ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בושם מיכאל נגד פזגז בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת אושרית הובר היימן

תובע

בושם מיכאל

נגד

נתבעת
פזגז בע"מ

פסק דין

בתביעה שלפני עותר התובע לחייב את חברת פז גז (להלן: 'הנתבעת') לפצותו בגין אי החזרת פיקדון כספי במועד, וזאת בהתאם להוראות תקנה 5(א) לתקנות הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה)(משק הגז- החלפת ספק גז), תשנ"א – 1991 (להלן: 'התקנות').

טענות הצדדים:

לטענת התובע, בשנת 1974 או בסמוך לכך, הפקיד בקופת הנתבעת דמי פיקדון עבור הספקת גז מרכזי לדירתו, ברחוב ישעיהו 52 בתל אביב.
בתחילת שנת 2014 הוחלט ע"י הדיירים והתובע בכללם, להחליף את ספק הגז המרכזי מהנתבעת לחברה אחרת . נטען, כי בחודש אפריל 2014 אכן הועברה הספקת הגז בבניין, מהנתבעת לחברת דור גז החדשה בע"מ.

לטענת התובע, עם ביצוע ההחלפה, פנה בבקשות חוזרות ונשנות לנתבעת להשבת את דמי הפיקדון, אולם הנתבעת בחרה להתעלם מפניותיו ולא טרחה להשיב למכתבי התובע.

בהתייחסו לשיעור ההחזר , טען התובע , כי אמנם גובה הפ יקדון מסתכם בסך של 391.19 ₪, אולם לאור העובדה שההמחאה שנשלחה ע"י הנתבעת התקבלה על ידו, רק ביום 23.10.2015 ולאחר כ- 70 שבועות מיום הניתוק, הרי שיש לחייב את הנתבעת לפצותו בתוספת ריבית והצמדה, וזאת מכ וח סעיף 5 א ( א) לתקנות, ובסך כולל של כ- 5378 ₪.

טענות הנתבעת
בכתב ההגנה אשר הוגש על ידי הנתבעת הוכחשו טענות התובע כמפורט:
אין חולק כי דמי הפיקדון עומדים על סך 391.19 ₪. לטענת הנתבעת, עם החלפת ספק הגז בבית המשותף וביום 13.4.2014 הפיקה הנתבעת המחאה לפקודת התובע בגובה דמי הפ יקדון, אולם התובע לא פרע את ההמחאה. משנוכחה הנתבעת לדעת , כי התובע לא פרע את המחאה ובעקבות פניותיו אליה, הפיקה הנתבעת ביום 30.11.2014 המחאה חדשה נוספת לפקודתו, שגם אותה לא פרע. ביום 03.09.2015, הפיקה הנתבעת המחאה שלישית שנפרעה בסופו של דבר על ידי תובע.

הנתבעת הוסיפה וטענה, כי אינה מכחישה את פניות התובע בדרישה לקבלת דמי הפיקדון, אולם פניותיו הטלפונית נענו, פעם אחר פעם , עד אשר קיבל לידיו את מלוא הסכום המגיע לו. עוד טענה הנתבעת , בהתייחס לסעיף 5 א (א) לתקנות , כי המדובר בהטלת פיצויים שתכליתן למנוע מספקי הגז לעכב בכוונת זדון העברת פיקדון לצרכנים. אולם במקרה דנן, הנתבעת פעלה בהתאם לדין ודאגה להשיב לתובע את דמי הפיקדון במועד, אך אלו לא הגיעו לידיו בשל סיבה שאינה בשליטת הנתבעת, קרי, ה ימנעות התובע מפירעון ההמחאות.

לחלופין טענה הנתבעת, כי על התובע חל אשם תורם מאחר שהיה באפשרותו להגיע למשרדי הנתבעת ולקבל את דמי הפיקדון , אולם הוא בחר שלא לעשות כן.

עוד טענה הנתבעת באשר ל שיעור הפיצויים להם עתר התובע , כי דרך חישוב הריבית בוצעה עי התובע באופן שגוי ועל כן יש הסכום המתבקש והמוכחש, עומד לכל היותר על 1,004.2 ₪ (391*2.5%) +(391*5%)*51 שבועות.

ההליכים בתיק:
בתיק התקיימו שני דיונים.
בדיון הראשון, התייצב התובע ומטעם הנתבעת התייצבו גב' אליס מירזנדה מנהלת מחלקת שירות בנתבעת ומר אופק משה, מנהל מחלקת פניות ציבור בנתבעת. הצדדים שבו על טענותיהם והעידו על נסיבות העניין . בית המשפט ערך ניסיון מאומץ להביא את הצדדים לידי פשרה, אולם התובע טען מדובר בעניין עקרוני וביקש כי בית המשפט יתן פסק דין מנומק. בהמשך לכך, הודע לצדדים כי פסק הדין ינתן וישלח אליהם.

ימים מספר לאחר הדיון, הגיש התובע בקשה לקביעת התיק לדיון נוסף, זאת, לאור טענת הנתבעת כי התובע לא נמנה עם הדיירים אשר חתמו למול חברת דור גז . התובע טען, כי יש בידו העתק ממסמך שכותרתו "סיום חוזה והמחאת זכות פיקדון", שחברת דור גז שלחה בשנת 2014 לנתבעת, עליו מופיע חתימתו , וכי לפיכך נציג הנתבעת לא העיד אמת בדיון ואף הציג את התובע כשקרן. התובע עמד על זימונו לעדות של מר אורן מלכה מנהל מרחב מרכז ודרום בדורגז (להלן: אורן מלכה) לדיון.
הנתבעת התנגדה לבקשת התובע.
לפנים משורת הדין, נעתרתי לבקשה והתקיים דיון נוסף.

בדיון הדגיש התובע את החשיבות שהינו סבור שיש בזימון העד, על מנת שזה יאשר כי חתם כנדרש על סיום חוזה וכי הנתבעת התרשלה בתפקידה בכך שלא השיבה לו את דמי הפקדון במועד.
מר מלכה מסר עדות קצרה, ממנה עולה כי כיהן בתפקיד מנהל מרחב של דור אלון מרכז, בתקופה הרלוונטית. מר מלכה העיד כי חתם על טופס סיום חוזה בתקופה הרלוונטית, וכי הטופס הועבר לנתבעת.
נציג הנתבעת מר אופק משה, טען כי המסמך אשר הגיע אל הנתבעת לא כלל את חתימתו של התובע, אולם, כספי הפיקדון ממילא הועברו לו ועל כן אין כלל מחלוקת לשאלת זכותו לקבלם.
יצוין, כי גם במסגרת הדיון השני, מוכנה הייתה הנתבעת לשלם לתובע כפשרה, סך של 1,004 ₪, אולם התובע סירב להצעתה.

ומכאן – הכרעתי.

דיון והכרעה
הנורמה המשפטית
שוק הגז לצרכנים ביתיים והרחבת חופש הבחירה של הצרכן הוסדר בחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה), התשמ"ט – 1989 (להלן: "ה חוק "). סעיף 17 לחוק, מורה כדלהלן:

"צרכן גז רשאי לרכוש גז מכל ספק גז, וספק גז לא יהיה רשאי לאכוף על צרכן גז להמשיך ולרכוש גז ממנו או באמצעותו, אם צרכן הגז הודיע על רצונו לסיים את החוזה שביניהם ותנאי החוזה בדבר החזרת ציוד ופקדון נתמלאו".

תקנות הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (משק הגז – החלפת ספק גז), תשנ"א – 1991 (להלן: " התקנות"), שהתקין שר האנרגיה והתשתיות מכוח סמכותו לפי סעיף 19 לחוק, מבהירות כיצד צריכה להתבצע החלפת ספק הג , מקום בו בוחר צרכן לממש את זכות הבחירה שניתנה לו בחוק ובכלל זה גם את השבת דמי הפ יקדון .

ס' 5 (א) לתקנות מסדירות את זכותו של לקוח מתנתק להשבת דמי הפיקדון מספק הגז היוצאות ולפיה :
"ספק גז שקיבל מצרכן גז הודעה על סיום החוזה, כאמור בתקנה 2, יחזיר את דמי הפקדון בתוספת מע"מ כחוק כפי שהוא בתוקף במועד ההחזרה של הפקדון לא יאוחר מתום שלושים ימים ממועד קבלת ההודעה"

יצוין, כי מחוקק המשנה הכיר בזכותו של ספק הגז היוצא לקזז מדמי הפיקדון "חוב שוטף בעד מכלי גז שסופקו עד ליום בו הסתיים החוזה בין הצדדים" (תקנה 7 לתקנות).

עוד קובעות התקנות ובהתאם לסעיף 5א.(א) כי :
"(א)על דמי פיקדון שלא הוחזרו במועד כאמור בתקנה 5 תיתוסף בעד כל שבוע או חלק משבוע שלאחר המועד הקבוע לתשלום דמי הפיקדון – תוספת של 1% מדמי הפיקדון (להלן – הפיצויים). "

עפ"י לשון החוק, ברור אפוא כי עם החלפת ספק גז מוטלת על האחרון החובה להחזיר את דמי הפיקדון, ובמקרה שספק הגז היוצא מסרב, או למצער מאחר, להשיב את דמי הפיקדון מוטלות עליו סנקציות, בדמות של פיצויים לדוגמה.

במקרה דנן, נשאלת השאלה האם עמדה הנתבעת בחובתה להשיב את הפיקדון במועד הקבוע בתקנות? ואם לאו, מ הו שיעור הפיצויים לו זכאי התובע?

מן הכלל אל הפרט:
במקרה שלפני ולאחר שלמדתי טיעוני הצדדים בכתב, עיינתי בראיות שהוצגו בפניי ושמעתי את עדויותיהם, מצאתי קשיים משמעותיים בטענות התובע:

ההתקשרות בין הצדדים בוצעה בעבור אספקת גז, לדירה בבית משותף שברחוב ישעיהו 52 תל אביב.
מראיות שהציגה הנתבעת עולה כי מיד עם החלפת ספק הגז וביום 13.4.2015 הפיקה הנתבעת המחאה לטובת התובע על מלוא סכום הפיקדון לכתובת הנ"ל. עוד עולה, כי משנוכחה הנתבעת לדעת, כי ההמחאה לא נפרעה הפיקה הנתבעת המחאות נוספות, וזאת עד לפירעון הצ'ק ביום 23.10.2015.

עובדות אלו, מעמידות את טענת התובע, לפיה הנתבעת לא שלחה את ההמחאה למען הנכון , באור בעייתי. נראה, כי לא ניתן לצפות מהנתבעת שתדע ש הכתובת למשלוח החשבון הסופי שונה מכתובת ההספקה והחיוב השוטף, וסביר יותר להטיל על התובע את הנטל לבצע שינוי כתובת צרכן אצל הנתבעת. מנספחי כתב התביעה עולה, כי בפקס שנשלח ע"י התובע אל הנתבעת, ביום 09.11.14, והתקבל אצלה עפ"י אישור מסירה, ביקש התובע כי ההמחאה תישלח לכתובתו העדכנית. על בקשה זו חזר התובע, למשל בפקס מיום 31.08.15, שנשלח אל הנתבעת.

חרף זאת, ההמחאה השניה שנשלחה ע"י הנתבעת ביום 30.11.14, נשלחה אל הכתובת בה סופק הגז.

התובע טען, כי בדירה ברח' ישעיהו 52 בתל אביב, הכתובת בה סופק הגז, מתגוררים שוכרים שלא העבירו לו את דבר הדואר.

בנסיבות האמורות, אני סבורה כי מרגע שעדכן התובע את מענו העדכני לקבלת דואר, יש להטיל על הנתבעת אחריות מסוימת ולחייבה לפצות את התובע בגין האיחור בהשבת הפיקדון. עם זאת, יש לשקול גם רשלנות תורמת מצד התובע שלא עדכן מלכתחילה את כתובתו העדכנית אצל הנתבעת.

מהו סכום הפיצוי הסטטוטורי?
הצדדים נחלקו גם באשר לשאלת שיעור הפיצוי הקבוע בתקנות ואופן חישובו.
אעיר, כי גובה הפיצוי בהתאם לתקנות אשר עמד לפי ס' 5 א (א) לתקנות על 5% לכל שבוע איחור או חלק ממנו, הופחת לשיעור 1% בלבד (ראה ק"ת תשע"ז מס' 7839 מיום 18.7.2017 עמ' 1371 – תק' תשע"ז-2017). זאת, לאור שיעור שהפיצוי הגבוה שנקבע היה רלוונטי לתקופה כלכלית אחרת (ראה: פרוטוקול מס' 243 מישיבת ועדת הכלכלה יום שני, כ"ט באייר התשע"ו (06 ביוני 2016).
תחשיבי הצדדים הוגשו בהסתמך על שיעור הפיצוי לפני תיקון התקנה, אולם כעת – בעת מתן פסק הדין יש לחשבו בהתאם לתיקון.

כאמור, תקנה 5א(א) לאחר תיקון התקנה , קובעת כי "בעד כל שבוע או חלק משבוע שלאחר המועד הקבוע לתשלום דמי הפיקדון – תוספת של 1% מדמי הפיקדון".

התובע הציג תחשיבו, עפ"י פרשנותו את החוק.
נראה, כי בבסיס החישוב הוספה של אחוז התוספת על גבי הסכום שכבר נשא ריבית, כריבית מצטברת, בעוד שהבסיס לתחשיב הנתבעת, הוא חישוב אחוז דמי הפיקדון והכפלתו במספר שבועות העיכוב במסירתו.

כמו לשאלת האחריות, כך גם לשאלת סכום הפיצוי נטל הראיה מוטל על התובע. התובע לא תמך את אופן תחשיבו בחוות דעת רו"ח מטעמו, ולאור לשון התקנה אשר עולה לדידי בקנה אחד יותר עם עמדת הנתבעת מאשר עם עמדת התובע, איני מוצאת להעדיף את תחשיבו של התובע על פני זה של הנתבעת.

על כן, לאור נוסחה החדש של התקנה ומשקבעתי כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי יש להעדיף את תחשיבו, אני קובעת על דרך האומדנא כי הסכום לפיצוי אי מסירת הפיקדון למשך 52 שבועות, עומד ע"ס 200 ₪ בלבד.

יחד עם זאת, סעיף 5 א (ב) לתקנות קובע כי:
"(ב) בית המשפט שאליו הוגשה תביעה לתשלום דמי פיקדון רשאי להפחית את הפיצויים או לבטלם אם ראה כי דמי הפיקדון לא שולמו במועד בשל טעות כנה או בשל סיבה שלספק הגז היוצא לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם קיום החוב, שיש בהם ממש לדעת בית המשפט, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו."

כאמור לעיל, קבעתי כי מרגע שעדכן התובע את מענו העדכני לקבלת דואר, יש להטיל על הנתבעת אחריות מסוימת ולחייבה לפצות את התובע בגין האיחור בהשבת הפיקדון. עם זאת, שוכנעתי, כי דמי הפיקדון לא שולמו לתובע במועד בשל טעות כנה שעניינה שינוי כתובתו, ולא בשל סירובה של הנתבעת להעביר את הכספים או הת נערותה מהתובע (ר' גם דברי נציג הנתבעת בדיון, עמ' 5 שורה 19 לפרוטוקול, "בנושא הכתובת טעינו שגינו ומוכנים לשלם וצריך לשלם").
ומכל מקום, לא מצאתי ראייה לכך שהתובע עדכן את כתובתו אצל הנתבעת קודם לחודש נובמבר 2014, וזאת עפ"י נספחי כתב התביעה.

לפיכך, אני קובעת כי יש להפחית את סכום הפיצוי לכדי מחצית ולהעמידו ע"ס 100 ₪ בלבד.

סוף דבר
הנתבעת תשלם לתובע, לסילוק סופי ומלא של התביעה, סך של 100 ₪, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל.

מאחר וקבעתי קיומה של אחריות חלקית של הנתבעת, אך מאידך דחיתי את רוב התביעה ומאחר שאני סבורה כי זימונה של הנתבעת לדיון השני היה מיותר ולא הוסיף דבר שהיה בו בכדי להוסיף לבירור התביעה, איני עושה צו להוצאות.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.
ניתן היום, כ"ד טבת תשע"ח, 11 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בושם מיכאל
נתבע: פזגז בע"מ
שופט :
עורכי דין: