ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עירית ירושלים נגד יהודה כהן :

בפני כבוד ה רשם הבכיר בנימין בן סימון

תובעת

עירית ירושלים

נגד

נתבע

יהודה כהן

פסק דין

א. כללי

1. לפני התנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל ובצידה בקשה להארכת המועד להגשתה. אקדים ואומר, כי לאחר בחינת בקשתו של הנתבע , הגעתי ל כלל מסקנה לדחות את ההתנגדות.

2. המדובר בתובענה על סך 6,453 ₪, בגין חוב נטען למשיבה שהינה עירייה.

3. במסגרת כתב תביעה על סכום קצוב שהגישה העירייה, היא טענה, כי הנתבע הוא אב של שני ילדים, אשר למדו בגן של העירייה בירושלים בשנת 2012. לפי הטענה, למרות שילדיו של הנתבע למדו בגן , סירב הנתבע לשלם את שכר הלימוד הקבוע בחוק. תאריך הגשת הבקשה להוצאה לפועל היה ביום 14.12.16.

4. רק ביום 26.4.17 הגיש הנתבע התנגדות להוצאה לפועל. במסגרת תצהירו הלקוני טען כך: "אני מצהיר שלא קיבלתי מכתב התראה וכד' על ידי עירית ירושלים לגבי דרישה של תשלום או חוב וכן אני מצהיר כי אני לא חייב שום חוב לעיריית ירושלים."

5. ביום 4.5.17 ניתנה החלטה על ידי רשם ההוצאה לפועל להעביר את ההתנגדות יחד עם הבקשה להארכת מועד, לבית משפט השלום ירושלים. מכאן ההתנגדות שבפני.

ב. פירוט

1. העירייה צירפה מכתב התראה שנשלח מטעמה ביום 25.5.16 לנתבע. במכתב נאמר , כי העירייה הסמיכה את הפונים ממשרד עורכי דין שפירא ושות' להסדיר חוב בסך של 6,520 ₪ של הנתבע, בגין זאת שילדיו למדו בגן ילדים השייך לעירייה.

2. העירייה צירפה מכתב התראה נוסף מיום 30.5.16, אשר חזר על האמור במכתב שלעיל.

3. ביום 1.7.16 שלח הנתבע לעירייה מכתב תגובה למכתב שנשלח ביום 25.5.16. במכתב כתב הנתבע, כי במכתב העירייה נטען כי לנתבע יש חוב. אלא, שלגישתו, אין כל ממש בטענה, ואין ולא היה כל חוב. כמו כן, טען הנתבע במכתב, כי ילדיו לא התחנכו במוסד לימודים השייך לעיריית ירושלים. הנתבע אף ציין , כי בחודש מרץ 2012 התקשרו אליו מעירית ירושלים ו הוא הבהיר, כי ילדיו אינם לומדים שם.

4. לטענת העירייה, הנתבע מנסה נואשות להתחמק מתשלום החוב, אך אין ממש בטענותיו. ראשית, הנתבע הגיב למכתב ההתראה ומכאן אינו להתכחש כי מכתב זה נשלח אליו. כמו כן, ברור הדבר כי ילדיו של הנתבע אכן למדו בגן העירייה וכזאת ניתן ללמוד ממסמכי העירייה המצורפים לתובענה.

5. הנתבע מצדו, חזר במכתביו שוב ושוב על הטענות, כי ילדיו לא למדו בירושלים וכי אינו חייב דבר לעיריית ירושלים.

ג. דיון

1. בפני התנהל דיון ביום 2.1.18 , בנוכחות בא י כוח העירייה וכן הנתבע בעצמו.

2. במסגרת חקירתו אמר הנתבע את הדברים הבאים:

"ש. בגלל שאתה אומר שאתה לא זוכר אני מציגה לך מכתב פניה שלך לעיריית ירושלים באוגוסט 2012 שם אתה אומר שאתה מודע לחוב .
אתה מבקש לקבל מידע מפורט יותר על שנת 2011 2012 , ברור לנו באיזה שנים מדובר.
אני אומרת לך כתב התביעה שלנו מפורט החוב הוא לגבי שנת 2012, אתה כתבת בתצהיר שילדך לא התחנכו בירושלים, מציגה לך מכתב שלך פניה לעיריית ירושלים, אתה מציין שילדך למדו.
ת. אני צריך לבדוק את הדברים האלה.
ש. אמרת הרגע שלפי מה שאתה כותב ילדך למדו בגני עירייה עד לחודש מרץ 2012 ת. נכון."

וכן אמר:
"... אתה לא מכחיש שהילדים שלך למדו בגן
הנתבע: היו תשלומים ששולמו ואפילו שולמו ביתר שתבעתי את עיריית ירושלים להנחה לארנונה הייתי זכאי לקבל 80% פעם אמרו לי לא הגשת מסמכים בזמן, אמרו לי להכחיש הכול ואז הם יפנו אלי."

ד. הכרעה

1. לאחר עיון בטענות הצדדים ובראיות סבורני, כי דין הבקשה להארכת מועד וכן בקשת ההתנגדות להידחות. להלן אפרט;

2. ייאמר, כי התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב שהועברה לבית המשפט לצורך בירורה, יש לראות כבקשה למתן רשות להגן . זאת, מכוח תקנה 109ט(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם- 1979.

3. בראש ובראשונה אציין, כי לא מצאתי כל ממש בבקשה להארכת מועד להתנגדות . בעניין הגשת התנגדות נאמר במסגרת תקנה 106 (א) לתקנות ההוצאה לפועל, כי " התנגדות לפי סעיף 81א(ג) לחוק תוגש תוך שלושים ימים מיום שהומצאה האזהרה".

4. אכן, ההלכה היא כי הגשת בקשה להתנגדות לשטר תוגש תוך 30 יום והמבקש להאריך במועד, ייתן טעם מיוחד לבקשה. יפים הדברים שנאמרו בפסק דינו של כבוד השופט ערפאת טאהא בעניין זה:

"סעיף 81א(ג1) לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967 קובע, כי התנגדות לביצוע שטר תוגש תוך 30 יום מהיום בו הומצאה האזהרה למבקש. מדובר במועד שנקבע בחיקוק. תקנה 528 ל תקנות סדר הדין האזרחי, קובעת כי כאשר מוגשת בקשה להארכת מועד שנקבע בחיקוק, על המבקש להראות טעם מיוחד, אשר מצדיק את הארכת המועד שנקבע בחיקוק.

קנה המידה שנקבע בפסיקה לעניין הטעם המיוחד הוא חמור, ובית המשפט לא יאריך את המועד כדבר שבשגרה, ברע"א 2195/00 המועצה המקומית מג'אר נ' אכרם סרחאן, תק-על 2000(2), 32, נקבע כי "האינטרסים המעורבים בבקשה זו אינם רק האינטרסים של המבקשת, אלא גם של המשיב, שלאחר חלוף המועד להגשת בקשת הביטול זכה למעין "חסינות" מפני ביטול ההליכים שננקטו נגדו...".

הכוונה ב "טעם מיוחד" הינה טעם הנגזר מגורם חיצוני שאיננו קשור לבעל הדין או בא כוחו, ואין לו שליטה עליו (יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 890; בש"א 480/86 אטלנטיק חב' לדיג וספרות בע"מ נגד מדינת ישראל פ"ד מ(ד) 159, 161- 160. ובש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון נ' מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209, עמ' 211, שם נקבע כי : "בתי המשפט נוטים להיענות לבקשות להארכת מועד מקום שנדרשת הוכחתו של "טעם מיוחד", כאשר האיחור נגרם בעטיין של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין; ואולם כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא-כוחו, נקבע כי אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ ".

5. הנתבע בדבריו לא ציין כל טעם מיוחד לאיחור הניכר בבקשת ההתנגדות, שכן, באשר להארכת מועד, טען הנתבע ביום 3.5.17, כי ביום 25.4.17 קיבל הודעה מס ניף הבנק שלו כי יש עיקול בחשבון, ניגש לסניף הבנק ושם נאמר לו, כי מכתב הודבק על דלת ביתו ברחוב האחוזה 164 במעלה מכמש. דא עקא שהוא לא מתגורר בכתובת זו. אלא שהוכח, כי כבר ביום 1.7.16 שלח הנתבע לעירייה מכתב תגובה ומכאן ברור שהנתבע ידע אודות הדרישה לתשלום כבר ביום 1.7.16 וחדל משהשתהה בעניין זמן רב. מכאן, הבקשה להארכת מועד נדחית ודי בכך כדי לדחות את ההתנגדות כולה. ואולם, מעל לצורך אמשיך לדון בעניין, לעיצומם של דברים.

6. כידוע, המבחנים הרלוונטיים לצורך מתן רשות להתגונן צוינו בע"א 10189/ 07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ:
ראשית, נאמר כי "התביעה בסדר דין מקוצר הינה חריג להליכי התביעה הרגילים ובמסגרתו עשוי בית המשפט להכריע בתביעה, כולה או חלקה, על סמך האמור בכתב התביעה ובבקשה לרשות להתגונן, כמו גם על בסיס הדיון המתייחס לבקשה זו בלבד."

כמו כן נאמר, כי " בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו [ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נב(1) 390, 400 (1999); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 675 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995) (להלן- זוסמן)]. החובה המוטלת על הנתבע במסגרת בקשת הרשות להתגונן הינה לאשר את טענתו בתצהיר; משעשה כן, על השופט הדן בבקשה להניח כי טענתו הינה טענת אמת, כך שאם מגלה התצהיר הגנה אפשרית, ולו בדוחק, תינתן לנתבע רשות להתגונן" [ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3) 41, 46 (2004)].

7. עיון בתצהירו של הנתבע מגלה שאין לנתבע כל הגנה. הנתבע בענייננו העלה טענות כלליות אך אין בטענות אלה כדי ליתן לו הגנה כלשהי. ראו בעניין זה הלכת בית המשפט העליון ולפיה:
" מסכים אני, כי ה"מבקש רשות להתגונן בתביעה בסדר דין מקוצר אינו רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להכבד ולהכנס בתצהירו לפרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענות ההגנה שלו" (ראה ע"א 217/87 [2]; בש"א 216/89 [3], וכן זוסמן, בספרו הנ"ל. בעמ' 637)." (מצוטט מתוך ערעור אזרחי מס' 105/89 קואופ אבן-יהודה אגודה צרכנית שיתופית בע"מ נגד בנק הפועלים בע"מ, נבו, ניתן ביום 3.6.91).

8. בתצהירו העלה הנתבע שתי נקודות: האחת, כי לא קיבל כל מכתב התראה, והאחרת, כי הוא לא חייב כל חוב.

9. באשר למכתב ההתראה, הרי שמקום שהנתבע העלה התנגדות למכתב ההתראה, הוא הודה , כי מכתב ההתראה נתקבל אצלו.

10. באשר לטענה כי הוא לא חייב כל חוב, הרי שבעניין זה הוכח אחרת:
ראשית, הנתבע עצמו, הודה בדבריו במסגרת הפרוטוקול, כי ילדיו למדו עד מחציתה לפחות של שנת 2012 בירושלים.
שנית, העיריה הוכיחה בשורה של מסמכים כי לנתבע נותר חוב לעיריית ירושלים. העיריה צירפה מסמך שלא נסתר כי ביום 3.02.2011, לצורך רישום ילדיו לגן ילדים, חתם הנתבע על טפסי רישום וכן על כתבי התחייבות לשלם לעיריית ירושלים שכר לימוד בעבור ההשמה של ילדיו בגן הילדים הנ"ל (נספח ג' למכתב העירייה מיום 26.6.17).
שלישית , העירייה צירפה מסמכים מהם עולה כי הנתבע החל בביצוע תשלום עבור גן הילדים בהוראת קבע אך חלק מהתשלומים לא כובדו (נספח ד' למכתב העירייה מיום 26.6.17).
יתר על כן, מדבריו של הנתבע לפרוטוקול, עולה כי הוא הודה מפורשות כי ילדיו למדו בגן במהלך שנת הלימודים 2012.

11. לסיכום, עולה שהגנתו של הנתבע הינה הגנת בדים ואין לו כל סיכוי להגן על עצמו באם תתקבל ההתנגדות. אשר על כן הגעתי למסקנה לדחות את ההתנגדות.

12. התוצאה היא שההתנגדות נדחית. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 1,500 ₪ תוך 30 יום.

ניתן היום, כ' טבת תשע"ח, 07 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עירית ירושלים
נתבע: יהודה כהן
שופט :
עורכי דין: