ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ביג - גיבורי ישראל בע"מ נגד מדינת ישראל :

לפני כבוד ה שופטת נועה גרוסמן

המבקשת

ביג - גיבורי ישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שחר אגמון ו/או יובל קפלן ואח' ממשרד באום הנגבי ושות'

נגד

המשיבה

מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל מחוז מרכז
ע"י ב"כ עו"ד גב' יפרח-דרורי מפרקליטות מחוז ת"א

פסק דין

עניינה של התובענה:
עניינה של תובענה זו הינה שאלת אופן השימוש וכפועל יוצא גובה תשלום דמי החכירה בנכס הידוע כגוש 7961 חלקה 47 (להלן: "הנכס").
המבקשת סבורה, כי על פי מערכת החוזים שהובילה לשבתה במקום, היא רשאית להפעיל שם בית מסחר כשימוש רגיל ולשלם עבורו דמי חכירה שנתיים בשיעור רגיל ולא על פי חישוב דמי שימוש חורג.
מנגד, גורסת המשיבה כי השימוש הנכון בנכס זה על פי מערכת החוזים, הינו שימוש למטרות תעשייה. זהו ייעודו של הנכס, ואילו היתה המבקשת מבצעת בנכס שימוש למטרה זו, הרי היתה משלמת אכן דמי חכירה בשיעור רגיל. ברם, כיוון שהמבקשת עושה בנכס שימוש לצורכי מסחר, עליה לשלם דמי שימוש חורג בגינו.
זוהי מהות הסכסוך בין הצדדים.
משאלה זו מסתעפות כמה שאלות משנה והן:
איזו משמעות יש ליתן לעובדה שעד לעת האחרונה שילמה המבקשת עבור שימוש בנכס דמי שימוש רגיל ולא שימוש חורג.
איזו משמעות יש ליתן לכך שעל פי תכנית בנין עיר נת/368 ייעוד הקרקע באיזור הינו לצורכי תעשייה.
איזו משמעות יש לעובדה שבמתחם כולו, ולא רק בנכס נשוא ההליך, מרבית השימוש המבוצע כיום הוא לצורכי מסחר ולא לצרכי תעשייה.
האם יש משמעות לגובה דמי החכירה המשולמים כיום, ושיערוך הסך של 15 לירות שננקב בחוזה הראשוני לשרשרת החוזים, לסך דהיום.
העובדות שאינן שנויות במחלוקת:
המבקשת, ביג גיבורי ישראל בע"מ, אוחזת בזכויות החכירה בנכס בשטח של כ- 2,250 מ"ר, הידוע כגוש 7961 חלקה 46. בעבר הוגדר הנכס כגוש 7945 חלקה 13 מגרש זמני 5.
המבקשת מחזיקה בנכס מכח שרשרת של חוזים, שהובילה בסופו של דבר לרכישת הזכויות ע"י המבקשת. המבקשת הפעילה במקום בית מסחר, ממוקם על חלקה 47.
כפי שעלה בישיבת יום 27.9.17 לפני, המבקשת גם רכשה בשנת 2015 את זכויות החכירה בחלקה הצמודה לחלקה 47, הלא היא חלקה 81.
ראו: עמ' 24 לפרוטוקול שורות 21-24 והמסמכים מש/1 עד מש/6 שהוגשו בהקשר לרכישה זו.

עמדת המבקשת:
המבקשת מציינת כי למעלה מעשור שנים, ביצעה שימוש מסחרי בנכס עד שהמשיבה העלתה דרישת תשלום בגין שימוש חורג.
המבקשת גורסת כי על פי נוסח ההסכם, השימוש ב נכס יכול להיות לכמה מטרות.
מפנה היא לסעיף 3 לחוזה החכירה מיום 2.8.82 בין המשיבה ממ"י לבין מר יעקב סננס, שם נכתב :
"הנכסים המוחכרים מוחכרים לתקופת החכירה למטרת החזקת בית חרושת/בית מלאכה/בית מסחר בלבד".
לפיכך, המבקשת סבורה כי פרשנות המשיבה לסעיף 3 האמור, כביכול הסעיף מתיר אך ורק שימוש למטרות תעשייה, כאשר מטרת המסחר היא בחזקת שימוש חורג, אינה עולה בקנה אחד עם האמור ואינה נכונה .
חוזה החכירה שצוטט לעיל, מאפשר לדעת המבקשת שימוש בנכס לצורך שלוש מטרות חלופיות. כאשר האחת אינה עדיפה על רעותה: או בית חרושת, או בית מלאכה, או בית מסחר.
כיוון שהמשיבה היא זו שניסחה את החוזים הללו, הרי לעמדתה של המבקשת, בעת מתן פרשנות לחוזה יש לפעול לפי הכלל כי החוזה מתפרש לרעת המנסח. לכן, תועדף הפרשנות המיטיבה עימה ולא עם המשיבה מנסחת החוזה. קל וחומר כאשר מדובר בחוזה אחיד שנחתם מול רשות שלטונית.
גם פשט החוזה, לעמדת המבקשת, מונה מספר חלופות ולא רק חלופה אחת ולפיכך תומך בגרסתה של המבקשת בדבר שימוש בנכס לצורכי מסחר כשימוש לגיטימי שכנגדו יש לשלם דמי חכירה בשיעור רגיל ולא מוחרג.
מגדילה המבקשת לעשות וטוענת כי טענתה הגרוטסקית (כך במקור) של המשיבה בענין דמי השימוש הינה בבחינת ערעור במושכלות יסוד במדיניות המקרקעין הנוהגת בישראל.
המבקשת טוענת, כי לא היה עליה להסיק מהי פרשנותו של החוזה שנחתם מולה , באמצעות קריאה משווה של סדרת חוזים שנחתמו עם הרשות החל מראשית שנות החמישים של המאה ה- 20 , כלומר חמישים שנים טרם רכישתה את הנכס.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי המשיבה פשוט התעצלה, כך לטענתה. ערכה חוזים אחידים, ובהם רשימה לגבי כל אחד מהשימושים האפשריים בנכס . אולם במקום לסמן בפשטות את השימוש היחיד בכל חוזה, או ל מחוק את השימושים הבלתי רלבנטיים, ולהשאיר רק את הרלבנטי, היא השאירה בכל חוזה את השימושים, כולם. כך הגדילה את מנעד הא פשרויות שלה לדרוש דרישות שונות באשר לשימוש הרצוי.
גרסתה של המבקשת נתמכה בתצהירו של מר משה בוכריס, אשר בחר להתחיל בסעיף 5 לתצהירו את ההתייחסות לשרשרת החוזים, בחוזה משנת 1982 תוך שהוא שב וטוען כי לשון חוזה החכירה קובע כי השימוש שנעשה בנכס לצרכי מסחר אינו חורג מהשימושים המותרים. ראו סעיף 12 לתצהירו.

עמדת המשיבה:
המשיבה בוחרת להתחיל את ההתייחסות לנכס דנן החל מחוזה המסגרת שנחתם בין הרשות לבין החברה לפתוח קריית נורדאו בע"מ מיום 25.8.64.
המשיבה שבה וטוענת כי הנכס הוחכר לאורך כל השנים למטרות תעשייה בלבד וזהו השימוש היחיד המתאפשר בו על פי תכנית המתאר החלה באזור נתניה.
כך היה גם כאשר הוחכר הנכס למבקשת.
המשיבה אינה מקבלת את גרסתה של המבקשת כביכול, ההתנהלות מצידה אינה תקינה.
לשיטתה המבקשת היא זו שטוענת למדינות קרקע שאינה מוכרת ואינה נהוגה בישראל. טענות המבקשת מופרכות ואין לומר כי קיים נתק בין המטרה לשמה נמסרים המקרקעין בישראל על ידי הרשות, לבין השימוש שניתן לעשות בהם כפי שנקבע בתכניות המתאר החלות. קיים קשר הדוק בין השימוש שניתן לעשות בקרקע לבין שוויה.
המשיבה טוענת עוד, כי אין להפלות את המבקשת לטובה לעומת חוכרים אחרים באותו מתחם המשלמים דמי חכירה בשיעור המשקף את אופי השימוש שנעשה על ידם.
על כן לא ברור מדוע המבקשת, מבין כלל החוכרים רשאית לשלם דמי חכירה בשיעור המשקף שימוש לתעשייה, בנכס המיועד ללא ספק לטענת המשיבה , לשימוש לצורכי מסחר.
המשיבה מסבירה כי לאורך השנים כפי שעולה משרשרת החוזים ומן השימושים שהיו בנכס, הנכס היה מיועד לשימוש לצרכי תעשייה בלבד. בעלי הזכויות הקודמים בנכס התנהלו בהתאם לחוזה החכי רה ולמצב התכנוני, דהיינו לצרכי התעשייה בלבד.
המשיבה גורסת כי לאורך כל השנים הנכס היה מיועד לתעשייה, כעולה מהמסמכים המצויים בתיק המינהל. המבקשת, החלה לעשות בנכס שימוש לצרכי מסחר שלא על פי מטרת החוזה המקורי ולא על פי ייעודו. משכך, סבורה המשיבה כי יש לחייב את המבקשת בתשלום דמי שימוש חורג כדין ויש לדחות את המרצת הפתיחה.

הכרעה:

לצורך הכרעה בענייננו יש לבחון את הנתונים הבאים:
א. שרשרת החוזים והמסמכים המשפטיים המתייחסים לנכס.
ב. ההתקשרות של המבקשת לרכישת הזכויות בחלקה 81 ומשמעותה.
ג. לשון החוזה הספציפי של רכישת הזכויות בנכס (חלקה 47) ע"י המבקשת.
אבחן כל אלה, אחד לאחד.

שרשרת החוזים:
כדי לבחון את עמדות הצדדים, מקובל עלי כי יש להעמיק חקר בהגדרת הקרקע וייעודה מאז שנות קוממיות. אני דוחה את עמדת המבקשת כביכול יש להתחיל ולבחון את הקרקע רעת האחרונה, דהיינו מן העשור האחרון.
השימוש והייעוד של מקרקעין במדינת ישראל, אינו מתחיל מהשנים האחרונות. יש לבחון את שרשרת החוזים שקדמה גם לרכישת זכויות החכירה בנכס ע"י המבקשת.
עמדת המבקשת, כאילו על רוכש הנכס לא מוטלת החובה לבדוק את שרשרת החוזים הקודמת שנים אחורה, בכל הכבוד, נדחית. רוכש זהיר וסביר מחויב לבדוק את טיב השימוש בקרקע מכל הזויות. הדבר נכון גם כאשר מדובר באדם פרטי הרוכש נכס למגורים. קל וחומר כאשר מדובר בחברה מסחרית גדולה הרוכשת זכויות בשטח נרחב של 2,250 מ"ר, לצורך עיסקי.
חובת הזהירות המוטלת על כל רוכש, היא לבדוק היטב את כל התנאים שהובילו לכריתת העסקה.
רוכש אשר כזה, אינו יכול להסתמך על מקטע בודד באחד החוזים, כפי שעושה המבקשת בענייננו, ולבנות עליו תילי תילים של תיאוריות, תוך התעלמות מוחלטת מן הבסיס והאדנים עליהם נשען חוזה זה. דהיינו על הרוכש לבדוק את השימושים המותרים בקרקע זו יחד עם חוזי העבר, לצורך לימוד השטח והמטרות להן הוא מיועד.
אני דוחה מכל וכל את עמדתה של המבקשת, כביכול המסמכים אותם הציגה המשיבה, במצורף לכתב תשובתה, הם מסמכים שהמבקשת לא הייתה חייבת להכיר ולגלות עובר לביצוע רכישת הזכויות. אין המדובר במסמכים סודיים, ישנים ולא רלבנטיים כפי שמרמזת המבקשת, החבויים בצקלונה של המשיבה ונחשפים לאור רק כיום. מדובר בשרשרת של מסמכים המצויה בתיק הנכס אצל המשיבה והם גלויים לעיון כל רוכש. במיוחד שרשרת החוזים שהקימה את זכויות מי שמכר את הנכס למבקשת.
מחובתה של המבקשת, כרוכשת סבירה וזהירה, היה לבדוק את שרשרת החוזים.
אם המבקשת לא עשתה כן, אלא להלין אלא על עצמה.
אם המבקשת עשתה כן, תמוהות טענותיה כי לא ידעה ולא ציפתה לכך, שהנכס הנדון הוא נכס שייעודו הרגיל תעשייה, והייעוד למסחר הינו בגדר שימוש חורג.

אכן, כאשר אני בוחנת את נספחי כתב התשובה שהגישה המשיבה בתיק זה ביום 6.8.17 , ניתן לראות מתוכם היטב את המטרה לשמה הוחכר הנכס לאורך השנים, את ייעודו התכנוני ואת השימוש שנעשה בו עד לכניסתה של המבקשת לתמונה .
ראו הנספחים לכתב התשובה:
נספח א', הסכם מיום 1.5.52 .
נספח ב', מכתב מיום 21.12.75 על דמי חכירה בגובה של 15 ל"י לשנה לדונם ברוטו . נספח ג', מכתב של רמ"י מיום 6.6.77 בדבר גובה דמי החכירה
נספח ד', מכתב מיום 6.4.76 בדבר גובה דמי החכירה.
נספח ה' 1-2, דוגמאות חוזה חכירה למגרשים סמוכים, שימוש מסחרי חוייב לפי דמי חכירה בשיעור כפול של 30 ל"י לדונם.
נספח ו', הסכם בין החברה לפיתוח לבין סננס יעקב מיום 11.6.73, בו נקבע : "בעל המפעל מסכים שכל עוד לא נחתם חוזה חכירה בינו לבין המינהל תהיה חזקתו במגרש מוגבלת אך ורק לצרכי בניה של מפעל תעשיה בהתאם להוראות הקבועות בהסכם זה".
נספח ז', מכתב מנכ"ל החברה לפיתוח מיום 19.5.81, המלצה לרמ"י לחתום על הסכם החכירה עם יעקב סננס.
נספח ח', חוזה חכירה בין רמ"י לבין יעקב סננס מיום 7.1.82, בו מוגדרת בסעיף 4 מטרת החכירה "המוחכר מוחכר לחוכר למטרת תעשיה ומלאכה בלבד ואסור לחוכר להשתמש במוחכר או בחלק ממנו למטרה אחרת, מבלי לקבל על כך הסכמה מפורשת מראש ובכתב מאת המחכיר". החוזה בוטל והוחלף החוזה מיום 2.8.82, נספח 1 להמרצת הפתיחה. נטע ן כי סיבת ההחלפה של החוזים היא אך ורק בצורך לקבל את הסכמת רמ"י.
נספח ט', מכתב ב"כ סננס בעניין חוזה החכירה מיום 20.6.82. לא היתה בו מחלוקת על מטרת החכירה לתעשייה.
נספח י', מכתב דב סגל מיום 14.9.74, בקשה לאישור תכנית בניה למפעל לתעשייה, בשטח הרלבנטי.
נספח י"א, טופס בקשת היתר בניה, שהגיש סננס יעקב למינהל מקרקעי ישראל, נושא תאריך 8.12.74 שם צויין כי יעוד הנכס לצרכי מפעל תעשיה.
נספח י"ב, הצילום בלתי קריא. לטענת המשיבה זוהי תכנית מיום 24.12.82 שהגיש סננס לוועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה, בגין שינ וים בבניין תעשייתי.
נספח י"ג, חוזה מיום 28.5.75 בין סננס יעקב לבין החברה לפתוח קריית נורדאו המתייחס לנכס זה, כאשר ברור שמטרת ההחכרה הינה "מפעל".
נספח י"ד, מיום 22.8.74 המתייחס לאופן בניית המפעל על הנכס הספציפי, ומצוין בו שהוא מיועד ל"תעשייה".
נספח ט"ו, מיום 17.8.80 המתייחס ל"מבנה תעשייתי" שנבנה על החלקה.
נספח ט"ז, מפרט לפי חוק התכנון והבנייה המתייחס לנכס זה בין השאר וקובע כי "הבנייה הקיימת והמוצעת לתעשייה ולמלאכה" ומפורטים בה אולמי מלאכה הבנויים שם.
נספח י"ז, בקשה להעברת זכות חכירה מאת סננס יעקב לסגל דב, מיום 24.2.83 אשר בו מוגדר הנכס, בסעיף 3(ג) שם "מבנה תעשייה".
נספח י"ח, מיום 15.9.83 הסכם משולש בין סננס, סגל והמינהל, בו הועברו הזכויות לפי ההסכם העיקרי כאשר בסעיף 6 בו נאמר: "אם ישונה ייעודו של הנכס לפי תכנית בנין עיר מאושרת ו/או תגדל אפשרות ניצולו ושימושו והמינהל יסכים לבקשת צד ב' לניצול הנכס לפי ייעודו החדש, או לממש את ניצולו המוגדל, יהא צד ב'חייב לשלם למנהל דמי חכירה חד פעמיים ושנתיים כפי שיקבעו על ידו". נספח י"ט, טופס בקשת היתר בנייה מיום 14.6.95 שהוגש לאדריכל המחוז חתום בידי מר דב סגל, ממנו עולה גם כן כי מטרת ההחכרה של נכס זה הינו "תעשייה".
נספח כ', מיום 18.5.95, תכנית בנייה שהוגשה ע"י מר סגל דוב ובה ביקש לאשר לו שטחי בנייה לצורך תעשייה, סעיפים 3(א)ו - (ב).
נספח כ"א, בקשה להיתר בניה ושימוש במקרקעין בנכס שהוגשה ע"י סגל דוב ובה מוגדר הנכס במפורש כ"בנין תעשייה".
נספח כ"ב, נספח מכתבו של מר דב סגל אל המשיבה בענין העברת 70% מהזכויות לדב ודבורה קלמינץ.
נספח כ"ג, אומדן שווי זכויות משפטיות במקרקעין המהווים חלק ממבנה תעשייה בחלקה 47 גוש 7961. חוו"ד זו נערכה ע"י השמאי דורון יוסקוביץ ביום 31.5.04 עבור כונסי הנכסים ממשרד עו"ד ד"ר סגל. מסמך זה חשוב במיוחד משום שהוא מהווה את התשתית לחוזה המכר מיום 3.7.05 מכוחו רכשה המבקשת את הזכויות בנכס מאת כונס הנכסים, עו"ד ד"ר סגל.
בחווה"ד סעיף 3.1.2 מתוארת הסביבה בה שוכן הנכס: "איזור התעשיה קרית ספיר ממוקם מצפון לצומת פולג, בחלק הדרום מזרחי של העיר נתניה... איזור התעשיה מאופיין באלמנטים תעשייתיים, מסחריים או משרדיים. באיזור ניכרת חדירה של אלמנטים מסחריים כגון ג'מבו ואיקאה ומשרדים כגון בית הדר, בית גולד, דן אביב וכיוצ"ב". בסעיף 3.2 לחווה"ד מתואר הנכס עצמו והבנוי עליו. בסעיף 5.5. שם, תואר ייעוד המקרקעין בפירוש "איזור תעשייה". השמאי יוסקוביץ התייחס בחוות דעתו גם לרישוי הנכס סעיף 5.5 שם, שם נאמר כי הגדרת הנכס הינו "הקמת מבנה לתעשייה". השמאי בחן באופן יסודי את הזכויות הקיימות בנכס, לרבות חריגות בנייה והזכויות המשפטיות הרובצות עליו.
נספחים כ"ד 1-5, חובות דמי חכירה בגין הנכס האמור.
נספח כ"ה, תכנית בנין עיר נתניה נת/368/ו מיום 1.1.62 באיזור הספציפי הרלבנטי, השטח מיועד ל"תעשייה".
נספח כ"ו, מסמך של הועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה מיום 3.10.72 וגם שם מוגדר הנכס כנכס המיועד לתעשייה.
נספח כ"ז, תכנית המתאר המקומית נת/7/400 של עירית נתניה.
נספח כ"ח, מזכר מיום 12.5.82 בו נסקר הנכס הספציפי וצויין כי הנכס נמצא באיזור התעשייה "וכי על המגרש קיים מבנה תעשייתי".
נספח כ"ט, מסמך של המשיבה מיום 7.3.07 המתייחס כבר לנכס כאשר היה בחזקת המבקשת. זהו מסמך מתוך מחלקת הפקוח של המשיבה עצמה ושם נאמר: "אבקש לצאת לשטח לוודא האם מתקיימים בשטח שימושים חורגים כגון מסחר. הפקח ביקר במקום ומצא כי: "בשטח יש שני מבנים ישנים אשר שניהם משמשים את חברת זייפר נתניה, כלבו לאספקה טכנית הכוללת חנויות של אספקה טכנית של צבעים, בגדי עבודה ורהיטים וחפצים מעץ".
נספח ל', מכתב ששלחה המשיבה באמצעות הגב' דורית נוי, ראש ענף עסקאות, נושא תאריך 8.3.07 לידי המבקשת, שם התייחסה לדו"ח המפקח נספח כ"ט. נכתב שם כי בשטח נמצאו שני מבנים ישנים וכן כלבו לאספקה טכנית הכוללת חנויות "דבר המהווה שינוי ממטרות החוזה אשר לשמה הוצאה הקרקע ובגינה נחתם חוזה חכירה".
נספח ל"א, מכתב מיום 6.8.08 שכתב מר יוסף בוכריץ מנכ"ל המבקשת והמצהיר בתיק הנוכחי, כתשובה אל הגב' נוי, שם כתב כדלקמן: "חברת זייפר עזבה את הנכס באותו חודש ולכן מאז כל הנכס עומד ריק ואינו מאוכלס. כיום הוא עובר שיפוץ והתאמתו לדייר חדש לצורך הפעלתו כעסק לתעשיית הטקסטיל".
נספח ל"ב, דו"ח פיקוח של המשיבה מתאריך 24.8.15. בו נדרש דו"ח לאור הבקשה לאיחוד חלקות 81 יחד עם חלקה 47 נשוא ענייננו.
נספח ל"ג, הדו"ח שהוגש בעקבות אותה פניה בתאריך 1.9.16, שם הוגדרה חלקה 81 כשטח ריק ואילו חלקה 47 כמבנה ובו שוכנת חנות בגדים.

עיננו הרואות כי כל שרשרת המסמכים מצביעה על ייעודו של הנכס כנכס המיועד ל"תעשייה".
אני סבורה כי מחובתה של המבקשת היה לבדוק את כל החוליות הללו ולוודא את ייעודו של הנכס טרם התקשרה בעסקה לרכישת זכויות החכירה בו. בזהירות רבה אציין כי אני סבורה שהמבקשת אף עשתה כן והיתה מודעת היטב לכך שייעודו של הנכס הינו למטרות תעשייה ולא למטרות מסחר.
אם לא כן, מדוע היה מר בוכריץ כותב בנספח ל"א מיום 6.8.08 כי הנכס עומד להיות מותאם "לדייר חדש לצורך הפעלתו לעסק בתעשיית הטכסטיל". זהו ניסוח מתוחכם המעורר רושם ראשוני כביכול אכן הנכס מיועד לשימוש תעשייתי. קריאה שנייה של משפט זה, סובלת גם פרשנות של שימוש בנכס לצורך הפעלת חנות בגדים וזהו אכן השימוש שנעשה בו כיום ע"י המבקשת.
אני מקבלת את עמדת המשיבה כי המבקשת ידעה היטב שהיא רוכשת מקרקעין הייעודים לתעשייה בלבד. חזקה על המבקשת שפעלה כרוכש זהיר וסביר וערכה את כל הבדיקות הנחוצות באשר לטיב הקרקע ולשימוש המותר בה, טרם רכשה את הזכויות.
אני מקבלת את עמדת המשיבה כי המבקשת מנופפת בסעיף אחד בלבד בחוזה החכירה ומתעלמת לנוחותה משרשרת המסמכים האופפים את הנכס, הן ביחס לחוזים קודמים ולמסמכי המשיבה אשר היו גלויים לפני המבקשת כאז כן היום, והן תוכנית המתאר של עירית נתניה נת/368 העומדת לעיון כל בר בי רב במינהל ההנדסה שבעיר וממנה עולה כי היעוד של המקרקעין הינו לצרכי תעשייה.
מסקנתי בסיום פרק זה הינה כי כל שרשרת החוזים האופפת את הנכס מצביעה על כך שייעוד השימוש בו הינו לצרכי תעשייה ולא לצרכי מסחר.

רכישת הזכויות בחלקה 81 ומשמעותה:
המבקשת אף רכשה בשנת 2015 את זכויות החכירה ביחס לחלקה 81 הצמודה לחלקה 47.
כפי שעולה מן המסמכים מש/1 עד מש/6 שהוגשו במהלך הדיון, בחוזה הרכישה מש/1 מוגדר בפירוש כי הנכס מיועד ל"תעשיה ומלאכה". עוד נקבע בו כי מטרת החוזה הינה "למטרת אחזקת בית חרושת/בית מלאכה בלבד עם מבני עזר וכי אסור לחוכר לעשות במגרש המוחכר שימוש למטרה אחרת". ראו סעיף 3 להסכם מש/1.
מר בוכריץ בחקירתו אישר כי המבקשת הגישה בקשה להיתר בניה להקמת מבנה שיבנה פיזית על חלקה 47 בו שוכן הנכס ועל חלקה 81 שהן חלקות סמוכות.
עוד ביקשו את איחוד החלקות לצורך הבנייה.
הבקשה להיתר הוגשה כבנייה של מבנה לצורכי תעשייה. עמוד 5 לפרוטוקול שורות 3-10.
הרלבנטיות של המסמכים שהוגשו לתיק בעניין חלקה 81 התבררה היטב, כאשר יש בהם כדי להצביע על כך שהמבקשת ביקשה לאחד את חלקה 81 אשר לגביה ברור הדבר וללא ספק שהשימוש בה היא לצורכי תעשייה בלבד, יחד עם חלקה 47 בה היא עושה שימוש כיום והיא נשוא ההליך שלפני.
אני מקבלת את עמדת המשיבה, כי אילו סברה המבקשת באמת ובתמים שהשימו ש בחלקה 47 אפשרי גם לצורכי מסחר כשימוש רגיל ולא חורג, לא הייתה מבקשת לרכוש את חלקה 81 המיועדת לתעשייה בלבד ולאחד את השימוש בנעשה בה יחד עם חלקה 47.
מכאן, מתחזקת עמדת המשיבה כי המבקשת ידעה היטב שהשימוש המיועד לחלקה 47 הינו לצורכי תעשייה ולא לצורכי מסחר.
אך, המבקשת השתמשה כל השנים בחלקה 47 לצורכי מסחר, ולא לצורכי תעשייה, ואיש לא כיהה בעדה. משכך, פעלה לרכישת חלקה 81 המיועדת לצורכי תעשייה ואיחודה עם חלקה 47 לצורך הקמת מבנה, אותו בחרה להגדיר במסמכים כ"מבנה תעשייה".
התאוריה שהציעה המשיבה, כי המבקשת ביקשה להמשיך את מגמת השימוש בחלקה נוספת באופן החורג מן הייעוד המוגדר לה, אינה מופרכת. מן המסמכים מש/1 מכתבה של הגב' טייר מיום 10.5.17, עולה כי נערכה בדיקה משמעותית של הבקשה להיתר, והבקשה נדחתה לאחר שלמרות שהתיאור היה "בקשה להיתר מבנה תעשייה וחניון". עלה ממנה בפועל כי המילה מסחר היתה כתובה ונמחקה, כי מספר החניות המבוקש גדול משמעותית מהתקן הנדרש לתעשייה. הבקשה נדחתה משום שהשימוש במקרקעין מוגדר כשימוש לתעשייה בלבד, בשעה שלפי הבקשה עתיד להתקיים שם שימוש למסחר. השימוש המסחרי שביקשה המבקשת לעשות בחלקה 81, חרף הגדרת המקרקעין הללו בוודאות כמיועד לתעשייה,מדבר בעד עצמו ומשליך גם על אופי השימוש בחלקה 47.
לסיכום פרק זה אני סבורה כי נסיונה של המבקשת לעשות שימוש מסחרי בחלקה 81 המיועדת לתעשייה, רלבנטי להליך שלפני, היות וחלקה 81 צמודה לחלקה 47, אני קובעת כי גם בחלקה 47 המיועדת לתעשייה נעשה שימוש מסחרי החורג מהגדרת הייעוד המקורי.

לשון חוזה הרכישה הספציפי:
על בית המשפט לבחון את לשון החוזה אך גם את את נסיבותיו החיצונית.
ראו :
דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית ב נ' מדינת ישראל, ס"א(2) 1 (2006).

חוזה הרכישה הספציפי מכוחו מחזיקה המבקשת בזכויות בנכס כיום, נערך בכתב ביום 3.7.05. הצדדים לחוזה הינם קלימינץ דב ודבורה מצד אחד, המוגדרים בראש הסכם המכר בתור "המוכר" באמצעות עו"ד ד"ר אריה סגל ככונס נכסים על פי מינוי ראש ההוצל"פ המוגדר בראש הסכם המכר בתור "הכונס" ומצד שני המבקשת בענייננו ביג גיבורי ישראל בע"מ המוגדרת בראש הסכם המכר בתור "הקונה".
בסעיף 2 (ב) להסכם המכר, מופיעה הצהרת הקונה כדלקמן:
"הקונה מצהיר כי ראה ובדק ביסודיות את הנכס, המבנה והמקרקעין מבחינה פיזית, תכנונית, משפטית וכו', את מצב הזכויות בו, את אפשרויות השימוש בהם ואת המסמכים המתייחסים אליהם, כולל מסמכי הזכויות במינהל מקרקעי ישראל, הרשות המקומית והועדה לתכנון ובניה, לרבות אופן רשום הזכויות, ומצא את הנכס, המבנה והמקרקעין מתאימים לכל דרישותיו וצרכיו. הקונה מסכים, מצהיר ומתחייב בזה וכי הוא רוכש את הנכס במצבו הנוכחי וכפי שהוא (AS-IS) וכי הוא מוותר באופן סופי מוחלט ובלתי חוזר על כל טענה, דרישה או תביעה כלפי המוכר, הכונס ו/או הנושים בקשר עם הנכס, המבנה והמקרקעין והשימוש בהם, ולרבות טענה, דרישה או תביעה בדבר אי התאמה ו/או פגם ו/או מום מכל מין וסוג שהוא, לרבות פגם נסתר, כמשמעותם בכל חיקוק".

המבקשת טענה בסעיף 3 לכתב המרצת הפתיחה כי ההסכם מיום 2.8.82 בין המשיבה לבין מר יעקב סננס בקשר עם הנכס הנדון, הוא ההסכם מכוחו נלמדת עמדתה כי הנכס יכול וישמש גם לצורך מסחר כשימוש רגיל ולא כשימוש חורג.
לשיטת המבקשת עצמה, זהו הסכם משלים להסכמים המקוריים מיום 25.8.64, 1.5.52.
ההסכמים צורפו כנספחים א לכתב המרצת הפתיחה, למרבה הצער ההסכם מיום 1.5.52 בין מינהל מקרקעי ישראל לבין החברה לפתוח קרקעות בע"מ הוגש כצילום בלתי קריא, ולא הוגש מסמך מקור או מסמך קריא יותר על ידי מי מהצדדים.
מסמך נוסף הוא ההסכם מיום 25.8.64 בין מינהל מקרקעי ישראל לבין החברה לפתוח קריית נורדאו שם נאמר כי תוכנית מתאר לגבי השטח (סעיף 4 שם), תוך שתהא אבחנה בין שטחי מגורים, שטחי תעשייה ומלאכה ושטחי מסחר (סעיף 8 שם).
ההסכם מיום 2.8.82 בין מינהל מקרקעי ישראל לבין סננס יעקב הוא ההסכם עליו נסמכת המבקשת.
סעיף 3 להסכם זה מגדיר את מטרת החכירה וקובע כדלקמן:
"הנכסים המוחכרים מוחכרים לחוכר לתקופת החכירה למטרת החזקת בית חרושת/בית מלאכה/בית מסחר בלבד עם מבני עזר, ואסור לחוכר להשתמש בנכסים המוחכרים או בחלק מהם למטרה אחרת מבלי לקבל על כך הסכמה מפורשת מראש ובכתב מאת המחכיר. בן אמור לחוכר לגרום שינוי יעודם של הנכסים המוחכרים כמשמעותם בחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965".
המילים בית חרושת/בית מלאכה/בית מסחר בלבד עם מבני עזר, הן המילים לתוכן קוראת המבקשת משמעות של שימוש ייעודי מראש גם לצרכי מסחר.
לגישתה, לשון החוזה מאפשרת לה זאת מאחת משלוש חלופות שנקבעו בחוזה. לכך היתה התייחסות גם בדיון מיום 27.9.17 מפי העדה גב' מיטל טייאר. כאשר נתבקשה להבהיר מדוע מבין שלושת החלופות הללו בחרה המשיבה להגדיר את השימוש במקרקעין רק כשימוש לתעשייה ולא למסחר אמרה העדה כך בעמ' 10 בין השורות 9-22:
"ש: הסבירי מה מטרת שימוש הנכס שם ?
ת: בית מלאכה.
ש: למה בחרת בית מלאכה?
ת: על סמך המידע שלי מתוך התיק.
ש: אני שב ושואל בהבנה שלך, למה משמש הנכס ואני אומר לך שלהבנתי הוא יכול לשמש לכמה מטרות מהמנויות בסעיף ולאו דווקא בית מלאכה.
ת: מאיך שאני מבינה את הסעיף, מדובר במטרה אחת למטרת אחזקה או או או בלבד.
זה לא יכול להיות גם וגם וגם. צריך לבחור מטרה אחת מתוך מה שמצוין שם.
ש: אם כתב זה מסחר ולא בית מלאכה. כתוב שם מסחר.
ת: בית חרושת / בית מלאכה / בית מסחר בלבד. הכוונה בלבד לכל אחת מהמטרות, מטרה אחת.
ש: אני אומר שאפשר הכל, אבל גם אם אפשר מטרה אחת למה בחרת דווקא מלאכה?
ת: אני דבקה במה שעניתי. מדובר במטרה אחת בלבד. בהכרות שלי עם התיק מדובר בתעשיה, בית חרושת, מלאכה".

בהמשך הסבירה העדה כי למרות שבחוזה מופיעים שלושה שימושים אפשריים, הרי לפי לשון החוזה השימוש אפשרי למטרה אחת בלבד וכך גם נכתב בו מטרה בלשון יחיד ולא מטרות בלשון רבים. מבחינת השתלשלות האירועים בעבר השימוש נעשה לצורכי תעשייה ומלאכה ולא לצורכי מסחר.
ראו : פרוטוקול ישיבת יום 27.9.17, עמ' 10 ש' 31 עד עמ' 11 ש' 2.
המבקשת ניסתה בסיכומיה להיבנות מאמירותיה של העדה, בחקירתה "אני יכולה להבין את הצד שלכם, שכל צד הבין את מה שרצה להבין", שם עמ' 10 ש' 31-32.
אך, אני איני רואה בכך משום הסכמה של העדה עם גרסתה של המבקשת. נהפוך הוא, העדה הסבירה מדוע אין לראות בנכס ככזה שייעודו מסחר. לאורך חקירתה העדה דבקה בעמדת המשיבה כי ייעודו של הנכס תעשייה ומלאכה. את אמירתה זו, ניתן להבין וכך אני מבינה, כי המבקשת כופה על הכתוב את הפרשנות הנוחה לה, הגם שהיא מנותקת לגמרי מכל ההגדרות והיעוד האמיתי של הנכס.
מר תומר דוידזון ראש האגף לתכנון ובנייה במרחב העסקי של המשיבה מסר בתצהיר לתמיכה בתשובה. מר דוידזון ציין בתצהירו כי הנכס נשוא ההליך הינו חלק ממקרקעין הכלולים בחוזה חכירה שנחתם בין המשיבה לבין החברה לפתוח קריית נורדאו בע"מ יום 25.8.64 כאשר המקרקעין הכלולים בו היו ביעודי קרקע שונים כבר משנת 1964. חלקו של השטח יועד למגורים, חלקו לשימוש מסחרי וחלקו לתיעוד תעשייה, ראו סעיפים 3-4 לתצהירו. הוא מפנה בענין זה לתכנית נת/1/368 שפורסמה ברשומות ביום 13.9.62.
תכנית נת/6/368 החלה על הנכס נשוא התובענה פורסמה ברשומות ביום 21.2.74, וייעדה את השימוש בנכס הספציפי לצורך תעשייה בלבד, למעט שטח בהיקף של 5 דונם המיועד לעסקים, ראו סעיף 5 לתצהירו.
ביום 26.8.82 אושרה תכנית מתאר לעיר נתניה, נת/7/400 אשר הגדירה ביחס למקרקעין נשוא הליך זה את השימושים המותרים בקרקע ויעוד לתעשיה, ראו סעיפים 7-8 לתצהירו. התכנית התירה שירותים מסחריים רק בנכס ככל שהם קשורים במישרין לתעשייה במקום, כגון מסעדות ומזנונים לשרות העובדים במקום. מר דוידזון ציין בתצהירו כי המסחר הותר איפוא בנכס נשוא ההליך בהיקף מצומצם ביותר, הקשור במישרין בשימוש תעשייתי באותן מקרקעין לרווחת העובדים בלבד. תקנוני התב"ע הרלבנטיים צורפו לתצהירו.
בישיבת יום 27.9.17 לא נחקר העד, מבלי להודות ותצהירו נותר כמות שהוא.
לכאורה, לשון החוזה מיום 2.8.82 סעיף 3 מציעה איפוא שלושה שימושים אפשריים למקרקעין, מגורים, מסחר ותעשייה.
קל ללכת שבי אחר טענת המבקשת כי היא רשאית לבור לה איפוא אחת מבין שלושת החלופות ולהחילם על הנכס שבחזקתה מבלי לשלם דמי שימוש חורג בגינו.
אך פרשנות זו אינה מתיישבת עם העובדה שלשון החוזה מדברת על מטרה אחת בלבד לשימוש בנכס ולא על שלוש מטרות המשמשות חלופה זו לזו.
לפיכך גם אם נלך לשיטת המבקשת כי יש ללכת לפי לשון החוזה, הרי לשון החוזה כשלעצמה אינה תומכת באופן מיטבי בפרשנות שהמבקשת מציעה.
יתר על כן, המבקשת מתעלמת לנוחותה מהעובדה שהחוזה מיום 2.8.82 הוא נדבך על החוזים הקודמים מתאריכים 1.5.62, 25.8.64, שהתייחסו לשטח גדול יותר ואשר אותו היה צריך לפלח לשלושת המטרות שנזכרו לעיל, מגורים, מסחר ותעשייה.
ראינו מתצהירו של מר דוידזון כי הפילוח אכן בוצע, באמצעות נת/368 ולאחר מכן נת/740 וכי השטח הספציפי נשוא ההליך, נכלל בפלח של ייעוד לתעשייה.
המבקשת הציעה פרשנות נוספת לסעיף 3 להסכם מיום 2.8.82 ושלושת השימושים הנזכרים בו. המבקשת טענה לחילופין כי מלכתחילה היו שלוש חלופות לשימוש בשטח, אך כיוון שהמשיבה התעצלה, כך לטענתה, ולא מחקה שתי חלופות שלא היו רלבנטיות נחתם החוזה כמות שהוא, כאשר כתובות בו שלוש חלופות. רשלנות או עצלנות זו פועלת לטענתה לחובת המשיבה באשר היא יוצרת מצג לפיו גם שימוש לצורכי מסחר הוא אחד משלושת השימושים הלגיטימיים בשטח.
טענה זו אני דוחה מכל וכל.
אינני סבורה כי מדובר בחוזה שנפלה בניסוחו רשלנות או עצלות מצד המשיבה.
בהסכם כתוב מפורשות כי הנכס המוחכר הינו "למטרת בית חרושת/בית מלאכה/בית מסחר בלבד עם מבני עזר". ניסוח זה הולם את ייעודו של שטח המקרקעין כפי שעלה מתצהירו של מר דוידזון, ואחזור ואזכיר כי הוא לא נחקר עליו. השטח הספציפי עליו בנוי הנכס יועד לתעשייה בלבד, כאשר רק חמישה דונם מתוכו מיועד למסחר ואף זאת רק כדי לשמש עזר לפועלים העובדים במקום בתעשייה.
לשונו של החוזה אינה מצביעה באופן מובהק על שימוש בנכס לצורכי מסחר. טענותיה של המבקשת כאילו ניתן לקרוא בבירור לתוך לשון החוזה שימוש מסחרי מובהק ובלתי מרוסן במקור, הן טענות מגמתיות ההולמות את האינטרס שלה, אך אינן הולמות את לשון החוזה.
זאת ועוד, טענות אלה אינן הולמות את כל מערכת החוזים הקודמת, את תכניות בנין עיר ואת המסמכים האופפים את האיזור ואת השימוש שנעשה בנכס לאורך כל התקופה, לרבות בתקופה בה החזיקה בו המבקשת.
דומני, כי ענין זה משמיט את הקרקע מתחת לטענות המבקשת, כביכול מדובר בחוזה שלשונו מעורפלת ועל כן יש לפרשו כנגד המנסח. לשון החוזה ברורה, מצביעה על מטרת החכירה כ"בית חרושת/בית מלאכה" כאשר בית המסחר אמור לשמש למבני עזר.
משכך, עמדת המבקשת והפסיקה אותה הביאה באשר לפרשנות חוזה כנגד המנסח, קל וחומר כאשר מדובר ברשות שלטונית, נדחית בזה.
למעלה מן הצורך, אוסיף ואומר כי בענייננו אמנם מדובר ברשות שלטונית אך מנגד מדובר בגוף מסחרי גדול, שאף הוא אינו קוטל קנים מבחינת אפשרויותיו המשפטיות והכלכליות. ההנחה כי אותו גוף מסחרי, המבקשת בענייננו, הוא בהכרח הגורם החלש יותר בעסקה שיש להושיט לו סעד על דרך של פרשנות מטיבה, ניתנת לסתירה, ואכן נסתרה בענייננו.

דמי החכירה:
במהלך טיעוניהם התייחסו שני הצדדים לגובה דמי החכירה, כאשר המשיבה טענה, בין השאר, שהיה על המבקשת להבין מגובה דמי החכירה שנדרשו ממנה, כי ייעודו של הנכס הוא תעשייה ולא מסחר. המבקשת מצידה הציעה דרך חישוב שונה אפילו בסיכומיה, ולא במסגרת תצהיר העד מטעמה, לשיערוך דמי החכירה מאז 1964 עד היום.
ראשית אומר כי אין בדעתי להתייחס לתחשיבים שנערכו בשלב סיכומים ולא הובאו במסגרת תצהיר. שנית אומר כי גובה דמי החכירה כשלעצמו אינו פרמטר שיש ללמוד ממנו הגדרה כזו או אחרת, כאשר יש לפנינו מערכות חוזים מוסדרות, תכנית בנין עיר ואסמכתאות אחרות לייעוד הקרקע.
גובה דמי חכירה – גבוה או נמוך – נתון לחישובים שונים. בקביעת גובה דמי החכירה, ישנם שיקולים כלכליים שונים אך לאו דווקא שיקולים משפטיים. זהו פרמטר משני ביותר. משהצדדים לא חידדו את הנושא דיו בתצהיריהם, ולא הגישו חוו ת דעת חשבונאית ערוכה כדין מבעוד מועד, איני נזקקת לפרמטר זה במכלול נימוקי ההכרעה.

המסחר באיזור :
אם נגענו בשיקולים כלכליים, אומר כי שני הצדדים לא סתרו את העובדה שכיום בשטח האמור, איזור צומת נתניה שהוגדר בשעתו כ"אזור תעשיה" מצויים מבני מסחר שונים.
המבקשת התייחסה לכך בהרחבה בסיכומי התשובה שהובאו מטעמה, ואף צירפה שם את רשימת בתי המסחר הפועלים באיזור.
נושא השימוש המסחרי שהתפתח במקום בעשרים השנים האחרונות, עלה גם קודם לכן בהליך הנוכחי. המשיבה עצמה הביאה בכתב התשובה להמרצת הפתיחה את נספח כ"ג, חוות דעתו של השמאי דורון יוסקוביץ מיום 31.5.04.
אחזור ואצטט את סעיף 3.1.2 שם מתוארת הסביבה הרלבנטית:
"איזור התעשייה קרי ית ספיר ממוקם מצפון לצומת פולג, בחלק הדרום מזרחי של העיר נתניה... איזור התעשייה מאופיין באלמנטים תעשייתיים, מסחריים או משרדיים. באיזור ניכרת חדירה של אלמנטים מסחריים כגון ג'מבו ואיקאה ומשרדים ...".
( ההדגשות הוספו – נ.ג.).
אני מוכנה לקבל, לצורך הדיון בענייננו ובכלל כי האיזור כולו עבר שינוי וכיום משגשגת בו פעילות מסחרית מובהקת .
אך עדיין, על פי ה דרישות הפורמאליות האיזור מיועד לצרכי תעשיה, כאשר השימוש בו לצרכי מסחר מתאפשר רק כנגד משלום דמי חכירה בשיעור ההולם שימוש חורג ולא שימוש רגיל.
ראינו כי ייעוד הקרקע הינו תעשייה ומלאכה, גם לפי תכנית בנין עיר וגם לפי הסיווג אצל המשיבה.
עוד ראינו, כי המשיבה לא ביקשה לפנות את המבקשת מהמקום אם תמשיך להשתמש בשטח למסחר ולא לתעשייה. כל שביקשה הוא תשלום ההולם את השימוש בשטח למטרה של מסחר, שהיא מטרה חריגה על פי החוזים ותכנית המתאר.
ייתכן וראוי לשקול שינוי התב"ע של האיזור בעיריית נתניה וכן שינוי הייעוד אצל המינהל, אולם ככל והשינוי יבוצע, הוא ייערך ע"י הגורמים התכנוניים שהוסמכו לכך, תוך ראיה רחבה של מפת האינטרסים בעיר נתניה ובאדמות המינהל. אין מקום לשינוי נקודתי לטובת גוף מסחרי כגון המבקשת, בנסיבות שפורטו בהליך הנוכחי.
לצורך ענייננו, המבקשת רשאית להמשיך ולהשתמש בשטח לצרכי מסחר "כעסק בתעשיית הטכסטיל" כפי שצויין בנספח ל"א לכתב התשובה של המשיבה.
אך על המבקשת לשלם דמי חכירה בהתאם לשימוש חריג של מסחר ולא תעשייה.

התיישנות:
המבקשת הבליעה בין יתר טענותיה התייחסות לנושא ההתיישנות. היא טענה כי הינה מחזיקה בנכס זה מכבר, על פי חוזה משנת 2005. השומה בה נדרש תשלום בגין שימוש חורג, הוצאה רק ביום 6.4.16. זאת למרות שהתנהלותה של המבקשת בנכס לא השתנתה במאומה במרוצת השנים.
טענת ההתיישנות לא חודדה עד תום בכתבי הטענות של שני הצדדים. בכל זאת לא ראיתי לסיים פסק דיני זה מבלי לעמוד על הטענה, ולשלול אותה.
ראשית לכל, על פי הוראות סעיף 6 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958, מועד ההתיישנות ימניום בו מתחילה עילת התובענה. עילת התובענה מתחילה כל שנה מחדש עם הנפקת השומה החדשה.
לפיכך לתקופה של 7 שנים אחורה על פי הוראות סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות דנן, וודאי ניתן לתקן את השומה.
שנית, לא ברור האם בעבר עצם השימוש של המבקשת בנכס לצורכי מסחר ולא לצורכי תעשיה היה כה גלוי. משרשרת המסמכים שהביאה המשיבה במצורף לכתב תשובתה, נראה כי גם בתקופה בה קיבלה המבקשת את הנכס לידיה, משנת 2005 ואילך, היא לא הצהירה בריש גלי על כוונתה לעשות בו שימוש מובהק לצורכי מסחר. לדוגמא המכתב ששלח מר בוכריץ ביום 6.8.08 נספח ל"א לכתב התשובה, נוקט בלשון מעודנת לפיו מפעילה המבקשת במקום "עסק לתעשיית הטכסטיל". בשום מכתב לא הודיעה המבקשת על הפעלת עסק מסחרי בלבד, ולא טענה לזכות חוזית להפעיל במקום עסק שייעודו מסחר ולא תעשייה. נראה, כי רק בעת האחרונה עם רכישת חלקה 81 על ידי המבקשת והכוונה לאחדה עם חלקה 47 והקמת שטח מסחרי משותף גדול על שתי החלקות, התגלה למשיבה למעלה מכל ספק בגלוי ובמוצהר כי בשטח נעשה שימוש מסחרי ולא כפי היעוד הרשום, שהינו תעשייה ומלאכה.
שלישית, עסקינן בהליך אשר ננקט על דרך של המרצת פתיחה. מטרתו של הליך זה הינה העמדת סעד הצהרתי לעזרת הפונה. הא ותו לא . ראו : תקנה 253 לתסד"א תשמ"ד-1984.
לפיכך אין אני נדרשת למתן סעד כלכלי, תוך אבחנה בין השנים בהן הונפקה למבקשת שומה בגין שימוש רגיל בנכס לבין השנים בהן נדרש ממנה תשלום בגין שימוש חורג בנכס.
הקביעה השיפוטית נדרשת רק לצורך השאלה האם הקביעות הנוכחיות של המשיבה, לפיהן הופקה השומה ביום 6.4.16 הן לגיטימיות והולמות את החוזה ואת מכלול הנתונים ביחס לנכס, אם לאו.

סיכום:

מן המקובץ לעיל, אני דוחה את המרצת הפתיחה.

אני קובעת איפוא, כי דרישת השומה שהוציאה המשיבה למבקשת בעבור דמי שימוש חורג לנכס הידוע כגוש 7961 חלקה 47 בקרית נורדאו נתניה, מבוססת על נתונים והנחות יסוד מוצדקים ועל המבקשת לעמוד בתשלום אשר נדרש ממנה.

אני מחייבת את המבקשת בהוצאות המשיבה בגין ההליך הנוכחי בסך של 20,000 ₪.

ניתן היום, כ"ד טבת תשע"ח, 11 לינואר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ביג - גיבורי ישראל בע"מ
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: