ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סוזן מלכה נגד רפי חנון :

המבקשת
סוזן מלכה
ע"י ב"כ עו"ד אחיקם גריידי

נגד

המשיב
רפי חנון
ע"י ב"כ עו"ד אליהו ארביב

בית המשפט קמא איזן נכונה בין אינטרס המשיב לברר את טענותיו נוכח ממצאי חוות הדעת, לבין אינטרס המבקשת אשר ניתנה לה האפשרות להגיש כתב הגנה מתוקן וכן נפסקו לטובתה הוצאות.

החלטה

מונחת בפני בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט השלום ( כבוד השופטת ורד) מימים 25.9.17 ו-27.9.17, שבהן הותר למשיב להגיש בקשה לתיקון כתב תביעתו כך שתוסף עילה נוספת לחיוב המבקשת לתשלום חמישה שיקים שנתבעו בהליך בבית המשפט קמא, והיא מתן הרשאה או ידיעת המבקשת ליתן לאחר לחתום על השיקים.

עובדות המקרה
המשיב הלווה כספים לבנה של המבקשת, מר בני מלכה, ולמר מאיר סויסה ( להלן: "סויסה"). לצורך הבטחת החזר ההלוואה על ידי האחרונים קיבל המשיב חמישה שיקים הנחזים כחתומים על ידי המבקשת (להלן: " השיקים"). כאשר ניסה המשיב לממש את השיקים, הם לא כובדו על ידי הבנק מסיבת "הוראת ביטול" או "אין כיסוי". המשיב פנה במכתב התראה טרם נקיטת הליכים אך לא נענה.

לכן, הגיש המשיב נגד המבקשת בקשה לביצוע שיקים בסך של 132,000 ₪ בלשכה להוצאה לפועל ( הליך 506374-09-15). המבקשת הגישה בקשת התנגדות לשטר שבה טענה כי השיקים נגנבו ממנה ולא נחתמו על ידה וכאסמכתא לכך צירפה אישור הגשת תלונה ממשטרת ישראל מיום 21.9.11. נוכח ההתנגדות ההליך הועבר לבית משפט השלום.

ביום 21.3.16 התקיים דיון בבקשת ההתנגדות. לאחר חקירת המבקשת, הסכימו הצדדים שההתנגדות תתקבל, כפוף להפקדת עירבון על ידי המבקשת.
בהמשך הסכימו הצדדים שהמחלוקת נשוא התביעה תוכרע באמצעות חוות דעת של גרפולוג אשר יידרש לשאלה האם חתימת המושך על פני השיקים הינה חתימתה של המבקשת. (להלן: "ההסכמה הדיונית").

בהחלטה מיום 29.11.16 מינה בית המשפט קמא את הגרפולוגית הגב' פנינה אריאלי כמומחית לעניין שבמחלוקת.
ביום 7.6.17 הוגשה לבית המשפט קמא חוות דעת המומחית ( נושאת את תאריך 6.6.17) , במסגרתה חוותה המומחית דעתה כי קיימים ניגודים בין החתימות שבמחלוקת לבין דוגמאות החתימה להשוואה, כך שנראה כי אדם אחר כתב את החתימות שבמחלוקת. עם זאת, צוין בחוות הדעת, כי הדמיון בין החתימות שבמחלוקות לבין דוגמאות החתימה וכן הדמיון בין כתב היד בפרטי ההמחאות שבמחלוקת לבין כתבי היד על גבי חלק מההמחאות להשוואה מהשנים 2004 ו-2013 , יכולים להצביע על כך שהשיקים שבמחלוקת אמנם לא נחתמו על ידי המבקשת עצמה, אך יתכן שנחתמו על ידי אדם אחר המקורב לה, כנראה בהרשאתה או בידיעתה ( להלן: "חוות הדעת").

המשיב ביקש להגיש שאלת הבהרה למומחית באשר לסיפת חוות הדעת שלפיה ייתכן והשיקים נחתמו על ידי אדם אחר המקורב למבקשת בהרשאתה או בידיעתה ( להלן: "סיפת חוות הדעת"). המבקשת התנגדה להגשת שאלת הבהרה זו. בהחלטה מיום 1.8.17 דחה בית המשפט קמא את בקשת המשיב להפנות אל המומחית שאלת הבהרה בנדון מהסיבה כי מדובר בנושא החורג מתחום סמכותה של המומחית בכל הנוגע להרשאה או ידיעה של המבקשת.

בהמשך, הוגשה על ידי המבקשת בקשה למתן פסק דין הדוחה התביעה, וזאת נוכח חוות הדעת של המומחית ובהינתן ההסכמה הדיונית .
המשיב התנגד למתן פסק הדין נוכח האמור בסיפת חוות הדעת וביקש להמשיך ולברר את ההליך בכל הנודע לסוגיית ההרשאה שניתנה לאחר לחתום על השיקים .
בהחלטה, מיום 25.9.17 דחה בית המשפט את הבקשה למתן פסק דין. בית המשפט קמא קבע, כי אכן מחוייבים הצדדים להסכמה הדיונית ביניהם ואולם, נוכח הסוגיה אותה העלתה המומחית בדבר אפשרות קיומה של הרשאה לחתום, טענה שלא נטענה, ראה הוא לנכון ליתן למשיב ארכה בת 30 יום לשקול אם להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה.

המבקשת הגישה בקשה לביטול ההחלטה מיום 25.9.17. בהחלטה מיום 27.9.17 נדחתה בקשת המבקשת תוך שבית המשפט קמא ציין שההסכמה הדיונית לא היתה בנוגע לטענת ההרשאה, אלא בנוגע לחתימתה של הנתבעת על השיקים ( ההחלטות מימים 25.9.17 ו-27.9.17 יקראו להלן ביחד ולחוד: "ההחלטות").

בשולי הדברים יוער שהמשיב הגיש בקשה לתיקון כתב התביעה ביום 24.10.17 ולאחר שהמבקשת הביעה את התנגדותה, בית המשפט קמא התיר את תיקון כתב התביעה בהחלטה מיום 9.11.17.

נוכח האמור הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

עמדות הצדדים
המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט קמא כאשר דחה את בקשותיה למתן פסק דין לדחיית התביעה. לטענת המבקשת מסקנות המומחית הן ברורות וחד משמעיות שהחתימות על השיקים אינן שלה ולכן יש לכבד את ההסכמה הדיונית, שכאמור לפיה המחלוקת תוכרע על ידי המומחית.
עוד טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא בכך שאפשר למשיב להעלות טענות נוספות באמצעות תיקון כתב תביעתו, שכן לטענתה ההסכמה הדיונית היא סופית. לדברי המבקשת לא מתקיימים נימוקים כבדי משקל שיש בהם כדי לאפשר למשיב לחזור בו מההסכמה הדיונית. עוד לדבריה, חזרת המשיב מההסכמה הדיונית, לאחר שהוגשה חוות הדעת שהכריעה לטובת המבקשת, יוצרת עוול מהותי וממשי כלפיה וגורמת לעיוות דין.
המבקשת מוסיפה וטוענת שאין להתיר למשיב לתקן את כתב תביעתו, לאור שהבקשה לכך לא הוגשה מיד לאחר מתן חוות הדעת, אלא בשיהוי.
משכך, סוברת המבקשת שהיה על בית המשפט קמא לדחות את התביעה כולה.

המשיב בתגובתו תמך בקביעת בית המשפט קמא וטען כי אין להתיר כלל רשות הערעור בין היתר מהטעמים הבאים: לדעת המשיב לא מתקיימות נסיבות המצדיקות את התערבות ערכאת הערעור בהחלטות בית המשפט קמא. בהקשר זה טוען המשיב שבית המשפט קמא נדרש מספר רב של פעמים לטענות המבקשת ועם זאת קבע כי יש מקום להתיר למשיב לתקן את כתב תביעתו.
המשיב מדגיש כי תיקון כתב התביעה הוא עניין דיוני מובהק ולכן נתון לשיקול הדעת של הערכאה הדיונית ומקרה זה אינו נופל בגדר החריגים שמצדיקים התערבות של ערכאת הערעור.

המשיב טען, כי המבקשת מושתקת מלטעון כי אין להפר ההסדר הדיוני בעוד שהיא זו אשר הפרה אותו בכך שלא שילמה למומחית את מחצית שכרה וזה חולט מהפיקדון.

המשיב הוסיף והדגיש כי הגיש את הבקשה לתיקון כתב התביעה מיד לאחר שהוגשה חוות הדעת ובעקבות הערת המומחית הנוגעת לדמיון שבין כתבי היד המעורר אפשרות קיומה של הרשאת חתימה. בהתאם טען, כי אין בנסיבות העניין כדי להצדיק התחמקות המבקשת מבירור נסיבות החתימה על השיקים בירור אשר ידרוש דיון הוכחות קצר והראיות הנדרשות כבר נמצאות בפני בית המשפט קמא. בעניין זה, הפנה המשיב לתצהירו של סויסה שלפיו הוא ובנה של המבקשת העבירו למשיב שיקים של המבקשת, במשמע כי טענת המבקשת שהשיקים נגנבו ממנה הינה טענה שקרית, כך לטענת המשיב.

הוסיף וציין המשיב, כי זכויות המבקשת אינן נפגעות, כי בינתיים ניתנה לו הרשות לתקן התביעה ולטובת המבקשת נפסקו הוצאות בסך של 2,000 ₪, ובהתאם ניתנה לה ארכה להגיש כתב הגנה מתוקן.
מנגד טען, כי מתן פסק דין מבלי ליתן לו את יומו בבית המשפט יגרום לו לעוול חמור ובכך יצא החוטא נשכר.

דיון וההכרעה
יוער כי ערעורה של המבקשת נסוב על החלטות בית המשפט קמא שעניינן מתן אפשרות למשיב לשקול צעדיו אם להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה, ולא על ההחלטה שאישרה את תיקון כתב התביעה ( החלטה מיום 9.11.17).

המבקשת טענה כאמור, כי מקום שגובשה הסכמה דיונית בית הצדדים ולפיה המחלוקת תוכרע עלפי חוות דעת גרפולוג יש לכבד ההסכמה הדיונית וליתן פסק דין בתואם לחוות הדעת. בהתאם טענה כי יש בהחלטות בית המשפט קמא כדי לבטל את ההסכמה הדיונית וכי אינו רשאי לעשות כן.

לאחר שחזרתי והפכתי בטענות הצדדים הגעתי לידי מסקנה שדין הבקשה להידחות.
אין בהחלטות בית המשפט קמא כדי ללמד על ביטול ההסכמה הדיונית שבין הצדדים. יש לקרוא הסכמה דיונית זו בצורה תכליתית. הרקע להליכים הוא בין היתר טענתה של המבקשת שהחתימה על השיקים אינה שלה. חוות הדעת של המומחית אכן קבעה שהחתימה המופיעה בשיקים אינה חתימתה של המבקשת וסוגי זו אכן הוכרעה.
אולם, מקום שהונחה תשתית ראיתית לכאורה לקיומה של עילת תביעה נוספת על בסיס אותן נסיבות וזאת בעקבות חוות דעת המומחית, אשר פתחה נדבך חדש שלפיו קיימת סבירות כי השיקים נחתמו על ידי אדם המקורב למבקשת ובהרשאתה, אך נכון עשה בית המשפט קמא עת אפשר למשיב לשקול תיקון כתב תביעתו.

בית המשפט קמא איזן נכונה בין אינטרס המשיב לברר את טענותיו נוכח ממצאי חוות הדעת, לבין אינטרס המבקשת אשר ניתנה לה האפשרות להגיש כתב הגנה מתוקן וכן נפסקו לטובתה הוצאות.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית .
המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך של 10,000 ₪ אשר ישולמו למשיב, באמצעות ב"כ, מתוך כספי העירבון.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ב' שבט תשע"ח, 18 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סוזן מלכה
נתבע: רפי חנון
שופט :
עורכי דין: