ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ג'אוי סח נגד המשרד לביטחון פנים-האגף לרישוי כלי ירייה :

בפני כבוד השופט רון סוקול, סגן נשיא

העותר

ג'אוי סח
ע"י ב"כ עוה"ד עזמי שבאיטה

נגד

המשיבים

  1. המשרד לביטחון פנים-האגף לרישוי כלי ירייה
  2. פקיד הרישוי לכלי ירייה-האגף לרישוי כלי ירייה
  3. ממונה כלי ירייה
  4. משטרת ישראל-המטה הארצי

ע"י עו"ד דנון- סבן מפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי)

פסק דין

1. במשך כעשרים שנים היו לעותר רישיונות להחזקת כלי ירייה מסוג רובי ציד ואקדח. בשנת 2014 נפתחה כנגד העותר חקירה משטרתית בחשד לביצוע עבירות אלימות, שימוש לא חוקי בנשק ואיומים בעזרת כלי ירייה. בחודש ינואר 2015, בהתאם להמלצת המשטרה, הודיע פקיד הרישוי לכלי ירייה לעותר על ביטול הרישיונות לשני כלי הירייה המוחזקים על ידו, והעותר נדרש להפקידם בתחנת המשטרה. עררים על ההחלטות לביטול הרישיונות נדחו.

עם תום החקירה וסגירת תיקי החקירה כנגדו הגיש העותר בקשה לחידוש הרישיונות. בקשותיו של העותר נדחו. על החלטות אלו של פקיד הרישוי, אשר דחה את הבקשות לחידוש הרישיונות, הגיש העותר ערר. ערר זה נדחה , ועל החלטת הדחייה הוגשה הבקשה שמונחת להכרעה כעת.

במוקד הדיון עומדת שאלת התערבות בית המשפט בהחלטת פקיד הרישוי להימנע מחידוש רישיונות לאחר שאלו בוטלו.

רקע
2. העותר יליד 1972, שירת בעבר כשוטר במשמר הגבול. עם שחרורו מהשירות עסק העותר בעבודות אבטחה וכיום עוסק כסוחר בענף העופות. החל משנת 1985 החזיק העותר ברישיונות לכלי ירייה; מיום 4.7.1985 החזיק העותר ברישיון לאקדח בתבחין "אחר", ומיום 29.8.1985 החזיק ברישיון לרובה ציד בתבחין "ציד". רישיונות אלו חודשו מעת לעת.

3. ביום 19.1.2015 הוחלט על ביטול רישיונות העותר על ידי האגף לרישוי כלי ירייה במחוז צפון. ההחלטה ניתנה בעקבות המלצת המשטרה ולאחר פתיחת תיק חקירה בעניינו של העותר (תיק פל"א 199440/14). תיק החקירה נפתח בשל חשד לביצוע עבירות חמורות, שכללו חשד לחטיפה לשם סחיטה, עבירה לפי סעיף 372 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, תקיפה, עבירה לפי סעיף 382 לחוק העונשין והחזקת נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיף 144 לחוק העונשין.

בקצרה נציין כי כנגד העותר הועלה חשד כי פעל שלא כדין כדי לגבות כספים מחייב. בין היתר נטען כנגדו כי זימן את החייב למשרדו, שם איים עליו ותקף אותו. לאחר מכן, ביחד עם אחרים, הסיע את החייב כשפניו מכוסים, עד למקום בלתי ידוע, ושם - באיומי אקדח - הכריחו את המתלונן לחתום על מסמכים שונים, הכל על מנת לגבות ממנו את חובו לעותר.

4. העותר הגיש עררים על ההחלטות לביטול רישיונותיו לאחזקת האקדח ורובה הציד. ביום 10.6.2015 החליט הממונה על כלי ירייה לדחות את העררים לאחר שהמשטרה לא חזרה בה מהמלצתה (ולאחר שהערר הועבר גם לבחינת הקצין הממונה במשטרה). על החלטה זו לא הגיש העותר כל עתירה והיא הפכה חלוטה.

5. ביום 6.7.2016, לאחר שתיק החקירה האמור נסגר על ידי המשטרה מחוסר ראיות, הגיש העותר לאגף לרישוי כלי ירייה שתי בקשות לחידוש רישיונותיו. הבקשה לחידוש רישיון האקדח נדחתה על ידי פקיד רישוי כלי הירייה בנימוק של אי עמידה בתבחינים הקיימים במועד הגשת הבקשה (תוך ציון כי התבחין "אחר" שהיה קיים בעבר ועל בסיסו קיבל העותר רישיון, אינו קיים עוד), ואילו הבקשה לחידוש רישיון רובה הציד הועברה להתייחסות המשטרה, תוך שהעותר התבקש להמציא מסמכים נוספים לתמיכה בבקשתו. ביום 1.12.2016 נדחתה גם בקשת העותר לחידוש רישיון רובה הציד, בשל אי המלצת משטרת ישראל בגין מידע על עבירות פשיעה.

6. על החלטה זו של פקיד כלי הירייה הגיש העותר ערר על פי סעיף12(ג1)(1) לחוק כלי היריה, תש"ט-1949.לאחר שהערר שהגיש נדחה, הגיש העותר עתירה לבית משפט זה, בה טען כי לא הייתה הצדקה לדחות את הבקשה לחידוש הרישיונות , וכי המלצת המשטרה שעמדה בבסיס ההחלטה משוללת כל בסיס. בעקבות הגשת העתירה, הודיעו המשיבים כי הוחלט לקיים דיון נוסף בעניינו של העותר, וניתנה לו הזדמנות להשלים את טיעוניו.

7. במסגרת הדיון הנוסף שהתקיים בערריו של העותר, התקבלה עמדתה העדכנית של משטרת ישראל, לפיה היא מתנגדת לחידוש הרישיון לאור נסיבותיו של תיק 199440/14, אשר נסגר כאמור מחוסר ראיות, ו כן בשל פתיחת תיק חקירה נוסף (125184/2017) שעודנו נמצא בשלבי חקירה, בחשד לעבירות איומים שבוצעו לכאורה על ידי העותר כלפי עובד תאגיד מים וחבטה ברכבו של העובד. ראוי לציין כבר עתה, כי גם תיק זה נסגר מאוחר יותר מחוסר ראיות.
8. לעותר ניתנה הזדמנות להשלים את טיעוניו (לאור העובדה כי בנימוקי המשטרה נכלל נימוק חדש אשר גם בעטיו היא עומדת על המלצתה שלא לחדש את רישיונו של העותר), והוא עשה כן. בתמצית טען העותר, כי היה על הממונה להתייחס לנימוקים שעמדו בבסיס עמדתה המקורית של המשטרה בלבד; כי התיק הראשון עניינו במזימה שרקם המתלונן על מנת להתחמק מתשלום חובותיו כלפי העותר; וכי התיק חדש נפתח עקב תלונה מופרכת, שנסיבותיה עלו בגדר ויכוח קולני גרידא, שאינו מעיד על מסוכנות.

9. ביום 10.9.2017 החליט הממונה לדחות את הערר, וזאת בשים לב שהעותר נמצא מעורב באירועים אלימים ואף מחזיק בנשק ללא רישיון כדין, באופן שמצביע על כך שנשקפת ממנו מסוכנות לציבור. עוד צוין בהחלטה, כי האקדח בו החזיק העותר חולט לאחר שחלפה תקופה בת 18 חודשים מאז שהופקד, ולכן לא ניתן לחדש את הרישיון לגביו, ואף לא להעניק לו רישיון חדש מאחר שלא הציג עמידה בתבחין חדש. בהחלטתו נתן הממונה דעתו גם למשך הזמן בו החזיק העותר ברישיונות בטרם בוטלו, אך קבע כי לאור עמדת המשטרה והאינטרס בדבר שלום הציבור ובטחונו, יש לדחות את הערר.

העתירה
10. בעקבות קבלת החלטת הממונה החדשה מיום 10.9.2017, תיקן העותר את עתירתו, והיא העתירה המונחת להכרעתי כעת.

בעתירתו המתוקנת , טוען העותר כי היה על פקיד הרישוי לבחון את בקשתו לחידוש הרישיון על פי התבחינים שהיו קיימים בעת מתן הרישיון מלכתחילה, ולא על פי התבחינים החדשים הקיימים כיום, ולבדוק האם העילה בעטיה בוטל הרישיון עודנה תקפה ורלוונטית. לשיטתו, משנסגרו התיקים בעניינו, לא עומדת עוד כל עילה לביטול הרישיונות ויש לחדש ם. העותר מדגיש כי החזיק ברישיונות במשך קרוב לעשרים שנה בהן לא דבק בו רבב.

עוד טוען העותר, כי הוא עומד גם באחד מן התבחינים החדשים - שירות קבע במשטרת ישראל במשך למעלה משנתיים. העותר הוסיף וטען, כי המלצות המשטרה בעניינו ניתנו בכל פעם על סמך נימוק שונה, בבחינת מקצה שיפורים שערכה המשטרה בהמלצותיה. כל החשדות שהועלו כנגדו לא הוכחו ועל כן תיקי החקירה שנפתחו כנגדו נסגרו. החשד בדבר איומים על בני משפחה שעלה במסגרת הודעת הפרקליטות על קיום הדיון הנוסף בעניינו של העותר לאחר הגשת העתירה כלל לא הגיע לכדי חקירה. מכלול הדברים מצביע, לטענת העותר, על שיקולים זרים שעמדו בבסיס ההחלטה בעניינו . העותר אף טרח והביא את גרסתו לכל אחד מן התיקים והחשדות שעמדו בבסיס המלצות המשטרה בעניינו, וביקש להראות בכך כי לא נשקפת ממנו מסוכנות כלשהי.

11. המשיבים מבקשים לדחות את העתירה ומבהירים כי חומרי החקירה השונים שברשותם מלמדים על מעורבותו של העותר בביצוע מעשים המעידים על מסוכנותו. המשיבים חוזרים ומדגישים כי בית המשפט ימעט להתערב בשיקול דעת הרשות המקצועית האמונה על פי הדין על מתן רישיונות להחזקת כלי ירייה. עוד נטען, כי די בראיות מנהליות כדי להצדיק החלטה שלא לחדש רישיון ועל כן אין צורך להוכיח כי העותר היה מעורב במעשים פליליים ברמת הראיה הנדרשת בהליך פלילי. המשיבים הוסיפו וטענו באשר לאקדח, כי זה חולט כדין בחלוף 18 חודשים ממועד הפקדתו, ועל כן לא ניתן לחדש את הרישיון. למען הזהירות, טענו כי אף אם היה ניתן לחדש את הרישיון, העותר לא הוכיח עמידה בתבחין עכשווי ותקף, שכן אין די בשירות משטרתי, אלא יש צורך גם בהמלצה פרטנית של קצין משטרה שהוסמך לכך.

דיון והכרעה
12. כפי שאפרט להלן, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות.

13. חוק כלי היריה קובע, כי נשיאה והחזקה של כלי ירייה אישי מותנים ברישיון. החוק מבקש לאזן בין האינטרס של הפרט או של ארגונים להחזיק בכלי ירייה למטרות חוקיות שונות (ובעיקר להגנה), לבין האינטרס הציבורי לצמצם את מספרם של כלי הנשק הקטלניים המוחזקים בידי הציבור (ראו בג"צ 190/80 בוחבוט נ' שר הפנים, פ"ד לה (2) 415, 419 (1981); עע"מ 9187/07 לוזון נ' משרד הפנים (24/7/2008); עע"מ 389/13 קרינסקי נ' המשרד לביטחון פנים (1/10/2014)).

14. במסגרת איזון זה נקבע, כי רישיון להחזקת כלי ירייה יינתן רק על ידי הרשות המוסמכת, הפועלת על פי נהלים מוגדרים. במסגרת נהלים אלו נקבעו תבחינים שונים להענקת רישיון (ראו עניין קרינסקי הנ"ל). רק מי שעניינו כלול בגדרו של תבחין מוכר, יהיה רשאי לקבל רישיון ולהחזיק כלי ירייה.

15. יובהר, כי העמידה באחד מהתבחינים, אין בה לכשעצמה די לצורך קבלת רישיון או לחידושו. לפקיד הרישוי שיקול דעת רחב אימתי להיעתר לבקשה לקבלת או חידוש רישיון, ומתי לדחותה, ועליו לשקול בין היתר את המלצת משטרת ישראל (סעיף 11(2) לחוק כלי היריה). המלצת קצין המשטרה תיעשה, מטבע הדברים, על-פי שיקולים של הגנה על שלום הציבור ושמירת ביטחונו ( ראו עניין לוזון הנ"ל).

16. קצין המשטרה המוסר את המלצתו לפקיד הרישוי אינו נדרש להתבסס אך ורק על חומר ראיות אשר הביא להגשת כתבי אישום או להרשעה, אלא רשאי הוא להתבסס על כל ראיה העומדת במבחן הראיה המנהלית ( ראה בג"צ 442/71 לנסקי נ' שר הפנים, פ"ד כו(2) 337, בעמ' 352-359 (1972); עע"מ 693/05 פרנקלין פונטנוס נ' משרד הפנים (7.2.2005), עת"מ 2741-04-15 ח'טיב נ' ועדת ערר לפי סעיף 12 לחוק לירייה משרד הפנים (28.1.2016)).

17. ודוק: המלצת המשטרה אינה סוף פסוק, שכן שיקול הדעת להענקת או לחידוש רישיון, מצוי בסמכות פקיד הרישוי בלבד. על פקיד הרישוי לפעול בהגינות ובסבירות, עליו לשמוע את טענות העותר, להעמידו בפני המלצת המשטרה ולקבל הסבריו למידע המצוי בידו ( ככל שניתן לגלותו) (ראו עע"מ 9135/03 ‏ המועצה להשכלה גבוהה נ' הוצאת עיתון הארץ, פ''ד ס(4) 217 (2006); עת"מ 57951-02-16 סעאידה נ' מדינת ישראל ואח' (23/5/2016) וכן עניין לנסקי הנ"ל).

18. שיקולי הרשות, בבואה לדון בבקשתו של אזרח העותר לחידוש רישיונו ( או בבואה לבטל רישיון קיים), צריכים להיות שונים מאלו הנשקלים על ידה בעת בחינת בקשה חדשה להענקת רישיון נשק. במקרים מן הסוג הראשון עליה להקפיד הקפדה יתרה, ולבחון האם השתנו הנסיבות ממועד מתן הרישיון, שכן נתינתו יצרה אצל האזרח ציפייה כי גם יחודש. על כן, אין לבטל או לשלול חידוש רישיון קיים על סמך חשד גרידא וללא בדיקה וחקירה ( בג"ץ 1958/98 בן שטח נ' שר הפנים, פ"ד מה(1), 322 (1990); בג"ץ 799/80 שללם נ' פקיד הרישוי לפי חוק היריה, פ"ד לו(1), 317 (1981)).

19. ואולם, מקום בו השתנו הנסיבות כאמור, והתרחש אירוע חדש שיש בו כדי לפגוע בהנחת היסוד אשר היוותה את העילה למתן הרישיון, ואשר יצר סיכון ניכר, המקים אינטרס ציבורי מיוחד לביטול הרישיון או לאי חידושו, רשאית הרשות לעשות כן אף אם האירוע האמור לא הביא לכדי הגשת כתב אישום ( וראו לעניין זה עע"מ 5878/11 ארז קלנטריה נ' פקיד רישוי לכלי יריה (28.1.2013)).

כמו כן, ולצד האמור, יש לזכור כי גם בהקשר של ביטול רישיון קיים, חל הכלל הבסיסי לפיו נשיאת כלי ירייה אינה זכות מוקנית הנתונה מלכתחילה בידי האזרח (עע"מ 3792/14 עובד רופל נ' המשרד לבטחון הפנים משטרת ישראל ואח' (23.3.2015)); עניין ח'טיב הנ"ל).

עוד יש להדגיש, כי המדיניות העקרונית ( התקפה מזה שנים) המבקשת לצמצם את מספר כלי הנשק שבידי הציבור, כשעמדה זו נשענת על חוות דעת מומחים וגורמי ביטחון שונים, הוכרה גם היא כסבירה וכשיקול רלוונטי שעל הרשות להביא בחשבון במכלול שיקוליה ( בג"צ 423/84 מחמד עבדל רחמן עזאם נ' שר הפנים, פ"ד לט(1) 337 (1985), וכן עע"מ 1444/07 אגבריה נ' מדינת ישראל (10.07.2008)).

20. ומן הכלל אל הפרט. נפתח ברישיון האקדח - ראינו כי לאחר שחלפו 18 חודשים מיום הפקדתו, חולט אקדחו של העותר כדין ובהתאם להוראות 14 א(ב) לחוק כלי היריה. סעיף 7 להוראות בדבר דרישות סף לרישוי כלי ירייה ותבחינים למתן רישיון פרטי קובע, כי אם חולט כלי הירייה כדין ומבקש הרישיון לא פעל למניעת החילוט, בקשתו למתן רישיון תידון כחדשה, ותותנה בעמידה בתבחין תקף, ומכאן שיש לדחות את טענת העותר לפיה היה על פקיד הרישוי לבחון את בקשתו לחידוש הרישיון על פי התבחינים שהיו קיימים בעת מתן הרישיון מלכתחילה, ולא על פי התבחינים החדשים הקיימים כיום.

בחינה כאמור מעלה, כי העותר איננו עומד בתבחין החדש בדבר שירות במשטרת ישראל. בשירות עצמו אין כדי למלא אחר דרישות התבחין, ועל-פי ההוראות נדרשת גם המלצה פרטנית של קצין משטרה שהוסמך לכך. המלצה שכזו לא הוצגה על ידי העותר ואף לא נטען כי היא קיימת.

21. על אף שדי בכך כדי לדחות את העתירה ביחס לחידוש רישיון האקדח, לא יהא זה מיותר לציין כי אף אם הייתי קובע שהעותר עומד בתבחין, לא היה בכך כדי להביא לקבלת העתירה. כפי שציינתי לעיל, עמידה בתבחין לכשעצמה אינה מספקת. במקרה דנא השתנו הנסיבות אשר עמדו בבסיס ההחלטה למתן הרישיון. רצף האירועים האלימים בהם היה העותר מעורב ולגביהם נחקר כחשוד, שחלקם אף כללו החזקה ושימוש בנשק שלא כדין מהווים נסיבה חדשה המצדיקה שיקול דעת מחודש . העותר לא הכחיש את קיומם של האירועים הללו, הגם שסיפק הסברים לגבי כל אחד ואחד מהם.

22. למרות שלא הוגשו כנגד העותר כתבי אישום בגין אף אחד מן האירועים הללו, אני סבור כי לאור הצטברותם של האירועים בפרק זמן קצר יחסית של שנים בודדות, והחומרה הגלומה בהם, החלטת הרשות (שנסמכה על ראיות מינהליות) שלא לחדש את רישיון הנשק של העותר הייתה סבירה, ולכל הפחות כזו שאינה מצדיקה התערבות שיפוטית.

23. בשולי הדברים אעיר כי העותר לא הצביע על סיבה ממשית בעטיה דרוש לו רישיון הנשק (מעבר לרצונו בכך ולעמידתו הלכאורית בתבחין הנדרש), ונראה כי אין המדובר ברישיון המשמש יסוד מרכזי בפעילותו ופרנסתו של העותר. גם בעובדה זו יש כדי להטות את הכף אל עבר המסקנה אליה הגעתי, כמפורט לעיל.

24. דברים אלו יפים גם באשר לאי חידוש רישיון החזקת רובה הציד של העותר, הגם שלגביו אין חולק כי העותר עמד בתבחין הנדרש במועד הרלוונטי (קרי, בעל רישיון ציד מאת רשות הטבע והגנים, וראו לעניין זה התייחסות האגף לרישוי כלי ירייה לערר שהגיש העותר על ההחלטה בעניין האקדח ביום 14.8.2016, נספח ז' לכתב התשובה לעתירה). הנימוקים שהביאו לדחיית בקשתו של העותר לחידוש רישיון האקדח, בדבר המסוכנות שלכאורה נשקפת ממנו, נכונים גם ביחס לדרישתו לחדש את רישיון רובה הציד שלו, שהנו בעל פוטנציאל קטלני לא פחות מן האקדח.

25. לא אוכל לסיים את הדיון בעניין רובה הציד בלי להתייחס לסוגיה שהתעוררה לאחר הדיון שהתקיים בעתירה. בהחלטתי מיום 9.11.2017 הוצע לצדדים לשקול את ההצעה שהועלתה בדיון, לפיה העותר יוותר על רישיון האקדח ויינתן לו רישיון אך ורק לרובה הציד. ביום 23.11.2017 הודיעו המשיבים לבית המשפט כי הצדדים לא הגיעו להבנות, וצירפו מכתב מאת מנהל אגף חקירות ומודיעין ברשות הטבע והגנים. במכתב הביע מנהל האגף את התנגדותו להצעה שהועלתה בדיון, וזאת בשים לב להמלצתה העדכנית של המשטרה בעניינו של העותר ו להודעת רשות הטבע והגנים מיום 14.11.2017 בדבר פקיעת רישיון הציד של העותר, וכן משום שלא ניתן להפריד בין רישיונות העותר. לעמדתו אדם שאינו ראוי לשאת כלי ירייה מסוג אקדח בשל מסוכנות שנשקפת ממנו אינו ראוי לשאת גם כלי ירייה מסוג רובה צייד.

26. העותר הגיש תגובה להודעת המשיבים, בה טען כי מדובר במקצה שיפורים נוסף של המשיבים בטענותיהם וכי יש להורות על הוצאתו של המכתב מתיק בית המשפט, וכן כי כתיבתו של המכתב לאחר הדיון בעתירה מקים חשש ממשי בדבר "הזמנתו". העותר הוסיף וטען, כי ביטול רישיון הציד שלו נעשה שלא על ידי הגורם המוסמך לכך ומבלי שניתנה לו זכות טיעון כנדרש בתקנות להגנת חיית הבר, תשל"ו-1976.

27. אין בידי לקבל את טענתו של העותר בעניין זה. מבלי לקבוע מסמרות בדבר הצורך לצרף את המכתב עצמו תחת הסתפקות בהודעה לפיה הצדדים לא הגיעו להבנות, אין ספק כי המשיבים היו רשאים לקבל את עמדתה של רשות הטבע והגנים ביחס לחידוש רישיון הציד של העותר, שכן היא אחד מן הגורמים המקצועיים הרלוונטיים לעניין. מכל מקום, לא היה במכתב שצורף כדי להשפיע על החלטתי. עוד אציין, כי אינני נדרש לדון גם בטענת העותר בדבר אי חוקיות ביטול רישיון הציד שלו, שכן זה אינו עומד להכרעה בפני במסגרת העתירה דנא .

סוף דבר
28. לנוכח כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית העתירה.

העותר ישלם למשיבים הוצאות הליך זה בסך של 4,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ח, 14 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ג'אוי סח
נתבע: המשרד לביטחון פנים-האגף לרישוי כלי ירייה
שופט :
עורכי דין: