ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד מגיש עמדה :

ניתנה ביום 19 ינואר 2018

פנחס חיים אביבי
המבקש

-
מדינת ישראל

רן קוריאל
המשיבה
מגיש עמדה

בשם המבקש – עו"ד מאיר אבירם
בשם מדינת ישראל – עו"ד מיכל שלם
בשם רן קוריאל – עו"ד מיה קליינמן רוזנטל ועו"ד סוזן דניאל

החלטה

השופטת לאה גליקסמן:
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת שרה שדיאור; סע"ש 46934-01-16), שבה נדחתה בקשתו של המבקש להורות למשיבה לגלות ולמסור לעיונו של המבקש את כל המסמכים ו/או התרשומות שהיו בעניינו של מר קוריאל, "לרבות המסמכים והפרטים שעמדו לפני ההחלטה על ידי גורם בחשב הכללי להניח את ידו על כספים שהיו שייכים למבקש עם פרישתו לגמלאות ולבטל ולשלול את זכויותיו הכספיות של המבקש".
בהחלטה מיום 2.11.2017 נקבע כי הבקשה טעונה תגובה, וכן נתבקשה עמדתו של מר רן קוריאל.
ברקע הדברים יצוין כי למבקש שולמה תוספת שכר המגיעה למשנה למנכ"ל (להלן – התוספת) , על אף שלא הוא מונה לתפקיד זה אלא מר רן קוריאל. לטענת המבקש, בהסכמתו של מר רן קוריאל, נערך הסדר שלפיו תוספת השכר המגיעה למשנה למנכ"ל שולמה למבקש, ולא למר קוריאל, עת הובטח למר קוריאל כי ייעשה מאמץ לשלם גם לו את התוספת, וכי בכל מקרה יקבל את התוספת לאחר פרישתו של המבקש לגמלאות בחודש ינואר 2014. בחודש דצמבר 2013 פרש מר קוריאל לגמלאות באופן בלתי צפוי. בהמשך לכך, עת הוסדרה פרישתו של מר קוריאל, התברר לנציבות שירות המדינה כי שולמה למבקש התוספת, במקום למר קוריאל. על פי הנטען בכתב ההגנה מטעם המדינה , נוכח העובדה שההסדר לפיו שולמה למבקש התוספת היה שלא כדין, ניתנה הנחיה להפסיק את תשלום התוספת למבקש, ולשלמה למר קוריאל. בהתאם, התוספת היא חלק משכרו הקובע לפנסיה של מר קוריאל, ואינה חלק מהמשכורת הקובעת לפנסיה של המבקש.
על רקע האמור, הגיש המבקש את תביעתו לבית הדין האזורי, שבה טען כי ההחלטה לשלול ממנו את התוספת נעשתה שלא כדין, ותבע סעדים הצהרתיים וכספיים שונים.
בבקשה לגילוי מסמכים, שנדחתה על ידי בית הדין האזורי, עתר המבקש לחייב את המדינה לגלות את "כל המסמכים והתרשומות שהיו בעניינו של מר קוריאל לרבות המסמכים והפרטים שעמדו לפני ההחלטה על ידי גורם בחשב הכללי להניח את ידו על כספים שהיו שייכים למבקש עם פרישתו לגמלאות ולבטל את זכויותיו הכספיות של המבקש".
בית הדין האזורי דחה את הבקשה, מהטעם שאין הצדקה לחשיפת מסמכים אלה תוך פגיעה בפרטיותו של מר רן קוריאל, מבלי שהתבקשה ומבלי שניתנה הסכמתו לכך, וכן מהטעם שיש בבקשה כדי להכביד על המדינה באופן בלתי סביר, נוכח העובדה שלא מדובר במסמך ספציפי אלה בבקשה כללית גורפת הנוגעת ל"כל המסמכים והפרטים".
החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור שלפניי.
בבקשת רשות הערעור טען המבקש כי "חשיפת ההתכתבות עם מר רן קוריאל יש בה כדי להראות כי "כל המהלכים נעשו על ידי המשיבות (משרד החוץ, משרד האוצר ונציבות שירות המדינה)) בלא שהמבקש ידע כי אין אישור, כנטען על ידי המשיבות, של הגורמים המוסמכים".
מר רן קוריאל התנגד לבקשה, וטען כי בית הדין האזורי קבע בשתי החלטות, שלא הוגשה עליהן בקשת רשות ערעור, כי הוא אינו צד להליך, ובבקשה לגילוי מסמכים מבוקש להפוך החלטות אלה; נוכח העובדה שמר קוריאל אינו צד להליך ואינו רלוונטי להליך, לא קיימת זיקה בין המסמכים המבוקשים הנוגעים למר קוריאל לבין טענות המבקש בהליך, שעניינן אופן הפעלת סמכות על ידי המדינה לשלול ממנו את התוספת, וגם אם המבקש יוכיח זכאותו לתוספת אין לשלול אותה ממר קוריאל; זכותו של מר קוריאל לפרטיות גוברת על אינטרס הגילוי; הבקשה הינה "מסע דיג", לאחר שהמבקש לא מצא בתיקו האישי מסמכים המבססים את עילת תביעתו.
המדינה טענה כי יש לדחות את הבקשה, מהטעם שאין לחייבה למסור מידע על עובד אחר, שאינו צד להליך; המבקש אינו מציין מסמכים ספציפיים בבקשתו, ואין בהסדרים שנעשו בין המדינה לבין מר קוריאל כל רלוונטיות לעניינו של המבקש.
בתשובתו טען המבקש כי עמדת המדינה תמוהה, נוכח בקשתה לבית הדין האזורי לדון מחדש בהחלטתו שלא לצרף את מר קוריאל כצד נדרש להליך, שאז הייתה חייבת לגלות את המסמכים, עובדה המעלה חשש כי התנגדותה היא משיקולים זרים; המבקש אינו עותר לגילוי מסמכים אישיים ופרטיים הנוגעים למצבו האישי והרפואי של מר קוריאל, אלא רק מסמכים בעניינו שעמדו לפני ההחלטה על ידי גורם בחשב הכללי להניח את ידו על כספים שהיו שייכים למבקש, עם פרישתו לגמלאות; המבקש שב וטען כי חשיפת המסמכים יש בה כדי להראות כי כל המהלכים נעשו על ידי גורמים במדינה (משרד החוץ, משרד האוצר ונציבות שירות המדינה) בלא שהמבקש ידע כי אין אישור, כנטען על ידי המדינה, של הגורמים המוסמכים.
כידוע, השאלה הראשונה אותה יש לבחון בהכרעה בבקשה לגילוי מסמכים היא שאלת הרלבנטיות. בעניין זה קבע בית הדין הארצי בעניין אבנצ'יק [ע"ע 494/06 מדינת ישראל - נציבות המים – קלרק אבנצ'יק (28.3.2007)] כי למבחן הרלבנטיות שני היבטים: ההיבט הצר (או תנאי הסף) וההיבט הרחב.
ההיבט הצר (או תנאי הסף) – במסגרתו בוחן בית הדין אם קיימת זיקה ממשית בפועל בין הטענות שבבסיס הבקשה לגילוי מסמכים לבין טענותיו של המבקש בהליך העיקרי. במסגרת זו על בית הדין לבחון האם מתקיימת זיקה בין המידע המבוקש במסמכים שגילויים מתבקש לבין עילת התביעה; האם קיימת תשתית עובדתית לכאורית לביסוס הטענה שגילוי המידע במסמכים המבוקשים דרוש להוכחת עילת התביעה; מהות הזיקה, לאמור חשיבות גילוי המסמכים להוכחת העילה המשפטית או הפרכתה בהליך העיקרי, ותרומתה לענייניות הדיון המשפטי וקידומו; חשיבות הראיות שגילוין מתבקש, לאור טענות הצדדים כפי שנטענו במסגרת ההליך העיקרי; השלב בו מצוי בירור ההליך העיקרי בעת הגשת הבקשה לגילוי מסמכים.
ההיבט הרחב - במסגרתו על בית הדין להידרש לאינטרס הגילוי ומשקלו וכן להשלכותיו של גילוי המידע המבוקש או חיסויו, בין היתר על הציבור ועל צדדים שלישיים. בהקשר זה יבחן בית הדין אם למבקש עניין ישיר, ממשי, ולגיטימי בקבלת חומר המידע; עצמת האינטרס הממשי של המבקש והחשש מפגיעה בזכויותיו המהותיות; מהות הסעד בהליך המשפטי.
ככל שמתקיים מבחן הרלבנטיות, על שני היבטיו, על בית הדין להידרש לאיזון הראוי בין זכות הגילוי לבין זכויות ואינטרסים לגיטימיים המוכרים בהלכה כשוללים גילוי, כגון חסיון סטטוטורי, חסיון מכוח המשפט המקובל, וחסיון מכוח ההלכה הפסוקה. במסגרת זו, על בית הדין לשקול האם קיימת דרך חלופית למיצוי זכויותיו של המבקש, שלא על דרך הגילוי. זאת, תוך בחינת נסיבותיו של כל מקרה לגופו [עניין אבנצ'יק; ע"ע 28222-05-10 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ – יהודה פלצ'י (21.9.2010)] .
עוד יש להוסיף, כי הלכה היא כי מתן או סירוב ליתן צו לגילוי מסמכים נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ורק שעה שההחלטה מופרכת על פניה, תתערב ערכאת הערעור בהחלטה זו [דב"ע (ארצי) נד/16 – 4 בנק איגוד לישראל בע"מ – ההסתדרות הכללית פד"ע כז 225 (1994); דב"ע (ארצי) נז/102 – 3 ד"ר דבורה נבות-פיקל – ד"ר מרדכי ריכטר, פד"ע לב 460 (1997)].
לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וכי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית הדין האזורי.
אין בידי לקבל את טענתה הגורפת של המדינה כי בשום מקרה אין לחייב מעסיק למסור מסמכים הנוגעים לעובד אחר בשל זכותו של העובד האחר לפרטיות. כפי שנפסק, יש להכריע בכל מקרה על פי נסיבותיו, תוך עריכת האיזון הראוי בין האינטרס של בעל הדין שמבקש את הגילוי לניהול ההליך המשפטי לבין הזכויות האחרות, לרבות זכותו של העובד האחר לפרטיות.
אכן, יתכן שיש במסמכים שבהם נדון עניינו של מר קוריאל כדי לשפוך אור על השתלשלות העניינים בנוגע להחלטה לשלול מהמבקש את התוספת. למרות האמור, בנסיבות המקרה הנדון, לא שוכנעתי כי יש להתערב בהחלטתו של בית הדין האזורי. על פי הנטען בבקשה, חשיפת ההתכתבות עם מר קוריאל דרושה כדי להוכיח כי כל המהלכים נעשו על ידי גורמים שונים במדינה בלא שהמבקש ידע כי אין אישור של הגורמים המוסמכים. על פני הדברים, לא ברור מדוע להוכחת עובדה זו נדרשים המסמכים המבוקשים, ומדוע לא ניתן יהיה להוכיחה בדרכים חלופיות, על ידי עדותו של המבקש ועדותם של הגורמים השונים במדינה. כמו כן, על פני הדברים, במסגרת עדותו של הגורם שקיבל את ההחלטה לשלול מהמבקש את התוספת, שיש להניח כי תהיה בפני בית הדין, ייחשפו הנתונים והשיקולים שהיו לפני מקבל ההחלטה בעניינו של המבקש, והמבקש יוכל לחקור אותו בחקירה נגדית בעניין זה. נוכח האמור, באיזון בן זכותו של המבקש לניהול ההליך המשפטי לבין זכותו של מר קוריאל לפרטיות, בהינתן העובדה כי על פני הדברים יש דרך חלופית להוכחת טענותיו של המבקש, האינטרס של מר קוריאל לפרטיות גובר.
אשר על כן, לא מצאתי כי לעת הזו, יש מקום להתערב בהחלטתו של בית הדין האזורי. עם זאת, ככל שמהעדויות שיהיו לפני בית הדין האזורי יעלה צורך בגילוי מסמך זה או אחר, אין בהחלטה זו כדי למנוע מהמבקש להעלות לפני בית הדין האזורי בקשה לגילוי אותו מסמך ספציפי, ובית הדין ידון בבקשה וישקול אותה.
סוף דבר – הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, לא מצאתי מקום לחייב את המבקש בהוצאות לטובת המדינה. תגובתו של מר קוריאל נדרשה על ידי בית הדין נוכח העובדה שמדובר במסמכים בעניינו, ועל כן לא מצאתי מקום לחייב את המבקש בהוצאות לטובת מר קוריאל.

ניתנה היום, ג' שבט תשע"ח (19 ינואר 2018) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: מגיש עמדה
שופט :
עורכי דין: