס הכנסה, וכן הצהירו כי: "כמו כן, כאשר שחררנו את הכספים ממבטחים מס הכנסה ניכה מכל אחת מאיתנו סך של 13,000 ₪. לאור האמור לעיל, מס הכנסה ניכה מסכום הפיצויים שלנו סך של 25,000 ₪".

ה. התובעות אינן מציינות בתצהיריהן, מהו הסכום ששולם להם ממבטחים, ושבעטיו נוכה להן, למס הכנסה סך נוסף של 13,000 ₪. אלא, שברור על פניו, גם מתצהיריהן, שאין מדובר בסכום אחד אלא בשני סכומים שקיבלו בנפרד: מבטחים מחד, והשלמה לפיצויי פיטורין, מאידך, וכי מכל אחד מהסכומים נוכה מס.

ו. חנאן נשאלה לעניין זה (עמ' 5 משורה 14):

ש." את מאשרת שמדובר בסכום שונה, ממישהו שונה? אם כך איך זה מסתדר על פי מה שאמרת בסעיף 10 לתצהירך, את אומרת שזה חלק מהסכום.

ת. זה הכל הולך ביחד.

ש. חוזרת על השאלה

ת.עזבנו את העבודה מגיע פיצויים וגם מבטחים

ש. למה רשמת שזה חלק מסכום הפיצויים (מקריאה סעיף 10 לתצהיר)
ת. כך אמרו לנו, מאיפה אנחנו יודעים, עבדתי 25 שנה" .

גם עוהוד אישרה זאת למעשה, בחקירתה הנגדית בעניין זה (עמ' 9 שו' 15) כי: "כשמקבלים פיצויים מקבלים מהעבודה, ואח"כ משלימים בנוסף"

ז. מהמסמכים שהוגשו עולה בבירור, כי כל אחת מהתובעות קיבלה סך של 143,265 כפיצויי פיטורין, וסכום נוסף של 64,785 שקיבלה תובעת 1, ו65,166 – תובעת מס' 2 (נ/2 ו-נ/3). התובעות הודו בחקירתן הנגדית כי המסמכים הללו מוכרים להם. בחקירתה הנגדית נשאלה חנאן:

ש." נכון שהיה לך סכום שונה שקיבלת ממבטחים בסך 60 אלף ₪ בערך
ת. כל הניירות הגשתי

ש. חוזרת על השאלה


ת. אני מאשרת את זה, לא זוכרת כמה קיבלתי ממבטחים

ש. הגשת שני מסמכים שמעידים על סכום מענק ממבטחים, את זוכרת אותם (מציגה)
ת. אני חושבת, מוכר לי, זכור לי הסכום שקיבלתי. גם מסכום זה ירד לי מס הכנסה אלף 13 ₪."

מהאמור לעיל עולה כי אכן מדובר בשני סכומים נפרדים, ואף יש להתפלא כי העניין הוכחש על ידיהן, כולל אף במסגרת הסיכומים.

ח. השאלה העיקרית שמתעוררת הינה - האם סכומים אלו הוצאו על ידי התובעות, באופן שניתן לומר כי לא נשאר להן כל סכום שהוא (פרט לכ-10,000 ₪ כל אחת במועד הגשת התביעה).

ט. בתצהיר התובעות נרשם כי "השתמשנו בכספי הפיצויים הנ"ל לצורך מחייתנו, ולצורך מתן עזרה וטיפול לאבינו המנוח מר אסחק אבו גבנה ז"ל".

האישור היחיד שצורף לתביעתן הינו מכתב מעו"ד עמאד עווידה, על פיו מאשר כי אביהן המנוח ביקש וקיבל ממנו ב-28/4/01 הלוואה בסך 30,000 ₪, וכי זו הוחזרה ב-13/1/05. התובעות צירפו דפי חשבון על הסכום שנשאר להן בבנק, אך לא צרפו (פרט למכתב עו"ד עווידה דלעיל), כל מסמך אחר, אשר יש בו כדי ללמד על האופן בו הוצאו הכספים מחשבונן (אף שניתן היה בנקל להביא דפי חשבונות שוטפים מהבנק, לאורך התקופה, להוכחת טענותיהן). בהערת אגב יצויין, כי אף שבית הדין, יקבל את מכתבו של עו"ד עווידה כמלמד על תוכנו, גם בעניין זה יש להתפלא שלא הומצא מסמך חתום ע"י האב המנוח על עצם קבלת ההלוואה, ואף לא מסמך של עוה"ד (המסמך האוטנטי), המאשר את קבלת ההלוואה על ידי האב, ואת תשלומה בפועל, לסילוק ההלוואה (וכאשר ההלוואה ניתנה ע"י עו"ד, יש להניח כי גובתה במסמכים).

י. יובהר כבר עתה, כי התובעות יכלו לחסוך את מרבית ההוכחות בתיק זה, לו היו מביאות מסמכים מלאים מהבנק – הן לעניין הסכומים שהופקדו בחשבונן, והן לעניין אופן משיכת הסכומים. המסמכים החלקיים, המלמדים לכאורה על הסכומים שנותרו בחשבונן – אינם מספקים כלל. אין אנחנו יודעים ממה שהמסמכים שהוגשו – באיזה אופן הוצאו הכספים, והאם המשיכות שבוצעו בפועל, תואמות את טענותיהן בעניין זה. יצויין כי בטרם מועד ההוכחות, נתנה ב"כ הנתבע לתובעות הזדמנות נוספת להגיש מסמכי בנק מלאים, או מסמכים אחרים להוכחת טענותיהן – אך התובעות לא עשו כן.

יא. לעניין זה, אף שהתובעות לא הזכירו במועד הגשת התביעה כי בחזקתן סכומי כסף נוספים – התברר כי על פי מסמכי הבנק לתובעות היה בחשבון הבנק סכום נוסף בסך של 20,006 ש"ח תחת הכותרת "פקדונות לזמן קצוב" בעוד שהתובעות הצהירו כי במועד הגשת התביעה למוסד נותר להן סך של 10,000 ₪ בלבד. חנאן נשאלה לעניין זה, והשיבה (עמ' 8 שורות 23-25):

" ב- 2005 היו לי 20,000 ₪ איפה הם? אני בעצמי לא מבינה איך?"

גם עוהוד נשאלה על כך (עמ' 11 שו' 16-18 לפרוטוקול):

ש. "ב - 2/05 הגשת תדפיס פירוט חשבון וכתוב פקדונות לזמן קצוב בסך 20,000 ₪, אמרת שהיו לך רק 10 אלף

ת. אני לא זוכרת".

יב. כאמור, השאלה העיקרית הינה – להיכן הועברו הכספים שקיבלו התובעות. בתצהירן, כאמור, טענו (ללא פירוט מספק) כי השתמשו בכספים לצרכי מחייה וכן כדי להחזיר חובות של האב. בעדויותיהן, ניתנו הסברים אחרים, ואף סותרים. גם לעניין זה – לא הומצא כל מסמך על תשלום עבור טיפול רפואי של האב כאשר אין חולק כי היה לו ביטוח בריאות – (ר' עמ' 6 שו' 7-6).

יג. התובעות הצהירו במפורש שאביהן קיבל 1,500 ₪ לחודש כקיצבת זיקנה. אולם גם בנקודה – טענה חנאן כי אינה יודעת מה הסכום שקיבל, וכי לא היה זה יפה מצידה שתשאל את אביה כמה הוא מקבל. אלא שבתצהירה כן ידעה לנקוב בסכום המדוייק, וכשנשאלה על כך השיבה: "אבי לקח 1,500 ₪? אולי אמרתי ולא שמתי לב" (עמ' 6 שו' 9-14).

יד. חנאן נשאלה לגבי הכספים שאביה לווה והיא השיבה (עמ' 6,7 לפרוטוקול):
ת."היו לו הרבה בעיות על הקרקע מינינו את עו"ד עווידה, לא זוכרת כמה שילמנו לו....

ש. כמה הסכום הכולל של כל הדברים שהוצאת על הלוואות, חובות
ת. כל מה שקיבלתי מה שנשאר לי זה הסכום שכתבתי בו

ש. את לא זוכרת את סכום החובות וההלוואות שהחזרתם לאביך

ת. לא

ש. למה בסעיף 7 את אומרת שכל החובות וההלוואות זה 15,000 דולר
ת. התחלנו לחשב ואמרתי לעו"ד ויצא כך החישוב

ש. איך הגעתם לסכום של 15,000 דולר

ת. ישבנו אצל העו"ד והתחלנו לחשוב על הכסף"

טו. כאמור, הסכום היחידי עליו כתב עו"ד עווידה הינו סך של 30,000 ₪, אשר ניתנו לאב כהלוואה. התובעות לא המציאו כל מסמך מעו"ד עווידה המעיד על שכר טרחה שגבה מהאב, וכך גם התובעות, לא המציאו כל קבלה על תשלום לעו"ד – לא מעו"ד עווידה, ולא מעורך דין אחר. מכל מקום ההסבר היחידי שהתובעת נותנת לסך של 15,000 דולר הינו כי "ישבנו אצל העו"ד והתחלנו לחשוב על הכסף". בכך כמובן אין די.

טז. בתצהיר התובעות אין כל התייחסות לשיפוצים או לרכישות משמעותיות לבית. לראשונה בחקירתה הנגדית השיבה חנאן כי השתמשו בכסף לצרכי שיפוצים בבית וכפי שהעידה (עמ' 6, שורות 20-24)

"ש.ת. שיפצנו את האמבטיה, תיקרה, הייתה נזילה בגג, היינו אוכלים ושותים, המקרר התקלקל, קנינו, מכונת כביסה התקלקלה, קנינו...

ש. למה לא רשמת בתצהיר שעשיתם שיפוץ

ת. אמרתי שעשינו שיפוץ, היה חולה, שילמנו לרופא לתרופות".

כאמור – בתצהיר לא נזכר כלל עניין השיפוצים ולא נזכרו רכישות מקרר ומכונת כביסה (ובוודאי שלא הובאו קבלות), ובנוסף, אביהן היה מבוטח בביטוח בריאות, ולא הובאו כל מסמכים שיש בהן ללמד על צורך בקניית תרופות מעבר למימון קופ"ח.

יז. זאת ועוד, במהלך עדותה, נדרשה חנאן לפרט את הסכומים שהוצאו, לטענתה, והיא מסרה (עמ' 7 שורות 14-17) כי הכספים הוצאו באופן הבא: 100,000 ₪ לעו"ד, 5,0000 ₪ לרופאים, 10,000 ₪ לאמבטיה, ו- 20,000 ₪ להחזר חובות שהיו לאביה. (ר' גם נ/4).

יח. התובעת עומתה עם הסתירות שבדבריה, ועל כך שלכאורה שילמה לעו"ד עווידה ע"פ חישובה סך של 120,000 ש"ח ₪, אף שהוא המציא מכתב על 30,000 ₪ בלבד והיא השיבה (עמ' 8 רישא):

"לא יודעת, הוא היה עו"ד של המשפחה, כל פעם היה לוקח כסף, אני לא יכולה לעשות חשבון, כי אני לא יודעת מה אבי נתן לו, אני לא משקרת"

התובעת, טענה עוד כי אינה יודעת את מלוא הפרטים כיוון שאביה נפטר, וכי לא פנתה בבקשה לעו"ד עווידה משום שהיה מסרב לתת לה אישור. אלא שכאמור – כן פנתה אליו, והוא המציא מסמך על הלוואה של 30,000 ₪, בלבד, ולא הזכיר כלל שכר טרחה. יתרה מזו, ניתן היה להזמין את עו"ד עווידה לתת עדות, ושיפרט, על סמך המסמכים שיש לו, כמה כספים (אם היו כאלה), שילמו האב, או התובעות כשכר טירחה, דבר שלא נעשה.

יט. גם עוהוד, סתרה את עצמה בעדותה, וסתרה את דברי אחותה, ואף היא לא המציאה כל מסמך שהוא להוכחת טענותיה. בעמ' 9 (שורות 24-26) השיבה:
"שיפצנו את הבית, אח"כ עשינו אמבטיה, אחר כך ביוב ועזרנו לאבי. היו לו הרבה חובות, הוא היה חולה עשה הרבה ניתוחים

ש.ת. לא זוכרת כמה כסף בזבזתי על כל הדברים".

כ. עוהוד התבקשה בדיון לחשוב מס' דקות ולהעריך את אופן חלוקת הסכומים והיא השיבה (במסמך שצורף כנ/10) כי 15,000 דולר שילמה לעו"ד עווידה, 100,000 ₪ עבור שיפוץ האמבטיה, ביוב – 10,000 ולגבי יתר הדברים השיבה כי אינה זוכרת. בהמשך נשאלה אף היא על העובדה שעו"ד עווידה מסר במכתבו רק על 30,000 ₪ שקיבל כהחזר הלוואה, ואילו עכשיו היא טוענת ל- 15,000 דולר, והיא השיבה:

"אמרתי, זה היה חוב חוץ מבית המשפט שהיה

ש. למה לא ביקשת מעו"ד עווידה אישור על הסכום

ת. אף אחד לא ביקש ממני את המסמך הזה."

כא. אף שניתן למצוא סתירות נוספות וחוסר התאמה בולט בין עדויות התובעות, וכן בין העדויות לתצהיר שהוגש – די באמור לעיל כדי להבהיר שלא ניתן, על סמך עדויות אלו, לקבוע כי התובעות עשו שימוש בכספים, כפי שטענו. להוציא האישור היחידי הרלבנטי שניתן ללמוד ממנו (אף אם בדוחק, בהעדר מסמך אוטנטי נוסף) על הוצאה של 30,000 ₪ כהחזר הלוואה עבור האב, לא הוכח כל סכום אחר שהוצא, ואין די בדף חשבון אחרון מהבנק, כדי ללמד על אופן הוצאת הכספים מהבנק. אין לבית הדין כל דרך לבדוק האם כספים אלו, שקיבלו כפיצויי פיטורין וממבטחים, הועברו על ידן למקום או למישהו אחר, או שאכן נעשה בהם שימוש, ואם כן - איזה. מכל מקום, לא ניתן לקבל את גירסתן של התובעות כי עשו בכספים אלו שימוש, כפי שטענו.

כב. כידוע מטרת חוק הבטחת הכנסה, כעולה גם מהצעת החוק הינה: "להבטיח לכל אדם ושמפחה בישראל, שאין בכוחם לספק לעצמם הכנסה הדרושה לקיום, את המשאבים לסיפוק צרכיהם החיוניים", כעולה מהצעת החוק, וכי הכוונה הינה "לספק הכנסה למי שאין ביכולתו לספק לעצמו משאבים המספיקים לקיומו" (ר' דב"ע נב/04-111 המוסד – אחמד מוחמד אל חג'וג'י, פד"ע כד, 507, 509).

כג. בענייננו, לאור הגרסאות השונות והסותרות, מחד, והיעדר מסמכים מאידך , לא ניתן לומר כי לתובעות אין את היכולת לספק לעצמם את המשאבים המספיקים לקיומן, וכי על כן צדק הנתבע כאשר לקח בחשבון את הסכומים המפורטים בכתב ההגנה, כסכומים השייכים לתובעות (פרט לסכום של 30,000 ₪, שיש להפחיתם מהסכום הכולל שברשותן, ככל שהסכום לא נלקח בחשבון).

כד. סוף דבר:

התביעות נדחות, פרט לעובדה שעל הנתבע להפחית (ככל שלא הפחית), את הסך של 30,000 ₪, מהחישובים הרלבנטיים לצורך חישוב הכספים שברשות התובעות.
אין צו להוצאות.

ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

ניתן היום י"ז בשבט, תשס"ח (24 בינואר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

יפה שטיין, שופטת

010719/06בל 730 גלית לוי