ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אליאס באבאג'ני נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת מירב קליימן
נציגת ציבור (עובדים) גב' שושנה סמק
נציג ציבור (מעסיקים) מר יורם זקס

התובע:
אליאס באבאג'ני

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד משה אהרון

פסק דין

התובע, עצמאי בעל חנות לשטיחים, מבקש כי פגיעתו בכתף ימין תוכר כפגיעה בעבודה.

ביום 2.11.2015 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה. תביעתו נדחתה ביום 29.2.2016 שכן לעמדת הנתבע: "לא הוכח, לדעתנו, שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עיסוקך במשלח ידך". מכאן התביעה שבפנינו.

ביום 24.5.2017 התקיים דיון מקדמי בתיק והתיק הועבר להוכחות בפלוגתאות הבאות: א. עצם קרות אירוע תאונתי ונסיבותיו ביום 9.9.15. ב. האם קיים קשר סיבתי בין האירוע הנטען לבין מחלת התובע.

ביום 9.1.2018 התקיים בפנינו דיון הוכחות. הנתבע סיכם בעל פה במועד הדיון וכעת יש להכריע בתביעה.

דיון והכרעה

האם הוכיח התובע כי ארע לו ביום 9.9.2015 אירוע תאונתי תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו? נקדים אחרית לראשית ונאמר כי לטעמנו לא עלה בידי התובע להוכיח קרות אירוע תאונתי.

שוכנענו כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח קיומה של תאונה שהתרחשה תוך כדי עיסוקו ועקב עיסוקו. אפרט להלן מסקנתנו.

סעיף 79 לחוק מגדיר תאונת עבודה כ:

"תאונת עבודה – תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

כבר נפסק בעב"ל 104/99 ברדה גבריאל נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6.6.2002 כי –
כעובד עצמאי, לא חלה על התובע חזקת הסיבתיות שבסעיף 83 ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן – החוק), לפיה "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה...", כך שעליו חובת ההוכחה שהתאונה אירעה לו "...תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו", כאמור בהגדרת "תאונת עבודה" בסעיף 79 לחוק ( דב"ע שם/0-117 ישראל – המוסד לביטוח לאומי (להלן – עניין ישראל [1])).
(ב) כדי להוכיח כי התאונה אירעה עקב העיסוק במשלח היד על התובע להראות כי הפעולה בה נפגע נעשתה "...לצורך עיסוקו במשלח ידו ('עקב'), בין שתראה בה פעולה השייכת מהותית לעיסוק עצמו ובין שתראה בה פעולה הנלווית לעיסוק" (עניין ישראל [1], בעמ' 133; דב"ע מה/0-128 קליפר – המוסד לביטוח לאומי [2]).

הלכה פסוקה היא כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא. ברור הוא, כי באין חבלה אין תאונת עבודה וכי החבלה היא אחת העובדות הצריכות לעילת התביעה ועל התובע להוכיחה (ר' דב"ע נ"ג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' - המוסד פד"ע כ"ז 50; דב"ע נ"ב/0-88 כאמל קופטי – המוסד, פד"ע כ"ט 169; דב"ע שם/0-96 המוסד - אמנון וייל, פד"ע יב 225; דב"ע נ"ו/0-251 בצלאל ישינובסקי – המוסד, פד"ע ל"א 241).

על פי הפסיקה, המבחן הראשוני והיסודי להיותו של אירוע "תאונתי" הוא מבחן ה"פתאומיות", משמע כי ניתן לאתר את האירוע במישור הזמן והמקום זאת לעומת מחלה אשר את ראשיתה אכן ניתן להגדיר במונחים של זמן ומקום אך תוצאתה באה מהתפתחות הדרגתית (ר' דב"ע נו/103-0 שלמה עטר נ' המוסד, מיום 20.12.96).

אשר לענייננו -
במסגרת התביעה לתשלום דמי פגיעה תיאר התובע כך את הפגיעה שלטענתו התרחשה ביום 25.9.2015 בשעה 12:30 –

"עליתי על כיסא כדי לסדר את השטיחים. היה לי שטיח על הכתף בכדי להניח אותו למעלה. שטיח גדול. אבדתי את שווי המשקל ונפלתי מהכיסא. קיבלתי מכה בכתף ימין" (הדגשות אינן במקור, מ.ק, כאן ומכאן ואילך).

בחקירתו אצל חוקר המוסד (נ/1) תיאר אירוע שהתרחש ביום 12.9.2015 באופן הבא (עמ' 1, שורות 7-12) –

" .. עד כמה שזכור לי זה היה ערב לפני ערב ראש השנה, ב 12.9.2015, באה לי לקוחה ופתחה איזה עשר שטיחים ורצתה לראות, ואחרי זה היא הלכה ולא קנתה כלום. התחלתי לקפל את הכל, את כל העשרה שטיחים והיה אחד שהוא גדול, קיפלתי אותו לבד, הרמתי אותו על הכתף ורציתי לשים אותו למעלה על המדפים, עליתי על כיסא כשהשטיח על הכתף והרמתי אותו עם 2 הידיים למעלה ולא הצלחתי לשים אותו על המדף ואיבדתי שיווי משקל ונפלתי אחורה על כתף ימין".

לגבי מועד התאונה תיאר בפני החוקר כי הוא אינו זוכר את התאריך בו נפגע אלא רק את המועד בו פנה לקבלת טיפול רפואי, ביום 13.9.2015 (נ/1, עמ' 2, שורות 35-36). התובע מסר לחוקר המוסד כי אינו יודע מדוע תלונותיו לא נרשמו במסמך הרפואי (עמ' 2, שורות 37-49, עמ' 3 שורות 50-54) וטען כי פנה אל הרופאה בשעה 19:30 , כאשר מהתיעוד הרפואי עולה כי הפנייה התרחשה בשעה 07:52. כאשר התבקש ליישב סתירה זו, השיב : "אני לא זוכר כפרה, יש לי בעיה בזיכרון שלי אני לא זוכר איפה שמתי את האוכל שלי אפילו" (שם, שורות 57-59).

בעדותו בפנינו תיאר התובע תאונה שהתרחשה לטענתו ביום 11.9.2015 באופן הבא :

..." היה יום שישי נכנס בן אדם רצה לקנות שטיח, פתחתי כמה חתיכות ולא מצא חן בעיניו, ואז קיפלתי הכל עליתי על כיסא, הרמתי כמה חתיכות כמו שצריך למעלה ובאחרון איבדתי שליטה ואז נפלתי על הכתף ולא התייחסתי לזה, אמרתי אולי כמו כל דבר, ואז ביום ראשון כמה שזכור לי זה היה ב 11/9, ביום שישי אני לא הולך לבית חולים ואמרת שביום ראשון אני אלך לרופאה, וכשאמרתי לה שיש לי תאונת עבודה היא לא כתבה, וסיפרתי לה את המקרה, והיא אמרה שתשלח אותי לאורתופד ולעשות כל מיני בדיקות..."
(עמ' 4 לפרוטוקול הדיון, שורות 1-6).

בהמשך כאשר נשאל במסגרת החקירה הנגדית באשר לפרטי האירוע השיב כי הקונה היה איש וכי הוא בטוח בכך (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון, שורות 17-21).

עדותו של התובע, שלא הייתה קוהרנטית, סדורה או ברורה מעלה ספקות בנוגע לעצם קרות האירוע, שלא נתמך בכל ראיה אובייקטיבית. כך לא ברור המועד בו אירע האירוע הנטען, כאשר התובע עצמו סיפק ארבעה תאריכים שונים להתרחשותו – 25.9, 12.9, 9.9. ו – 11.9.

בנוסף, לא ברור מה בדיוק התרחש באירוע , כאשר בטופס התביעה תיאר התובע פגיעה שארעה בעת סידור השטיחים מבלי לייחס זאת לסידור לאחר מכירה ללקוח מסוים; בפני חוקר המוסד תיאר סידור שטיחים לאחר מכירה שלא צלחה ללקוחה ובעת הדיון הלקוחה הפכה לה הלקוחה ללקוח. כך שלא ניתן לבסס על עדות זו ממצאים עובדתיים ברורים.

זאת ועוד, התיעוד הרפואי אינו תומך בטענת התובע בדבר התרחשות תאונה. בתיעוד הרפואי מיום 13.9.2015 (נ/2) מצוין כי מדובר ב'ביקור רגיל' ובתלונות לא מצאנו 'סיפור חבלה'. מדובר באנמנזה שותקת אם כן.

התובע אומנם ציין כי מסר את הפרטים לרופאה שלא רשמה את דבריו, אך דעתנו לא נחה מהסברו זה שעה שכלל עדותו לא הייתה סדורה וכאשר אף לא זכר את השעה בה ביקר במרפאה (האם בשעות הבוקר או הערב). זאת ועוד, דומה כי התנהלה שיחה בין התובע לרופאה, אשר בסופה מצאה לנכון לציין בסיבת הפניה כי התובע: "פעיל פיזי – רוכב אופניים כשעה ביום". גם מהטעם הזה לא מצאנו לקבל את טענת התובע לפיה מסר לרופאה על דבר האירוע אך זה לא נרשם.

הלכה היא כי יש לתת משקל מיוחד למסמכים רפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען ולדברי הנפגע המצוטטים בהם. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו (ר' דב"ע מט 0-23 המל"ל נ' שמעון הירשהורן, פד"ע כ' 349, עב"ל (ארצי) 12-07-X592 יצחק עזרן נ' המל"ל ניתן ביום 29.11.12 ר' עב"ל (ארצי)680/07 אנעאמה עבדאללה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 13.12.2008; עב"ל (ארצי) 295/06קאסם מוחמד כעביה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 10.5.2007, ר' עב"ל (ארצי) 51252-09-11 ורד לוי - המוסד לביטוח לאומי (25.8.13). בענייננו, מסמכים רפואיים מזמן אמת אינם תומכים בטענת התובע לעצם קרות אירוע תאונתי.
משכך, שעה שגרסתו של התובע אשר לאירוע התאונתי לא הייתה סדורה ועקבית , בהעדר כל ראיה אובייקטיבית לעצם קרות האירוע, כאשר התיעוד הרפואי בזמן אמת אינו מאזכר כל אירוע חבלתי, קיים ספק באשר לעצם קרות האירוע ולא עלה בידי התובע להוכיח תביעתו. לפיכך, דינה של התביעה דחייה.

כמקובל בהליכים מעין אלו איננו עושים צו להוצאות.

זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ד טבת תשע"ח, (11 ינואר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' שושנה סמק
נציגת ציבור עובדים

מירב קליימן , שופטת
אב"ד

מר יורם זקס
נציג ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: אליאס באבאג'ני
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: