ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עו"ד מיכה צמיר נגד יוליאן ברקוביץ :

בפני כבוד השופט נפתלי שילה

המבקש:
עו"ד מיכה צמיר – הנאמן

נגד

המשיבים:

  1. יוליאן ברקוביץ – החייב
  2. עפרה ברקוביץ – גרושת החייב

ע"י עו"ד דין עדני
3. כונס הנכסים הרשמי
ע"י עו"ד מיכאל רוזנבלט

החלטה

האם יש להורות על ביטול העברה של מחצית דירה שהיתה שייכת לחייב והועברה על ידו לגרושתו?

א. רקע עובדתי

1. החייב וגרושתו (להלן: "הגרושה") חתמו על הסכם גירושין ביום 6.5.04 (להלן: "ההסכם"). בהסכם נקבע בין היתר, כי החייב ישלם למזונות שני ילדיו סך של 2,500 ₪ לחודש , הגרושה תמשיך ל התגורר בדירה המשותפת של הצדדים (להלן: " הדירה") למשך עשר שנים והיא תישא במלוא תשלומי המשכנתא הרובצת על הדירה .

2. כמו כן נקבע בהסכם, כי בחלוף עשר שנים, הדירה תימכר כפנויה, ותמורתה תחולק בין הצדדים בחלקים שווים.

3. ביום 22.6.04 הצדדים התגרשו.

4. ביום 30.8.09 חתמו הצדדים על תוספת להסכם הגירושין (להלן: "התוספת"). בסעיף 2 לתוספת נקבע, כי אין ב תוספת בכדי לשנות או לבטל כל חלק מההסכם, למעט בנושא הדירה. ביחס לדירה נקבע, כי מלוא זכויות החייב בדירה יועברו לגרושה וכי לא יהיו לצדדים טענות או תביעות נוספות.

5. ביום 19.10.09 אישר בית המשפט לענייני משפחה את התוספת ונתן לה תוקף של פסק דין.

6. בו ביום, חתם החייב על תצהיר המפרט את הסתבכותו הכלכלית, לצורך הגשת בקשה למתן צו כינוס. בין היתר, הצהיר החייב כי:

" מצבי הכלכלי היה קשה ובנוסף הגירושין שלי הכבידו עוד ועוד ונותרתי ללא אגורה שחוקה... עקב מצבי הכלכלי התגרשתי וגם מזונות אין ביכולתי לשלם... החובות נוצרו לא כתוצאה של בזבוזים ומותרות, הכספים הם חובות לבנקים, לספקים שונים שהעסק קרס עד שכבר לא יכולתי לעמוד בנטל החובות פניתי לסיוע בבקשה למתן פשיטת רגל... מצבי הכלכלי בכי מר... ובקושי מתקיים".

7. שלושה ימים לאחר מכן, ביום 22.10.09 הגיש החייב בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו כפושט רגל.

8. ביום 6.12.09 ניתן צו כינוס לנכסי החייב וביום 5.1.11 החייב הוכרז כפושט רגל ומונה לו נאמן.

9. הנאמן הגיש בקשה לביטול הענקה. התקיימו דיונים בפני כבוד השופט חסדאי בנושא הסמכות העניינית, לאחר שהגרושה טענה כי הבקשה צריכה להתברר בבית המשפט לענייני משפחה. ביום 8.2.17 החליט כבוד השופט חסדאי כי הבקשה תידון בבית משפט זה.

10. הגרושה ביקשה לקיים דיון הוכחות ולחקור גם את החייב ואתמול התקיים דיון בפני. ברם, ב"כ הגרושה ויתר על חקירת החייב ואף יתר הצדדים וויתרו על עריכת חקירות והצדדים השלימו טענותיהם בע"פ.

ב. טענות הנאמן והכנ"ר

1. החייב העביר לגרושה את זכויותיו בדירה ללא תמורה, כחודש וחצי לפני שהגיש את הבקשה לפשיטת רגל, כאשר הוא כבר היה חדל פירעון. שהרי, החייב הצהיר ביום שבו אושרה התוספת, כי הוא חדל פירעון.

2. יש לבטל את ההענקה לפי סעיף 96 (א) לפקודת פשיטת רגל (נוסח חדש) תש"מ - 1980 (להלן: " הפקודה"). החייב הצהיר כי חובותיו נוצרו בשנים 2007-2009 ולכן במועד ההענקה הוא היה חדל פירעון וההענקה בוצעה פחות משנתיים ממועד הכרזתו כפושט רגל.

3. הגרושה ידעה כי החייב חדל פירעון ולכן ההענקה לא נעשתה בתום לב. בתוספת לא נאמר שהגרושה מוותרת על תשלומי המזונות בעקבות ההענקה אלא אדרבא, הוסכם כי ההסכם נותר בתוקף על כל יתר סעיפיו , לרבות החיוב במזונות .

4. העברת הדירה מהווה גם העדפת מרמה לפי סעיף 98 (א) לפקודה, מאחר שהעברת הזכויות בדירה נעשתה פחות משלושה חודשים מהמועד שבו החייב הגיש בקשה לפשיטת רגל.

5. הכנ"ר טוען כי: "לוח הזמנים של השתלשלות העניינים כמפורט לעיל מדבר בעד עצמו וסמיכות המועדים בין העברת חלקו של החייב בדירה למשיבה לבין פנייתו להליכי פשיטת רגל מעוררת תמיהה, בלשון המעטה".

6. לפיכך, מבקשים הנאמן והכנ"ר לבטל את ההענקה.

ג. טענות החייב והגרושה

1. החייב טוען כי העביר את זכויותיו בדירה בתום לב ולא ניסה להבריח רכוש וכי הגרושה לא ידעה שהוא חדל פירעון. העברת הדירה נעשתה עקב העובדה שהיה לחייב חוב מזונות גדול ולאחר שהגרושה איימה כי תפנה ל לשכת ההוצאה לפועל לגבות את חוב המזונות, הוא ויתר על זכויותיו בדירה. לדבריו:

"אני בתמורה להעברת הזכויות לא קיבלתי מהמשיבה ולו אגורה אחת... הכול עבר כדי לזכות בשקט נפשי ולא להגיע למצב של תיק הוצל"פ ותביעות הדדיות ".

2. הגרושה טוענת כי לחייב היה חוב מזונות והוא לא שילם מזונות במשך עשור. לדבריה, כמה חודשים לאחר אישור ההסכם, הצדדים הסכימו בעל פה כי זכויות החייב בדירה יועברו על שמה על חשבון חוב מזונות העבר וכן על חשבון תשלומי מזונות עתידיים ושאר כל הוצאות הילדים. לכן, לא מדובר בהעברה ללא תמורה.

3. בשנת 2009, במסגרת החתימה על התוספת, עוגנה הסכמה זו בכתב.

4. הגרושה לא היתה בקשר עם החייב ולא ידעה על חובותיו. לכן, התנהלותה נעשתה בתום לב והיא כלל לא ידעה על הליך הפש"ר שהחייב נקט בו וצו הכינוס מעולם לא הומצא לה .

5. הגרושה טוענת גם, כי בבקשת הנאמן הוא ביקש את ביטול ההענקה רק על פי סעיף 96 (א) לפקודה ורק לאחר שהכנ"ר טען שמדובר אף בהעדפת מרמה לפי סעיף 98 לפקודה, הצטרף הנאמן לטענה זו. אולם, מאחר והבקשה לא נסמכה על סעיף 98, יש להתעלם מטענה זו.

6. החייב והגרושה מבקשים לדחות את הבקשה לביטול ההענקה.

ד. דיון והכרעה

1. סעיף 98 (א) לפקודה קובע כי:

"מי שאינו יכול לפרוע מכספו את חובותיו כשמגיע זמן פירעונם, וכדי לתת עדיפות לנושה פלוני ....הוא מעביר נכס ...ועל סמך בקשת פשיטת רגל שהוגשה תוך שלושה חודשים מיום שעשה כן הוכרז פושט רגל, יראו את מעשהו כמעשה מרמה ויהיה בטל כלפי הנאמן".

2. במקרה דנן, ברור מתוך בקשת החייב למתן צו כינוס, כי חובותיו נוצרו בשנים 2007-2009 ובמועד החתימה על התוספת הוא היה חדל פירעון. החייב אף לא מכחיש זאת בתגובתו. כמפורט לעיל, בתצהיר ההסתבכות של החייב שנחתם ביום שבו התוספת אושרה, הוא הצהיר שיש לו חובות כבדים ואין ביכולתו לפרוע אותם. בבקשה לצו כינוס מיום 22.10.09 טען החייב כי חובותיו עומדים ע"ס של 577,000 ₪ לשמונה נושים והוא הצהיר בתצהירו מיום 19.10.09 שמהווה חלק מהבקשה כי : "אין ביכולתי לשלם את חובותיי".

3. כפי שנקבע בע"א 4269/11ב עו"ד יהודה ברמי נ' רו"ח אלקלעי (19.6.13) ביחס לסעיף 98 הנ"ל:

"סמיכות זמנים זו הינה ראיה נסיבתית המעוררת חשד כי תכלית הפעולה הינה העדפת הנושים המסוימים על מנת לשפר את מצבם ביחס ליתר הנושים, בניגוד לעיקרון השוויון בין הנושים... בפסיקתו של בית משפט זה ובספרות הודגש בהקשר זה, כי הביטוי "מעשה מרמה" שבו נוקט סעיף 98 ל פקודת פשיטת הרגל אינו מוצלח ואף מטעה, מכיוון שמשתמע ממנו שנדרש יסוד התנהגותי ונפשי של מרמה מצד החייב ומצד הנושה וצובע את המעשה בצבעים של פסול מוסרי חמור. לפיכך נקבע בפסיקה כי לא נדרש להוכיח כוונת מרמה כתנאי לביטול הפעולה וכי די להוכיח כוונת העדפה ביחס לנושה המסוים ... נקבע בפסיקה כי כוונת העדפה ניתנת להוכחה גם בראיות נסיבתיות, אשר אף אם אין בכל אחת מהן בנפרד כדי להוכיח את כוונת ההעדפה הרי שיש בכוחן המצטבר כדי להצביע על כוונה כזו. כאמור, עצם סמיכות הזמנים בין מועד ביצוע הפעולה לבין מועד הגשת בקשת הפירוק או פשיטת הרגל מהווה ראיה נסיבתית לכוונת העדפה".

4. בעניינינו, ברור כשמש מתוך סמיכות הזמנים שבין חתימת התוספת לבין הבקשה של החייב לפשיטת רגל, כי החייב ניסה להעדיף נושה – את גרושתו. החייב ידע כי הרכוש היחיד שיש לו הוא זכויותיו בדירה ולמרות שהיו לו חובות לעוד נושים רבים , בגובה כולל של מעל חצי מיליון ₪, הוא בחר להעביר את הנכס היחיד שיש לו דווקא לגרושתו, שלה הוא היה חייב כספי מזונות . התוספת נחתמה פחות משלושה חודשים לפני שהחייב הגיש בקשה למתן צו כינוס ולכן חל סעיף 98 לפקודה.

5. לפיכך, אני מאמץ את עמדת הכנ"ר והנאמן לפיה העברת זכויות החייב לגרושה בטלה על פי סעיף 98 לפקודה.

6. יצוין כי העובדה שהנאמן לא טען טענה זו בבקשה המקורית והדבר עלה לראשונה בתגובת הכנ"ר ורק לאחר מכן אף הנאמן טען זאת, אינה מונעת הכרעה בטענה זו. שהרי, הן החייב והן הגרושה יכלו להגיב לטענה זו במסגרת התגובות שהגישו בכתב והן במסגרת השלמת הטיעון בע"פ. ברם, לא היתה בפיהם כל טענת הגנה ראויה ביחס לסעיף 98 .

7. זאת ועוד: סעיף 96 לפקודה קובע כי:

"(א) העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל לפני שעברו שנתיים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן...
(ג) "הענקה" לעניין סעיף זה – לרבות כל העברה אך למעט הענקה - ...
(2) לטובת קונה או בעל שיעבוד בתום לב ובתמורה בת ערך".

8. סעיף 96(ג)(2) הנ"ל קובע כי לא ייראו העברת נכס בגדר הענקה פסולה, רק אם מתקיימים שני תנאים מצטברים: תום לב ותמורה בת ערך. נקבע גם, כי אישה שקיבלה נכס במסגרת הסכם גירושין נחשבת כ" קונה" לעניין סעיף זה (ע"א 87 60/14 עו"ד ארז חבר נ' אייל סלור (27.1.16) ).

9. הגרושה טוענת כי היא היתה תמת לב, מאחר שלא ידעה כלל במועד החתימה על התוספת, כי החייב חדל פירעון והיא שילמה תמורה בדמות וייתור על מזונות .

10. בע"א 5709/99 לוין נ' שילר, פ"ד נה (4) 925 (להלן: "פס"ד לוין") נקבע כי:

"כאשר אדם יודע שמצבו הכלכלי מצוי בשפל, עליו להיות בראש ובראשונה הוגן כלפי נושיו, בטרם יהא נדיב כלפי קרוביו, ועליו לדאוג לשלם את חובותיו בטרם ייתן מתנות לאחרים".

11. הנטל הראשוני להוכיח כי מקבל ההענקה לא עומד בחריגים הנ"ל, מוטל על הנאמן ואולם, נ קבע כי :

" נדרש מעט על מנת לצאת ידי חובת הראייה המוטלת עליו ואם עשה כן, הנטל עובר למקבל ההענקה להראות כי הוא עומד באחד החריגים " (ע"א 4619/15 עו"ד אינסל נ' ינקוביץ (14.8.17 - להלן: " פס"ד ינקוביץ").

ראו גם: ע"א 3853/98 סדן נ' אבירם, פ"ד נז' (4) 699.

במקרה דנן, הנאמן הרים את הנטל הראשוני והוכיח כי הדירה הוענקה לכאורה ללא תמורה, פחות משלושה חודשים לפני הגשת הבקשה לצו כינוס ופחות משנתיים לפני שהחייב הוכרז כפושט רגל.

12. האם החייב והגרושה עמדו בנטל ההוכחה כי הם פעלו בתום לב וכי ניתנה תמורה בת ערך?

13. החייב והגרושה טוענים, כי בתוספת נקבע שהעברת הזכויות של החייב בדירה היא בתמורה לוויתור על חוב מזונות עבר ומזונות עתיד. יש לדחות מכל וכל טענה זו.

1 4. בתוספת נאמר במפורש בסעיף 2, כי אין בתוספת בכדי לשנות דבר מההס כם למעט בנושא הדירה . בהסכם עוגנה חובתו של החייב לשלם מזונות וחובה זו נותרה שרירה וקיימת גם לאחר חתימת התוספת.

15. לא נכתב בהסכם ולו ברמז, כי הגרושה מוותרת על חוב מזונות עבר ובטח שלא על מזונות לעתיד. ודוק: הצדדים היו מיוצגים לצורך עריכת התוספת ע"י עו"ד כהן. עו"ד ענבל שמיר ממשרדו אף התייצבה יחד עם הצדדים בבית המשפט במועד אישור ההסכם. ברור כי אם כוונת הצדדים היתה לוותר על חיובי המזונות של החייב בתמורה להעברת זכויותיו בדירה, הדבר היה נאמר במפורש. משאין זכר לוויתור על מזונות אלא אדרבא, הצדדים שבו ואשררו במסגרת התוספת אף את ההסכם, ברור כי חובת המזונות של החייב שרירה וקיימת.

16. ברור אם כן, שהגרושה לא שילמה דבר עבור קבלת זכויות החייב בדירה ולא ניתנה בגין ההענקה כל תמורה.

17. גם הטענה לפיה הגרושה לא ידעה כי החייב חדל פירעון, אינה סבירה. שהרי, הצדדים התגרשו כבר בשנת 2004 ולטענת הגרושה, לא היה לה קשר עם החייב והיה לה כבר בן זוג אחר. הגרושה אף טוענת , שהחייב מעולם לא שילם לה את המזונות. אם כך, מדוע לפתע ביום 30.8.09 נזכרו החייב והגרושה לערוך שינוי בהסכם ולהעביר את זכויותיו בדירה אליה? אם נכונים דבריה והם הסכימו על כך כבר לפני כחמש שנים - כמה חודשים אחרי אישור ההסכם - מדוע הם נזכרו לעגן זאת בהסכם מחייב דווקא באותו מועד?

18. כפי שנקבע בפס"ד לוין:

"אם מקבל ההענקה יודע על מצבו הקשה של המעניק, ויכול להסיק כי ההעברה תרחיק את הנכס מידי הנושים, נשלל תום ליבו. הקרבה המשפחתית והעסקית של מקבל הענקה למעניק, יוצרת חזקה בדבר ידיעתו על הקשיים הכלכליים של המעניק".

הגרושה לא הביאה אף עד או אסמכתא אחרת לכך שלא היתה בקשר עם החייב ולא ידעה על מצבו הכלכלי הקשה. כפי שנקבע בפס"ד ינקוביץ:

"די בכך שמקבל ההענקה ידע כי מעניק הנכס נתון במצב כלכלי קשה שממנו הוא יכול להסיק כי הנושים ייפגעו אם ההענקה תבוצע, ולא נדרשת ידיעה פוזיטיבית לחדלות פירעון או לפגיעה בנושים".

19. סמיכות אישור התוספת, כמה ימים לפני הגשת הבקשה לפשיטת רגל והחתימה על תצהיר ההסתבכות באותו יום שבו התוספת אושרה, מעלים חשד כבד ביותר כי מדובר היה בתכנון משותף של החייב וגרושתו, לנסות ולהבריח את זכויות החייב בדירה ממלתעות הנושים.

20. העיתוי של עריכת התוספת מעלה חשש כבד כי הגרושה ידעה היטב שמצבו הכלכלי של החייב בכי רע. טענתה כי לא ידעה שהוא מצוי בחובות כבדים, אינה מתיישבת עם טענתה שהחייב לא שילם לה מזונות שנים רבות .

21. הוכח כי הדירה הוענקה ללא תמורה פחות משנתיים לפני שהחייב הוכרז כפושט רגל. החייב והגרושה לא הוכיחו כי ההענקה בוצעה בתום לב ובתמורה ולא הוכיחו כי החייב היה בר פירעון כשהדירה הוענקה. לכן, יש להורות על ביטול ההענקה גם לפי סעיף 96 לפקודה. כפי שציין כבוד המשנה לנשיאה השופט רובינשטיין בפס"ד ינקוביץ:

"על בית המשפט הדן בפשיטת רגל לבדוק בשבע עיניים את תום הלב של המעורבים בעסקאות סביב פשיטת רגל, נוכח יצר ליבם של חייבים להפחית מקופת פשיטת הרגל".

ה. העולה מן המקובץ:

1. אני נעתר לבקשה לביטול ההענקה כמבוקש.

2. הגרושה רשאית להגיש בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב בגין חוב המזונות וכן לבוא בדברים עם הנאמן בגין טענתה בדבר השקעות שביצעה בדירה וכן בנושא תשלומי המשכנתא שהיא שילמה לבדה. הנאמן אף ייקח בחשבון את דמי השימוש הראויים המגיעים לחייב משנת 2014, לאחר חלוף תקופת עשר השנים שהגרושה יכולה היתה לגור בדירה ללא תמורה.

3. הנאמן יזמין שמאות לדירה.

4. מומלץ לגרושה לבוא בדברים עם הנאמן על מנת להגיע להסכמה בדבר פדיון זכויות החייב בדירה, על מנת שלא יהיה צורך במימוש הדירה. ככל שהמו"מ לא יעלה יפה, יחל הנאמן בפעולות למימוש הדירה.

5. הגרושה תשלם לנאמן שכ"ט עו"ד בגין הליך זה בסך של 7,500 ₪.

ניתנה היום, כ"ה טבת תשע"ח, 12 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עו"ד מיכה צמיר
נתבע: יוליאן ברקוביץ
שופט :
עורכי דין: