ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מורד מסרווה נגד מדינת ישראל :

בפני: כבוד השופט מ' אילן

העורר: מורד מסרווה

נגד

המשיבה: מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 28.9.98 בב"ש 80875/98
שניתנה על ידי כבוד השופט ע' דוויק

תאריך הישיבה: א' בחשון תשנ"ט (21.10.98)

בשם העורר: עו"ד מירוז ויפתח

בשם המשיבה: עו"ד יהושע למברגר

בבית המשפט העליון בירושלים

החלטה

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב לעצור עד תום ההליכים את העורר, שנגדו הוגש כתב אישום המאשימו ברצח.

השופט הנכבד בבית משפט קמא (קרי: כבוד השופט ע' דוויק) כתב החלטה מנומקת יפה, המשתרעת על פני 23 עמודים. יכולתי להסתפק בזה שאני קובע שגם לאחר ששמעתי את טענות באי כח העורר דעתי כדעת השופט הנכבד בבית משפט קמא.

בגלל כבודם של באי כח העורר אני בכל זאת מוסיף מספר מלים כדי להסביר מדוע לא השתכנעתי מן ההשגות שהם השיגו על ההחלטה האמורה.

אין מחלוקת, שהתנאי הפורמאלי של קיום ראיות לכאורה המצדיקות הגשת כתב אישום מתקיים במקרה דנן. גם אין מחלוקת, שיש בעייתיות מסויימת בראיות הללו. עובדה היא, שהרצח בוצע עוד בשנת 1995, וכתב האשום הוגש רק ב- 5.5.98. הסיבה לאיחור זה היתה, שהראיות נגד העורר הצטברו במשך הזמן.

הבעייתיות בראיות לכאורה היא כפולה:

אחת הראיות החשובות היא כתם דם שנמצא על זוג מכנסיים, שהתביעה טוענת שהם מכנסיו של העורר שהוסרו ממנו כאשר בא לבית החולים פצוע אחרי הרצח. ואילו הסנגוריה סבורה שכלל לא מדובר במכנסיו של העורר. המחלוקת נובעת מכך, שקיים זכרון דברים שמי שתפס את המכנסיים תאר אותם כ"מכנסי ג'ינס כחולים", ואין ספק שהכתם נמצא במכנסיים חומים.

לדעת התביעה חלה טעות בזכרון הדברים. אין ספק שבית המשפט שידון בתיק עצמו הוא זה שצריך להכריע בשאלה אם ניתן או לא ניתן לקבוע בודאות שמדובר במכנסיו של העורר. בשלב הזה נשאלת השאלה האם הבעייתיות הזאת היא סיבה מספקת כדי לאמר, שתשתית הראיה לכאורה אינה מספיקה כדי להצדיק את המעצר. השופט הנכבד הכריע בעניין זה לשלילה, דהיינו - שאין עובדה זו מערערת את הראיות לכאורה במידה כזאת, ואני מסכים עימו.

השאלה השניה היא, שאחת הראיות החשובות של התביעה היא בדיקת ה- DNA שמזהה את הכתם עם דמו של הנרצח. דא עקא, שזו בדיקה שניה ומאוחרת, ואילו בדיקה שנעשתה סמוך למועד הרצח לא נתנה שום תוצאה.

הבדל זה מוסבר על ידי התביעה בהשתכללות המעבדה מאז הבדיקה הראשונה. אבל, נוסף על ההבדל שבין שתי הבדיקות של אותה מעבדה הסנגוריה שלחה חלק מן הכתם לבדיקה במעבדה בלונדון, שגם היא אפילו לא מצאה שמדובר בכתם דם.

אני סבור, כמו השופט קמא, שגם עניינים אלו הם עניינים בשביל בית המשפט שידון בתיק לענות בהם. בשלב הזה אין זה מביא למסקנה שאין ראיות לכאורה.

לאחר שהתגברנו על שאלת התנאי היסודי של קיום ראיות לכאורה, נשאלת השאלה אם יש מקום להשתמש בחלופת מעצר.

אין ספק שחלופת מעצר במקרה של רצח היא חריג. אך גם אין ספק שבמקרה שלנו יש חריג מסויים. הרצח אירע מזמן, האיש לא ברח מן הארץ, אלא נסע לחו"ל וחזר מרצונו הטוב, אף על פי שידע שחשוד ברצח. כל אלו יש בהם לפעמים כדי לשכנע שאין חשש שלא יתייצב למשפטו. אך זה אינו השיקול היחיד. נותרת שאלת המסוכנות ונותרת שאלת האפשרות של הדחת עדים. חזקת המסוכנות קיימת במקרה של אישום ברצח מכח החוק (סעיף 21(א)(1)(ג) של חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו1996-). אני לא חושב שהעורר הצליח לסתור את החזקה הזו, אפילו לא במידה שמאפשרת שימוש בחלופת מעצר, ובמיוחד לאור העובדה שהיו בפיו כבר דברי איומים על עדים, ואין בכך למנוע את האיום הזה על ידי חלופת מעצר.

סיכומו של דבר, בגלל הנימוקים המצויינים בהחלטתו של השופט קמא ובשל הנימוקים הנוספים שציינתי בהחלטתי, אני דוחה את הערר ומאשר את החלטתו של בית המשפט קמא שהנאשם ישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו בתיק פשע חמור 4050/98, שהוגש נגדו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

ניתנה היום, א' בחשון תשנ"ט (21.10.98).


העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98062730.T03


מעורבים
תובע: מורד מסרווה
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: