ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף חדד נגד שמעון לנקרי :

לפני הרכב השופטים:
כבוד השופטת ברכה בר-זיו [אב"ד]
כבוד השופטת עפרה אטיאס
כבוד השופט נאסר ג'השאן

המערער:

יוסף חדד
ע"י ב"כ עוה"ד חגי תלמי

נגד

המשיב:

שמעון לנקרי
ע"י ב"כ עוה"ד טלי בן סימון

בית המשפט קמא הדגיש כי הנטל להוכיח את התביעה, מתחילתה, ועד סופה מונח לפתחו של המשיב, ודחה את טענת ההודאה וההדחה שנטענה על ידי המשיב, ואולם קבע כי משהוכיח המשיב שאותו פוסט תגובה מסגיר נשלח מפרופיל המשתמש של המערער בפייסבוק, בתור תגובה לדרישה של מר קקון מחברת הקבוצה, HADAS BATOR להסיר את הפוסט, הרי שעבר נטל הבאת הראיות (בשונה מנטל השכנוע) למערער, להמחיש את התיזה שלו ולהראות שחשבונו אכן נפרץ או מכשיר הטלפון הנייד שלו ניטל ע"י צד ג', כאשר האפשרות האחרת היא שהמערער בעצמו, ברגע אחד של חוסר תשומת לב, שכח לשלוח את התגובה מחשבון המשתמש של HADAS BATOR ושלח אותה מחשבונו שלו.

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה (כבוד השופט י. פרידמן) מיום 13.7.17 במסגרת ת"א 22956-09-13, בו קיבל בית המשפט תביעת המשיב באופן חלקי וחויב המערער לשלם למשיב פיצוי כספי בגין 10 פרסומים, המהווים "לשון הרע", בסך כולל של 180,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ש"ח והוצאות האגרה , ודחה תביעה שכנגד שהגיש המערער נגד המשיב בגין עוולת לשון הרע. .

העובדות הצריכות לעניין בקצרה:

1. המשיב הוא ראש עיריית עכו מאז שנת 2003.

2. המשיב הגיש כנגד המערער, תביעת לשון הרע בגין פרסומים ברשת החברתית "פייסבוק", שפורסמו בתקופת מערכת הבחירות לעיריית עכו שהתקיימה בשנת 2013.

3. הפרסומים פורסמו בקבוצה בפייסבוק העונה לשם: " הבמה הפתוחה לבחירות בעכו" (להלן בקיצור- "הבמה הפתוחה"), במסגרתה הביעו תושבי עכו עמדתם ביחס לנעשה בעיר בכלל ובמערכת הבחירות בפרט.

4. הפרסומים נשוא התביעה נעשו בלשון נקבה, בין התאריכים 17.4.13 – 6.7.13, ע"י חברת הקבוצה העונה לשם המשתמש: HADAS BATOR.

5. המשיב טען כי מדובר בפרופיל שלא קיים וכי מי שעמד מאחורי הפרסומים ופתח את שם המשתמש הנ"ל, או עשה שימוש בפרופיל זה לצורך ביצוע פרסומי דיבה כנגדו, תחת מעטה האנונימיות, הוא המערער, שהיה פעיל מרכזי בסיעה המתחרה לסיעתו של ראש העיר.

6. אין חולק כי תוכן הפרסומים הוא בבחינת "לשון הרע" כמשמעו בחוק איסור לשון הרע הואיל ובפרסומים הנ"ל (אשר צוטטו במלואם בפסק דינו של בית המשפט קמא, ולא נחזור עליהם בפסק דיננו), מוצג המשיב כמי שניצל מרותו כראש עיר כדי להטריד נשים בעירייה; לקיים עימן רומנים מחוץ לנישואין, עליהם התחרטו אותן נשים; הטריד ילדה וכן מסר גרסה כוזבת ביחס לנסיבות הירי כלפיו וזאת כדי להסתיר, כך לאור האמור בפרסום, את הנסיבות האמיתיות בגינן נורה, הקשורות לרומן נוסף שניהל עם ערבייה נוצרייה (סעיף 9 לפסק דינו של בית המשפט קמא).

7. בכתב התביעה תוארו הנסיבות אשר הובילו לחשיפתו של המערער כמי שאחראי לפרסומי הדיבה תחת שם המשתמש HADAS BATOR כדלקמן:

א). ביום 9.7.2013 העלתה HADAS BATOR פוסט בקבוצת " הבמה הפתוחה" בו התייחסה באופן בוטה לתמונה שפרסמה אחת, גב' רימה קגן בדף הפייסבוק שלה מספר שנים קודם לכן , תמונה אשר צולמה בהפגנה מתקופת המחאה החברתית. מר קקון שהינו מנהל הקבוצה, " הבמה הפתוחה" ביקש מ- HADAS BATOR למחוק את התמונה שצורפה לפוסט – שאם לא תעשה כן – ידאג למחוק את הפוסט בעצמו.

ב). הדרישה של מר קקון להסרת הפוסט ע"י HADAS BATOR נענתה לא משם המשתמש של HADAS BATOR אלא מחשבונו הפרטי של המערער, תוך שימוש בלשון נקבה ובסגנון הכתיבה של HADAS BATOR ותחת שם המשתמש שלו, Yosi Hadad באופן שבשל טעות רגעית של המערער, כך לפי האמור בתביעה, חשף המערער את זהותו כמי שעומד מאחורי פרופיל הפייסבוק של HADAS BATOR.

ג). עוד נטען בתביעה כי בסמוך לאחר שפורסמה התגובה, תחת שם המשתמש של המערער, נמחק הפוסט מקבוצת "הבמה הפתוחה" ובפייסבוק, אך נותר בדף הפייסבוק של אותה HADAS BATOR. כמו כן, לאחר אותו פוסט מיום 9.7.13 לא הוסיפה אותה HADAS BATOR לפרסם פרסומים נוספים כלשהם.

8. בכתב ההגנה הכחיש המערער כל ניסיון לקשר את שמו לשם המשתמש HADAS BATOR וטען כי לא הוא זה שפרסם את הפרסומים בפרופיל זה. המערער גם טען כי מעולם לא כתב בשם המשתמש שלו את התגובה שבעטיה יוחס לו הפרסום (תגובה שכונתה ע"י בית המשפט קמא בפסק דינו במינוח " התגובה המסגירה"), וטען כי נעשה שימוש לרעה בשם המשתמש הפרטי שלו בפייסבוק.

המערער טען בכתב ההגנה כי לא מן הנמנע שהטלפון הנייד שלו ניטל שלא כדין, בעת שהיה במטה הבחירות, ע"י מי מן הפעילים או השוהים במטה הבחירות, לצורך כתיבת התגובה, כאשר לטענתו של המערער, כניסה לאפליקציה שלו בטלפון הנייד אינה מצריכה שימוש בסיסמא.

המערער הוסיף וטען בכתב הגנתו כי עומדות לזכותו ההגנות שבסעיפים 15(1), 15(3) ו- 15(4) לחוק איסור לשון הרע. ודוק: המערער לא טען בכתב הגנתו להגנת "אמת בפרסום" לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע.

יחד עם כתב ההגנה הגיש המערער כתב תביעה שכנגד, בו טען כי הפרסומים המייחסים לו את שם המשתמש הבדוי HADAS BATOR וכן את הפרסומים המיוחסים לשם משתמש זה, הם עצמם בבחינת לשון הרע , ונועדו לפגוע בשמו הטוב ובסיכויי סיעתו להצליח בבחירות , וזאת על דרך של הצגתו בציבור, כאדם לא מוסרי, המשמיץ באופן אנונימי, וזאת באותה סדרת פרסומים נשוא התביעה העיקרית. כפי שציין בית המשפט קמא, בצדק רב, תביעה שכנגד זו היא בבחינת " תמונת מראה" לתביעה העיקרית.

9. במהלך הישיבה המקדמית הראשונה שהתקיימה בפני בית המשפט קמא ביום 26.6.14 הצהירה ב"כ המערער (שאינה מייצגת את המערער בהליך הערעור שבפנינו) כי:

" לפי חוק איסור לשון הרע, שכן טענתנו העובדתית הינה שאנו לא פרסמנו" ניתן למחוק מכתב ההגנה את טענותינו שנטענו למען הזהירות ביחס להגנות העומדות לנו" (שורות 22 – 23 לפרוטוקול מיום 26.6.14).

בהתאם להצהרה זו, הורה בית המשפט קמא בהחלטתו מאותו היום על מחיקת ההגנות לפי חוק איסור הרע מכתב ההגנה: " זאת לאור העובדה שמדובר בטענות עובדתיות חלופיות לטענת הנתבע לפיהן כלל אינו אחראי לפרסום".

10. בפני בית המשפט קמא הונחו שתי חוות דעת מומחים מטעם הצדדים, והוסכם כי אלו תהיינה ראיות בתיק ללא חקירת המומחים. חוות הדעת התייחסו לאפשרות שהעלה המערער לגניבת זהותו ומשלוח התגובה תחת שם המשתמש שלו, על ידי צד שלישי, שביקש להזיק לו ולייחס לו את התגובה המסגירה , וכפועל יוצא מכך את האחריות לפרסומיה של אותה HADAS BATOR.

לאור העמדות הסותרות שבחוות הדעת המומחים, הציע בית המשפט קמא לצדדים שיינתן צו בהסכמה לחברת פייסבוק ישראל , אשר יחייב אותה ליתן מידע שיהא בו לסייע בהכרעה בסוגיה שעל הפרק. לאור הסכמתם העקרונית של הצדדים למתן צו כאמור, ניתן על ידי בית המשפט קמא, בהחלטתו מיום 10.8.16, צו המורה לפייסבוק ישראל למסור את המידע באשר לשאלה מה מספר כתובת ה- IP ממנו נשלח הפוסט מיום 9.7.13 מאת המשתמש HADAS BATOR לדף הפייסבוק של " הבמה הפתוחה"; מה מספר כתובת ה- IP ממנה נשלחה אחת התגובות לאותו פוסט לדף הפייסבוק " הבמה הפתוחה" מאת שם המשתמש YOSI HADAD כאשר אם יתברר שאחד ממספרי ה- IP שייך למערער, יפורט הדבר, ואם אחד מהם שייך לאדם אחר, תצוין עובדה זו מבלי לציין זהותו של אותו אדם.

11. פייסבוק ישראל הגישה בקשה לביטול הצו בטענה שבעלת דברם של הצדדים היא פייסבוק אירלנד , וזאת על פי תנאי שימוש המהווים הסכם התקשרות מול המשתמשים שאינם תושבי ארה"ב או קנדה. בית המשפט קמא, דחה את ההתנגדות, בפן המשפטי, ואולם חייב את פייסבוק ישראל להשיב האם במישור הטכני היא יכולה לספק את המידע שהתבקש בהחלטה מיום 10.8.16.

12. ביום 29.9.16 ולאחר קבלת תשובת פייסבוק ישראל ניתנה החלטת כבוד השופט י' פרידמן לפיה: " הובהר על ידי פייסבוק ישראל כי אין ביכולתה (טכנית) למלא אחר הצו, הואיל והמידע הנדרש כלל אינו ברשותה או שליטתה ואין היא אוחזת בו. גם לו היו נימוקי ההתנגדות בתגובתה הראשונית של פייסבוק ישראל רלבנטיים (ולטעמי לא היו רלבנטיים) – ברי כי לא ניתן לחייבה בהמצאת מידע שכלל אינו ברשותה. משכך, ובאין הודעה אחרת של הצדדים עד ליום 15.10.16, אורה על הגשת סיכומים ".
בהמשך להחלטה הנ"ל ובהעדר הודעה או בקשה של המי מן הצדדים המתייחסת להודעתה האחרונה של פייסבוק ישראל, הורה בית המשפט קמא על הגשת סיכומים ולאחר הגשתם, נתן את פסק דינו, בו כאמור קיבל את התביעה בחלקה ודחה את התביעה שכנגד.

פסק דינו של בית המשפט קמא

14. ואולם בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי תנאי זה, לפיו ניתן לפרוץ לחשבון הפייסבוק של המערער הוא תנאי הכרחי, אך לא מספיק להוכחת התזה לה טוען המערער, שכן השאלה הצריכה הכרעה במקרה שבפנינו, היא האם המחיש המערער שמאן דהוא אכן פרץ ב פועל לחשבון הפייסבוק שלו ושלח בשמו את התגובה המסגירה, על מנת להכפישו ולזהותו עם המשתמשת HADAS BATOR.

בית המשפט קמא הדגיש כי הנטל להוכיח את התביעה, מתחילתה, ועד סופה מונח לפתחו של המשיב, ודחה את טענת ההודאה וההדחה שנטענה על ידי המשיב, ואולם קבע כי משהוכיח המשיב שאותו פוסט תגובה מסגיר נשלח מפרופיל המשתמש של המערער בפייסבוק, בתור תגובה לדרישה של מר קקון מחברת הקבוצה, HADAS BATOR להסיר את הפוסט, הרי שעבר נטל הבאת הראיות (בשונה מנטל השכנוע) למערער, להמחיש את התיזה שלו ולהראות שחשבונו אכן נפרץ או מכשיר הטלפון הנייד שלו ניטל ע"י צד ג', כאשר האפשרות האחרת היא שהמערער בעצמו, ברגע אחד של חוסר תשומת לב, שכח לשלוח את התגובה מחשבון המשתמש של HADAS BATOR ושלח אותה מחשבונו שלו.

15. בית המשפט קמא בחן את שתי החלופות שהציג המערער לפריצת חשבונו: הראשונה, שימוש במכשיר הטלפון הנייד של המערער, בעת ששהה במטה הבחירות לשם משלוח הפוסט המסגיר ע"י צד שלישי , והחלופה השנייה, פריצה מרחוק, וקבע, ביחס לכל אחת מחלופות אלו, כי לא עלה בידי המערער לעמוד בנטל הבאת הראיות ולשכנע ,כי פריצה כאמור אכן התרחשה בפועל, וזאת בשל חוסר הסבירות של התרחישים להם טוען המערער.
16. ביחס לחלופה הראשונה, קבע בית המשפט קמא כי הוא נכון לקבל את הגרסה שבתקופת הקמפיין היו פעמים שבהם היה מכשיר הטלפון הנייד של המערער, מונח במטה הבחירות לשימוש חופשי של הפעילים, ואולם דחה כבלתי סבירה, את התזה לפיה משתמש פלוני במטה הבחירות נטל ביום 9.7.13 מכשיר זה של המערער ועשה שימוש באפליקציית הפייסבוק שלו, גם בהנחה שהיא אינה מוגנת בסיסמא או אפילו תחת הזנת שם המשתמש והסיסמא, ושלח ממנו את התגובה המסגירה.

בית המשפט קמא קבע כי אם היו לאותו גורם זדוני שם המשתמש והסיסמא של המערער לחשבונו בפייסבוק, לא היה זקוק למכשיר הסלולרי של המערער ויכול היה להיכנס מכל מכשיר או מחשב לחשבונו של המערער בפייסבוק ולשלוח את התגובה המסגירה.

עוד קבע בית המשפט כי לכל תיאוריה קונסיפרטיבית נדרשת גם היתכנות הגיונית ובסיסית וזו אינה סבירה במקרה שבפנינו לאור הלו"ז הצפוף במהלכו התרחש השרשור של הפוסט והתגובות, כמפורט להלן:

בשעה 15:05 שלחה HADAS BATOR את הפוסט עם התמונה. המשתמש YOSI HADAD (המערער) מסמן "לייק" לפוסט. בשעה 15:22 מגיב מר קקון ומבקש ממנה להסיר את התמונה, משום שהיא בבחינת הוצאת דבר מהקשרו. רימה קגן, מי שמצולמת בתמונה ליד השלט בהפגנה, מעבירה שתי תגובות בשעות 15:24 וב- 15:25 כאשר בשעה 15:28 הגיב מר קקון לתגובות של גב' קגן ומציין כי הצבת התמונה מהמחאה החברתית על ידי HADAS BATOR היא בבחינת הוצאת דבר בהקשרו ושב ודורש ממנה להסיר את התמונה.

בשעה 15:38 נשלחת התגובה המסגירה לדרישתו של מר קקון להסרת הפוסט שמתחילה במילים: " אני לא מסירה ואני מגנה כל שימוש באיבר המין הנשי ... " אלא שאותה תגובה כמופיע בה, לא נשלחה על ידי המשתמשת HADAS BATOR אלא על ידי המשתמש YOSI HADAD, וביחס אליה מצוי חיווי בצילום המסך, שהוגש כראייה מטעם המשיב, שהתגובה נשלחה לפני 4 דקות באמצעות מכשיר הטלפון נייד.

היינו: מן הפוסט הראשון ועד התגובה המסגירה חלפו 33 דקות בלבד, כאשר " תגובה רודפת תגובה", כלשונו של בית המשפט קמא.

נקבע כי כדי לקבל את התזה לפיה נטלה HADAS BATOR או מי מטעמה, את מכשיר הטלפון הנייד של המערער במטה הבחירות, נכנסה לאפליקציית הפייסבוק הפתוחה או לא המוגנת שלו או פתחה דפדפן ומשם גלשה לפייסבוק תוך הכנסת שם משתמש וסיסמא של המערער, " נדרש תיאום מופלא וצירוף נתונים שאולי אינו בלתי אפשרי אך למצער אינו בלתי סביר" כאשר היה על אותה HADAS BATOR, גם לשלוח הפוסט בשעה 15:05; גם להיות במטה הבחירות של המערער ושותפיו לסיעה, גם לנחש שתבואנה תגובות לפוסט וכי ניתן יהיה לשתול תגובה של HADAS BATOR לתגובות תוך שימוש בשם המשתמש של המערער, ולצורך אותה תגובה לדעת שבדיוק בתוך כמה דקות, יהא מכשיר הטלפון הנייד של המערער זמין לשימוש חופשי, מתוך ידיעה שאפליקציית הפייסבוק שלו ב מכשיר הטלפון הנייד פתוחה על חשבונו ולא מוגנת.

כפי שסיכם נקודה זו בית המשפט קמא בפסקה 32, עמ' 29, לפסק דינו:

"הכל ייתכן – ויכול שהקושרת או הקושרים שהתנכלו לנתבע לשיטתו, פשוט ארבו לשעת כושר בה יהא הנייד שלו זמין לשימוש תוך שהות בת שעות וימים במטה הבחירות , ושתילת הפוסט הראשוני בתקווה שהפתיון יתפוס ויניב תגובות, שבתורן יאפשרו לשתול התגובה המסגירה תחת שם המשתמש של הנתבע. התרחיש אפשרי היפותטית – אך לא סביר. הוא מצריך תיאום יתר ונסיבות מצטרפות ואקראיות מדי, על מנת לאפשר המהלך. הבעיה בתרחיש זה אינה רק אפשרויות הפריצה לחשבון משתמש בפייסבוק – אפשרות שקבלתי שקיימת - אלא התזמון הנדרש כדי להוציא לפועל כל המהלך בפרק זמן קצר של 33 דקות ".

17. בית המשפט קמא בחן גם את היתכנותה של החלופה השנייה לפיה צד שלישי גזל, מבעוד מועד, את פרטי המשתמש והסיסמא של המערער, מתוך כוונה להמתין לעת מצוא ולעשות שימוש בחשבונו של המערער כדי להשתיל תגובה ש" תפליל" את המערער, ותייחס לו את הפרסומים של HADAS BATOR וקבע ,כי אף שתרחיש זה אפשרי יותר מבחינת סבירותו, גם הוא אינו חף מבעיות ואינו סביר.

18. בית המשפט קמא ציין כי הן הפוסט המקורי בשרשור והן התגובה המסגירה נושאים סגנונית ותוכנית את האופי המתלהם שנושאים הפוסטים של HADAS BATOR משך חודשים ארוכים, " תוך שימוש בקונטקסים של יחסים בין המינים כביכול בשם הדאגה להגנה על זכויות נשים; האשמת התובע בניצול יחסי מרות לשם הטרדה מינית; טענות למשטר של הפקרות מינית בעירייה; עידוד נשים בעירייה לצאת פומבי ולהתלונן על הטרדתן - תוך איום כביכול שאם לא תעשנה זאת, שתי נשים המכונות על ידה "א", אותה לוחמת צדק גב' בת אור (בעצמה אנונימית, יש לומר), תדאג "להוציאן מהארון" ולחשוף זהותן בעל כורחן; האשמת התובע בהטרדת ילדה; הטלת ספק בגרסת התובע לגבי נסיבות הירי בו; טענה ליחסים מחוץ לנישואין של התובע ו"המלצות לרעייתו" (ובכלל דאגה למוסר ולשלמות התא המשפחתי); ביטוי גנאי כגון "שקרן", "שטינקרים" ועוד" (סעיף 33, עמ' 30 לפסק הדין).

19. בית המשפט קמא קבע כי התזה, לפיה המשיב או מי ממקורביו יצר פרופיל משתמש פיקטיבי העונה לשם HADAS BATOR והשמיץ את המשיב, באופן כה מתלהם, משך כמעט 3 חודשים, רק מתוך תקווה שניתן יהיה בהמשך להתנכל למערער, שהינו מספר 2 בסיעה מתחרה ולהציגו כמשמיץ סדרתי, היא מופרכת ממש. לדבריו של בית המשפט קמא, גם האפשרות המרוככת יותר, לפיה מאן דהוא מתומכיו של המערער, ביקש להתנכל לו תוך " התלבשות" מאוחרת על פרסומים של HADAS BATOR ותוך ניצול של אותו פוסט שלה לשם השתלת התגובה המסגירה, היא בלתי סבירה לאור רצף הפרסום והתגובות שבאו בעקבותיו והלו"ז הצפוף.

לפי קביעת בית המשפט קמא, מהלך זדוני שכזה מצריך תכנון מקדים ומדוקדק והכנות, לרבות השגת שם משתמש וסיסמא של המערער, מבעוד מועד, תיזמון ואיתור זריז על ידי משלוח תגובה כביכול בשם המערער לפוסט שהעלתה אותה HADAS BATOR בקבוצת ה" במה הפתוחה" כאשר גם פה, אף אם הדבר אפשרי הרי שהוא לא סביר.

בית המשפט קמא הוסיף ונימק את חוסר הסבירות שבתזה המוצעת על ידי המערער בכך שהקושר המתוחכם לא יכול היה לחזות כיצד יתפתחו הדברים.

עוד הוסיף ונמק בית המשפט קמא כי אם מאחורי הפרופיל של HADAS BATOR עמדה אישה אנונימית, יש לשער כי הייתה מתקוממת כנגד הניסיון לנצל את פרסומיה, משך חודשים כדי להתנכל למתחרה פוליטי של ראש העיר, אותו ביקרה בחריפות , והייתה מסירה מעל עצמה את מעטה האנונימיות , ואז היה המהלך מתפוצץ בפניהם של הקושרים.

20. בית המשפט קמא התייחס לעובדה שמר קקון, אשר העיד בפני בית המשפט קמא, ציין בפוסט ובתגובה מאפריל 2013 שהמשתמשת HADAS BATOR יצרה עמו קשר טלפוני וכי מדובר באישה אמיתית ולא בפרופיל בדוי , ואולם קבע, כי גם תחת ההנחה שאישה פלונית התקשרה פעמיים, למר קקון והזדהתה בתור מי שעומדת מאחורי הפרופיל HADAS BATOR, תוך שהיא מבקשת להישאר בשלב זה אנונימית, ברור בהעדר נתונים, כי יכולה הייתה זו להיות כל אישה, לרבות אישה ששיתפה פעולה עם המערער ולאו דווקא מי שעומדת מאחורי הפרסומים, ואף יתכן שמדובר במהלך שנועד להקנות נופך של אמינות לפרסומים של המערער. נקבע, כי לא ניתן להתייחס להשערתו של מר קקון שהמתקשרת היא אכן המפרסמת ומהם מניעיה, וזאת בהעדר כל מידע באשר לזהות מי שעומדת מאחורי אותן שיחות עם מר קקון.

21. בית המשפט קמא, הסכים שאם ניתן לפרוץ לחשבון משתמש על ידי השגת שם משתמש וסיסמא – הרי שלרוב לא יכול הקורבן לדעת, במקרה של פריצה, מיהו הפורץ ששלח בשמו פוסטים, וכל שביכולתו לעשות, זה להציג ראיות על עצם היכולת לפרוץ לחשבון המשתמש שלו, ולכן יש לנקוט במשנה זהירות. עוד הוסיף וקבע בית המשפט קמא כי בשל חומרת הטענות שיוחסו למערער, מן הדין להמחיש התביעה בראיות בעלות משקל. אולם, בנסיבות המצטברות שפורטו לעיל ולאור השיקולים שהוצגו על ידו, קבע בית המשפט קמא כי הורם הנטל ובסופו של יום, התזה לפיה, המערער הוא ששלח בשגגה את התגובה המסגירה היא המשכנעת יותר.

נקבע, כי אם שיתף פעולה במשלוח הפוסטים המשמיצים יחד עם אחרים כמו אותה אשה שנטען ששוחחה עם מר קקון – זאת לא ניתן לדעת. אך גם בהנחה שכן, משעה שהומחש כי המערער אחראי למשלוח התגובה המסגירה, יחוב הוא כלפי המשיב ביחס לכלל הפרסומים נשוא התביעה, בבחינת מעוול בצוותא (סע' 7 לחוק איסור לשון הרע, בשלוב עם סע' 11 לפקודת הנזיקין) וכי באין נתון לסתור – נוטה הכף לכך שהפרסומים נעשו כולם בידי אותו משתמש, לאור הדמיון הסגנוני והתוכני.

22. בהתייחס לתביעה שכנגד קבע בית המשפט קמא כי דינה דחייה, הן לאור קבלת התביעה העיקרית, הן משום שיכול ואין בפרסומים לשון הרע - בהיותם דיווח על הגשת התביעה ומה מיוחס למערער, בלא התיימרות לקבוע, בשלב הפרסום, שהמערער אחראי לפרסומים , וגם משום שלא הוכח על פי מאזן ההסתברויות שהמשיב אחראי לפרסומים, וזאת עוד בטרם נבדקה תחולת ההגנה שבסעיף 15(11) לחוק, שלא אוזכרה בכתב ההגנה לתביעה שכנגד.

23. באשר לגובה הנזק –קבע בית המשפט קמא כי מדובר בפרסומים חמורים הנושאים אופי מתלהם, וכי בקביעת הפיצוי משחקים שיקולים מעורבים כאשר מחד גיסא, הפרסומים לא נעשו על ידי כלי תקשורת, אלא על ידי משתמש פרטי ותחת מעטה של אנונימיות שיש בהם להקהות מעוצמת הפגיעה, משום שלא מתקיימת בהם מראית עין של בדיקה עיתונאית המתיימרת להעניק להם נופך של אמינות ראשונית, בעיני הקורא, ומנגד, מדובר בפרסומים שנעשו מתוך כוונה לפגוע כאשר לבית המשפט נתונה הסמכות, לפסוק פיצוי בסך של 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק לפי סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע, מקום בו נעשה הפרסום תוך כוונה לפגוע.

בית המשפט קמא עמד על כך שהפוגענות הבוטה שבפרסומים מקבלת משנה חומרה על רקע העובדה שהפרסומים נעשו תוך כדי מערכת הבחירות לעיר עכו , ובהיותו של המשיב איש ציבור מובהק. נקבע כי אמנם דמו של איש ציבור אינו סמוק יותר מזה של נפגע אחר, ואולם הפגיעה בו יכולה להיות קשה וחמורה יותר ביחס לאדם אחר, דווקא לאור מעמדו הציבורי וההתעניינות הציבורית ביחס לפרסומים אודות אנשי ציבור, בשונה מאנשים מן הישוב.

בית המשפט קמא ציין כי חלק ניכר מעשרת הפרסומים נשוא התביעה, קשורים למעמדו של המשיב כראש עיר, אשר כביכול עשה שימוש במשרתו ומרותו כדי להטריד נשים. ביחס לתפוצת הפרסום קבע כי אמנם הפרסומים לא היו בטלוויזיה אלא בקבוצת פייסבוק אולם כמות הנחשפים הפוטנציאלית לא היתה מבוטלת.

בסופו של דבר, כאמור, חייב בית המשפט קמא, ביחס לשמונה פרסומים שקיימת בינם זיקה תוכנית סך של 140,000 ₪. בגין הפרסום שהוגדר כ-" לקוני" בדבר הטרדת ילדה פסק 30,000 ₪ , ובגין הפרסום על מסירת גרסה כוזבת בדבר נסיבות הירי – סך של 10,000 ₪ ובסה"כ 180,000 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ₪ והחזר אגרה מלאה ששילם התובע . בעניין חוות הדעת המומחים קבע, כי לאור מסקנותיו ביחס לחוות הדעת האמורות, (העדפת חוות הדעת של המערער) יישא כל צד בעלות חוות הדעת מטעמו.

טענות המערער בערעורו ובעיקרי הטיעון מטעמו

24. להלן בתמצית טיעוני המערער בערעורו ובעיקרי הטיעון מטעמו:

א). הנסיבות שבפנינו נופלות לגדר אותם נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים. הכרעת בית המשפט קמא מבוססת על שיקולים שבהגיון להבדיל מקביעות בעניין מהימנות הראיות ועדויות בעלי הדין, ובעניין זה אין לערכאה הדיונית יתרון על פי ערכאת הערעור.

ב). שגה בית המשפט קמא כאשר לא ייחס משמעות לכך שגרסתו של המערער בחקירתו הנגדית היתה קוהרנטית, עקבית ולא נתגלו בה סתירות; כאשר העדיף את גרסת המשיב על פני גרסת המערער לפיה מאן דהוא פרץ לפייסבוק שלו כדי להכפישו; כאשר לא קיבל את עדותו של מר קקון, מנהל "הבמה הפתוחה" לפיה שוחח עם האשה ששלחה את הפוסטים וכי מדובר באישה שידעה פרטים ייחודים שנכללו בפוסטים הפוגעניים; ושעה שלא נעתר לבקשת המערער למשלוח צו גילוי למשטרת ישראל וזאת כאשר דובר העירייה הודה בחקירתו כי התלונן כנגד המערער בעניין הפרסומים המיוחסים לו ואף הציג בפני המשטרה את התגובה המסגירה.

המערער טוען כי משקבע בית המשפט קמא כי קיימת אפשרות טכנית לפיה לא המערער שלח את התגובה המסגירה, אלא אדם אחר שפעל ללא ידיעתו וללא הסכמתו, היה עליו לדחות התביעה, במיוחד לאור קביעתו הנוספת, כי בתקופת הקמפיין היו פעמים בהם מכשיר הטלפון הנייד של המערער, היה מונח במטה הבחירות, לשימוש חופשי של פעילים.

המערער טוען כי דחיית גרסתו כבלתי סבירה בשל פער הזמנים הקצר שבין מועד פרסום הפוסט ועד משלוח התגובה המיוחסת לו (33 דקות), מוטעית, בלתי סבירה ומנוגדת לעמדת המומחה מטעמו, שהועדפה על פני חוות דעת המומחה מטעם המשיב , לפיה השתלטות על מחשב וזיוף היא פעולה שנעשית בשניות וכי תוך מספר דקות ניתן היה לפרוץ לפייסבוק ולכתוב את התגובה.

המערער טוען כי בית המשפט קמא כאשר התעלם מן העובדה שהפוסט המקורי נשלח ממחשב ואילו "התגובה המסגירה" נשלחה ממכשיר הטלפון נייד. שכן מצופה שאם המערער עשה זאת בהיסח הדעת, הרי שגם הפוסט המקורי וגם התגובה ישלחו מאותו מכשיר. יתר על כן, אם המערער סימן "לייק" לפוסט של HADAS BATOR והמערער מכחיש שעשה כן, הרי שלא יעלה על הדעת שגם הסימן " לייק" וגם כתב את התגובה המסגירה ישלחו, בטעות, ובהיסח הדעת מחשבונו האמיתי.

המערער טוען כי שגה בית המשפט קמא כאשר לא ייחס חשיבות לאי זימונו של הקר המחשבים שהועסק ע"י המשיב/עריית עכו, אף שמן הראיות עלה כי ערך בדיקות פרופילים ברשת שפרסמו פוסטים נגד המשיב, או עיריית עכו, ולא מצא שהכתובת ממנה נשלחה התגובה, זהה לכתובת בה עשתה שימוש HADAS BATOR.

ג). המערער טוען כי בעידן הטכנולוגי, כאשר ניתן לפרוץ בקלות לחשבונות של משתמשים, נטל ההוכחה צריך להיות מוגבר.

ד). המערער טוען כי כדי להגיע למסקנה כי התגובה שנשלחה ממחשב המערער לדף הפייסבוק של קבוצת " הבמה הפתוחה", היה על בית המשפט קמא לקבל מפייסבוק העולמית, אישור לפיו התגובה והפרסומים נשוא התביעה נעשו מאותה כתובת ( IP) ואישור כאמור אותו אמור היה המשיב להשיג, לא ניתן. המערער טוען כי בית המשפט קמא, שכפי הנראה חשש מטעות, התעקש מספר פעמים לקבל מחברת פייסבוק את כתובות ה- IP לאחר שניתנה לכך הסכמת המערער, ולמרות עמדה ברורה ובלתי מתפשרת זו של בית משפט קמא, בחר להתעלם מעמדתו זו וליתן החלטה מבלי שהומצאה לו כל תשובה מחברת פייסבוק.

ה). המערער טוען כי העובדה שהמשיב הביא לידיעתו את טענתו כי הוא חושד בו כי עשה שימוש בשם משתמש בדוי כדי לפרסם לשון הרע כלפיו רק עם הגשת התביעה, גרמה למערער נזק קשה ובלתי הפיך, שכן במועד מוקדם יותר יכול היה המערער לחפש ולמצוא ראיות חזקות יותר שלא שלח את התגובה המסגירה.

ו). המערער טוען כי שגה בית המשפט קמא כאשר לא אפשר למערער להעלות טענות נוספות מעבר לטענתו כי הפרסום לא נעשה על ידו, וכי משעה שטען בכתב הגנתו כי בכוונתו להשתמש בהגנות שנקבעו בחוק איסור לשון הרע, שומא היה על בית המשפט קמא לאפשר לו להשמיע עדויות בנושא זה ולהכריע בהתאם לעדויות אלו , ולא להימנע מלדון בטענות הנ"ל משום שהן סותרות את טענתו העובדתית כי לא ביצע את הפרסום.

המערער טוען כי אין בהוראת סעיף 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי כדי לשלול את זכותו לטעון שהפרסום הוא אמת ויש בפרסום עניין ציבורי. זאת, בשונה מטענות ההגנה בסעיף 15 המותנות בהוכחת תום לב. המערער טוען כי אלמלא מנע ממנו בית המשפט להראות כי היה אמת בפרסומים, היה מוכיח כי הפרסומים זכאים להגנת אמת בפרסום.

המערער מוסיף בהקשר זה כי "במידה ויהיה צורך" ימציא תצהיר מעורכת הדין שייצגה את המערער כי המילים מפיה בפרוטוקול: "נמחקים מכתב ההגנה הטענות ביחס להגנות לפי חוק איסור לשון הרע" לא נרשמו ביוזמתה ומפיה.

ז). המערער טוען כי שגה בית המשפט קמא כאשר דחה את התביעה שכנגד, בטענה שלא הוכח כי הפרסום נעשה ע"י המשיב, כאשר לדבריו הפרסום של מר אלברט לוי בעיתון האינטרנטי "עכו נט" מהווה עד היום את שופרו של המשיב בעיריית עכו.

ח). המערער עותר להפחתת הפיצוי שנפסק לחובתו, וזאת בהתחשב בכך שמדובר בפרסום שתפוצתו קטנה ביותר; משום שהפרסומים נעשו תוך כדי מערכת בחירות ועל רקע התנכלות רבה של המשיב ועוזריו כלפי סיעת המערער, וכן בשים לב לכך, שהפרסומים לא מנעו את בחירתו של המשיב לראשות העיר ברוב מוחץ של 80.5%.
עוד מוסיף המערער וטוען, בהקשר זה ,כי כל הפרסומים פורסמו בתקופה מצומצמת מיום 17.4.13 ועד 9.7.13 ורובם ככולם עוסקים באותו נושא ובעלי תוכן זהה, ולכן לכל היותר היה מקום לחייב את המערער בשל פרסום אחד ויחיד.

המערער טוען כי שגה בית משפט קמא כאשר לא התייחס לטענת המערער לפיה לא הייתה חשיפה משמעותית לפוסטים, לא היו תגובות ו"לייקים" באופן המעיד כי הקהל לא ייחס להם משמעות ומשקל כלשהו. כאשר דווקא התגובה הבודדת לאחד הפוסטים היתה לטובת המשיב.

המערער טוען כי פרסומים בעלי תוכן זהה, נעשו על ידי אחרים ובפרט הפרסום של מר מיכה אסייג, בעלה של מנהלת אגף החינוך בעיריית עכו , אשר ייחס למשיב התנהלות דומה.

המערער טוען כי בתיקים אחרים, בהם נוהלו תביעות לשון הרע על ידי המערער או שותפו לסיעה, שלמה פדידה, כנגד עיריית עכו/דובר העירייה, נפסקו סכומי פיצויים נמוכים בהרבה.

המערער טוען כי שגה בית המשפט קמא כאשר לא הביא בחשבון, בקביעת גובה הנזק, את העובדה שהמשיב לא פנה למר קקון בדרישה להסיר את הפרסומים הפוגעניים נגדו.

ט). המערער טוען כי שגה בית המשפט קמא כאשר בהעדר חוות דעת מומחה ואף שאינו מומחה לתחביר, ייחס למערער את יתר הפוסטים שפורסמו על ידי HADAS BATOR .

י). המערער טוען כי שגה בית המשפט קמא כאשר קבע, כי ייתכן שהמערער פעל כמעוול בצוותא ללא כל נימוק ומבלי שהמשיב טען לביצוע בצוותא.

יא). כן טען המערער כי שגה בית המשפט קמא כאשר חייב את המערער לשאת בתשלום האגרה ביחס לכל הסכום הנקבע ולא באופן יחסי לסכום שנפסק.

טענות המשיב

25. להלן טענות המשיב בעיקרי הטיעון מטעמו בתמצית:

א). המערער וויתר על טענות הגנה מכוח ההגנות שבחוק איסור לשון הרע. טענת ההגנה של אמת בפרסום לא נטענה בכתב ההגנה והיא בבחינת הרחבת חזית.

ב). הערעור הינו על קביעות עובדתיות, העומדות בבסיס הכרעתו של בית המשפט קמא, והמקרה שבפנינו, אינו נופל לגדר נסיבות חריגות ויוצאות דופן, בהן יש לסטות מהכלל לעניין אי התערבות ערכאת ערעור בממצאים עובדתיים.

ג). צדק בית המשפט קמא בהחלטתו לדחות את גרסת המערער כבלתי סבירה.

ד). באשר לטענת המערער בדבר גניבת מכשיר הטלפון הנייד, הרי שהמערער לא הביא ראייה או עדות לכך שמכשיר הטלפון הנייד שלו נגנב; המערער העיד כי כלל אינו זוכר היכן היה במועד בו לטענתו נגנב המכשיר. לא הובא ולו עד אחד, על ידי המערער, לביסוס טענתו כי היה במטה הבחירות ביום 9.7.13. המערער לא סיפק מניע לכך שפעיל העובד עמו במטה הבחירות שלו, מבקש לפגוע בו, בדרך של התחזות וגניבת מכשיר הטלפון הנייד שלו.

ה). לגבי פריצת חשבון הפייסבוק מרחוק – המערער לא הראה כי פנה לחברת פייסבוק במטרה להתחקות אחר אותה פריצה, לא הגיש תלונה למשטרת ישראל בגין הפריצה הנטענת, ולא שהדברים החמורים שנכתבו, כביכול בשמו, אינם על דעתו.

ו). צדק בית המשפט קמא כאשר דחה את התביעה שכנגד, בין היתר, לאור קביעתו כי לא הוכח כי המשיב אחראי לפרסומים, קביעה עובדתית שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בה.

ז). אין מקום להפחתת סכום הפיצוי שנפסק וזאת בשים לב לכך שמדובר בעשרה פרסומים נפרדים, שלא נעשו במקביל, אלא, אחד אחרי השני ולאורך תקופה של 3 חודשים, שהיו החודשים הכי מהותיים לתקופת הבחירות לראשות ומועצת העיר.

נטען כי מדובר בפרסומים חמורים שרגישותם ברורה, והפיצוי שנפסק בנסיבות אינו גבוה, אלא דווקא נמוך, ואין בו לגלם את הנזק שנגרם למשיב כתוצאה מן הפרסומים. בעידן בו כולם, מחוברים לפייסבוק, ומדובר בדף פייסבוק שהיווה את " מדורת השבט" של תושבי העיר עכו, בקשר עם הבחירות בפתח, פגיעתם של הפרסומים, בעת שהמשיב היה מאושפז ולא יכול היה להשיב להם, הייתה קשה, וגם העובדה שהפרסומים נעשו במרווחי זמן, הביאה לכך שנחרטו בתודעת מי שקרא אותם.

ח). צדק בית המשפט קמא כאשר חייב את המערער בתשלום האגרה, בה נשא המשיב, ואין כל הצדקה שהמשיב יצא בחיסרון כיס.

דיון והכרעה:

26. לאחר שעיינו, עיין היטב, בפסק דינו של בית המשפט קמא, בכתבי הטענות, בראיות שהוגשו בבית משפט קמא, בסיכומי הצדדים, בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון של הצדדים, בתיק המוצגים שהגישו ושמענו את טענותיהם בע"פ בישיבת שהתקיימה ביום 8.1.2018 הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

פסק דינו של בית המשפט קמא, מקיף, מנומק, משכנע ונכון, לא מצאנו כל עילה להתערב בו ואף ראינו לאשרו לפי סעיף 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

27. רובן של טענות המערער, מופנות כנגד קביעות וממצאים עובדתיים של בית המשפט קמא. כלל ידוע הוא כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות ובממצאים שבמהימנות שנקבעו ע"י הערכאה הדיונית, שלה הייתה הזדמנות להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מן העדויות שהובאו בפניה. המקרה שבפנינו אינו מהווה חריג לכלל זה. אדרבא, אנו סבורים כי החלטתו של בית המשפט קמא ראויה, נכונה ומתיישבת היטב עם הראיות שהונחו בפניו.

המערער מבקש כי נסמוך את ידנו על גרסתו, וזאת בניגוד לקביעתו של בית המשפט קמא, אשר שמע את עדותו של המערער, התרשם ממנה, ולא ראה לסמוך עליה לשם קביעת ממצאיו העובדתיים, בשל טעמים של סבירות והגיון.

המערער מלין על כך שבית המשפט קמא התעלם מעדותו של מר קקון, ואולם בפסק דינו התייחס בית המשפט קמא לעדותו של קקון וקביעותיו מתיישבות עם תוכן עדותו של מר קקון ממנה הסיק בית המשפט קמא, ובצדק, כי מר קקון יכול היה, לכל היותר, לשער כי האישה שיצרה איתו קשר טלפוני, היא זו שפרסמה את הפוסטים ולא מעבר לכך.

בית המשפט קמא קבע כי המערער, לא עמד בנטל הבאת הראיות המשני, לשכנע כי מאן דהוא פרץ לחשבונו, לשם משלוח התגובה המסגירה, תיזה שנשללה ע"י בית המשפט קמא בשל חוסר סבירותה.

טענות המערער כי תיק המשטרה הסתיים בלא כלום, או כי לא עלה בידי הקר המחשבים, מטעם המערער/עריית עכו, ככל שהועסק מומחה כאמור, להוכיח כי התגובה המסגירה נשלחה מכתובת ה-IP של המערער, אינן מסייעות בידי המערער, מקום בו לא עלה בידו לשכנע בדבר היתכנותה של התזה המוצגת על ידו, מה גם שהמערער טוען כי רק חברת פייסבוק ישראל יכולה ליתן מענה, באשר לכתובת ה- IP , ממנה נשלחה התגובה המסגירה. יתר על כן, בית המשפט קמא לא קבע כל ממצא עובדתי, לא בעניין קיומו אי קיומו של אותו הקר מחשבים ולא בעניין הגשת תלונה למשטרה בקשר עם הפרסומים נשוא תיק זה ואנו לא נעשה כן במקומו, כערכאה מבררת.

גם אם מסקנותיו של בית המשפט קמא מבוססות על שיקולים של סבירות והגיון, שביחס אליהם, אין עדיפות לבית המשפט קמא, הרי שהגיונו הבריא של בית המשפט קמא, ומסקנותיו בדבר חוסר הסבירות בהיתכנות התזות המוצגות ע"י המערער, עולים בקנה אחד עם הגיונו ומסקנותיה של ערכאת הערעור.

מקובלת עלינו, כפי שהייתה מקובלת גם על בית המשפט קמא, טענת המערער כי יש לבסס את הטענות כנגדו, לאור מהותן, בראיות כבדות משקל, ואולם כמו בית המשפט קמא, גם אנו סבורים, כי מכלול הנסיבות מוביל למסקנה שהנטל הנדרש הורם.

המערער הוכיח קיומה של אפשרות ליטול הטלפון הנייד או לפרוץ לחשבון הפייסבוק שלו מרחוק- הא ותו לא, אלא שמעבר לכך לא עמד בנטל הבאת הראיות לכך שהדבר אירע בפועל ומשכך, צדק בי'ת המשפט בקביעותו כי המשיב עמד בנטל השכנוע לשם קבלת התביעה. מלבד הוכחת קיומה של " אפשרות" שמא מאן דהוא נטל את מכשיר הטלפון הנייד שבבעלותו , וכתב את התגובה המסגירה, לא הביא המערער, ולו ראשית ראיה, כי הדבר אירע בפועל. במהלך עדותו המערער לא זכר היכן הוא היה בפרק הזמן שבו פורסמה התגובה המסגירה (ראו עדותו בעמוד 35לפרוטוקול בישיבת יום 35 לפרוטוקול) בה העיד כי " אולי" הוא שהה במטה הבחירות), הוא ללא זכר באיזה יום זה היה (שם).

בכל הכבוד הראוי, העלאת תיזה, לפיה ייתכן ומכשירו ניטל ממנו או שניתן לפרוץ לחשבון פייסבוק מרחוק, אין בה כדי להרים את הנטל המוטל על המערער להבאת ראיות כי התיזה שהוא מציג התרחשה בפועל. סבורים אנו שצדק בית המשפט במסקנה אליה הגיע, ולפיה משלא הביא המערער ראיות התומכות בתיזה שהעלה, מוביל הדבר לכך שהתובע – המשיב עמד בנטל להוכיח, ברמת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי, כי המערער, הוא הוא, אשר פירסם את התגובה המסגירה.

28. כפי שציינה ובצדק ב"כ המשיב בסיכומיה, אדם יכול לכתוב באמצעות חשבון הפייסבוק שלו ממחשב , ולאחר מכן בחשבון הפייסבוק שלו ממכשיר הטלפון הנייד, ואין בכך לקעקע את קביעות בית המשפט קמא באשר לחוסר הסבירות בתזות שהוצגו על ידי המערער.

29. המערער מלין על כך שלא ניתנה לו האפשרות לבסס הגנת אמת בפרסום ואולם בכתב הגנתו לא טען כלל לתחולת הגנה זו והעלאת טענה זו בפנינו היא בבחינת הרחבת חזית.

המערער תוקף הדברים האמורים מפי באת כוחו הקודמת של המערער, שנתנה הסכמתה לפי האמור בפרוטוקול, למחיקת הטענות בדבר תחולת הגנות לפי סעיפים 15 (1) (3) ו(4) לפי חוק איסור לשון הרע, וזאת מבלי שהוגשה בזמן אמת בקשה לתיקון פרוטוקול, ומבלי שיש בפרוטוקולי הדיונים שהתנהלו בפני בית המשפט קמא, כל מחאה מאוחרת ביחס למחיקת טענות ההגנה המבוססות על ההגנות שבסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע.

קביעתו והחלטתו של בית המשפט קמא כי ההגנות הללו, אינן עולות בקנה אחד עם הטענה העובדתית, כי הפרסום לא נעשה ע"י המערער נכונות ומתיישבות עם הוראות תקנה 72 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. לאור קביעתנו כי טענת האמת בפרסום לא נטענה בכתב ההגנה, אין לנו צורך להידרש לשאלה האם ניתן לטעון טענת אמת בפרסום ובמקביל להכחיש את הפרסום.

30. גם בטענותיו של המערער בעניין אי המתנת בית המשפט קמא לביצוע הצו שהופנה כלפי פייסבוק ישראל לא מצאנו ממש.

לאחר שפייסבוק ישראל הודיעה לבית המשפט כי המידע המבוקש אינו מצוי בידה (במישור הטכני) אפשר בית המשפט קמא לצדדים, בטרם מתן הוראות להגשת סיכומים, להגיש הודעה בעניין, תוך המועד שקצב, ורק לאחר שלא הוגשה כל הודעה מטעם הצדדים, ניתן על ידו צו להגשת סיכומים.

משלא הוגשה כל הודעה או בקשה מצד המערער, בעניין אכיפת הצו שהופנה כלפי פייסבוק ישראל, וזאת לאחר שפייסבוק ישראל הודיעה כי המידע אינו מצוי בחזקתה או בשליטתה, אין מקום לאפשר למערער לטעון לעניין אי קיום הצו, בפני ערכאת הערעור, וזאת רק לאחר שנכזבו ציפיותיו לקבלת פסק דין לזכותו. אף לא ברור, מדוע סבור המערער כי היה זה מחובתו של המשיב דווקא להמציא את המידע בדבר כתובת ה- IP ממנו נשלחו הפוסט והתגובה המסגירה, שעה שהמערער, הוא זה שטוען שחשבונו נפרץ והמידע, באשר לכתובת ממנה נשלחה התגובה המסגירה, אינו מצוי בשליטתו של המשיב.

יתר על כן, לא ברור כיצד, לשיטתו של המערער, ניתן היה לאכוף על פייסבוק ישראל להמציא מידע שאינו בחזקתה או בשליטתה.
ניסיונו של המערער, לגלגל לפתחו של בית המשפט קמא ,את האחריות לאי אכיפת הצו המופנה לפייסבוק ישראל, לא יצלח, שכן הנטל מונחת לפתחם של הצדדים להמציא את הראיות התומכות בטענותיהם. בית המשפט פוסק על פי הראיות שהונחו בפניו, ואין זה תפקידו לאכוף, מיוזמתו, צו שניתן על ידו ולא קוים, לא כל שכן כאשר לא הוגשה כל בקשה בעניין מטעם מי מן הצדדים, אשר הגישו סיכומים ובכך גילו דעתם כי הם מסכימים למתן פסק דין על יסוד החומר המונח בפני בית המשפט.

אין בסיס, לטענת המערער כי בית המשפט קמא לא יכול היה לדחות את גרסת המערער מבלי שניתנה תשובת פייסבוק לצו שניתן שהרי בהליך אזרחי, רשאי בית המשפט לקבוע ממצאים עפ"י מאזן ההסתברויות (51%) ולא מעבר לכל ספק סביר. נכון הוא כי אותם פרטים שהתבקשו מפייסבוק ישראל יכולים היו לשפוך אור על נסיבות התביעה, ואולם, כפי שציינה ב"כ המשיב בסיכומיה, גם בלעדיהם היתה מסקנת בית המשפט קמא, מבוססת דיה.

31. המערער לא הדגים איזה נזק בלתי הפיך נגרם לו כתוצאה מכך שרק עם הגשת התביעה חשף המשיב את האופן בו גילה שהמערער הוא זה שעומד מאחורי שם המשתמשHADAS BATOR. התביעה הוגשה ביום 11.9.13 ומכתב ההתראה בו טען המשיב כי עלה בידו לגלות כי המערער עושה שימוש בשם משתמש בדוי, (לאחר "חקירה ודרישה" והעזרות במומחים למחשבים), נשלח רק כחודש לפני כן, ביום 8.9.13. המערער לא הראה, איזה ראיות יכול היה להביא ולא הביא, בשל האיחור בחשיפת אופן גילוי זהותו של המערער כמי שעומד מאחורי התגובה המסגירה.

32. גם בעניין גובה הנזק, שנפסק ע"י בית המשפט קמא, אנו סבורים כי הפיצוי שנפסק בנסיבות העניין, סביר, מידתי, מאוזן, מביא בחשבון את שלושת התכליות העומדות ביסוד פסיקת פיצויים לנפגע מעוולת לשון הרע: התכלית התרופתית, התכלית החינוכית הרתעתית והתכלית העונשית (ע"א 6903/12 Canwest Globak Communications Corp נ' אלי עזור (ניתן ביום 22.7.2015)) וניתן בו משקל נכון למכלול השיקולים הרלבנטיים, ובכלל זה היקף הפרסומים, מהותם, חומרתם, תוכנם וזיקתם זה לזה, עיתוי פרסומם, משך תקופת הפרסום, תפוצתם ומידת פגיעתם במערער כאיש צבור. המערער מבקש כי תיזקף לזכותו העובדה, שפרסומי הדיבה לא הצליחו, והמשיב נבחר, פעם נוספת, לראשות העיר, ברוב סוחף ואולם יש להניח, כי אלו היו הפרסומים מביאים לכישלונו של המשיב בבחירות וגודעים את מטה לחמו, היה הנזק שנפסק לזכות המשיב גבוה הרבה יותר.

לחובתו של המערער יש לזקוף גם את העובדה שלא התנצל על הפרסומים וגם בפני ערכאת הערעור לא הביע חרטה אלא דווקא ביקש לשכנע כי יש אמת בפרסומים, טענה שלא הועלתה בפני בית המשפט קמא.

פיצויים שנפסקו בתיקים אחרים ובנסיבות אחרות, אין בהן להעיד על הפיצוי הראוי בתיק זה. כל פרסום ונסיבותיו. כל פרסום ונזקיו. במקרה דנן, מדובר בפרסומים זדוניים אשר נועדו לפגוע בשמו הטוב של המשיב ולהציגו כמטריד נשים ואף לייחס לו מעשה של הטרדת ילדה. פרסומים אלה נעשו בזדון ו"בכוונה לפגוע" בשמו הטוב של המשיב ועל כן הם חוסים תחת הוראות סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע אשר קובע כי מקום שהוכח כי הפרסום נעשה "בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור בסעיף קטן (א) ללא הוכחת נזק" . אף הטענה כי הסכום שנפסק מהווה סכום גבוה בהתחשב בכך שהפרסום נגע לאיש ציבור והם פורסמו בלהט הויכוח של מערכת בחירות- אנו דוחים. שמם הטוב של אנשים ציבור אינו הפקר אף בעת ניהולן של מערכות בחירות וסברנו כי לאור מהות הפרסומים, לשונם והניסיון לייחס למשיב תדמית של "מטריד נשים וילדים", להותיר את סכום הפיצוי על כנו.

עוד טוען המערער כי זירת הפרסום מחייבת התערבות בגובה הפיצוי. לטענת המערער, מדובר בפרסום שנעשה בפייסבוק ולא בעיתון ארצי וכי לא הוכח כי היתה " חשיפה משמעותית לפרסום", מאחר והפוסטים לא זכו ללייקים ולתגובות באופן שמעיד כי הציבור לא ייחס להם חשיבות (סעיף 15 לעיקרי הטיעון מטעם המערער). טענה זו אנו דוחים. אמנם, סוגיית לשון הרע בפייסבוק טרם זכתה לליבון מעמיק בפסיקת בית המשפט העליון, אולם נראה, כי קיימת תמימות דעים כי הכלל עתיק היומין, לפיו "לא תלך רכיל בעמך" (ויקרא י"ט, ט"ז) ודיני לשון הרע עפ"י החוק חלים אף על פרסומים ברשת בכלל ובפייסבוק בפרט. בענייננו, עסקינן בפרסום שנעשה בדף ציבורי בו " ביקרו" רבים מתושבי עכו לקראת הבחירות לראשות העירייה, וכאמור, מצאנו, כי למרות זירת הפרסום, ולנוכח מהות הפרסומים, מספרם, תדירותם, תוכנם והדרך שבהם נעשו (הצגתם ע"י אישה שטענה כי שוחחה עם נשים מוטרדות) כי סכום הפיצוי מצוי במתחם הסבירות, ולא מצאנו מקום להתערב בו.

33. באשר לטרונייתו של המערער כי בית המשפט קמא חייב אותו להשיב למשיב את האגרות ששילם על מלוא סכום התביעה, ולא באופן יחסי לסכום שנפסק, נזכיר כי אין זו דרכה של ערכאת להתערב בהוצאות שנפסקות ע"י הערכאה הדיונית ולא מצאנו לחרוג מכך בתיק זה. זאת, במיוחד בשים לב לכך שהתביעה הועמדה על סכום לא מופרך, בסך של 500,000 ₪, בגין עשרה פרסומים המהווים לשון הרע, " ברף הגבוה", פרסומים שיש בהם כוונה לפגוע וכאשר בעיקרון, מוסמך היה בית המשפט קמא לפסוק בגין כל פרסום כאמור, ללא הוכחת נזק, סך של 100,000 ₪.

34. כאמור, שוכנענו כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט קמא. הממצאים העובדתיים תומכים במסקנה המשפטית ואין לגלות בה טעות שבחוק . לפיכך, אנו מאשרים את פסק דינו של בית המשפט קמא לפי תקנה 460 (ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

המערער ישלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.

ככל שהמערער הפקיד פיקדון , תעביר המזכירות את הפקדון למשיב, באמצעות בא כוחו עבור הוצאותיו .

ניתן היום, כ"ט טבת תשע"ח, 16 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.

ב. בר-זיו, שופטת
[אב"ד]

ע. אטיאס, שופטת

נ. ג'השאן, שופט


מעורבים
תובע: יוסף חדד
נתבע: שמעון לנקרי
שופט :
עורכי דין: