ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עומר פרץ נגד שלמה פרטוש סבן :

בפני כבוד ה שופטת סימי פלג קימלוב

תובעים

עומר פרץ

נגד

נתבעים

1.שלמה פרטוש סבן
2.מיכל סמדר פרטוש סבן

פסק דין

ביום 2.10.17 ניתנה החלטה על ידי בית המשפט בבקשה שהוגשה על ידי הנתבעים לביטול פסק דין שניתן בהיעדרם. במסגרת ההחלטה בוטל פסק הדין וזאת לאחר שהופקד סכום של 5,000 ₪.
התובע הגיש תביעה כספית על סך של 20,600 ₪ ועניינה בעסקת מכר רכב משומש, בין שני אנשים פרטיים, לאחר שהרכב לא נבדק על ידי התובע טרם רכישתו ואולם בחלוף כשנה התברר לו כי הרכב אותו רכש עבר תאונה, דבר שלא היה ידוע לו ולא הובא לידיעתו על ידי מוכר הרכב, הנתבע.

בכתב התביעה טוען התובע כי ביום 19.2.16 פנה אל הנתבע 1 שפרסם את רכבו למכירה וזאת על מנת לרכוש את הרכב מושא הבקשה. לטענת התובע נפגשו הוא ואביו עם הנתבע 1 בחניית מוסך וסוכנות טויוטה בעכו והרכב שביקש לרכוש נראה לו שמור, יפה ומטופל. באותו מעמד, ציין הנתבע 1 כי הוא מנהל מחלקת פחחות ורכב במוסך בו נפגשו. לטענת התובע שאל את הנתבע 1 מספר שאלות לגבי מצבו של הרכב והוא ציין בפניו כי הרכב שמור, ובעל מספר קילומטרים נמוך ושימש את בנו החייל שנסע עליו רק כאשר חזר לחופשות. בנוסף, ציין התובע כי התעניין בעברו של הרכב והתשובה היתה כי הרכב במצב מצוין ומעולם לא עבר תאונה או תקלה. המחיר המבוקש על הרכב היה 38,000 ₪ וכי הנתבע 1 הסכים להוריד במחיר 1,000 ₪. לאור האמור, ציין התובע בכתב התביעה, ביקש לקחת את הרכב לבדיקה מכנית ואולם הנתבע 1 אמר לו כי חבל על הכסף של הבדיקה והוסיף ואמר כי בכל בעיה התובע יכול להגיע אליו למוסך והוא יטפל בכך. וכך, בוצעה העברת בעלות.

כשנה לאחר רכישת הרכב, פרסם התובע את הרכב למכירה וביקש מחיר של 37,000 ₪. ביום 24.4.17 הגיעו אב ובתו אשר התעניינו ברכישת הרכב וביקשו לקחת את הרכב לבדיקה טרם הקניה. בבדיקה עלו ממצאים מדאיגים ונאמר לרוכשים הפוטנציאליים כי מדובר ברכב אשר עבר תאונה קשה, בוצעו בו תיקוני פחחות ומרכב קשים מאד. לטענת התובע התנצל בפני הרוכשים המעוניינים ופנה לעוד שני מוסכים לצורכי בדיקה כאשר גם הם אמרו כי הרכב עבר תאונה קשה ותיקוני מרכב ולמעשה אימתו את הבדיקה הראשונית. בעלי המוסך ציינו בפני התובע כי הרכב לא שווה כספית ולכל היותר 10,000 ₪. לכתב התביעה צירף התובע בדיקת רכב ממנה ניתן ללמוד כי 61% שלדת רכב נפגעה והוחלפה. לטענת התובע, עם היוודע הפרטים פנה לנתבע 1 וציין בפניו את העובדות והלא השיב לו לטענתו כי זו אשמתו שלא בדק את הרכב וכי אולי גם הוא רכש רכב תקול לדבריו. לטענת התובע, הנתבע 1 ניצל את תום ליבו וחוסר ניסיונו בתחום זה והסתיר מידע וקיבל תמורה גבוהה יותר בגין מכירת הרכב משוויו. עוד ציין התובע בכתב התביעה כי את הרכב רכש סוחר, בעל מגרש לסחר ברכבים שהסכים לרכוש את הרכב במחיר של 21,000 ₪. עוד ציין התובע כי הרכב מושא כתב התביעה רשום על שם נתבעת 2.
לאור האמור, תובע התובע סכום של 20,000 ₪ הכולל את החלק היחסי שהפסיד בסך של 17,000 ₪ וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 3,000 ₪.

הנתבעים הגישו כתב הגנה. הנתבעים טוענים כי הנתבע 1 מסר לתובע את כל הפרטים והידע שהיו לו אודות מצב הרכב במעמד העסקה וכי מוכחשת מכל וכל טענת התובע כי התעניין בעברו של הרכב וכי תשובת הנתבע 1 היתה כי הרכב מעולם לא עבר תאונה או תקלה בהיותה מטעה וחסרת תום לב. הנתבעים טוענים כי הנתבע 1 מסר לתובע את כל אשר היה ידוע לו על מצב הרכב בתקופה שבה היה בחזקתו ותו לא. עוד טוענים הנתבעים כי החלטת התובע שלא לבדוק את הרכב במכון בדיקה היתה משיקוליו הוא ולנתבעים לא היה כל חלק בכך. בנוסף, טענו הנתבעים כי הרכב מושא כתב התביעה לא היה מעורב בתאונה כלשהי בתקופה בה הם החזיקו בו וכי ככל שהרכב היה מעורב בתאונה, אזי תאונה זו התרחשה בזמן שהרכב היה בחזקת התובע ולא בחזקת הבעלים ברכב לפני רכישתו על ידי הנתבעים ולנתבעים לא היתה כל ידיעה אודות תאונה כלשהי שבה היה מעורב הרכב לכאורה.

ביום 19.12.17 התקיים דיון וזאת לאחר שבוטל פסק דין שניתן בהיעדר הנתבעים.

התובע חזר על טענותיו וציין כי ניסה מספר פעמים לשוחח עם הנתבע 1 ואולם לא הצליח. בנוסף, הדגיש התובע כי המסמכים שצירף הם תוצאות הבדיקה שערך באופן עצמאי וכי את תוצאות הבדיקה שעשתה הקונה הפוטנציאלית שהתעניינה ברכב לא קיבל.

הנתבע 1 טען כי רכש את הרכב מאדם מבוגר שבינתיים הלך לעולמו וכי לא בדק את הרכב כאשר רכש אותו. לטענת הנתבע 1 אינו יודע מה היה מצבו של הרכב כאשר רכש אותו וכי לא שאל את המוכר אם הרכב עבר תאונה. עוד עלה מעדותו של הנתבע 1 כי הוא בתחום הרכבים כ – 42 שנים וכי הוא עובד בעסק המשפחתי בבעלות משפחתו של מוסך מורשה של רכבים מסוג טויוטה. עוד טען הנתבע 1 כי רכש את הרכב בשנת 2015 וכי ברכב נהג בנו הסטודנט וכי הוא עצמו עשה טיפולים קטנים כשהיה צריך. הנתבע 1 חזר על טענתו כי איננו יודע על התאונה עליה מדבר התובע וכי היו נגיעות בפגושים ופעם תיקן את 2 הפגושים מקדימה ומאחורה וגם בדלת האחורית היתה מעיכה.
וכך תיאר הנתבע 1 את הדברים בעדותו:
" לשאלת בית המשפט, אינני יודע אם כל זה כתוצאה מתאונה אחת. ככה קניתי את האוטו מהבחור. זה דברים קטנים מאד. ראיתי את האוטו במצב הזה עם דפיקות, זה התאים לי מבחינת המחיר ולא שאלתי מה היתה התאונה אם היתה. תיקנתי מיד לאחר שרכשתי את הרכב. אני חושב שאמרתי לתובע שהיו נגיעות ודפיקות מסביב לאוטו ואני תיקנתי אותם ויש עוד נגיעה קטנה בצד שמאל וזה לא השתלם לתקן, היו שריטות וככה זה היה. אמרתי שאם הוא רוצה שאני אתקן שישאיר לי את הרכב ואתקן. אני אמרתי לתובע שקניתי את הרכב עם דפיקות ואני תיקנתי".

הנתבעת 2 רעיית הנתבע 1 העידה אף היא וטענה כי לגבי סימני דפיקות שהיו על הרכב בעת רכישתו על ידם, שמדובר מפגיעות שנגרמו תוך כדי חניה וכי אין לה תמונות של הפגיעות הנ"ל. כשנשאלה הנתבעת 2 מדוע לא בדקו את הרכב כאשר רכשו אותו, ציינה כי הם אף פעם לא בודקים רכבים שהם קונים.

לאחר ששמעתי טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ובמוצגים שהוגשו לתיק בית המשפט שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל.

סעיף 16 ל חוק המכר, תשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק המכר") קובע כי "הייתה אי-ההתאמה נובעת מועבדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיפים 14 ו- 15 או בכל הסכם ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה".

הנתבעים לא קיימו את חיוביהם וזאת נוכח העובדה שמסרו לתובע נכס השונה מן המוסכם שמבחינת תיאורו, איכותו ותכונותיו ואשר אינו מתאים לנתונים שהוצגו לתובע וזאת על פי סעיפים 11(2) ו 11(4) ל חוק המכר, תשכ"ח-1968. אי ההתאמה בממכר מתבטאת בכך שמצבו של הרכב מבחינת עברו של הרכב והפגיעות בו היה שגוי ומוטעה וכי הפרטים בדבר מצב הרכב התגלו לתובע רק כאשר ביקש למכור את רכבו.

על הוראות אלו יש להוסיף גם את הוראות סעיפים 12, 39 ו- 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") המחייבות ניהול משא ומתן בתום לב, קיום חוזה בתום לב והכרה בעובדה כי שעה שמוכר לא גילה לקונה, עובדות מהותיות להתקשרות בין הצדדים, יש בכך כדי הטעייתו של זה האחרון". סעיף 12 ל חוק החוזים מטיל על המוכר החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב בשלב המו"מ הטרום חוזי.

מצבו של הרכב העומד למכירה ועובדת קיומה של היסטוריה של עבר תאונתי או פגיעות משמעותיות הינם פרטים חשובים ומהותיים שעל המוכר לגלות לקונה על מנת שהלא יכלכל צעדיו ויגבש החלטה מושכלת כאשר מלוא התמונה מונחת לנגד עיניו טרם החלטתו לבצע את הרכישה , קל וחומר כאשר עסקינן בעבר תאונתי משמעותי.
בע"א 5798/04 כרמל נ' לוי (25.08.08) נפסק כי, "ככל שעסקינן בעסקת מכר של כלי רכב, העובדה שהממכר עבר תאונה- לא כל שכן תאונה קשה- היא נתון מהותי שאותו המוכר חייב לגלות לקונה". עוד נקבע בפסק דין זה כי "העובדה שהמשיב נמנע מלגלות למערערים את העובדה שהרכב עבר תאונה קשה, יכולה לבסס עילה של הטעיה, ובלבד שמתקיים קשר סיבתי בין אי הגילוי האמור ובין החלטתו של המערער לרכוש את הרכב בתנאי הרכישה".

בענייננו הצדדים חתמו על הסכם זיכרון הדברים אשר בו נרשם: " הקונה מצהיר כי בדק את הרכב בעצמו והרכב נמצא לשביעות רצונו ואין לו כל טענות לגבי המוכר".
עוד נרשם בהסכם זיכרון הדברים: "המוכר מצהיר כי לרכב זה אין כל חוב , שיעבוד וקנסות".

שוכנעתי כי עלה בידי התובע להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין המידע שלא נמסר לו בנוגע למצבו של הרכב לבין החלטתו לרכוש את הרכב. ציין הנתבע כי מבחינתו כאשר הרכב היה בחזקתו היו שריטות ודפיקות קלות והוא סיפר פרטים אלה לתובע וכי הנ"ל היה מעוניין ברכישת הרכב. אציין, כי הנתבע 1 תיקן את הרכב לדבריו לאחר שנרכש על ידו (הדברים מקבלים חיזוק מהבדיקה שהציג התובע) , כך שהתובע עצמו לא יכול היה להתרשם ממצב הרכב שהיה בעת רכישתו. יתירה מכך, לא שוכנעתי כי לו ידע התובע כי רכב זה עבר תאונה או פגיעות משמעותיות כמפורט במסמכי הבדיקה שביצע התובע, היה מסכים לרכוש את הרכב. ההיפך הוא הנכון, סבורני כי גילוי מצבו של הרכב היה מביא את התובע למסקנה כי עליו לוותר על רכישת רכב זה או שעליו לנהל משא ומתן בדבר מחירו של הרכב בהתאם למצבו כפי שעולה ממסמכי הבדיקה.

התובע הציג דו"ח בדיקה (נספח לכתב התביעה) שנערך במכון "אוטוטסט חיפה". בבדיקה צוין:
" שלדת מרכב משמעות גבוהה – סימני פגיעה קורת אורך שמאלית, סימני פגיעה לפנים סימני פגיעה קורת רוחב קדמית.
מצב פנימי – מראה פנימית פגומה.
תיקוני מרכב משמעות נמוכה – הוחלפו חלקי מרכב, סימני פגיעה לפנים, כנף קדמית ימנית פגומה/ תוקנה, תיקוני מרכב וצבע, מעיכות/מעוך, נזק לפגושים, ת יקוני מרכב, משמעות גבוהה , נזק בתא מנוע/ מעיכות, הוחלף פח חזית מולחם שמאל".
מתוך הבדיקה עולה כי שלדת הרכב פגועה באופן משמעותי והוחלפה.

שמעתי את עדותו של הנתבע ואת טענתו כי לא שאל את האדם שמכר לו את הרכב בדבר מצבו ועברו והאם היו פגיעות משמעותיות או תאונות ואינני מקבלת את גרסתו זו באשר היא מעלה תהיות רבות. הנתבע העיד על עצמו כי הוא עובד במוסך ובקיא בתחום זה שנים רבות מאד ולפיכך, הגיוני וטבעי שיתעניין בעברו של הרכב ואם עבר תאונות ופגיעות משמעותיות. אך גם אם אצא מנקודת הנחה הטובה לנתבע כי לא ידע בעת רכישת הרכב כי היו פגיעות משמעותיות בשלדת הרכב, הרי שהיה עליו לציין במפורש ובמדויק את כל הפרטים בדבר תיקונים והחלפת חלקים שהוא עצמו ביצע על מנת שהתובע ישקול צעדיו.

לפיכך, שוכנעתי כי הנתבעים ידעו על מצבו של הרכב עובר למכירתו וידעו כי רכב זה עבר פגיעות משמעותיות ולא רק שריטות ו"דפיקות קלות" כפי שהגדיר זאת הנתבע 1 .

אכן, מדובר בבדיקה שנערכה כשנה לאחר רכישת הרכב ואולם, אני נותנת אמון מלא בגרסתו של התובע כי בעת שהרכב היה בחזקתו לא אירעה כל תאונה שיכולה היתה להותיר פגיעה כזאת. זאת ועוד, עדותו של התובע אותנטית וקוהרנטית וממחישה כי הרגיש שהוטעה על ידי הנתבע בעת רכישת הרכב. התובע נתן אמון מלא בנתבע וסמך עליו והתבדה כאשר הבין שמצבו של הרכב היה שונה מהמידע שהובא בפניו. אכן, יכול היה התובע לעמוד על כך שהרכב ילקח לבדיקה עובר לרכישתו, אך יחד עם זאת מאחר ונתן אמון מלא בנתבע שהציג עצמו כמי שמבין בתחום הרכבים הרי שאינני זוקפת זאת לחובתו של התובע.

לא אדון בטענות התובע בכך שהנתבע לא השיב לניסיונותיו ליצור קשר וכי הנתבע התחמק ממנו. שמעתי מהנתבע ואשתו את ההסבר לכך ואני מקבלת אותו. הנתבע מתמודד עד עצם היום הזה עם מחלה קשה ולפיכך, באופן טבעי לא היה פנוי לטפל בבקשת התובע.

לאור האמור לעיל, אני קובעת כי התובע הוטעה לחשוב כי מצבו של הרכב שרכש תקין ומעולם לא עבר תאונות או פגיעות משמעותיות ועל כן, על הנתבעים לפצות את התובע.

באשר לפיצוי בגין נזק:
התובע תובע סכום של 20,000 ₪ הכולל את החלק היחסי שהפסיד בסך של 17,000 ₪ נוכח מכירת רכבו וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 3,000 ₪.
לאחר שקבעתי כי התובע הוכיח את תביעתו אני קובעת כי הוכיח את הנזקים אותם הוא טוען בעניין הפסד בגין מכירת רכבו. יחד עם זאת הסכום בגין עוגמת נפש לא הוכח אך אני סבורה כי יש לפצות את התובע בגין הוצאות שנגרמו לו וזאת בסך של 1,000 ₪.

לסיכום – הנתבעים ישלמו לתובע סכום של 18,000 ₪. נוכח העובדה שבתיק בית המשפט הופקד סכום של 5,000 ₪ הרי שסכום זה יועבר לתובע ויתרת הסכום בסך של 13,000 ₪ תשולם לתובע תוך 45 יום מיום קבלת פסק הדין אצל הנתבעים שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 15 יום לבית המשפט המחוזי בחיפה.
המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ב' שבט תשע"ח, 18 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עומר פרץ
נתבע: שלמה פרטוש סבן
שופט :
עורכי דין: