ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אבי ביטונאשווילי נגד מדינת ישראל :

בפני: כבוד השופט מ' אילן

העורר: אבי ביטונאשווילי

נגד

המשיבה: מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 16.9.98 בב"ש 81665/98
שניתנה על ידי כבוד השופט דוויק

תאריך הישיבה: א' בתשרי תשנ"ט (21.10.98)

בשם העורר: עו"ד ירום הלוי

בשם המשיבה: עו"ד אורי כרמל

בבית המשפט העליון בירושלים

החלטה

העורר נעצר עד תום ההליכים שהוגשו נגדו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בעבירה של סחר בסמים. מדובר ביבוא מזוודה כפולת תחתית שהיו חבויים בה 8000 כדורי "אקסטזי", שהוא סם מסוכן. לשופט בבית המשפט קמא הוגש תסקיר מעצר של שירות המבחן, שהמליץ על חלופת מעצר. אף על פי כן ומנימוקים שמצויינים בהחלטתו, החליט השופט הנכבד על מעצר עד תום ההליכים לפי מה שביקשה ממנו המדינה. מכאן הערר שלפני.

בפי בא כוח העורר שתי טענות עיקריות. האחת היא, שנפלה שגגה לפני בית המשפט קמא, בציינו שיש לעורר הרשעה קודמת בסחר בסמים, ולא היא. אין מחלוקת שאין לעורר הרשעה כזאת, וכי יש לו כתב אישום תלוי ועומד בבית משפט השלום בבאר שבע, שדן במכירת עשר טבליות LSD לקטין. הדיון שם לא הוכרע עדיין, ולכן, לדעת בא כוח העורר, אין מקום לקחת את הנושא הזה בחשבון כלל.

הטענה השניה היא, שלא היה מקום לכך שבית המשפט התעלם, או לא קיבל, את המלצת שירות המבחן.

עוד טוען בא כוח העורר, שאין ספק לפי הנסיבות, שמדובר בבלדר סמים ולא בסוחר או ביוזם, וכי אין לקבוע ככלל נוקשה שבלדר גם הוא יש בו מסוכנות המחייבת מעצר בבית כלא דווקא. לדעת בא כוח העורר אפשר להשיג את המטרה של מניעת העורר מלעסוק בסחר בסם גם במעצר בית מלא בפיקוח אימו ואחיו.

המדינה מודה, אמנם, שנפלה טעות בהחלטת השופט קמא בנושא ההרשעה הקודמת, אבל מתנגדת לערר ומבקשת לאשר את החלטת הערכאה הראשונה בדבר המעצר.

אשר לטענה הכללית, אין אני חושב שאנו רשאים להסיק מן הנסיבות שהעורר הוא דווקא בלדר. יכול להיות שהוא בלדר, יכול להיות שהוא יבואן, אבל אין ספק בדבר שבלדר, במקום שמשתמשים בשירותיו, הוא חוליה חיונית במערכת ואין להתייחס בערעור לתפקידו בפחות חומרה. לא מדובר בכמות של מה בכך. זהו איש שהביא עמו כמות גדולה מאד של סם, שיש בו כדי להזיק לכמות גדולה מאד של משתמשים.

אשר לטענות הפרטניות - במה שנוגע להמלצת שירות המבחן, אין לטענה יותר משקל לאחר ששמעתי היום מפי קצינת המבחן דיעה אחרת. היא גם הסבירה, שההמלצה בבית משפט קמא היתה שגויה, וגם נימקה מדוע השירות היום בדיעה אחרת, וכיצד קרתה הטעות. היום אין בפני המלצה של שירות המבחן לחלופת מעצר, ולכן אין יותר משקל לטענה זו.

הטענה היחידה שנשארה בעלת משקל היא הטענה בדבר טעות, של השופט הנכבד בבית משפט קמא בקשר להרשעה הקודמת של העורר. אילו ההחלטה היתה מבוססת בעיקרה על נימוק זה, היה בהחלט מקום לשקול ביטולה של ההחלטה, אך אין הדבר כן. הענין כולו לא תופס מקום רב בהחלטה.

אני רוצה לציין אגב אורחא, שיש הבדל בין שיקול בגזר הדין לבין שיקול בשלב מעצר עד תום ההליכים. כשבאים לגזור את הדין אין להתחשב בתיק תלוי ועומד. יש חזקת זכאות עד אשר יורשע הנאשם. לא כן הדבר כאשר דנים בשאלת המסוכנות של אדם שהוגש נגדו כתב אישום. זהו כבר כתב האישום השני, ולעובדה זו יש בהחלט משמעות לגבי השאלה אם מדובר במעידה חד פעמית או באדם שעיסוקו בסמים. כל זה מדובר רק לכאורה, אך בשלב זה אנו דנים רק בראיות לכאורה.

השאלה האמיתית שעלי לשקול היא, האם ניתן להשיג את מטרת המעצר גם בחלופת מעצר. השתכנעתי שאין הדבר כן, בין היתר גם בגלל דברים שלא היו בפני השופט קמא, דהיינו - חוות הדעת של קצינת המבחן.

סיכומו של דבר, מעצר בית אינו מכשיר יעיל למנוע סחר בסמים ואין אני רואה סיבה לבטל החלטתו של בית משפט קמא. הערר נדחה.

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98064120.T02


מעורבים
תובע: אבי ביטונאשווילי
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: