ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שושנה זיסמן נגד רשות האכיפה והגבייה :

לפני: כבוד ה שופטת מיכל נד"ב

המבקשת:

שושנה זיסמן

נגד

המשיבה:

רשות האכיפה והגבייה – גזברות ארצית

פסק דין

לפניי בקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישה המבקשת כנגד המשיבה. בבקשת האישור עותרת המבקשת להשבת כספים שנגבו ממנה שלא כדין, באמצעות לשכת ההוצאה לפועל, בגין פסק דין של המפקח על המקרקעין שחייב אותה בתשלומי ועד בית לתקופה של שמונה שנים. זאת משום שבכתב התביעה כמו גם בפסק הדין של המפקח לא מצוין מספר הזיהוי של התובעת, נציגות הבית המשותף. תיק ההוצאה לפועל נגד המבקשת נפתח באמצעות מספר זיהוי של " חסרי ישות".
רקע
ביום 22.3.17 הגישה המבקשת בקשת לאישור תובענה ייצוגית להשבת כספים שנגבו ממנה שלא כדין באמצעות לשכת ההוצאה לפועל כתוצאה מפתיחת תיק שלא כדין, לזוכה " חסר ישות". (להלן: "בקשת האישור").
תמצית בקשת האישור
ביום 21.11.13 הגישה נציגות הבית המשותף תביעה כספית כנגד המבקשת למפקח על המקרקעין ( מעיון בעמוד הראשון של כתב התביעה, שצורף כנספח 3 לבקשת האישור עולה כי מדובר ב"נציגות הבית המשותף – רחוב ערבי נחל 18, תל-אביב" ( להלן: "הנציגות" או " נציגות הבית המשותף")). ביום 22.2.15 ניתן פסק דין של המפקח על המקרקעין המחייב את המבקשת בתשלומי דמי ועד מוגדלים באופן רטרואקטיבי לתקופה של שמונה שנים ( להלן: "פסק הדין") (העמוד הראשון של פסק הדין צורף כנספח 4 לבקשת האישור). כתב התביעה ופסק הדין אינם נושאים מספר זיהוי של נציגות הבית המשותף. ביום 19.4.15 נפתח תיק הוצל"פ מס' 513560-04-15 - נציגות הבית המשותף, חסרי ישות מספר זיהוי 123456789 נגד זיסמן ( להלן: "תיק ההוצל"פ"). במסגרת תיק ההוצל"פ שילמה המבקשת למשיבה 150 ₪ כמו כן הוטל עיקול בחשבון הבנק של המבקשת בסכום של 35,607.62 ₪. סך הכספים שנגבו שלא כדין במסגרת תיק ההוצל"פ הוא 35,757.62 ₪.
תקנה 15( ב) בתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 קובעת כי כל בקשה בפני רשם ההוצאה לפועל תהיה בכתב וכי הבקשה תפרט, בין היתר, את מספר הזיהוי של הזוכה ( להלן: "התקנות" ו"ההוצל"פ", בהתאמה). גם בטפסים המצויים בתוספת הראשונה לתקנות יש לציין את מספר הזיהוי של הזוכה ( צורף כדוגמה טופס בקשות כלליות, נספח 1 לבקשת האישור) (להלן: "התוספת"). מבירור שערכה ב"כ המבקשת עם יחידת פניות הציבור במשיבה עולה כי במערכות המחשוב של המשיבה לא ניתן לפתוח תיק הוצל"פ ללא מספר זיהוי של זוכה ( ר' מכתב פניות הציבור במשיבה מיום 5.10.16, נספח 2 לבקשת האישור).
על מנת לעקוף את המחסום במערכות המחשוב של המשיבה, אשר אינו מאפשר פתיחת תיק הוצל"פ ללא מספר זיהוי של הזוכה, יצרה המשיבה קטגוריה חדשה של זוכים המכונה " זוכים חסרי ישות" קוד זיהוי 33 ואף קבעה להם מספר זיהוי פיקטיבי הכולל את הספרות 1,2,3,4,5,6,7,8,9 וזאת על מנת לאפשר את פתיחת תיק ההוצל"פ מבחינה מיכונית ( להלן: "זוכים חסרי ישות").
המשיבה אינה מוסמכת להוסיף לטפסים המצויים בתוספת לתקנות קטגוריה חדשה של זוכים פיקטיביים. על כן, על המשיבה להשיב לחייבים את כלל תשלומי החובה או האגרות או ההוצאות השונות אשר נגבו מהם במסגרת תיקי ההוצל"פ שנפתחו שלא כדין בקוד זיהוי 33 או על ידי הוספת מספר זיהוי פיקטיבי הכולל את הספרות 1,2,3,4,5,6,7,8,9.
בקשת האישור הוגשה בהתאם לפרט 11 בתוספת השנייה בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "התוספת השנייה" ו"חוק תובענות ייצוגיות", בהתאמה).
הקבוצה בשמה הוגשה בקשת האישור היא "כל מי שבפרק הזמן של משנתיים שקדמו להגשת התובענה או זמן ממושך יותר ועד שבע שנים, כפי שיקבע על ידי בית המשפט, נגבו ממנו תשלומי חובה ו/או אגרות ו/או הוצאות במסגרת תיק הוצל"פ אשר נפתח שלא כדין על ידי זוכה חסר ישות ( סוג זיהוי – 33) מספר זיהוי: 1,2,3,4,5,6,7,8,9" ( סעיף ב' בפתיח לבקשת האישור).
כל התשלומים שהמשיבה גובה מהחייבים במסגרת תיקי ההוצל"פ הם " תשלום חובה" שכן מונח זה כולל את רשימת התשלומים שנדרשת לשם גבייתם הסמכה בדין. המשיבה מוסמכת לשם גביית התשלומים, להטיל על החייבים מגבלות כמו צו מאסר, חיפוש, עיקול וכיו"ב. המשיבה כופה על החייב לשתף פעולה עם גורם פיקטיבי ללא מספר זיהוי כאשר החייב אינו מודע לפעולתה.
התובענה מתאימה להידון כתובענה ייצוגית שכן התשלומים אינם משולמים באופן וולונטרי אלא הם נכפים על החייבים ועל כן הם תשלומי חובה.
העילות בגינן הוגשה בקשת האישור הן השבה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר"), עילת השבה עצמאית בה הכיר בית המשפט העליון בדנ"א 7398/03 עיריית ירושלים נ' שירותי בריאות כללית, הטעיה והפרת חובה חקוקה באופן שהופרו סעיף 3 בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ותקנה 15( א) בתקנות, חובה מוגברת של הרשות לנהוג בתום לב מכוח סעיף 61( ב) בחוק החוזים ( חלק כללי), התשל"ג-1973.
תמצית תגובת המשיבה והבקשה לסילוק על הסף
ביום 22.2.15 ניתן נגד המבקשת פסק דין על ידי המפקח על המקרקעין ( להלן: "פסק הדין"). המפקח קבע כי הנציגות היא הנציגות החוקית של הבניין, שהיא מוסמכת על פי דין להגיש תביעה נגד המבקשת, וחייב את המבקשת בתשלום מיסי הנציגות עבור 7 שנים.
ביום 7.12.16 נדחה ערעור של המבקשת על פסק הדין. בין היתר קבע בית המשפט המחוזי כי על פי תקנה 80 בתקנות המקרקעין אי ציון של חלק מהפרטים המנויים בתקנה, אינו מחייב דחיה על הסף של התביעה. עוד קבע כי "אין דרישה חוקית שהנציגות תהיה רשומה במרשם כלשהו...".
ביום 15.10.15 עתרה המבקשת לביטול הליכי מימוש פסק הדן שננקטו בתיק ההוצאה לפועל מהטעם שהזוכה, הנציגות, איננה אישיות משפטית וכי חשבון ועד הבית אינו חשבון הנציגות. ביום 16.10.15 נדחו טענות המבקשת בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל פרג'ון, שקבעה כי הטענות הללו נדונו בפסק הדין של המפקח. המבקשת עתרה בשנית להוצאה לפועל בטענות דומות וביום 29.11.16 דחתה הרשמת להבי – אשר את טענותיה לרבות לעניין האישיות המשפטית של הנציגות,בעניין היעדר חובה לרשום את הנציגות במרשם.
המבקשת לא ערערה על החלטות אלה של הרשמות, וביום 23.3.17 הוגשה התובענה הייצוגית.
משנקבע על ידי כל הערכאות כי הנציגות רשאית להגיש את התביעה, ומשניתן פסק דין בתביעה, על ההוצאה לפועל לבצע את פסק הדין.
אין מקור חוקי הקובע כי נציגות הבית המשותף תירשם במרשם רשמי, ועם מספר מזהה. סעיף 69 בחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, קובע: "הנציגות תשמש כמורשה של כל בעלי הדירות בכל עניין הנוגע להחזקתו התקינה ולניהולו של הבית המשותף, והיא זכאית בעניינים אלה להתקשר בחוזים ולהיות צד בכל הליך משפטי ובכל משא ומתן אחר בשם כל בעלי הדירות".
על מנת להגיש תובענה ייצוגית על המבקש להראות שקיימת לו עילת תביעה אישית. נוכח האמור לעיל אין למבקשת עילת תביעה.
בהתאם לסעיף 3( א) בחוק תובענות ייצוגיות, תובענה ייצוגית ניתן להגיש רק בתביעה כמפורט בתוספת השנייה בחוק. בקשת האישור אינה עונה על פרטי פרט 11 בתוספת השנייה –
"תביעה נגד רשות" – לכאורה התנאי מתקיים אולם אין לכך נפקות משפטית. המשיבה הייתה חייבת לפי תפקידה לפתוח את תיק ההוצל"פ וטענות המבקשת נדונו ונדחו.
"להשבת סכומים" – הכספים, במרביתם, מועברים לזוכה, צד ג'. רק אגרת פתיחת תיק ואגרת פרוטוקול מועברים לאוצר המדינה.
"שגבתה שלא כדין" - המבקשת אינה חולקת על כך שעל פי חוק ההוצאה לפועל מותר לגבות את הסכומים אם התיק נפתח כדין. המבקשת אינה מקבלת את ההחלטות בערכאות השונות אשר קבעו כי התיק בהוצל"פ נפתח כדין. קיומו של שדה לציון מספר הזיהוי של הזוכה עליו מסתמכת המבקשת הוא עניין טכני בלבד שעיקרו באיפיון מערכות המחשוב בהוצאה לפעול ולא בחובה על פי דין. אין באפיון זה כדי ליצור חובה שאינה קבועה בחוק. העדר זיהוי אינו הופך את הזוכה ל"זוכה פיקטיבי". הזוכה בעניין המבקשת היא נציגות הבית המשותף ברחוב ערבי נחל 18 ת"א.
"מס, אגרה או תשלום חובה אחר" – חלק משמעותי מהכספים אליהם מתייחסת המבקשת אינם אגרה, מס או תשלום חובה אחר, אלא הוצאות שמועברות לצד ג' עבור נקיטת הליכים בתיק. הכספים שנגבו לכיסוי החוב על פי פסק הדין ודאי שלא נכנסים בגדר מס, אגרה או תשלום חובה אחר.
דיון
פסיקת בית המשפט העליון עסקה בשאלת דחייתה על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית, אשר כשלעצמה מהווה בקשה מקדמית בהליך.
ברע"א 7096/11 קומם נ' שמואל רוזובסקי, בפסקה 9 (28.8.12) נקבע:
"בדיון בסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית, הבדילה הפסיקה בין בקשה לסילוק על הסף של התובענה בשל עילות הקיימות ביחס לכל תובענה ( תק' 101-100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), לבין בקשה לסילוק על הסף בטענה שבקשת האישור אינה מקיימת את התנאים לאישור תובענה ייצוגית. הלכה פסוקה היא כי בכל הנוגע לתובענה ייצוגית, אין לדון בנפרד בסילוק על הסף של התובענה לפי תקנות סדר הדין האזרחי, מפני שבחינת השאלה האם קיימת עילת תביעה נערכת בכל מקרה במסגרת הדיון באישור התובענה כייצוגית ( ראו למשל: רע"א 8268/96 שמש נ' רייכרט, פ"ד נה(5) 276, 291 (2001); רע"א 2022/07 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אר-און השקעות בע"מ, פס' 4 (13.8.2007))" (ההדגשה שלי – מ' נ').
ברע"א 5653/16 סרגון נטוורקס בע"מ נ' חזן, בפסקה 7 (13.10.16) נקבע:
"הלכה היא כי, ככלל, אין מקום לדון בבקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית בנפרד מבקשת האישור עצמה, למעט מקרים חריגים שבהם מועלית טענת הגנה אשר ניתן להכריע בה בקלות יחסית ואשר יש בה כדי לשמוט את הקרקע תחת בקשת האישור כולה ( ראו: רע"א 2022/07 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אר-און השקעות בע"מ, פסקה 6 (13.8.2007); ע"א 6887/03 רזניק נ' ניר שיתופי אגודה ארצית שיתופית להתיישבות עובדים, פסקה 5 (20.7.2010); רע"א 5154/08 קוסט פורר גבאי את קסירר רו"ח נ' קדמי, פסקה 5 (2.4.2009); ת"צ 46065-09-14 בן חמו נ' Facebook Inc. (10.6.2016))". (וכן ר' השופט סולברג ברע"א 1365/17 בנק הפועלים בע"מ נ' נשר (9.3.17); והשופט גרוניס ברע"א 2074/11 בנק הפועלים בע"מ נ' פינקלשטיין, בפסקה 4 (5.7.11)) ( ההדגשה שלי – מ' נ').
ברע"א 5154/08 קוסט פורר גבאי את קסירר רו"ח נ' קדמי, בפסקה 5 (2.4.09) פירט השופט מלצר את הנסיבות בהן יש להורות על סילוקה של בקשת אישור על הסף:
"... כאשר קריאה פשוטה של הדברים, על פניהם, מלמדת לכאורה כי המדובר בבקשת סרק, ודיון בבקשה לסילוקה של בקשת האישור על הסף הוא פשוט, מהיר ויכול להוביל למסקנה ברורה וחד-משמעית, אזי יש בסיס לעריכת דיון כאמור".
וברע"א 2022/07 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אר-און השקעות בע"מ, בפסקאות 4 ו-6 (13.8.07) נקבע:
"4. ... ואכן, בית משפט זה הורה בעבר על סילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית, כאשר נמצא לו טעם שהשמיט את הקרקע תחת הבקשה כולה.
...
6. ... אין בדברים אלה כדי לומר כי לעולם לא ניתן יהיה לבקש את סילוקה על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית. ניתן להעלות על הדעת טענות שבדין או שבעובדה הדורשות בירור פשוט יחסית, ושיש בהן כדי להשמיט את הקרקע תחת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית כולה. כך למשל, עשויה להיות טענת התיישנות הרלוונטית לכל הקבוצה התובעת ( להבדיל מהתיישנות עילתו האישית של התובע המייצג בלבד)".
מהחלטות אלה משתמע כי ככלל, אין מקום לדון בבקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית בנפרד מבקשת האישור עצמה. זאת למעט מקרים חריגים שבהם מועלית טענת הגנה אשר ניתן להכריע בה בקלות יחסית ואשר יש בה כדי לשמוט את הקרקע תחת בקשת האישור כולה, או מקום שבקשה לסילוק על הסף מוגשת בטענה שבקשת האישור אינה מקיימת את התנאים לאישור תובענה ייצוגית.
אני סבורה כי בענייננו מתקיימים התנאים לדחייה על הסף של בקשת האישור, הן משום שאינה נכנסת בגדר פרט 11 שלפיו הוגשה, הן מפני שהתובענה מחוסרת עילה על פניה, הן משום שלמבקשת אין עילת תביעה אישית בשל השתק, ולהלן נימוקיי.
התקיימות תנאי פרט 11
סעיף 3 בחוק תובענות ייצוגיות קובע כי "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השנייה או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית...".
התוספת השנייה בחוק מונה רשימה סגורה של עניינים שבקשר אליהם ניתן להגיש תובענה ייצוגית. התובענה נושא הדיון הוגשה לפי פרט 11 "תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר" ( ר' סעיף 12.2 בבקשת האישור).
ברי שבענייננו סכום פסק הדין אינו מס או אגרה והשאלה היא האם סכום פסק הדין הוא "תשלום חובה אחר" – בעע"מ 7373/10 לוי נ' מדינת ישראל צבא הגנה לישראל מדור תשלומים (13.8.12) נדרש בית המשפט העליון לפירוש פרט 11 בתוספת השנייה בחוק תובענות ייצוגיות. שם נקבע:
"23. הסיווג המושגי המצוי בפריט 11 – ' מס, אגרה, או תשלום חובה אחר' – הוא בעל דמיון לשוני ניכר לזה שבסעיף 1( א) לחוק יסוד: משק המדינה ( להלן: סעיף 1( א)):
'מסים, מילוות חובה ותשלומי חובה אחרים לא יוטלו, ושיעוריהם לא ישונו, אלא בחוק או על פיו; הוא הדין לגבי אגרות' (ההדגשה אינה במקור).
סעיף 1( א) מבטא היבט חשוב של עקרון חוקיות המנהל, ועולה ממנו הדרישה המפורשת שהטלתו על האזרחים של כל אחד מסוגי התשלומים המוזכרים בסעיף, תתבצע רק על פי הסמכה בדין. אין מטילים מסים, אגרות או תשלומי חובה אחרים ללא הסמכה מפורשת בחוק.
24. מהמסר שמעביר המחוקק בסעיף 1( א), ומהדמיון הלשוני בין הנוסחים של סעיף 1( א) ושל פריט 11 , ניתן לטעמי ללמוד על כוונת המחוקק בפריט 11 : לאפשר הגשת תובענות ייצוגיות נגד גוף שלטוני או רשות ציבורית רק במקרים בהם הטילו, שלא כדין, את אותם תשלומים אשר נדרשת הסמכה חוקית על מנת להטילם על הפרט, כקבוע בסעיף 1( א). במלים אחרות, כדי לקבוע האם תשלום מסוים נכנס לגדרי פריט 11 אם לאו, עלינו לסווגו כתשלום מסוג התשלומים אשר נדרשת הסמכה בדין כדי להטילו".
בענייננו אינני סבורה כי מדובר בתשלום כאמור, שכן תשלום על פי פסק דין אינו תשלום המוטל על ידי הרשות, דהיינו על ידי המשיבה שהיא רשות האכיפה, אלא מדובר בתשלום על פי פסק דין. על כן אני קובעת כי תשלום על פי פסק דין אינו "תשלום חובה אחר".
זאת ועוד. מדובר בגבייה כדין, של התשלום על פי פסק הדין. בבר"מ 4023/09 רשות המיסים נ' אחימן (23.3.11) נדון ערעור של רשות המיסים לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי לקבל בקשה לאישור תובענה ייצוגית. באותו עניין, קבע בית המשפט המחוזי כי למבקש עומדת עילת תביעה בגין גביה שלא כדין של רכיב המע"מ שהתווסף לשכר טרחת עו"ד בו חויב המבקש כלפי רשות המסים על פי פסק דין לטובת רשות המסים. עוד קבע כי העילה נכנסת בגדר פרט 11 בשל היות המע"מ "תשלום חובה אחר". זאת משום שהחיוב הוא על פי דין, מכוח תקנה 512(ג) בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, המטילה על המפסיד בדין, חיוב בשכר טרחה בצירוף מע"מ. בית המשפט העליון ביטל החלטה זו בהסכמת הצדדים, בפסק דין קצר וברור שקבע כדלקמן:
"1. בפתח הדיון הערנו שאין המדובר לדעתנו בגביית תשלום חובה 'שלא כדין' כאמור בסעיף 11 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006, וזאת בשל כך שמדובר בסכום שנפסק בפסק דין. על כן אין לדעתנו להכנס כלל לשאלה האם היה מקום או לא היה מקום להוסיף מע"מ לשכר הטרחה שנפסק למדינה.
2. לאחר שמיעת הערותינו אלה הסכים עו"ד לבסקי כי הערעור יתקבל והמדינה מצידה ויתרה על הוצאות.
3. על כן מורים אנו כי ההחלטה לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית מבוטלת, ובזה מסתיים הדיון בפרשה זו. לא יהיה צו להוצאות" (ההדגשה שלי – מ' נ').
(פסק דין זה אוזכר בעע"מ 7373/10 לוי נ' מדינת ישראל צבא הגנה לישראל מדור תשלומים, בפסקה 41 (13.8.12) כמענה לאסמכתאות שהביא המערער שם).
מן האמור עולה כי סכום שנפסק בפסק דין אינו בגדר גביית תשלום חובה שלא כדין. כשם שסכום המע"מ שנפסק בפסק דין אינו תשלום חובה שנגבה שלא כדין, כך גם סכום שנפסק בפסק דין אינו תשלום חובה שנגבה שלא כדין. על כן, תביעתה של המבקשת להשבת הסכומים שנגבו על חשבון הסכום שנפסק כנגדה בפסק דין אינה באה בגדר פרט 11 בתוספת השנייה בחוק תובענות ייצוגיות ועל כן לא ניתן להגיש בעניינם תביעת השבה במסגרת תובענה ייצוגית.
בנסיבות העניין משהגבייה על פי פסק הדין בענייננו היא כאמור גבייה כדין, הרי שכל התשלומים הנוספים שנגבים לשם ביצוע הגבייה כדין – גביה על פי פסק הדין, כמו אגרות או להוצאות הנגבות במסגרת ההוצאה לפועל, אינם יכולים להיחשב כסכומים שנגבו שלא כדין. שכן גביית התשלומים הנוספים היא פועל יוצא של גביית פסק הדין והיא נלווית לה ולא נטען בענייננו לאי חוקיות עצמאית בגביית תשלומים אלו אשר אינה נובעת מגביית סכום פסק הדין.
מעבר לדרוש אציין, כי המבקשת לא פירטה ולא הביאה ראיות לעניין סכום החוב במובחן מסכום אגרות או הוצאות כלשהן בהן חויבה (ר' סעיפים 16 ו- 159 בבקשת האישור).

היעדר עילת תביעה
סעיף 69 בחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, שכותרתו "הנציגות מורשה של בעלי הדירות" קובע: "הנציגות תשמש כמורשה של כל בעלי הדירות בכל עניין הנוגע להחזקתו התקינה ולניהולו של הבית המשותף, והיא זכאית בעניינים אלה להתקשר בחוזים ולהיות צד בכל הליך משפטי ובכל משא ומתן אחר בשם כל בעלי הדירות" (ההדגשות שלי – מ' נ') (להלן: "חוק המקרקעין").
משהוסמכה נציגות של בית משותף, בדין, לשמש מורשה של בעלי הדירות ומשפעלה כמורשה וניתן לטובתה פסק דין הרי שהיא זכאית למימושו. כפי שקבע בית המשפט המחוזי בעניינה של המבקשת, אין דרישה חוקית שהנציגות תהיה רשומה במרשם כלשהו.
חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובע בסעיף 6, שכותרתו "בקשת ביצוע", כי "הזוכה רשאי להגיש לכל לשכת הוצאה לפועל בקשה לביצוע פסק הדין; הוא יציין בה, פרטים מזהים של החייב כפי שייקבעו, ואם הוא קטין או פסול דין, וכן יפרש בה את ההליכים שהוא רוצה שיינקטו, ויכול הוא מפעם לפעם לבקש נקיטת הליכים נוספים" (הדגשה שלי – מ' נ'). תקנה 10( א) בתקנות ההוצאה לפועל הקובעת הוראות כלליות לעניין הגשת בקשה לביצוע ומפנה לטופס, אינה יכולה להוסיף על החוק או לסתור אותו, וממילא מאחר שעל פי החוק אין התייחסות לציון פרטים מזהים של הזוכה ברור שהיעדרו של מספר זיהוי אינו יכול לשלול את זכות הזוכה לפתוח תיק הוצאה לפועל ולגבות את חובו על פי פסק דין שניתן כדין. בוודאי שבמקרה כזה לא ניתן לטעון כי הגביה אינה כדין.
גם תקנה 15( ב) אליה מפנה ב"כ המבקשת, שעניינה בבקשות הזוכה להבדיל מבקשת ביצוע, אינה יכולה לגרוע מהוראות חוק המקרקעין הקובעת כי נציגות יכולה להיות צד להליך משפטי, וכאמור אין דין המחייב נציגות של בית משותף, ברישום.
המלומד דוד בר אופיר בספרו הוצאה לפועל הליכים והלכות חלק ראשון (ספטמבר 2017) (להלן: " בר אופיר") מתייחס לפסיקת בית המשפט העליון בנוגע לתכליתה של מערכת ההוצאה לפועל (שם, בעמ' 2):
"חוק ההוצאה לפועל..., נועד, בעיקרו ומעצם טיבו, להעמיד לרשותו של הציבור מנגנון, שבאמצעותו יוכל בעל דין שזכה בערכאות לממש את פסקי הדין, שניתנו לטובתו על-ידי בתי המשפט כנגד מי שחויב בדין. מנגנון זה ראוי לו שיהיה יעיל, מעשי ובר-יכולת אכיפתית, כשנגד עיניו של המוציא לפועל, בראש ובראשונה, הזוכה, ששוב הוא שיבוא עד מהרה למימוש זכויותיו כנגד החייב" (ע"א 711/84 בנק דיסקונט לישראל בע"מ, תאגיד בנקאי נ' פישמן, פ"ד מא(1) 369 (1987)) (ההדגשות שלי – מ' נ').
עוד כותב בר אופיר כי "מערכת ההוצאה לפועל היא גוף מינהלי-ביצועי ולרשמים אין שיקול דעת לעניין השאלה אם לבצע פסקי דין או לא לבצעם. ועליהם לאכוף את פסקי הדין בין אם הם נכונים או מוטעים (רע"א 6856/93 חוטר נ' מוקד, פ"ד מח(5) 785)" (ההדגשה שלי – מ' נ') (שם, בעמ' 2).
חוק ההוצאה לפועל קובע כי "זוכה" הוא "מי שפסק דין ניתן לזכותו, לרבות חליפיו" (ס' 1 בחוק ההוצאה לפועל). אין מחלוקת כי הנציגות היא ה"זוכה" בפסק הדין כנגד המבקשת. כאמור למערכת ההוצאה לפועל אין שיקול דעת באכיפת פסקי הדין, ומשניתן פסק דין לטובת הנציגות, גם בהעדר מספר זיהוי שלה, מחויבת לשכת ההוצאה לפועל לאכוף את פסק הדין שניתן לזכות הנציגות. אין בתקנות ההוצל"פ, אשר נועדו להסדיר מבחינה טכנית את אופן יישום הסמכות לאכיפת פסקי הדין, כדי לפגוע בזכותה של הנציגות, הזוכה בפסק הדין, לאכוף באמצעות מערכת ההוצאה לפועל את פסק הדין.
השתק פלוגתא
המבקשת טענה כאמור בפני רשמת ההוצאה לפועל להבי-אשר כי יש לסגור את תיק ההוצאה לפועל נוכח חובת הנציגות להירשם במרשם, בהיותה מלכ"ר וטענה זו נדחתה על ידה, כדלקמן:
"בחוק המקרקעין נקבעו סעיפים נוספים המתייחסים לסמכויות הנציגות וחובותיה ואולם לא נמצא כל סעיף הקובע את החובה לרשום את הנציגות בכל מרשם שהוא ולא נקבעה חובת דיווח לרשויות המס אודות הכנסותיה והוצאותיה של הנציגות...
העובדה לפיה מגישה הזוכה כתבי טענותיה, מבלי ציון מספר זהות על גבי המסמכים, אינה מעלה ואינה מורידה, לטעמי, מכשרותה של הזוכה לפעול בתיק זה ולהציג טיעוניה וטענותיה, שעה שעומד לזכותה פסק דין, שנעשה לביצועו בתיק כאן. אשר על כן, הטענה של החייבת בראש פרק זה, נדחית, והצדק בעניין זה הוא עם הזוכה, אשר עומדת על זכותה להיפרע את החוב שנפסק לטובתה, בפסק דין" (סעיפים 17, 32 להחלטה, שצורפה כנספח 5 לתגובת המשיבה לבקשת האישור).
על החלטה זו לא הוגש ערעור. נראה כי יש בדחיית הטענה בעניינה של המבקשת כדי להקים השתק פלוגתא כנגד המבקשת.
להיעדר העילה ולאי קיומו של פרט רלבנטי לתביעה בתוספת השניה מתווסף לטעמי טעם נוסף לדחיית התובענה על הסף, והוא חוסר תום ליבה של המבקשת.
המבקשת טענה כאמור בפני רשמת ההוצאה לפועל להבי-אשר כי יש לסגור את תיק ההוצאה לפועל נוכח חובת הנציגות להירשם במרשם, בהיותה מלכ"ר וטענה זו נדחתה על ידה, כפי שפורט לעיל.
כמו כן, בפסק דינו של המפקח על המקרקעין כמו גם בפסק הדין בערעור, בבית המשפט המחוזי על פסק דין זה, נקבע כי נציגות הבית המשותף היא המוסמכת להגיש תביעות כנציגות המוסמכת של הבית בו מתגוררת המבקשת וכי "אין דרישה חוקית שהנציגות תהיה רשומה במרשם כלשהו, או בתקנון לצורך ניהול הבית המשותף...".
המבקשת לא טרחה להזכיר בבקשת האישור, החלטה כלשהי מן ההחלטות החלוטות האמורות.
ברע"א 3698/11 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' ש.א.מ.ג.ר. שירותי אכיפה בע"מ (6.9.17) נקבע כי במקרה של חוסר תום לב קיצוני המטיל ספק בדבר יכולתם של באי הכוח לייצג את הקבוצה באופן הולם יש מקום לדחיית בקשת האישור. העניין שם אומנם היה שונה, באותו עניין התובעים ובאי כוחם לא רשמו את התובענות בפנקס ולא יידעו את בתי המשפט בדבר התובענות האחרות אף שהם שהגישו את כולן. בנוסף התובעים המייצגים נקטו פעולות יזומות על מנת לבסס את עילות התובענה, וזאת ללא שהביאו את הדברים בתצהיר לפני בית המשפט. ואולם נקבע שם כי מצבור הפגמים יצר מינון מוטה לעבר האינטרס האישי כלכלי, וכי יש בהם להביא לדחיית בקשת האישור. אני סבורה כי בענייננו, התנהלותה של ב"כ המבקשת, מהווה אכן חוסר תום לב קיצוני ובהתווספה לטעמים האחרים, יש בה גם כן להביא לדחיית בקשת האישור על הסף.
סוף דבר
הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נדחית.
המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסכום של 15,000 ₪.

ניתן היום, כ"ד טבת תשע"ח, 11 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שושנה זיסמן
נתבע: רשות האכיפה והגבייה
שופט :
עורכי דין: