ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין קרוטינסקי ישראל נגד אהרון בן אל :


בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה

בבאר שבע

עב 002021/06

בפני:

השופט משה טוינה

24/01/2008

בעניין:

קרוטינסקי ישראל

ע"י ב"כ עו"ד

דלומי נדב

התובע

נ ג ד

אהרון בן אליהו

ע"י ב"כ עו"ד

סורני אליאב

הנתבע

פסק דין

מבוא:

1. התביעה מושא פסק דין זה עניינה תשלום שכר עבודה, דמי פדיון חופשה, דמי הבראה, קצובת נסיעה, פיצויי פיטורים ופיצויי הלנה, הכל כמפורט להלן.

2. עד שאדרש לפרטי התביעה על עילותיה השונות, אבקש להקדים ולהביא את העובדות שהן ברקע לתביעה נשוא פסק הדין; והעובדות הן כדלקמן:

א. התובע הינו יליד 1935 ועלה מאוקראינה בשנת 98'.

ב. הנתבע הוא בעל עסק בתחום ציוד ומכשור מעבדתי העונה לשם "צ.מ.מ. בן אליהו ציוד ומכשור מעבדתי".

ג. בין התובע לנתבע התקיימו יחסי עובד מעביד, כמפורט בתלושי השכר שהציג התובע ברציפות בתקופה שמיום 1.4.00 ועד ליום 14.5.06.

ד. בחודש מאי 2006 קבעה רופאה תעסוקתית, ד"ר ברבלט ריטה, כי במצבו הרפואי התובע "אינו מסוגל להמשיך ולעבוד".

ה. יחסי עובד מעביד בין הצדדים נותקו במאי 2006.

3. בשים לב לריבוי עילות התביעה, תביעה לשכר, פדיון חופשה, דמי הבראה, החזר הוצאות נסיעה, פיצויי פיטורים ופיצויי הלנה - אדרש לטענות התובע בכל אחת מעילות התביעה ובטענות הנתבע ביחס אליהן, בדיון בפרטי עילות התביעה.

לאור האמור, אפתח בתביעת התובע להפרשי שכר.

התביעה להפרשי שכר:

4. בתמצית טוען התובע, כי עבד במשרה מלאה והוא זכאי לתשלום שכר מינימום החודשי על פי חוק.

התובע מוסיף וטוען, כי תלושי השכר מלמדים כי בפועל שולם לו שכר שהוא נמוך משכר המינימום.

מכאן התביעה להפרשי שכר מינימום במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום הפרשי שכר בגובה ההפרש שבין שכר המינימום, נכון לחודש הרלוונטי, לבין השכר המופיע בתלוש השכר.

5. כן טוען התובע, כי ביחס לתקופה שמחודש אוגוסט 2002 שכר הנטו על פי תלוש השכר איננו תואם את השכר ששולם בפועל.

לפיכך מבקש התובע לחייב את הנתבע בתשלום הפרשי שכר שהם סיכום ההפרשים החודשיים בין שכר הנטו המופיע בתלוש, לבין השכר ששולם בפועל בחודש הרלוונטי.

6. לבסוף מבקש התובע לחייב את הנתבע בתשלום שכר עבודה לחודשים אפריל ומאי 2006 אשר בגינם לא שילם הנתבע שכר כלל.

7. לדעת הנתבע התביעה לתשלום הפרשי שכר, על כל חלקיה, משוללת יסוד. לעניין זה טען הנתבע, כי בהתחשב במצבו הבריאותי ובגילו, עבד התובע במשרה חלקית.

כן טען הנתבע, כי השכר לתובע שולם על בסיס מספר שעות העבודה בפועל, על פי רישום שערך התובע והגיש לנתבע מידי חודש.

הנתבע הסביר עוד, כי בעניינו של התובע הרישום בתלוש השכר אינו משקף את השכר לו זכאי התובע בפועל.

ראה:

עדות הנתבע, עמ' 17 לפרוטוקול מיום 11.9.07, שורות 17-18. שם נשאל הנתבע והשיב:

"מה שהוא קיבל בפועל, לא תואם את מה שכתוב בתלוש. מה שהוא קיבל בפועל זה היה לפי השעות שהוא הגיש."

8. לפיכך טוען הנתבע, כי אין יסוד לתביעה להפרשי שכר המתבססת על חוק שכר מינימום והעסקה במשרה מלאה - משלא עבד התובע במשרה מלאה, אלא על פי שעות עבודה עליהם דיווח מידי חודש ובהתאם שולם לו שכרו.

כן טוען הנתבע, כי לא ניתן להסתמך על תלושי השכר ולבסס מכוחם תביעה להפרשי שכר בין השכר נטו המופיע בתלוש, לשכר ששולם לו בפועל, משאין הרישום בתלושי השכר משקף את השכר לו זכאי התובע.

9. עולה מטענות הצדדים, כי התביעה להפרשי שכר מינימום תקום ותיפול מההכרעה במחלוקת בעניין היקף העסקתו של התובע.

זאת לאור העובדה כי התובע מבסס את תביעתו להפרשי שכר מינימום על הטענה כי הועסק במשרה מלאה והוא זכאי להפרשי שכר מינימום כל אימת שקיים הפרש בין שכר המינימום על פי חוק, לבין הרישום בתלוש השכר, נכון לאותו חודש.

ומאידך טוען הנתבע, כי משלא הועסק התובע במשרה מלאה, ממילא אין הוא זכאי לשכר המינימום החודשי; ומכאן דין תביעתו להפרשי שכר מינימום להידחות.

10. בעדותו נשאל התובע על היקף העסקתו והשיב כדלקמן:

"אני ידעתי שאני צריך לעבוד בשעה 08:00 לבוא לעבודה ב-08:00" עמ' 8 לפרוטוקול מיום 11.9.07, שורות 12-13.

עוד נשאל התובע והשיב:

"ש. היית בא באופן שגרתי לעבודה?

ת. כן. כל יום בשעה 08:00 והיו מקרים נדירים שאם היו שינויים הוא התקשר.

ש. מה זה נקרא שינוי?

ת. הוא היה אומר לי לבוא לעבודה בשעה 11:00 למשל ותסיים את העבודה בשעה 20:00 ולא ב-16:00, כי ב-14:00 אני צריך לנסוע לתל-אביב." עמ' 13 לפרוטוקול מיום 11.9.07 שורות 6-10.

11. מעדות זו של התובע ניתן ללמוד על העסקה בהיקף משרה מלא של 8 שעות ביום לפחות.

12. עדות זו של התובע מקבלת חיזוק בדיווח של שעות עבודה שהגיש התובע, נכון לחודש מאי 2006. מהדיווח ניתן ללמוד כי התובע התייצב לעבודה מידי יום בשעה 08:00 בבוקר, עבד לא פחות מ-8 שעות בימי א' עד ה' ובימי שישי עבד 5 שעות.

ראה:

נספח נ/3, דוח שעות עבודה שהעביר התובע. במאמר מוסגר אציין, כי ב-3.5.06, חל חג העצמאות ומשכך לא עבד התובע ביום זה וביום 2.5.06, ערב יום העצמאות, עבד התובע 7.5 שעות.

13. חיזוק נוסף לגרסת התובע על העסקתו במשרה מלאה, יש בעדותה של העדה מטעם הנתבע, הגב' אוחיון. כך מאשרת העדה בעדותה, כי התובע אכן נדרש לבצע נסיעות מחוץ לעיר; וביצע את העבודות אחרי השעה 14:00.

ראה:

עדותה של הגב' אוחיון, עמ' 24 לפרוטוקול מיום 11.9.07, שורות 15-19.

14. כאמור טען הנתבע כי התובע עבד על בסיס שעות עבודה בפועל, להבדיל מהעסקה במשרה מלאה. לגרסה זו אין כל תימוכין.

כך יש לציין, כי אין בידי הנתבע להציג רישומי שעות המלמדים כי התובע הועסק במשרה חלקית ושכרו שולם על בסיס תעריף שעה.

כך גם אין ביטוי לתשלום שכר על בסיס תעריף שעה בתלושי השכר שהונפקו לתובע.

יתרה מזו, אין הנתבע יכול למסור עדות ברורה על תעריף השעה על בסיסו הועסק התובע לאורך תקופת העסקתו. כך לדוגמא נשאל הנתבע ומשיב:

"ש. מה היה השכר של התובע לשעה, שסיכמת איתו?

ת. פעם זה היה 17 ₪, פעם 20, פעם 22, זה השתנה." עדות הנתבע, עמ' 17 לפרוטוקול מיום 11.9.07, שורות 28-29.

אציין רק כי אין כל אסמכתא לתשלום שכר לתובע, על בסיס ערך שעה כאמור בעדותו של הנתבע.

15. גרסתו של התובע לפיה הועסק במשרה מלאה, נתמכת עוד בעדותו של הנתבע אשר התבקש להסביר את הפער בין הרישום בתלושי השכר לשכר ששולם בפועל. לעניין זה השיב הנתבע כדלקמן:

"... אני הלכתי לפי השעות שהוא הגיש לי, משום מה מנהל החשבונות, אנחנו עסק קטן, שני עובדים ואמר לי 3,000 ₪ זה מה שאתה חייב לרשום. מנהל החשבונות אמר שצריך להוציא תלוש של 3,000 ₪ ואני דיווחתי למס הכנסה מה שהתובע קיבל בפועל. (הדגשות שלי-ט.מ.)" עמ' 16 לפרוטוקול מיום 11.9.07, שורות 15-19.

כידוע, אין כל חובה להוציא תלוש שכר על 3,000 ₪, סכום שהוא קרוב לשכר המינימום החודשי; שעה שהעובד עובד על בסיס שעות עבודה בפועל במשרה חלקית.

ההסבר היחיד האפשרי להוראה זו של מנהל החשבונות לפיה על הנתבע להוציא תלוש שכר על 3,000 ₪, היא לעמוד לכאורה בהוראות שכר מינימום.

16. לאמור לעיל יש להוסיף את התרשמותי מעדות הנתבע בפני, התרשמות שלאחריה אין בידי לתת אמון לגרסתו של הנתבע, כל אימת שאין היא נתמכת בעדות חיצונית. התרשמות המתבססת בין היתר על הוצאת תלושי שכר מוטעים ביודעין, שהונפקו לתובע במהלך תקופת העסקתו בשירות הנתבע.

17. מהמקובץ עולה כי יש לקבל את גרסת התובע, לפיה הועסק במשרה מלאה ומכאן שהוא זכאי לשכר מינימום, על בסיס משרה מלאה מידי חודש, לכל אחד מחודשי העסקתו.

18. יוצא מכאן, כי התובע זכאי להפרשי שכר מינימום בגין הפערים בין השכר כפי המופיע בתלוש השכר לבין שכר המינימום הקובע בחודשים הרלוונטיים בסכום כולל של 46,059 ₪, כמפורט בטבלה להלן:

חודשי עבודה

גובה שכר מינימום המשתלם עבור משרה מלאה (בש"ח)

גובה השכר בתלוש (בש"ח)

הפרשים לתשלום (פער בין השכר בתלוש לשכר מינימום)

4/00-3/01 (תלושי השכר סומנו ד'1-ד'11 לתצהיר התובע)

2,964 ₪ לחודש; ולתקופה של 11 חודשים סכום כולל של 32,604 ₪

19,300 ₪

13,304 ₪

4/01-3/02 (תלושי השכר סומנו ד'12-ד'22 לתצהיר התובע)

3,266 ₪ לחודש; ולתקופה של 12 חודשים סכום כולל של 39,192 ₪

28,740 ₪

10,452 ₪

4/02-12/02 (תלושי השכר סומנו ד'23-ד'30 לתצהיר התובע)

3,266 ₪ לחודש; ולתקופה של 8 חודשים סכום כולל של 26,128 ₪

18,475 ₪

7,653 ₪

1/03-3/06 (תלושי השכר סומנו ד'31-ד'69 לתצהיר התובע)

3,350 ₪ לחודש; ולתקופה של 39 חודשים סכום כולל של 130,650 ₪

116,000 ₪

14,650 ₪

סה"כ; 46,059 ₪

19. לאור הודעת הנתבע כי התובע קיבל שכר שהוא נמוך מהנקוב בתלושי השכר - נגזרת המסקנה כי התובע זכאי גם להפרשי שכר בשיעור שבין השכר הרשום בתלוש השכר לשכר ששולם בפועל.

המסקנה לעיל מתחייבת מהטעם כי השכר לו זכאי התובע - שכר המינימום - הוא סיכומם של רכיבים אלה: השכר ששולם לתובע בפועל, ההפרש בין השכר ששולם בפועל לשכר שנקוב בתלוש השכר וההפרש בין השכר שנקוב בתלוש השכר לשכר המינימום על פי חוק.

20. בחקירתו הנגדית אישר הנתבע את גרסת התובע על תשלום השכר בפועל, כמפורט בטבלה נ/1, המתייחסת לתקופה שמחודש אוגוסט 2002 ועד למרץ 2006; ובה פירוט השכר ששולם לתובע בפועל במהלך אותם חודשים. לעניין זה נשאל הנתבע בחקירתו הנגדית והשיב:

"ש. אני מראה לך את נ/1 בסעיף 5 אתה מסתמך על נ/1 ואתה מפנה אותנו לכמה שולם לתובע באפריל 2004, כמה שולם במאי 2004, אתה מסתמך על נ/1, תאשר לי שאתה מסכים ומקבל את הסכומים שרשומים בנ/1. לפחות למה שמיוחס לשכר ששולם בפועל.

ת. כן.(הדגשה שלי-ט.מ.)" עדות הנתבע, עמ' 19 לפרוטוקול מיום 11.9.07, שורה 27 עד עמ' 20 שורה 3.

21. יוצא מכאן כי התובע זכאי להפרשי שכר בסכום בסך של 35,808 ₪, כמפורט בטבלה נ/1.

22. הרכיב האחרון בתביעה שעניינה הפרשי שכר עבודה מתייחסת לשכר עבודה לחודשים אפריל ומאי 2006.

לעניין זה טען התובע, כי הוא זכאי לשכר עבור החודשים אפריל ומאי 2006, בסכום בסך של 5,002 ₪ המבוססים על משכורת חודשית בגובה שכר המינימום לתקופת עבודה המסתיימת במחצית חודש מאי 2006.

23. מעדותו של הנתבע עולה, כי לתובע לא שולם שכר לחודשים אפריל ומאי 2006. רק לסבר את האוזן יצוין, כי לטענת הנתבע שולם השכר עבור חודש מאי 2006 בשיק על סך 1,800 ₪.

ראה:

עדות הנתבע, עמ' 15 לפרוטוקול מיום 11.9.07, שורות 4-19.

דא עקא והשיק הוחזר לנתבע ולא נפרע - ומכאן המסקנה כי השכר המתייחס להעסקת התובע בחודש מאי 2006 - לא שולם.

אוסיף כי אין כל אסמכתא לתשלום השכר לחודש אפריל 2006. לעניין זה נשאל הנתבע והשיב:

"ש. כמה כסף שילמת לתובע עבור חודש אפריל 2006?

ת. אבדוק ואומר לך."עמ' 15 לפרוטוקול מיום 11.9.07, שורות 24-25.

למען הסדר הטוב אציין, כי הבדיקה טרם הסתיימה עד למועד מתן פסק דין זה.

24. מכאן עולה כי התובע זכאי לשכר עבודה לחודשים אפריל ומאי 2006, על בסיס שכר המינימום בהעסקה במשרה מלאה בסכום הנתבע בכתב התביעה.

25. בגין עבודתו בחודש אפריל, מאי 2006, זכאי התובע לשכר מינימום חודשי בסך 3,456 ₪ ובגין עבודתו בחלקית בחודש מאי, זכאי התובע לסכום של 1,728 ₪.

26. מהמקובץ עולה, כי התובע זכאי להפרשי שכר בסכום כולל של 87,051 ₪.

התביעה לפדיון חופשה ודמי הבראה:

27. לטענת הנתבע לא יצא התובע לחופשה בתשלום ולא שולמה לו קצובת הבראה ואין הוא זכאי לאלה, שעה שהשכר המוסכם כלל תשלום חופשה והבראה. בהקשר זה נשאל הנתבע והשיב:

"ש. שנינו קוראים עברית ואת התלושים, בתלושים אין ביטוי לא להבראה ולא לחופשה, לכן אתה אומר שהשכר כלל את החופשה ואת ההבראה?

ת. זה מה שסוכם.

ש. כמה הבראה שילמת לתובע ב-2003 לדוגמא?

ת. אני לא יכול להגיד לך כמה שילמתי הבראה וחופשה, לא הפרדתי, הכל כלול בשכר, הכל היה כלול." עמ' 18 לפרוטוקול מיום 11.9.07, שורות 1-6.

28. לטענת הנתבע לפיה סוכם עם התובע תשלום "שכר כולל", אין ביטוי לא בתלושי השכר ולא בחוזה העסקה. משכך אין בידי לקבל טענה זו בפן העובדתי.

29. אוסיף כי גם אם נכונה טענת הנתבע על הסדר לפיו הוסכם עם התובע תשלום שכר המכסה את מכלול זכויותיו הסוציאליות, להסדר זה אין כל נפקות.

כך אוסר חוק הגנת השכר תשלום "שכר כולל", אשר במסגרתו כולל המעביד את זכויותיו של העובד לחופשה בתשלום.

ראה:

סעיף 5 לחוק הגנת השכר תשכ"ט-1958.

כך גם אין מקום לטענה כי השכר ששולם לתובע מכסה את הזכות לדמי הבראה, שעה שנפסקו לתובע הפרשי שכר על בסיס שכר המינימום; ובנסיבות אלו אין לכלול במסגרת שכר זה - שכר המינימום - את קצובת ההבראה לה זכאי התובע במסגרת ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה במשק שעניינם תשלום קצובת הבראה.

30. משטוען הנתבע כי הזכות לחופשה כלולה בשכר ששולם לתובע, טענה שנדחתה - לא נותר אלא לקבוע כי התובע לא ניצל את זכותו לחופשה בתשלום במהלך תקופת עבודתו בנתבע.

31. חוק חופשה שנתית תשי"א-1951 (להלן: "חוק חופשה שנתית") קובע את זכותו של העובד לפדיון מכסת ימי החופשה אשר עמדה לרשותו ולא נוצלה עם סיום יחסי עובד מעביד.

ראה:

סעיף 31 לחוק חופשה שנתית.

32. אשר על כן ובהתחשב בעובדה כי מכוח הוראות החוק מוגבל התובע כאן בצבירת מכסת חופשה המתייחסת לשלוש השנים האחרונות להעסקתו - זכאי התובע בענייננו לתשלום פדיון חופשה על מכסה של 48 ימי חופשה (14, 16 ו-18 ימי חופשה בגין השנה הרביעית, החמישית והשישית לעבודתו, בהתאמה); משלא ניצל את זכותו לחופשה בתשלום לשלוש השנים האחרונות להעסקתו.

33. מכאן שהתובע זכאי לתשלום דמי פדיון חופשה בסכום של 6,864 ₪, המתייחסים למכסה של 48 ימי חופשה שלא ניצל, נכון למועד סיום העסקתו, לפי תעריף של 143 ₪ ליום חופשה.

34. משנדחתה טענת הנתבע לתשלום דמי הבראה במסגרת השכר הכולל, זכאי התובע לתשלום דמי הבראה עבור השנתיים האחרונות להעסקתו מכוח הוראת סעיף 7א' להסכם הקיבוצי הכללי בדבר תשלום קצובת הבראה.

35. בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר קצובת הבראה ובהתחשב בותקו של התובע במקום העבודה, זכאי התובע ל-7 ימי הבראה בגין כל אחת מהשנתיים האחרונות להעסקתו, לפי ערך יום הבראה של 307 ₪ (על פי ערך יום הבראה, נכון לחודש מאי 2006) בסכום כולל של 4,298 ₪.

התביעה להחזר הוצאות נסיעה:

36. בתצהיר עדות ראשית שהגיש הנתבע לא התייחס האחרון לתשלום החזר הוצאות נסיעה; הנתבעים בכתב התביעה.

כך ההתייחסות היחידה לטענת התובע לפיה זכאי הוא זכאי להחזר הוצאות נסיעה, הופיע בסעיף 7 לתצהיר עדות ראשית של הנתבע כדלקמן:

"כן לפי עצה משפטית שקיבלתי מפרקליטי שהתובענה לתשלום הלנת שכר, פיצויי פיטורים, הבראה, חופשה והוצאות נסיעה התיישנה ו/או שאנוכי נהגתי בתום לב בטעות כנה או עקב חילוקי דעות בדבר החוב עצמו."

37. במסגרת חקירתו הנגדית טען הנתבע כי החזר הוצאות הנסיעה כלול בשכר המוסכם על התובע. לעניין זה נשאל הנתבע והשיב:

"ש. הוא קיבל 20 ₪, אתה אומר לי ששני השקלים האלה מעבר לשכר המינימום זו התמורה עבור הבראה, החופשה והנסיעות של התובע?

ת. אני לא חישבתי כמה עולה נסיעה והבראה, סיכמתי איתו כמה הוא מקבל." עמ' 18 לפרוטוקול מיום 11.9.07, שורות 9-11.

38. בהמשך מעלה הנתבע גרסה אחרת לפיה נהנה התובע מהחזר הוצאות דלק; ובדרך זו זכה בהחזר הוצאות נסיעה. כך נשאל הנתבע ומשיב:

"ש. שילמת לו אי פעם נסיעות?

ת. הוא קיבל דלק לאוטו שלו כל הזמן." עמ' 18 לפרוטוקול מיום 11.9.07, שורות 14-15.

39. אלא שגם טענה זו לפיה נהנה התובע מהחזר הוצאות דלק נטענה בעלמא ללא תימוכין.

ראה:

עדות הנתבע, עמ' 18 לפרוטוקול מיום 11.9.07, שורות 18-19.

40. כאמור, לטענת הנתבע על שכר כולל לא נמצא יסוד.

גם כאן אוסיף: משנפסק לתובע שכר מכוח הוראות חוק שכר מינימום, הרי שגם אם היה בין הצדדים סיכום על תשלום שכר כולל, אין בסיכום זה כדי לכסות את זכויותיו של התובע לחופשה, הבראה והחזר הוצאות נסיעה.

41. במאמר מוסגר אוסיף עוד, כי הטענה לפיה התביעה להחזר הוצאות נסיעה התיישנה גם היא, חסרת רגליים בשים לב לעובדה כי הוצאות הנסיעה נתבעו לתקופה שמחודש אפריל 2000, בעוד שהתביעה הוגשה בחודש יוני 2006. מכאן שטרם חלפו 7 שנים מיום היווצרות עילת התביעה להחזר הוצאות נסיעה ועד להגשת התביעה.

42. אשר על כן זכאי התובע להחזר הוצאות נסיעה לתקופה שמאפריל 2000 ועד לחודש מאי 2006 (למעט החודשים פברואר 2002 ועד יוני 2006 שאז שולמה לתובע קצובת נסיעה) - בסך של 8,840 ₪ המחושבים על בסיס מחיר כרטיס חודשי מוזל בסך של 130 ₪ ו-68 חודשי עבודה במהלכן לא שולמה לתובע קצובת נסיעה.

התביעה לפיצויי פיטורים:

43. ביום 10.5.06 קבעה הרופאה התעסוקתית כי בהתחשב במצבו הבריאותי של התובע, אין הוא מסוגל להמשיך בעבודתו.

ראה:

נספח ב' לתצהיר התובע.

אין חולק כי האישור הרפואי הוצג בפני הנתבע, קודם להתפטרות התובע.

44. יוצא מכאן כי במועד ההתפטרות הייתה סיבה רפואית אשר חייבה את הפסקת העסקתו של התובע. בכך עומד התובע בתנאי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 המקנה לעובד מתפטר, על רקע מצב בריאותי, את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים.

45. מכאן שזכאי התובע לתשלום פיצויי פיטורים בסכום של 20,276 ₪ על בסיס שכר מינימום נכון למועד סיום העסקתו של התובע (3,335 ₪) ותקופת עבודה של שש שנים וחודשיים.

46. בטרם אסיים פרק זה, מבקש אני להתייחס בקצרה לטענת הנתבע לפיה אין התובע זכאי לפיצויי פיטורים משמצבו הבריאותי לא השתנה לרעה סמוך להתפטרותו.

ראשית אבקש לציין, כי טענה זו אין לקבל מהפן העובדתי.

לעניין זה סיפר התובע בעדותו, כי במועד כניסתו לעבודה לא סבל מבעיות רפואיות אשר יש בהן כדי לאסור על העסקתו.

ראה:

עדות התובע, עמ' 8 לפרוטוקול מיום 11.9.07, שורה 26 עד עמ' 9 שורה 2.

עדות זו לא נסתרה. זאת ועוד - נספח ב', אישור הרופאה התעסוקתית, לפיו אין התובע מסוגל להמשיך בעבודתו - הוא הרישום היחידי שיש בפני המלמד על מניעה רפואית של התובע להמשיך בעבודתו בשירות הנתבע. לפיכך גם אם היה נמצא כי התובע סבל מבעיות רפואיות שונות, קודם להוצאתו של נספח ב', אין בכך כדי ללמד על קיומה של מניעה רפואית להעסקתו של התובע; קודם להוצאת נספח ב'.

שנית, גם אם הייתה קיימת מניעה רפואית להעסקתו של התובע, קודם לחודש מאי 2006 (טענה שלא הוכחה) - אין בכך כדי למנוע מהתובע את זכותו לפיצויי פיטורים ברגע בו הכיר בצורך להפסיק לעבוד עקב סיבה רפואית.

התביעה לתשלום פיצויי הלנה:

47. במסגרת התביעה ביקש התובע לחייב את הנתבע בתשלום פיצויי הלנה על הפרשי השכר, אי תשלום שכר בחודשים אפריל ומאי 2006 ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

48. בהתחשב בשיקול הדעת הנתון לבית הדין בעת פסיקת פיצויי הלנה ולאור ההיתכנות בדבר קיומה של מחלוקת בסוגיית זכויותיו של התובע לסכומים הנתבעים בעילות התביעה השונות - יש מקום להעמיד את פיצויי ההלנה על גובה הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

סוף דבר:

49. מהמקובץ עולה, כי התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. הפרשי שכר בסך של - 87,051 ₪;

ב. דמי פדיון חופשה בסך של - 6,864 ₪;

ג. דמי הבראה בסך של - 4,298 ₪;

ד. החזר הוצאות נסיעה בסך של - 8,840 ₪;

ה. פיצויי פיטורים בסך של - 20,276 ₪.

50. לסכומים הנקובים בסעיף 47 יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.06.

51. משהתקבלה תביעת התובע במלואה, ישלם הנתבע הוצאות התובע בסך של 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

52. הערעור על פסק דין זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

פסק הדין ניתן בדן יחיד בהתאם להחלטת כב' הנשיא שפיצר מיום 10.4.07.

ניתן היום י"ז בשבט, תשס"ח (24 בינואר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

משה טוינה - שופט

002021/06עב 734 נורית רזניק