ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד רועי איש שלום :

בש"פ 6230/98
בש"פ 6229/98

בפני: כבוד השופט י' קדמי

העוררת בבש"פ 6230/98
והמשיבה בבש"פ 6229/98: מדינת ישראל

נגד

המשיב בבש"פ 6230/98
והעורר בבש"פ 6229/98: רועי איש שלום

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בירושלים מיום 6.10.98 בב"ש 2576/98
שניתנה על ידי כבוד השופטת מ' נאור

תאריך הישיבה: י"ח בתשרי התשנ"ט (8.10.1998)

בשם העוררת בבש"פ 6230/98
והמשיבה בבש"פ 6229/98: עו"ד אריה פטר

בשם המשיב בבש"פ 6230/98
והעורר 6229/98: עו"ד אריאל עטרי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

החלטה

בפני שני עררים כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים, לפיה יוכל הנאשם בת.פ. 315/98 (להלן: הנאשם) להשתחרר בערובה. הערר בבש"פ 6230/98 - הינו עררה של המדינה, הטוענת כי מן הדין היה להורות על החזקת הנאשם (המשיב בערר זה) במעצר עד תום ההליכים; ואילו הערר שבבש"פ 6229/96 - הינו עררו של הנאשם כנגד תנאי השחרור בערובה, בהם הוא מבקש להקל.

2. כתב האישום שהוגש נגד הנאשם בת.פ. 315/98 הנ"ל מייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נסיון לשידול לבצע עבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, תקיפת שוטר הגורמת חבלה ממשית ואיומים. זאת, בשל כך: שבליל יום הכיפורים, 29.9.98, ידה הנאשם אבן לעבר מכונית נוסעת - נהוגה בידי נהג ערבי - ליד צומת גבעת זאב ושידל מספר נערים שהיו במקום לחסום את הצומת על מנת למנוע כניסת כלי רכב נהוגים בידי ערבים לירושלים; וכאשר הגיע למקום שוטר על מנת לעצור אותו, סירב לציית לשוטר, איים עליו בנקיטה באלימות, ודחף אותו בכח.

עם הגשת כתב האישום, נתבקשה החזקת הנאשם במעצר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המעצר והחליט כי הנאשם יוכל להשתחרר בערובה בתנאים הבאים: מעצר בית מלא (בסייגים המפורטים בגוף ההחלטה), ערבות עצמית וערבות צד ג' בסך 50,000 ש"ח והפקדת סך 10,000 ע"ח במזומן.

לבקשת התביעה, עיכב בית המשפט את שחרורו של הנאשם למשך 48 שעות לצורך הגשת הערר.

3. את החלטתו שלא להורות על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים נימק בית המשפט המחוזי - בעיקרו של דבר - בכך: שלא הובאה בפניו ראיה שהתנהגותו של הנאשם מהווה גילוי של "תופעה" של ידוי אבנים על רכב נוסע על רקע לאומני; ועל כן יש להתייחס אל המעשים נושא האישום כאל ארוע נקודתי-פרטי.

טענת המדינה היא, כאמור לעיל, כי בית המשפט המחוזי שגה בהורותו על שחרורו של הנאשם בערובה. עמדה זו מנמקת המדינה בכך: שהתנהגותו של הנאשם מלמדת, שהוא נמנה בין "משולחי הרסן" ששיחרורם בערובה כל עוד לא התסיים משפטם, כרוך בסיכון מוחשי שיחזרו לסורם; והרשעותיו הקודמות במעשי אלימות על רקע של מחאות פוליטיות, תומכות בכך.

מאידך גיסא, טוען הנאשם כנגד התנאת השחרור במעצר בית - השולל ממנו את זכותו לחופש תנועה ולעבודה לפרנסתו - ובהפקדת סכום כסף נכבד במזומן, שאין בידו להשיגו.

4. לאחר ששקלתי את עמדות בעלי הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות המיוחדות של המקרה שבפני יש לדחות את שני העררים.

בית המשפט המחוזי איזן בצורה סבירה, בין האינטרסים המתנגשים במקרה זה: מחד גיסא - הביא על סיפוקו את האינטרס הציבורי של קידום פני הסיכון הממשי, שהנאשם יחזור ויסכן את בטחון ציבור הנוהגים ברכב בדרך ציבורית; ומאידך גיסא - בא על סיפוקו האינטרס הפרטי של הנאשם, שלא תישלל ממנו חירותו מעבר למידה הנדרשת לקידום פניו של הסיכון האמור.

אכן, סכום של 10,000 ש"ח להפקדה במזומן אינו סכום פעוט; ואם הנאשם לא יוכל להשיגו - ורק בשל כך לא ישתחרר מן המעצר - יהא בידו לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה להקטנתו.

שני העררים נדחים.

ניתנה היום, י"ח בתשרי תשנ"ט (8.10.1998).

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98062300.H02


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: רועי איש שלום
שופט :
עורכי דין: