ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שלומית כרמלי נגד וואלה! תקשורת בע"מ :

לפני כבוד השופט אריאל צימרמן

התובעת:

שלומית כרמלי
ע"י ב"כ עו"ד יריב דן

נגד

הנתבעת:

וואלה! תקשורת בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ניר הראל

פסק דין

תביעה בסדר דין מהיר שעניינה בהפרות זכויות יוצרים נטענות בסרטון וידאו שצילמה וערכה התובעת במהלך הפגנה. ההליך הסתיים בהסכמה חריגה של הצדדים שלפיה לא יחקרו נגדית, יסכמו בקיצור ויינתן פסק דין מנומק. פסק הדין בנסיבות אלה יהיה תמציתי ביותר, וממילא המדובר בהליך בסדר דין מהיר שנימוקיו הם כעקרון על דרך הקיצור.

1. ברקע הדברים: התובעת מגדירה עצמה אמנית ויוצרת, התרה אחר אירועים ייחודיים ובעלי חשיבות ערכית וחברתית לדעתה. אחד מאלה הוא סרטון שצילמה בעת הפגנת תמיכה שהתקיימה ביום 19.4.2016 בחייל אלאור אזריה, שם הפגין מנגד מר יצחק פרנקנטל, אב שכול, ובידיו שלטים. התובעת ערכה את הצילומים שהתמקדו במר פרנקנטל, שלטיו, אמרותיו ותגובות ונאצות שספג, הוסיפה כתוביות, והציגה את הסרטון המוגמר בן דקות אחדות באתר הפייסבוק ובערוץ היו-טיוב שלה.

2. הנתבעת, שלה אתר חדשות, פרסמה ביום 25.4.2016 כתבה בעניינו של מר פרנקנטל. בכתבה – ראיון טלפוני עמו, כאשר על רקע הראיון שילבה קטעים מתוך הסרטון שצילמה וערכה התובעת, כמו גם תמונות משלטיו ואמרותיו של מר פרנקנטל. בפרסום לא ניתן לתובעת מִזְכֶּה (קרדיט בלעז) , כצלמת או עורכת. בעקבות הפרסום באתר הנתבעת, פנתה התובעת באמצעות בא כוחה לנתבעת, דרשה הסרת הסרטון והתמונות מתוכו מאתר הנתבעת, ופיצוי בסך 75,000 ₪. הנתבעת השיבה כי המדובר בשימוש בחלק בלתי מהותי מן הצילומים, במסגרת ראיון שנערך עם מר פרנקנטל, שימוש שנועד לדיווח עיתונאי וקידום ערכים חברתיים וככזה חוסה בהגנת השימוש ההוגן שבחוק זכות יוצרים. הצילומים, הוסיפה הנתבעת במכתבה, הם דיווח עיתוני על אירוע חדשותי, ואם למישהו זכויות יוצרים הן של מר פרנקנטל, שבתמונתו ובשלטים שהניף נעשה שימוש. הנתבעת עמדה אף על כך שהתובעת הפיצה את הצילומים לכולי עלמא. הנתבעת הותירה את הכתבה באתרה, אך הוסיפה את ציון שמה של התובעת כאמונה על הצילומים.

3. מכאן התביעה. הפרסום, נטען, יש בו כדי להוות פגיעה בזכויות יוצרים ובזכויות המוסריות של התובעת, שכל אחת לבדה מצדיקה פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 100,000 ₪, אך התביעה הוגבלה לסך של 75,000 ₪ על מנת שתוכל להיות מוגשת בסדר דין מהיר, נטען. הנתבעת, מנגד, חזרה ככלל על טענותיה ממכתב התגובה: סרטון שהופץ בידה לכל וללא סייג, שאף אין בו יצירתיות, דיווח עיתונאי שיש בו עניין לציבור, בעל הזכויות הוא מר פרנקנטל, שימוש הוגן ואגבי כאמור בחוק.

4. ישיבה מקדמית הובילה להליך גישור, שלא צלח. בעקבות זאת ביקשתי לברר עם הצדדים הסכמתם לסיום הסכסוך בהתאם להוראת סעיף 79 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, שהבהרתיה להם, כך גם את זכותם המלאה לעמוד על קיום דיון כהלכתו מבלי שהדבר יעמוד להם לרועץ. הצדדים התמהמהו ולבסוף השיבו: לא כך ולא כך. הסדר דיוני שאליו הגיעו, ולפיו יוותרו על חקירות נגדיות, בלא שיהיה בכך להתפרש כנגד מי מהם, והגשת סיכומים בכתב של שלושה עמודים לא כולל עמוד כותרת, טרם הכרעה. קרי, במקום פסק דין בלתי מנומק על דרך הפשרה כהוראת סעיף 79 א, שמטיבו ניתן בתנאי אי-ודאות, עתרו הצדדים להשלמת ההליך ולמתן פסק דין מנומק. מהלך שאינו פשוט, אפשרי (והשוו: ע"א 9183/09 The Football Association Premier League Limited נ' פלוני (13.5.12)), ו אישרתיו תוך שהערתי שאני מניח שהצדדים נועצו בבאי כוחם ועמדו על המשמעות. הם עמדו, דומה, שכן סיכמו. התובעת – שלושה עמודים לא היו די לה, והיא נדרשה למילויים של עמודים צפופים והערות שוליים באותיות של טל ומטר. הנתבעת – עמוד ומחצה די היה להם בה, שבה חזרה על חלק מן הטענות בהגנתה.

5. נפנה אפוא להכרעה. מטבע הדברים, ואף שנדרשת ( ותבוא) הכרעה בטענות הצדדים, הרי שכאשר כך מסתיים ההליך, דיון מקיף לא ניתן יהיה לעשותו כאן. טענות עובדתיות נוגדות מזה ומזה לא לובנו הרי בחקירה נגדית, וטיעוני הצדדים לא מוצו. מכאן פסק הדין התמציתי, שממילא מחויב להיות כאמור תמציתי נוכח בירור ההליך בסדר דין מהיר.

6. נפתח בשאלת זכויות היוצרים והזכות המוסרית . ביסודו מובן שזהו עניין לתובעת לבססו. כאן, שאלה לא פשוטה היא האם למר פרנקנטל ( שתמונותיו, אמרותיו ושלטיו הם ביסוד היצירה) הזכויות, או שמא לתובעת. התובעת נסמכת על הוראת סעיף 33 לחוק, שלפיה היוצר של יצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה; הדבר אינו מסייע לה, שכן בנסיבות כאן מדובר בטאוטולוגיה. סעיף 64(1) מסייע מעט יותר: הופעת שמה על הסרטון מקים חזקה שהיא בעלת זכויות היוצרים, ואת החזקה לא עמלה הנתבעת להפריך. מר פרנקנטל, הוסיפה התובעת, הפנה באתר הפייסבוק שלו לסרטון שלה. ניתן אפוא לקבוע בתום דיון בלתי ממצה, גם אם בדוחק: זכות יוצרים יש. ובפרסום בלא ייחוס המזכה לתובעת – יש משום הפרה של זכות הייחוס, כאמור בסעיף 45 לחוק.

7. טוענת עוד הנתבעת: אין בתמונות (ויש להניח שכוונתה גם: בסרטון) כל יצירתיות, ולחלופין – יצירתיות נמוכה במיוחד. טענה שנטענה בכלליות, ולא די בה לקעקע קיומה של יצירה שתיתכנה בה זכויות יוצרים. התובעת ביארה (ס' 33-27), לעניין הצילום והעריכה גם יחד הנתבעת לא התיימרה לקעקע וממילא לא נסתרה עמדתה של התובעת. יצירתיות ברמה נדרשת לקיומה של יצירה – יש, עלינו לקבוע.

8. ועוד טוענת הנתבעת: התובעת הפיצה את הצילומים באופן "ויראלי", בכל אמצעי השיתוף, והתפרקה בכך מכל זכות יוצרים. טענה זו מקומה בשאלת גובה הנזק, לא בשאלת קיומה של זכות יוצרים. הפצה, כל עוד אין גלומה בה הרשאה לכל לעשות ביצירה כרצונם, אין משמעה ויתור על זכות היוצרים (השוו: ת"א (שלום-ת"א) 58032-07 שפלן נ' ידיעות אינטרנט (13.11.09)). כך גם בענייננו.

9. מוסיפה הנתבעת: שימוש אגבי, כאמור בסעיף 22 לחוק. טענה כללית, שלא בואר כיצד רלבנטית במקרה שלפנינו, שעה שליוותה את עיקר הפרסום של הנתבעת.

10. וטענה אחרונה לה לנתבעת: שימוש הוגן, כמשמעותו בסעיף 19 לחוק. אכן, "שימוש הוגן" מותר למטרת דיווח עיתונאי (ס' 19(א) לחוק). השאלה מהו "שימוש הוגן" היא נכבדה, והמחוקק קבע מגוון אמות מידה, דוגמת מטרת השימוש, אופי היצירה, והיקף השימוש (ס' 19(ב)) לחוק. עצם העובדה שהנתבעת היא גוף מסחרי (כפי שמדגישה התובעת) , והדיווח העיתונאי הוא בעל זיקה לעסקיה, היא כשלעצמה אינה מונעת את היות השימוש הוגן. עם זאת, נדרש עדיין ביאור מטעם הנתבעת כיצד השימוש הקונקרטי, בהיקף שבו נעשה הדבר, נותר "הוגן". אולם הדבר העיקרי כאן הוא אי-מתן המזכה לתובעת, שעמלה על היצירה, ללא כל הסבר מניח את הדעת, עד לשלב שבו פנתה התובעת לנתבעת ומיחתה. אי-מתן המזכה בנסיבות המקרה דנן מונע את טענת השימוש ההוגן (ראו: ת"א 3560/09 (מחוזי -י-ם) ראובני נ' מפה – מיפוי והוצאה לאור בע"מ (6.1.11 ); ת"א (שלום-צפת) 52173-10-14 גרסטל נ' חדש בגליל עיתונות ופרסום בע"מ (5.2.16); והשוו: בחוק הקודם: ע"א 2790/93 Eisenman נ' קימרון , פ"ד נד(3) 817, 838 (2000)). פעולת הנתבעת בענייננו, שנמנעה ממתן המזכה ומחתה את רישומו מן היצירה המקורית שנטלה, מונעת את טענת השימוש ההוגן.

11. מסקנת הביניים: זכות יוצרים קיימת, זו הופרה, כך גם הזכות המוסרית; והדגש, יוער מיד, הוא בזכות המוסרית, שגם בפי הנתבעת לא נמצא הסבר מניח את הדעת כיצד אפילו היא משום גוף תקשורת המדווח על אירוע שיש לציבור עניין בו, תוך שימוש גם אם חלקי בסרט או תמונות שצילמה התובעת, לא עשתה כן תוך מתן מזכה הולם.

12. נותרה שאלת גובה הפיצוי. זאת, כאשר אין טענה בפי התובעת לנזק בפועל, כי אם לפיצוי הסטטוטורי. יכולה הייתה לתבוע גם 100,000 ₪, הטעימה בסיכומיה (ובתביעה – אף בגין כל הפרה בנפרד, טענה), תביעת הסך של 75,000 ₪ היא מתונה, סברתה. מטבע הדברים, נסמכת היא על פסיקה, בעיקר של הערכאות הדיוניות, שהפיצוי שנפסק בהן היה של עשרות אלפי ₪. מטבע הדברים, נסמכת הנתבעת על המקרים הרבים שבהם היו הפיצויים על הצד הנמוך ממש, של אלפי ₪ בודדים. שני הצדדים גם יחד נדרשים לפסק דינו של בית המשפט העליון מן העת האחרונה ממש, בעניין שריר (ע"א 12/17 שריר נ' נירית זרעים בע"מ (28.3.17), אשר התמקד בפרסום מסחרי בעליל של תמונה ידועה בלא מתן מזכה לצלם, ונפסק שם פיצוי בסך 1,800 ₪. התובעת ביקשה לאבחן, בהצלחה חלקית בלבד יש לומר, אף שיש נסיבות שבהן המקרה שלפנינו מצדיק פיצוי גבוה יותר. בחנתי אפוא כל טיעוני הצדדים ביחס לפיצוי ההולם, ואת הפסיקה שהציגו, בשים לב לזכויות הנפגעות ולמכלול נסיבות המקרה. ברי כי אמות המידה היו אלו שנקבעו בראש ובראשונה בהוראת סעיף 56 לחוק, כפרשנותן בפסיקה, ובפרט שאלות הנוגעות להיקף ההפרה, חומרתה, משכה, הרווח שצמח לנתבעת וטיב פעילותה של זו. המקרה שלפנינו, אף שהוא מצדיק פיצוי גבוה מזה שנקבע בעניין שריר, באופן מובהק אינו מצדיק את הפיצוי הגבוה שלו טענה התובעת, גם לא קרוב לכך.

13. תוצאת האמור: הנתבעת תשלם לתובעת סכום סופי וכולל של 8,500 ₪. אשר להוצאות: בשים לב לפער שבין גובה התביעה לסכום שנפסק, כמו גם בהתחשב בכך שהתובעת – לאחר שהיא עצמה תחמה בהסכמה עם הצד שכנגד את היקף סיכומיה ראתה לחרוג מהם בדרך של הגשת סיכומים צפופים לרבות תוך שימוש באותיות טל ומטר – הרי שכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ב' שבט תשע"ח, 18 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שלומית כרמלי
נתבע: וואלה! תקשורת בע"מ
שופט :
עורכי דין: