ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין לינה בק נגד עירית רעננה :

17 ינואר 2018
לפני: כבוד השופט אלעד שביון
נציגת ציבור עובדים גב' חנה קפלניקוב
נציג ציבור מעסיקים מר יגאל סעדיה

המבקשת:
לינה בק
ע"י ב"כ עו"ד דוד סער ועו"ד אלון ידידיה דיין
-
המשיבה:
עירית רעננה
ע"י ב"כ עו"ד אסף ברנזון ועו"ד בטי אמיר

החלטה

מבוא:

לפנינו בקשה למתן צו מניעה זמני, לפיו התבקש ביה"ד להורות על ביטול פיטורי המבקשת מתפקידה כאחראית נושא השאלת ספרים בספריית המבוגרים העירונית ברעננה (להלן – הספרייה) ולהחזרתה לעבודתה במשיבה וזאת עד למתן הכרעה בתובענה.

בתאריך 13.12.17 התקיים דיון בבקשה במסגרתו העידו המבקשת וגב' תמר ורשבסקי (להלן – גב' ורשבסקי) מטעם המשיבה.

תמצית טענות המבקשת:

1. המבקשת, ילידת שנת 1953 החלה לעבוד כאחראית נושא השאלת ספרים בספריית מבוגרים באגף התרבות והנוער של המשיבה ביום 2.4.17 לאחר זכייתה במכרז בו התמודדה. לטענת המבקשת היא עתירת ניסיון תעסוקתי, בעלת תואר ראשון בספרות טכנית וביבליוגרפיה והנדסאית מכונות.

2. לגרסת המבקשת היא לא קיבלה כל הסבר על עבודתה או הדרכה מסודרת כמקובל בכל מקום עבודה סביר וההוראה היחידה שקיבלה הייתה לשאול את הספרניות האחרות מה עושים וכיצד מתנהלת העבודה. עקב תקופת חג הפסח העומס בעבודה היה רב וספרניות אחרות לא ששו ולא היו פנויות לעזור לה. רק ביום 23.4.17 ניאותה המשיבה להצמיד למבקשת עובדת מנוסה שתלווה אותה ותסביר לה לגבי תוכנת המחשב 'אידאה' אך יחד עם זאת ההסברים היו קצרים ולא ממצים.

3. המבקשת ניסתה בכוחות עצמה ללמוד את דרכי העבודה בספריה ואף פנתה לחברת 'אידאה' ולסגנית ראש העיר, ברם פנייתה לסגנית ראש העיר לא נענתה והיא נותרה אובדת עצות. לדבריה, הדבר לא עניין את מנהלת הספרייה, הגב' מוריאל ומבחינתה גמלה בליבה ההחלטה, כי המבקשת אינה מתאימה לעבודה בספריה. משלב זה החלו התנכלויות במבקשת על רקע אישי כשהמטרה הייתה סילוקה מהעבודה. לגרסת המבקשת, גב' מוריאל הקניטה אותה, הטיחה בה כי היא אינה מתקדמת ואינה מתאימה וזכייתה במכרז התקבלה על רקע פשרה והחלטתה לתת לה הזדמנות עקב גילה.

4. במהלך חודש יוני 2017 ביקשה גב' מוריאל להצמיד למבקשת ספרנית ותיקה על מנת שתבחן את הידע שלה בקטלוג ספרים, אולם הדבר לא יצא לפועל והמבקשת לא נבחנה מקצועית. באותו חודש גב' מוריאל פנתה למבקשת וביקשה ממנה להציג תעודה רשמית כי הינה ספרנית מקצועית וזאת על אף הבדיקות שנעשו טרם זכייתה במכרז. למרות זאת המבקשת פנתה למשרד החינוך שישלחו אליה עותק נוסף של התעודה, אותה העבירה לגב' מוריאל.

5. בנוסף וכדוגמא נוספת להתנכלות כלפיה ציינה המבקשת, כי היא נרשמה לכנס מולטימדיה המיועד לספרניות אלא שבסופו של יום נמסר לה כי לא תוכל להשתתף בכנס.

6. בתחילת חודש 7/17 זומנה המבקשת לשיחה ובה התבשרה כי היא מוזמנת לשימוע. נמסר לה, כי הסיבות לזימון הינן היעדר ניסיון בהפעלת מערכות ממוחשבות בספריה וקושי בשליטה במיומנויות מחשב ואינטרנט כאשר בע"פ נמ סר לה שאין לה ידע בסיסי במחשב. בתגובה ביקשה המבקשת מגב' מוריאל לשבת עמה בספריה על מנת לבחון את תפקודה, ברם גב' מוריאל סירבה.

7. לטענת המבקשת מעולם לא הופנו כלפיה תלונות מצד מבקרי הספרייה ו/או חברותיה לעבודה. המבקשת ציינה בטרם קבלתה לעבודה כי הינה חסרת ניסיון בתחום המחשוב אולם למרות זאת התקבלה לעבודה. לגרסתה, גב' מוריאל מעולם לא התעניינה בעבודתה וציינה, כי היא מסתמכת על דיווחים של הצוות. מנגד, המבקשת קיבלה מחמאות ממבקרי הספרייה שהיו מרוצים מתפקודה ובקיאותה. להתנהלות מנהלת הספרי יה כלפי התובעת היו השלכות אף על האווירה בספריה והיא החלה לחוש כי יחס יתר העובדות כלפיה אינו כתמול שלשום, דבר שהשפיע על בריאותה.

8. בתאריך 2.10.17 נערכה שיחת השימוע וביום 21.11.17 נמסר למבקשת על פיטוריה.

9. לגרסת המבקשת, המשיבה נחפזה בהחלטתה וכבר לאחר שלושה חודשי עבודה ביקשה לזמן אותה לשימוע למרות שזכתה במכרז ומבלי שקיבלה שישה חודשי חסד או שמישהו טרח ללמד אותה. המשיבה פעלה בחוסר סבלנות וסובלנות והעדיפה לדקדק עם עבודת המבקשת במקום לסייע לה להשתלב היטב במקום העבודה החדש אליו נכנסה.

10. כן ציינה המבקשת, כי היא מטפלת בבנה ומתפרנסת מקצבת זקנה ופנסיה צנועה.

תמצית טענות המשיבה:

11. המשיבה כפרה בטענות המבקשת ו הדגישה, כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בפיטורים כדין.

12. לטענת המשיבה, בקשת המבקשת הינה בקשה לשינוי המצב הקיים ובפועל מדובר בצו עשה שכן הבקשה הוגשה לאחר פיטורי המבקשת ומדובר בבקשה חסרת תום לב המסתירה את העובדות לאשורן שכן פיטוריה של המבקשת היו מסיבות ענייניות ואובייקטיביות בלבד.

13. לגרסת המשיבה, הבקשה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים שכן המבקשת הסתירה את הנספחים שצורפו למכתב סיכום השימוע , את פרוטוקול ישיבת השימוע , הקלטות שבוצעו על ידה ותמלול של ישיבת השימוע. המשיבה הוסיפה, כי המבקשת השתהתה בבקשתה ולא הוכיחה, כי פוטרה שלא כדין. המשיבה ביקשה לסיים את העסקתה של המבקשת לנוכח חוסר שביעות רצון מתפקודה המקצועי, היעדר ניסיון בהפעלת מערכות ממוחשבות בספריה וקושי בשליטה במיומנויות מחשב ואינטרנט. למבקשת נערך שימוע תקין ואמיתי שנפרס על פני כחודשיים במהלכו זומנה המבקשת לישיבת שימוע בפני מנהלת האגף, ניתנה לה הזדמנות להעלות את כל טענותיה בכתב ובע"פ ובישיבת השימוע נכחו באי כוחה.

14. לגרסת המשיבה אין כל בסיס לטענת המבקשת בדבר התנכלות.

15. מאזן הנוחות נוטה בבירור כנגד המבקשת וסעד האכיפה המבוקש על ידה הינו בלתי מידתי. מדובר בסעד שמשמעותו צו אכיפה שיש בו משום כפיה לעשות או לקבל עבודה אישית או שירות אישי. סעד זה של אכיפת יחסי עבודה אינו מוצדק ואינו ראוי ומתן סעד כאמור יפגע בתפקוד המשיבה.

16. מעבר לאמור ציינה המשיבה, כי טרם הוגש כתב תביעה ע"י המבקשת. אמנם המבקשת הגישה בקשה להארכת מועד להגשתו אולם בהיעדר כתב תביעה קיים קושי להבין במדויק במה הסעד הזמני המבוקש מתייחס לתביעה העיקרית, שטרם הוגשה. מעבר לאמור, המבקשת לא צירפה לבקשה התחייבות עצמית כאמור בתקנות סדרי הדין.

הליכים נוספים:

17. בתאריך 17.12.17 הגישה המבקשת בקשה לצירוף ראיות נוספות: שני תמלילי שיחות ומכתב ב"כ המבקשת מיום 9.7.17. המשיבה הגיבה לבקשה ביום 20.12.17 ובהיעדר תשובה מטעם המבקשת ניתנה החלטה ביום 28.12.17 המתירה את הגשת הראיות הנוספות מבלי שהדבר יהווה משום היתר להרחבת חזית. לנוכח נסיבות הגשת הבקשה חויבה המבקשת בהוצאות משפט וניתנה למשיבה אפשרות להגיש ראיות סותרות ולחקור את המבקשת בעניין המסמכים שצורפו. ביום 3.1.18 הודיעה המשיבה, כי מאחר וביה"ד לא התיר הרחבת חזית ומטעמי יעילות הדיון, היא אינה עומדת על קיום דיון נוסף. לנוכח האמור סיכומי המבקשת הוגשו ביום 7.1.18 וסיכומי המשיבה הוגשו ביום 10.1.18.
דיון והכרעה:

18. עפ"י כל דין על בקשה למתן צו מניעה זמני לעמוד בשלושה תנאים: ראשית, על מבקש הצו להוכיח עילת תביעה המתבססת על זכות שלכאורה קנויה לו; שנית, על בית הדין לבחון קיומם של שיקולים המצדיקים דחיית הבקשה כגון, שיהוי, חוסר תום לב והיעדר ניקיון כפיים; שלישית, על בית הדין לבחון את מאזן הנוחות (תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלה בבתי הדין לעבודה מכח תקנה 129 (1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991).

19. כמו כן, למעט במקרים חריגים, יימנע בית הדין מליתן סעד זמני, אשר נועד להוות כלי עזר ולשרת את ההליך העיקרי, ללא הגשת תביעה עיקרית. סעד זמני יינתן, לפיכך, טרם הגשת תביעה עיקרית רק בנסיבות דוחקות, כגון פיטורים מידיים ובכפוף לחיוב בהגשת כתב תביעה בתוך פרק זמן נקוב. לאי הגשת תביעה עיקרית יינתן משקל נכבד בדחיית הבקשה לסעדים זמניים (תקנה 363(א) לתקנות סדר הדין האזרחי; בר"ע 36369-09-16 נועה נופר - מדרשת שדה בוקר בנגב (13.10.16)).

מן הכלל אל הפרט:

20. בפתח דברינו יצוין, כי קביעותינו בהליך זה הינן לכאורה בלבד ועל סמך המסמכים וטענות הצדדים כפי שהוצגו בפנינו בשלב זה .

21. תקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות) מגדירה "סעד זמני " כ" סעד שניתן להבטחת קיומו התקין של ההליך או ביצועו היעיל של פסק הדין, לרבות צו עשה, צו לא תעשה, עיקול, עיכוב יציאה מהארץ, הגבלת שימוש בנכס, תפיסת נכסים, כינוס נכסים זמני, וכל סעד אחר שבית המשפט ייתן, בנסיבות הענין, לפי הוראות פרק כ"ח".

22. עד כה המבקשת נמנעה מהגשת כתב תביעה. אמנם המבקשת עתרה ביחד עם הגשת הבקשה למתן סעד זמני לקבלת הארכת מועד להגשת כתב התביעה, אולם ברי, כי היה למבקשת די והותר זמן ממועד הגשת הבקשה (26.11.17) ועד למועד הדיון (13.12.17) כדי להגיש כתב תביעה. למותר לציין, כי אף קודם להגשת הבקשה לסעד זמני, יכולה הייתה המבקשת להגיש את כתב התביעה.

23. כמפורט לעיל, בהתאם לפסיקת ביה"ד הארצי, למעט במקרים חריגים, יימנע בית הדין מליתן סעד זמני, אשר נועד להוות כלי עזר ולשרת את ההליך העיקרי, ללא הגשת תביעה עיקרית (בר"ע 36369-09-16 נועה נופר - מדרשת שדה בוקר בנגב (13.10.16)). אי הגשת כתב התביעה מקשה על מתן סעד זמני, שכן לא ברור כיצד הסעד הזמני ישרת את התביעה העיקרית (שכלל לא הוגשה).

24. מעבר לאמור יצוין, כי בניגוד לתקנה 364 לתקנות , נמנעה המבקשת מצירוף התחייבות עצמית לבקשה. תקנה 364 (א) קובעת כדלקמן: "בית המשפט לא ייתן סעד זמני אלא בכפוף להמצאת התחייבות עצמית כאמור בתקנה 365(ב), וכן ערבות מספקת, להנחת דעתו, לשם פיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו כתוצאה ממתן הצו, אם תיפסק התובענה או אם יפקע הצו מסיבה אחרת; בית המשפט רשאי לפטור מהמצאת ערבות, אם ראה שהדבר צודק וראוי, ומטעמים מיוחדים שיירשמו".

25. די באי הגשת כתב התביעה (בהתחשב בחלוף הזמן הרב שממועד הגשת הבקשה) ואי המצאת התחייבות עצמית, כדי להביא לדחיית הבקשה.

26. בנוסף לאמור, אף לגופו של ענין ולאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ולראיות שהובאו בפנינו בשלב זה של ההליך ובשים לב לעובדה, כי מדובר בהחלטה בסעד זמני, הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

27. כאמור לעיל, לבקשה למתן סעד זמני לא צורף כתב תביעה. הלכה היא שמטרת הסעד הזמני הינה שמירת הנסיבות הקיימות, קיומו התקין של ההליך וביצועו של פסק הדין כך שככל שבסופו של יום תתקבל תביעת המבקשת, היא לא תיוותר מול שוקת שבורה. המקרה דנן שונה. בהתחשב במועד הגשת הבקשה אין המדובר בצו מניעה זמני (כפי שנכתב בראש הבקשה) אלא בצו עשה זמני, קרי: בשינוי המצב הקיים ולא בשמירתו. הלכה היא כי "... תפקידו המרכזי של הסעד הזמני, הניתן במקביל להליך העיקרי, הוא לדאוג לשמירת המצב הקיים, על מנת למנוע מהנתבע לנצל לרעה את תקופת הביניים שעד למתן פסק הדין. רק במצבים חריגים יוענק סעד זמני שיש בו משום שינוי של המצב הקיים ... זאת ועוד, הלכה היא כי בית המשפט ינקוט משנה זהירות בטרם יורה על צו עשה זמני, המשנה את המצב הקיים ואשר חופף לסעד שנדרש בתביעה גופה, עוד לפני שניתנה בה ההכרעה הסופית. בית המשפט יורה על צו עשה זמני, אך במצבים חריגים בלבד, כאשר התערבותו נחוצה למניעת תוצאה קשה ביותר" (רע"א 2047/16 חברת אולמי אחים סעיד אל-דהאהוד בע"מ נ' אולמות ומסעדות דאוד (2001) בע"מ, ניתן ביום 11.4.16).
אף ביה"ד הארצי לעבודה (דב"ע נא/3-195 תובנה מכונות תרגום בע"מ נ' עמיחי סגל, פד"ע כ"ג 274) קבע, כי : "נקדים ונאמר, שאמות המידה לנתינת צו עשה זמני נוקשות יותר מאלו שבנתינת צו מניעה זמני. "המשיב לא ביקש לשמור על המצב קיים אלא לשנותו מעיקרא, ולהחזיר את המצב לקדמותו. בקשתו היתה למעשה שבית הדין יפסוק סופי בפלוגתא שבין הצדדים, אם כי לתקופה מוגבלת. נראה לנו שצריכות להיות נסיבות יוצאות מן הכלל כדי להביא בית משפט להיעתר לבקשה כזו, וצריכות להיות בפניו הוכחות חותכות על זכותו המוחלטת של המבקש, ולא רק הוכחות על זכות לכאורה".

28. מעיון בטענות הצדדים וחומר הראיות מצאנו, כי בשלב זה המבקשת לא הצביעה על נסיבות יוצאות מן הכלל או על ראיות חותכות לזכותה באופן המצדיק מתן צו עשה זמני ונפרט.

29. לטענת המבקשת, פיטוריה היו שלא כדין, שכן היא לא קיבלה כל הסבר או הדרכה כיצד למלא את תפקידה, המשיבה לא נתנה לה כל תקופת ניסיון ולא גילתה כל סבלנות או סובלנות כלפיה, העדיפה לדקדק עם עבודתה במקום לסייע לה להשתלב במקום העבודה ולאחר מכן התנכלה לה על מנת לסמן את דרכה אל מחוץ למערכת.

30. מנגד, מעדותה של גב' ורשבסקי, שלא נסתרה, עלה כי בסמוך מאוד למועד תחילת העסקתה של המבקשת היא מצאה שהמבקשת אינה מקצועית וזאת לאחר שנפגשה באופן שוטף עם מנהלת הספרי יה וביקרה בספרייה (עמ' 2, שורות 24-26) ושוחחה על כך עם מנהלת הספרי יה (עמ' 3, שורה 1) ו עם הילה ושרלוט (עמ' 2, שורות 27-28).

כאשר גב' ורשבסקי נשאלה מי סיפר לגב' מוריאל על תפקודה של המבקשת, היא השיבה "מוריאל הבינה את זה לבד. בזה שהתברר שהיא לא בקיאה במושגים של הספרייה היא לא יודעת לקטלג ולא הצליחה ללמוד להפעיל את התוכנה של הספריה" (עמ' 3, שורות 6-7). בהמשך ולבקשת ב"כ המבקשת חידדה גב' ורשבסקי את תשובתה וציינה במפורש, כי גב' מוריאל "... אמרה שיש בעיה, שהיא לא ספרנית ולא יודעת ספרנות" (עמ' 3, שורה 10) ולאחר שב"כ המבקשת חזר על השאלה היא השיבה כי "קטלוג זה לא פעולה טכנית. ספרן שלא מקטלג זה כמו גנן שלא יודע לעדור" (עמ' 3, שורה 12).

בהמשך העידה גב' ורשבסקי, כי מאז תחילת עבודתה של המבקשת היו בעיות, שכן היא התקבלה לעבודה כספרנית והיא אינה כזו (עמ' 5, שורות 10-14). בהמשך הקשה ב"כ המבקשת על גב' ורשבסקי וביקש לברר עמה האם היא יכולה להראות לו מסמך בו היא מסרה כי היא ספרנית וגב' ורשבסקי הפנתה אותו לנספח מש/9 לתגובה. בהקשר זה יצוין, כי במסמך האמור לגביו ציינה גב' ורשבסקי, כי מדובר בפרוטוקול הוועדה שאת האמור בו היא זוכרת היטב (עמ' 5, שורות 15-28) נרשם במפורש, כי: "יש לי תואר ראשון בניהול ספריות והתפקיד נראה לי מתאים".

חיזוק לטענות המשיבה כאמור ניתן למצוא בדברי ב"כ המבקשת במסגרת השימוע (עמ' 1 לנספח מש/5) שם ציין, כי "גם אמרה שבנושא מחשוב היא לא חזקה וצריכה ללמוד" ובתמליל השיחה שנערך בין המבקשת לגב' מוריאל (עמ' 1 לתמליל , שורות 14-17) במסגרתו ציינה גב' מוריאל כי המבקשת חיפשה את מחבר הס פר לפי שמו הפרטי ותשובת המבקשת הייתה "... יכול להיות, כן יכול להיות אבל בואי נגיד שבאותו יום אני לא הייתי מרגישה טוב" (יובהר, כי השיחה הוקלטה ללא ידיעת גב' מוריאל – עמ' 2, שורות 7-9).

31. לא נעלמו מעינינו טענות המבקשת לפיהן לא ניתנה לה הזדמנות להוכיח את כישוריה, לא הדריכו אותה וכי התעמרו בה, ברם לא מצאנו בשלב זה ולנוכח חומר הראיות שהונח לפנינו לקבל טענות אלו.

מחומר הראיות עלה, כי ניתנו למבקשת הזדמנויות להוכיח את כישוריה. כך בתמליל השיחה מיום 11.5.17 בין המבקשת לגב' מוריאל ציינה גב' מוריאל, כי ניתנת למבקשת ארכה (עמ' 4 לתמליל, שורות 23-26) וכי ייעשה עוד ניסיון (עמ' 7, שורות 4-6). זאת ועוד, אף מהמועד בו זומנה המבקשת לשימוע לראשונה ועד להחלטה על פיטוריה חלפה תקופה ארוכה, תקופה בה הייתה יכולה המבקשת להוכיח את כישוריה. בנסיבות אלו ברי, כי ניתנה למבקשת ההזדמנות להוכיח את כישוריה.

לעניין טענת המבקשת לפיה לא הדריכו אותה הרי שטענה זו נשללה ע"י המשיבה כאמור בתצהירה של גב' ורשבסקי, שלא נסתר (קבלת הדרכה מפורטת ע"י גב' הילה לוי כנטען בסעיף 18 לתצהירה וקיומו של קובץ הדרכה כנטען בסעיף 20 לתצהירה) ולא מצאנו בשלב זה, כי טענת המבקשת הוכחה ובוודאי שלא באופן המצדיק את השבתה לעבודה.

לעניין ההתעמרות הנטענת נציין, כי נטל ההוכחה להוכיח טענה כאמור הינו כבד ולא מצאנו, כי המבקשת עמדה בו. מעבר לטענותיה של המבקשת לא צורפה כל ראיה לתמיכה בטענות כאמור , גב' מוריאל כלפיה הופנו הטענות כלל לא קיבלה את ההחלטה בדבר פיטורי המבקשת וטענות גב' ורשבסקי בתצהירה בעניין זה כלל לא נסתרו.

32. נוסיף לעניין השימוע, כי מחומר הראיות שצורף עולה לכאורה, כי ההליך נעשה באופן תקין ומסודר, נמסר למבקשת זימון כדין, ישיבת השימוע תואמה עם באי כוחה, ניתנה למבקשת האפשרות להעלות את כל טענותיה ולאחר שקילתן , לרבות שקילת הפן האישי של המבקשת (עמ' 7, שורה 1), הוחלט על פיטוריה.

33. בנסיבות שפורטו לעיל מצאנו, כי המבקשת לא הצביעה בשלב זה על זכות מוחלטת להשיבה לעבודה ובפועל לכפות על המשיבה את העסקתה. בהתאם לחומר הראיות עולה, כי לכל הפחות קיימת מחלוקת לגבי מקצועיותה של המבקשת והתאמתה לתפקיד של ספרנית. בנסיבות אלו ברי, כי אין מקום למתן צו עשה תוך שינוי המצב הקיים.

34. בהקשר זה יובהר, כי לפי הפסיקה ולנוכח הוראות סעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) אין להתיר כדבר שבשגרה סעד המהווה אכיפת יחסי עבודה. דרך המלך בגין פיטורים שלא כדין (שבשלב זה אף לא הוכחו) הינה תביעה כספית ולא סעד של אכיפה. ראו בעניין זה ע"ע 456/06 אוניברסיטת תל-אביב נ' רבקה אלישע, ניתן ביום 27.2.08 במסגרתו נפסק:

"כלל נקוט בפסיקתנו הוא שהסעד העיקרי בפיטורים שלא כדין הינו של פיצויים ולא של אכיפה, כפי שנפסק לא אחת: "דרך המלך במקרה של פיטורים שלא כדין היא פסיקת פיצויים. אולם בנסיבות מיוחדות רשאי בית-הדין לחרוג מהלכה זו ולפסוק אכיפת יחסי עובד-מעביד". הלכות אלה חלות גם על יחסי עבודה בגופים ציבוריים ודו-מהותיים. אומנם, "דרך המלך בפיטורים שלא כדין בשירות הציבור היא הכרזה על ביטולם, כך עשה בית דין זה אין ספור פעמים" אולם "יחד עם זאת, במקרים הראויים, מקום בו ניתן לפצות עובד, גם בשירות הציבורי על הנזקים שנגרמו בגין פיטורים שלא כדין, יפסוק בית הדין פיצויים כספיים על פיטורים אלה" ... אין להתעלם מכך, כי ייתכנו מקרים חריגים בהם יורה בית הדין לעבודה על מתן סעד של השבה לעבודה, בשים לב לשיקולים עליהם הצביע חברי הנשיא אדלר בפסק הדין בעניין ענבר בדבריו אלה: "השבה לעבודה תעשה במקרים חריגים ובהתחשב, בין היתר, בנסיבות הפיטורים, מאפייני מקום העבודה, יכולתם של העובד והמעסיק לשתף פעולה, משך התקופה שחלפה מיום הפיטורים, ואם השבת העובד למקום עבודתו תפגע באורח קשה ביחסי העבודה התקינים במקום העבודה".

כן ראו ע"ע 198/05 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' אלכסנדר וולוביץ ואח', ניתן ביום 28.3.05 בו נפסק, כי:

"אכן, גם אם הפיטורים היו שלא כדין (דבר שלא הוכח ברמה הלכאורית בענייננו), דרך המלך להתמודד עם כך היא דרך הפיצוי הכספי ולא דרך אכיפת יחסי עבודה. כך פסקנו משכבר וכך ראוי ליישם גם בענייננו".

35. בשלב זה ולנוכח חומר הראיות, לא מצאנו, כי המבקשת הצליחה להוכיח את טענותיה לפיטורים שלא כדין באופן שיחייב את השבתה לעבודה . דרך המלך, אף בתיק זה, הינה תביעה כספית וככל שביה"ד יסבור בסופו של יום, כי אכן פיטוריה של המבקשת היו שלא כדין, ממילא הדבר יתבטא בפסיקת הפיצוי שייפסק.

36. אף מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה ואינו מצדיק את מתן הצו. אכן למבקשת זכות לעבוד כפי שנטען על ידה, ברם זכות המבקשת לעבוד אינה מצדיקה בהכרח השבתה למקום עבודה, שלטענת המעסיק אינו תואם את כישוריה ובו לגרסתו היא אינה מתפקדת מקצועית כראוי. מדובר בתקופת עבודה קצרה של כ-7 חודשים כאשר זמן קצר לאחר תחילת העבודה סברה המשיבה, כי המבקשת אינה מתאימה מבחינה מקצועית. השבת המבקשת לעבודה במשיבה בנסיבות אלו עלולה לפגום במתן השירות לתושבים.

סוף דבר:

37. נוכח כל האמור לעיל לא מצאנו כי יש מקום לקבל את בקשת המבקשת למתן צו מניעה / עשה זמני.

38. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך 3,000 ₪, שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן ההחלטה ועד למועד התשלום בפועל.

39. המבקשת רשאית להגיש כתב תביעה עד ליום 1.2.18. ככל שלא יוגש כתב תביעה במועד יימחק ההליך.
40. החלטה זו ניתנת לערעור ברשות לביה"ד הארצי לעבודה. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש בתוך 15 ימים מיום המצאת ההחלטה לצדדים.

41. לעיוננו ביום 2.2.18.

ניתנה היום, א' שבט תשע"ח, (17 ינואר 2018) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

גב' חנה קפלניקוב, נציגת ציבור עובדים

אלעד שביון, שופט - אב"ד

מר יגאל סעדיה, נציג ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: לינה בק
נתבע: עירית רעננה
שופט :
עורכי דין: