ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בית יעקב שושנה נגד המוסד לביטוח לאומי :

19 ינואר 2018
לפני: סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

התובע:
בית יעקב שושנה
ע"י ב"כ: עו"ד אליהו אוזנה

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד לירון דגון

החלטה

1. תביעת התובעת להכרה בפגיעתה בברך שמאל כתאונת עבודה ולחילופין על פי תורת המיקרוטראומה נדחתה על ידי הנתבע. השאלה הדרושה להכרעתי בהליך זה הינה האם כדין דחה הנתבע את תביעת התובעת לתשלום דמי פגיעה והכרה בפגיעה בברכה כפגיעה בעבודה .

טענות התובעת:
2. לטענת התובעת התרחש אירוע תאונתי במהלך עבודתה ביום 31.10.2013 אשר גרם לפגיעתה בברך שמאל. במועד זה ובמסגרת תפקידה כבלנית במקווהבעיריית בני ברק, נדרשה להרים אשה נכה במשקל כבד לצורך העברתה לטבילה במקווה ותוך כדי הרמתה חשה כאב עז בברך שמאל אשר מנע ביצוע עבודתה. עדות התובעת בעניין זה הייתה רצופה ואמינה, התובעת תארה את השתלשלות האירוע וגרסתה לא נסתרה. אף העדה מטעמה אשר עבדה עמה במועד התרחשות האירוע תמכה בגרסתה והעידה באופן אמין ומהימן בדבר קרות האירוע וחומרת פגיעת התובעת .העובדה כי העדה לא ידעה לנקוב בתאריך 30 לחודש או 31 אינה מעלה ואינה מורידה מאחר והבהירה היא בעדותה כי היא זוכרת היטב את התרחשות האירוע אשר היה אירוע חריג בשגרת העבודה.

3. לחילופין יש להכיר בפגיעת התובעת כפגיעה בעבודה על פי תור ת המיקרוט ראומה וזאת לאור סדרתיות התנועות אשר בצעה במשך שנים רבות של הרמת נשים נכות במשקל כבד , במשקלים של עד 120 ק"ג ולפעמים יותר. מאחר ומדובר בסדרת פעולות חוזרות ונשנות מספר פעמיים ביום העבודה הכרוכות בהפעלת כוח פיזי, מן הראוי לקבוע כי הונחה תשתית ראייתית על פי תורת המיקרוטראומה ולמנות מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי.

טענות הנתבע:
4. מחומר הראיות ומעדות התובעת והעדה מטעמה עולה כי הפעולות אשר בצעה התובעת במהלך יום העבודה היו שונות ומגוונות על כן, אין לקבל טענתה לפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה. התובעת מבצעת פעולות שונות אשר אינן דומות במהותן ואינן מתבצעות במקום מוגדר. התובעת מבצעת מגוון פעולות כגון רחיצת הנכה טרם הטבילה, גזירת ציפורניים, הורדת לק מהציפורניים, צחצוח שיניים ועוד פעולות הנדרשות טרם הכנת הטובלת לטבילה במקווה.מעדותה עולה כי העבודה משתנה מיום ליום בהתאם לכמות הנשים המגיעות למקווה ובפרט מספר הנשים הנכות המגיעות לטבילה. נוסף על כך, עולה מעדותה כי כמות הנשים הנכות המגיעותלטבילה במקווה משתנה מיום ליום כאשר ישנם ימים בהם כלל לא מגיעות נשים נכות. עוד עולה מגרסתה כי רוב הנשים מגיעות בליווי מטפלת סיעודית המסייעת בהכנתה לטבילה כאשר את הטבילה מבצעת הבלנית בעזרת מנוף ידני.

5. הרמת נשים נכות במשקל כבד איננה פעולה אשר ארעה באופן רצוף וקבוע אלא משתנה ואף לא בוצעה באופן מספק לשם ביסוס עילת המיקרוטראומה. העובדה כי התובעת נדרשה למאמץ פיזי בעת הרמת הנכה היא לכשעצמה אינה מספקת לשם ביסוס עילת המיקרוטראומה. משלא הוכחה תשתית לקיומן של פגיעות חוזרות ונשנות ,שכל אחת מהן הסבה נזק לברכה השמאלית של התובעת, יש לדחות תביעתה להכרה בפגיעתה על פי תורת המיקרוטראומה.

6. אשר לטענתה תובעת לקיומו של איורע תאונתי- לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה מאחר ומעדותה עולה כי היא טוענת לפגיעה מתמשכת בברך שמאל ולא למקרה ספציפי. בטופס תביעתה כלל לא הזכירה את סיפור התאונה אלא טענה לפגיעה נמשכת ובמסמכים הרפואיים השונים בהם התלוננה על כאבים בברך שמאל, שללה קרות אירוע חריג בעבודתה.
7. התובעת טענה לאירוע מיום 31.10.2013 אולם פנתה לקבלת טיפול רפואי רק ביום 8.11.2013 כתשעה ימים לארח האירוע הנטען. מדובר בפניה מאוחרת אשר יש להטיל בה ספק רב באשר לקרות האירוע התאונתי הואיל וגם בפנייתה לרופא לא צוין האירוע התאונתי. לאור החשיבות הרבה אשר יש ליחס לאנמנזה הרפואית, דין תביעת התובע להתרחשות אירוע תאונתי , להידחות.

8. עדת התובעת לא זכרה את מועד האירוע במדויק למרות שבתצהירה נקבה בתאריך 31.10.2013. בעדותה לא זכרה את התאריך הנזכר בתצהיר ואף העידה כי היו עוד מקרים נוספים בהם נדרשו להרמת נשים נכות. על כן, לא ניתן לסמוך על תצהירה אשר נחתם שלוש שנים לאחר קרות האירוע ואין בו או בעדותה כדי לשפוך אור על טענות התביעה. כמו כן , התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה בדבר קיום קשר סיבתי בין הפגימה לבין עבודתה וזאת מאחר שלתובעת רקע קודם של כאבים בברך שמאל. בהעדר ראשית ראיה לקיומו של אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה ולקיומו של קשר סיבתי, דין התביעה להידחות.

העדים:
9. מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה וכן העדה מטעמה גב' רחל כהן מזוז.
מטעם הנתבע לא נשמעו עדים.

דיון והכרעה:
10. מאחר והתובעת טוענת כי יש להכיר בפגיעתה בברך שמאל כתאונת עבודה לאור קרות אירוע תאונתי ביום 31.10.2013 ולחילופין על פי תורת המיקרוטראמה, אדון תחילה בשאלה האם ארע לתובעת אירוע תאונתי במועד הנטען.

11. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, מגדיר תאונת עבודה באופן הבא:
"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

סעיף 83 לחוק קובע חזקת סיבתיות לגבי תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה שאז רואים אותה כתאונה שארעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך.

12. בתצהירה הצהירה התובעת כי ביום 31.10.2013 בעת עבודתה במקווה נדרשה להרים איש ה נכה במשקל כבד מאוד, ובאותו רגע חשה כאבים חדים ועזים בברך שמאל(ס' 3 לתצהירה). בעדותה בפני העידה התובעת לעניין קרות האירוע התאונתי כי:
"את מציינת בעדות שהייתה נכה ששמה לא ידוע, מה היה באותו יום?
ת.הייתה נכה מאוד קשה וכבדה באותו יום, שאף לא ידענו אם המנוף ירים אותה. התקשרנו למפקחת והיא אמרה תסתכלו על המנוף רשום עד כמה משקל אפשר להכיל בכיסא. בסוף כן הרמתי אותה והעברתי אותה לכיסא המנוף. חשתי כאבים מאוד חזקים בברך שמאל, שמעתי גם קליק כזה, מיד שהרמתנכה ששקלה 120 ק"ג אם לא יותר "(עמ' 8 לפ' מיום 11.7.17 ש' 24-27).
גרסת התובעת הנזכרת בתצהירה ואף גרסתה בפני בית הדין היו גרסאות זהות ועקביות מהן עולה באופן ברור כי לתובעת ארע אירוע תאונתי ביום 31.10.2013, במסגרת עבודתה ותוך כדי עבודתה עת נדרשה להרים אישה נכה במשקל כבד לצורת העברתה למנוף על מנת לסייע לה לטבול במקווה.

13. עדת התובעת הגב' רחל כהן מזוז העידה לעניין קרות האירוע במועד הנטען:
"איך יכול להיות שאת דווקא את זוכרת את התאריך הספציפי הזה שהיה לפני 4 שנים על אף שיש לכן הרבה טובלות ומצבים?
ת. האשה הזאת היא מקרה חריג. היא היתה אשה רגילה. יום אחד בהיר היא החלה לבוא נתמכת בקיר. ואז התברר שהיה לה טרשת. היא אצלה קבוע צריך שתיים לעבוד איתה. היא היתה כפופה ואסור לעזוב אותה. בגלל המקרה שלה החריג... אותה אני זוכרת. עד היום אני זוכרת אותה.
לשאלה שוב – אני זוכרת. אני זוכרת שזה היה בתאריך הנ"ל.
ש. יכול להיות שזה קרה ביום 30.10 ולא 31/10?
ת. לא יכולה לזכור בדיוק. את הנכה הזאת אנו זוכרים וזה מקרה חריג. היא כבר לא באה בשל מצבה".
ש. את מכירה את הנכה זאת ואת הצרכים שלה, וצריך 2 בלניות כדי להרימה, אך אינך יודעת לומר בדיוק את התאריך?
ת. נכון. זה לא היה אתמול או שלשום "(פ' מיום 31.10.17 ע' 8, ש' 19-29).

14. בניגוד לעמדת הנתבע שוכנעתי כי יש בגרסת עדת התובעת לתמוך בטענת התובעת. העדה הבהירה כי היא זוכרת בוודאות את קרות האירוע ואף זוכרת היא את התאריך. לאחר שהקשתה עליה ב"כ הנתבע השיבה כי אינה זוכרת האם התרחש האירוע ביום 31 או 30 לחודש אוקטובר שנת 2013. יחד עם זאת לאור הזהות והעקביות בגרסת העדה בתצהירה ובפני , מצאתי כי העדה בקיאה בפרטי האירוע א שר היה חריג בשגרת העבודה השוטפת. על כן , שוכנעתי כי יש בעדותה לתמוך בגרסת התובעת אשר אף בעדותה בלבד היה כדי להרים את נטל ההוכחה בעניין התרחשות אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתה במועד הנטען, כאשר מנגד הנתבע לא הצליח להפריך את גרסת התובעת ולא קעקע עמדתה העקבית בתצהירה ובעדותה.

15. לא נעלמה מעיני טענת הנתבע כי בטופס התביעה לא טענה התובעת כי ארע אירוע חריג בעבודתה אלא טענה לפגיעה מתמשכת כתוצאה מאופי עבודתה ואף בחקירתה על ידי חוקר הנתבע, מסרה מפורשות כי אינה טוענת לאירוע חריג כלשהו, אלא לפגיעה מתמשכת בגין שנים של עבודה ומאמץ פיזי(עמ' 2 להודעתה שורות 33-35). עם זאת עיון בהודעת התובעת לחוקר הנתבע מעלה כי לגרסתה ביום 31.10.2013 הייתה בעבודתה כרגיל , עת הגיעה נכה אשר את שמה לא זכרה ולאחר מכן חשה כאבים עזים אשר הגבילו את המשך עבודה (עמ' 2 ש' 48-50). הנה כי כן, דומה כי התובעת בהודעתה בשלב זה התייחסה לכאבים אשר אירעו במועד האירוע הנטען אם כי האירוע עצמו לא פורט. לאור גרסתה בתצהירה ועדותה בפני אשר הייתה אמינה עקבית וברורה, מצאתי כי נרפא הפגם באי מסירת מלוא גרסתה לחוקר במועד הודעתה, בפרט שעה שהתובעת כיוונה למועד האירוע עוד בהודעתה.

16. אשר לטענת הנתבע בדבר האנמנזה השותקת והעדר פירוט האירוע הנטען בפני הרופא המטפל, אכן האירוע לא נזכר בפנייתה הראשונית של התובעת לקבלת טיפול רפואי. הלכה פסוקה היא כי יש חשיבות להתבטאויות המבוטח לצוות המטפל סמוך לאירוע הנטען(עב"ל 248/98 מקסים פרץ נ' המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] ניתן ביום 13.7.2000, עב"ל 51252-09-11 ורד לוי נ' המוסד, [פורסם בנבו] ניתן ביום 25.8.13). עם זאת, נקבע כי האנמנזה הרפואית אינה מאיינת ראיות אחרות המוכחות בפני בית הדין אלא משמשת כאחת העדויות והראיות מבין מהמכלול הכולל של הראיות אשר הונחו בפני בית הדין ואין ליתן לאנמנזה משקל מכריע ומוחלט בעטיה תדחה תביעת מבוטח במקרה בו לא הזכיר המבוטח במפורט ובמדויק את אירועי העבודה (עב"ל 37/03 משה פרומברג- המל"ל, [פורסם בנבו]).לפיכך, בנסיבות מקרה זה שוכנעתי כי העדר אזכור האירוע בתיעוד הרפואי הוא לבדו ולכשעצמו , אינו מוביל לדחיית גרסת התובעת.

17. שונים הם הדברים ביחס לטענת התובעת כי יש להכיר בפגיעתה על פי תורת המיקרוטראומה. הלכה פסוקה היא כי על מנת שפגיעה תוכר כפגיעת עבודה על דרך המיקרטוטראומה, יש להוכיח כי אותם אירועים פתאומיים, חוזרים ונשנים אשר על המבוטח להוכיח הם תנועות אשר מבצע המבוטח באופן חוזר ונשנה אשר אינן חייבות להיות זהות , אלא זהות במהותן ודומות אחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. בנוסף, תדירות התנועות אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, ברציפות וללא הפסקות ביניהן, ואפשר לבודד פעולות מסוימות ממכלול הפעולות אשר בצע המבוטח במהלך יום עבודתו, וזאת כל עוד התנועות חוזרות ונשנות בתכיפות, על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק . כמו כן צוין כי עבודה פיזית מגוונת וקשה אינה יכולה לכשעצמה, בהעדר הוכחת התשתית העובדתית הנדרשת, להפוך למיקרוטראומה, אלא אם ניתן לאבחן ולבודד מתוכה תנועה מסוימת המקיימת את התנאים הנדרשים אשר פורטו לעיל (עב"ל (ארצי) 45411-02-14 מחמד אבו קרינאת - המוסד לביטוח לאומי( פורסם בנבו, ניתן ביום 29.1.15; עב"ל(ארצי) 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי – אסתר נח ([פורסם בנבו] , ניתן ביום 22.12.14) .

18. באשר להחלת תורת המיקרוטראומה על נסיבות מקרה זה מקובלת עלי עמדת הנתבע. התובעת העידה כי היא מבצעת מגוון של פעולות וכדבריה:
" נכנסות לחדר, יש 3 חדרי נכות כעת. אנו מפשיטה אותה ומכינים אותה. אם היא מגיעה לא מוכנה אנו מכינים אותה מכף רגל עד ראש, אף מצחצחים לה שיניים.
ש. אתן גם מקלחים אותן?
ת. כן. גם את גזירת הציפורניים והלק. זה לא מאמץ, המאמץ הגדול זה להרים אותן. אני מרימה עם היד לשאלתך. ממש מרימים אותה ממש (עמ' 8 לפ' ש' 4-8).
מעדות התובעת עולה כי לא מדובר בפעולה חוזרת ונשנית של הרמה אשר מבוצעת מדי יום ביומו במהלך יום העבודה באופן חוזר ונשנה . נהפוך הוא, התובעת מבצעת מגוון של פעולות כגון: הורדת בגדי הנכה, רחיצתה , צחצוח שיניים , גזיזת ציפורניים ועוד. כמא ניתן לבודד את פעולת ההרמה כתנועה רצופה חוזרת ונשנית בתכיפות בחלק מיום העבודה, שכן התובעת העידה כי יש י מים בהם באות מספר נכות אותן עליה להרים ולהעביר למנוף, ויש ימים בהן כלל לא באות נכות על כ ן, אינה נדרשת לפעולת הרמה. לאור האמור לעיל, בהעדר הוכחת פעולות חוזרות ונשנות קבועות וזהות במהותן , דין טענת התובעת להכיר בפגיעתה על פי תורת המיקרוטראומה להידחות.

19. נוכח קביעתי כי התובעת הוכיחה התרחשות אירוע תאונתי ביום 31.10.2013 במהלך עבודתה ועקב עבודתה , ימונה מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי ובין הפגימה ממנה סובלת התובעת.

החלטה למומחה תשלח בנפרד.

ניתנה היום, ג' שבט תשע"ח, (19 ינואר 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: בית יעקב שושנה
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: