ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מי שבע נגד חנה דלויה ת.ז. :


בפני כבוד הרשם הבכיר אורי הדר

התובעת
מי שבע - תאגיד אזורי למים וביוב בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד עמי אילני ממשרד עו"ד חיים בן יעקב

נגד

הנתבעת
חנה דלויה ת.ז., 056487176
ע"י ב"כ עוה"ד פנחס דלויה

החלטה

לפניי בקשתה של הנתבעת לבטל את פסק הדין שניתן כנגדה בהעדר הגנה ביום 15.12.2017.

דין הבקשה להתקבל וזאת מהנימוקים שיפרטו להלן .

התובעת הגישה כנגד הנתבעת כתב תביעה מתוקן הנוגע לחובות שנצברו לחובתה של הנתבעת כאמור בכתב התביעה.

ביום 15.12.2017 ניתן פסק דין על יסוד טענתה של התובעת כי בוצעה הדבקה של כתב התביעה המתוקן בכתובתה של הנתבעת וזאת בביקור השלישי ולאחר שני ביקורים קודמים שנערכו.
התובעת טענה כי כתובתה של הנתבעת אומתה עם השכנים, משפחת זיגל.
בנסיבות בהן אין טענה ביחס לכתובת המגורים של הנתבעת אין צורך להתייחס לאימות הכתובת.

בבקשתה טענה הנתבעת כי היא מצויה רוב שעות היום בביתה וכי משפחת זיגל אינם הכתובת "בלשון המעטה ותרתי משמע" לאמת וידוא ה ימצאות הנתבעת בביתה, אם לאו.
עוד טענה הנתבעת כי היא נשואה לבא כוחה ולו משרד עורכי דין במרכז העיר באר שבע וניתן היה להמציא לו את כתב התביעה או לחילופין לשלוח בדואר רשום את כתב התביעה.
התובעת ביקשה לחקור את השליח מטעם התובעת.

התובעת הגישה תגובה וטענה כי תצהירו המפורט של השליח מטעמה הינו אסמכתא נכונה וראויה להמצאת כתבת התביעה כדין. עוד טענה התובעת כי בבקשה לא פירטה הנתבעת כל טענת הגנה שהיא.

במצב דברים רגיל, היה נכון לקבוע דיון לשם חקירתו הנגדית של השליח מטעם התובעת.
אלא מאי? לא ניתן להתעלם מכך כי עסקינן בתובענה ע"ס של 2,800 ₪.
כל מחלוקת ראויה לבירור אך לא נפריז אם נאמר כי בי ת המשפט חייב להביא בחשבון גם שיקולים של יעילות שעה שהוא מקצה זמן שיפוטי , שהוא המשאב העיקרי של מערכת המשפט, לבירור מחלוקות בין הצדדים.
דומני כי קביעת דיון בעניין הדבקתו של כתב התביעה על דלת ביתה של הנתבעת הינה פעולה שניתן לייתר אותה ובפרט בהתחשב בהיקף המחלוקת שבין הצדדים.

שונים הדברים היו לו הייתה טוענת התובעת כי מסרה לידיה של הנתבעת עצמה את כתב התביעה והנתבעת הייתה מכחישה זאת. במצב כזה היה נכון, אולי , ל שקול בכל זאת קביעת דיון.
אלא שבענייננו מדובר בטענה להדבקה של כתב התביעה וגם אם נקבל כנכונה את טענתו של השליח מטעם התובעת הרי שממילא לא ניתן לשלול את האפשרות כי אותו כתב תביעה שהודבק לא הגיע בפועל לידיה של הנתבעת. מצב דברים כזה עשוי להוביל לקיום דיון סרק ומכך יש להימנע.

טענתה של הנתבעת כי היה על התובעת להמציא את כתב התביעה לבא כוחה או לחילופין לשלוח את כתב התביעה בדואר רשום נדחית.
התובעת לא הייתה חייבת להניח שב"כ הנתבעת מייצג בהליך זה את הנתבעת והיא בוודאי לא הייתה חייבת להעדיף לשלוח דואר רשום על פני מסירה באמצעות שליח בפרט בהתחשב בנסיבות כי גם משלוח באמצעות הדואר עלול להוביל למצב של ה יעדר מסירה בפועל.
התובעת פעלה באופן סביר בכך ששלחה שליח מטעמה למסור את כתב התביעה.

עוד הבאתי בחשבון את פרק הזמן הקצר שחלף מאז פסק הדין ועד להגשת הבקשה לביטול. פרק זמן כזה שולל גרימת נזק כלשהו לתובעת ודי בו כדי להצדיק את ביטול פסק הדין ומתן אפשרות לנתבעת להגיש כתב הגנה מנומק.

לפיכך, אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן ביום 15.12.2017.

הנתבעת תגיש כתב הגנה עד ליום 20.2.2018.
לכתב ההגנה תצרף הנתבעת את כל הראיות שיש ברשותה.

הוצאות ההליך יובאו בחשבון בעת מתן פסק הדין.

אני קובע את התיק לשמיעת הראיות ליום 12.7.2018 בשעה 11:00 למשך שעה.

ניתנה היום, ב' שבט תשע"ח, 18 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מי שבע
נתבע: חנה דלויה ת.ז.
שופט :
עורכי דין: