ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סולומון שפיצר נגד עיריית בני ברק :

לפני כבוד השופט ק ובי ורדי, סגן נשיא
המבקשים

  1. סולומון שפיצר
  2. דוד פישמן
  3. זהבה פישמן
  4. ארנן אולנסקי
  5. גינת זיו

ע"י ב"כ עו"ד אפרת רנד, ברק קינן, שני סבג ואייר אבירם

נגד

המשיבות

  1. עיריית בני ברק
  2. ועדה מקומית לתכנון בני ברק

ע"י ב"כ עו"ד אריאל יונגר ועדי עדני

החלטה

בפניי בקשה לצו ביניים אשר יורה למשיבות להימנע מביצוע כל פעולה למימוש הפקעת מקרקעין המצויים ברחוב הרב כהנמן בבני ברק והידועים כגוש 6190 חלקות 396 , 242. כך גם מבוקש לאסור על המשיבות להיכנס למקרקעין לתפוס או להרוס אותם ו/או את המחוברים.
זאת במסגרת עתירה בה מבוקש לבטל את החלטת המשיבה 1, הועדה המקומית לתכנון ובניה בני ברק ( להלן:"הועדה המקומית") להפקיע את המקרקעין בטענה כי החלטה זו נעשתה בחוסר סמכות וחוקיות ובהיעדר סבירות ומידתיות.
המבקשים הם חוכרים בחכירה מהוונת של המקרקעין הידועים כחלקה 396 בגוש 6190 והבעלים של המקרקעין הסמוכים והידועים כחלקות 241 ו-242 בגוש 6190.
ביום 22.12.2017 ניתן על ידי צו ארעי לפיו עד להחלטה אחרת יוקפא המצב כפי שהוא כיום.
ביום 27.12.2017 הגישו המבקשים בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט בטענה שהמשיבות המשיכו בביצוע עבודות במקרקעין בימים 24.12.2017 ו-25.12.2017 וזאת לכאורה בניגוד לצו הארעי שניתן על ידי.
ביום 29.12.2017 הגישו המשיבות בקשה לדחיית העתירה על הסף לאור השיהוי הניכר בהגשת העתירה לצד טענות נוספות.

תמצית העובדות
במכתב מיום 15.10.2017 ( אשר לטענת המבקשים התקבל בידיהם ביום 26.10.2017) , הודיעה הועדה המקומית על כך שהמקרקעין הידועים כחלק מחלקה 396 בגוש 6190 מיועדים להפקעה על ידה לשם צרכי ציבור, בהתאם לתכנית בב/105א אשר פורסמה וקיבלה תוקף בשנת 1971. כך גם הודיעה המשיבה על כוונתה לקנות חזקה בקרקע בתוך 60 ימים.
ההודעה בדבר ההפקעה פורסמה ברשומות ביום 15.11.2017.
לטענת המבקשים, עם קבלת החלטת המשיבות, הם פנו למספר גורמים במשרדי המשיבות במטרה לשטוח את טענותיהם בפניהם ולהתנגד לביצועה של ההפקעה .
לטענת המבקשים, ביום 17.12.2017 החלו המשיבות במימוש ההפקעה בפועל, תוך פלישה לשטח והריסת הגדר הגובלת עם רחוב כהנמן והריסתה של רחבת הבטון המצויה בקדמת הנכס המשמשת לפריקה, טעינה וחניה. כך לטענתם נהרסו חלקים נוספים במקרקעין נשוא הבקשה.
ביום 19.12.2017 קיימו המבקשים פגישה עם ראש עיריית בני ברק במסגרתה פרטו בפניו את טענותיהם.

תמצית טענות הצדדים
לעמדת המבקשים, אי הפקדת תב"ע חדשה מונעת מהם להתנגד לה כדין, לעמוד על זכויותיהם הקנייניות ואף לתבוע פיצויים מכוח חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. זאת כאשר לטענתם התב"ע פורסמה בשנת 1971 ומאז לא נעשה דבר על מנת להפקיע את השטח, עובדה אשר לשיטתן מלמדת לכאורה על כך שהמשיבות זנחו את מטרת ההפקעה.
יתר על כן, טוענים המבקשים שכעת, כאשר החליטו המשיבות לפעול למימוש ההפקעה הן ביקשו להפקיעו למטרת הרחבת דרך ולא למטרה המקורית, שהיא מטרת שטח ציבורי פתוח.

לטענת המבקשים, הפקעת השטח תביא לנזק חמור ובלתי הפיך עבורם שכן היא מבטלת את אזור החניה, הפריקה והטעינה ואף את הכניסה ברכב למקרקעין מרחוב כהנמן. עקב כך, מתאיינת האפשרות להפיק רווחים מהמקרקעין ולעשות בהם שימוש מסחרי. משכך, עמדתם היא כי ההפקעה ועבודות ההריסה פוגעות פגיעה אנושה בעסקים המתנהלים במקרקעין וכי ללא שטחי הפריקה והטעינה לא ניתן להפעיל את העסקים. כך גם לטענתם החניה לבאי העסקים אינה קיימת, דבר אשר פוגע בנגישות הלקוחות והספקים ומהווה פגיעה קשה בהכנסותיהם. משכך, לשיטת המבקשים ההפקעה הביאה לפגיעה ביתרת שווי המגרש.
יתרה מכך, נטען כי שוכרי המבנה פנו למבקשים והביעו דאגתם לאור הנעשה במקרקעין באופן המונע את המשך קיומם במושכר. משכך לטענת המבקשים, יציאת השוכרים מהנכס תגרום נזקים כבדים לצדדים.
כך טוענים המבקשים כי צו הביניים חיוני משום שהמשיבות כבר נכנסו למקרקעין והחלו בביצוע עבודות הריסת הגדר והכשרת השטח המופקע לצרכיהן. יתר על כן, לטענתם, המשיבות פלשו אף לחלקה 242 שאינה כלולה בהודעת ההפקעה אשר פורסמה ברשומות, כאשר העבודות פוגעות בשטחי הפריקה והטעינה ובחניות לקוחות ה עסקים וגורמות להם נזקים רבים ופגיעה קשה בעסקים.
לעמדת המבקשים, למשיבות לא ייגרם כל נזק במתן הצו באשר ייעוד הקרקע המופקעת על פי התב"ע הינו שצ"פ ולא הרחבת דרך ומשכך לא ניתן לעשות בה שימוש כזה. יתר על כן, לשיטתם, המשיבות חיכו 46 שנה מהפקדת התב"ע למתן תוקף עד למימוש ההפקעה מכוחה ולכן הן מנועות מלטעון כי נטילת החזקה בקרקע המופקעת דחופה.
לטענת המשיבות, דין הבקשה להידחות על הסף לאור התנהלות חסרת תום הלב מצד המבקשים.
באשר לחלקה 242, הבהירו המשיבות כי עקב טעות בתום לב, לא הושלם הליך משלוח ההודעות לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות ועל כן העבודות יופסקו עד השלמת ההליך בהתאם להוראות הדין.
כך טענו המשיבות כי יש לדחות את הבקשה על הסף לאור הגשת העתירה בשיהוי ניכר של כיותר מ-55 ימים מיום בו נודע למבקשים על החלטת המשיבות.
לשיטתן, הבקשה לסעד זמני הוגשה כניסיון להתגבר על השיהוי שבהגשת העתירה.

כך לטענת המשיבות, המבקשים לא פעלו בדחיפות כנגד ההפקעה משום שרק לאחר כחודש ימים, הם פנו לראשונה לבירור בוועדה המקומית. יתר על כן, נטען כי המבקשים ידעו כבר ביום 04.12.2017 כי הפגישה עם ראש העיר נקבעה למועד שלאחר חלוף המועד להגשת עתירה מנהלית ולאחר 60 ימים מיום ההודעה על ההפקעה ובהתנהגותם בחרו למעשה לוותר על תקיפת ההפקעה בדרך של עתירה מנהלית, תוך המתנה לפגישה עם ראש העיר. לשיטת המשיבות התנהגות זו מלמדת על כוונתם להשלים עם ההפקעה ולהידבר עם המשיבות בנוגע לפיצויים בלבד.
נוסף על כך, נטען כי במכתבם של המבקשים למשיבות מיום 04.12.2017 , לא נכתב כי המבקשים עומדים על כך שהמשיבות לא תבצענה פעולות עד למועד הפגישה ובהתאם לכך, הסתמכו המשיבות על כך והחלו בביצוע העבודות.
יתר על כן, נטען כי המבקשים ידעו שהשטח אינו ניתן לבניה ומשכך הם מושתקים ומנועים מהגשת צו ביניים כנגד הפקעה שהייתה ידועה להם מזה שנים.
כך טענו המשיבות כי המבקשים עושים שימוש במקרקעין שבבעלותם בניגוד להיתרי הבנייה ולהוראות התב"ע. משכך, לעמדתן, צו הביניים הוגש בניסיון לעשות שימוש לרעה בבית המשפט בכדי לשמר מצב בו המבקשים פועלים בניגוד לדין בניגוד להיתרי בניה וללא רישיון עסק.
המשיבות טענו כי למבקשים אין כיום היתר כלשהו לעשיית שימוש מסחרי בקרקע. זאת באופן שאינו מתיישב עם טענת המבקשים לפיה הפקעת השטח תפגע באפשרותם לעשות שימוש מסחרי במקרקעין. יתרה מכך, נטען כי המבקשים הרסו מיוזמתם, לפני זמן רב, את הגדר בגינה ניתן היתר הבניה וכי הגדר נשוא הבקשה הינה גדר חדשה שמעולם לא הוצא היתר בניה לגביה.
כך טענו המשיבות כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב מהותי, משום שהתכנית מכוחה מבוצעת ההפקעה קיבלה תוקף בשנת 1971 ומשכך תביעה בגין ירידת ערך התיישנה לפני שנים רבות.
באשר להליך ההפקעה לגופו, טענו המשיבות כי ההפקעה נעשתה כדין ובהתאם להוראות התכנית התקפה ולייעוד שנקבע בהוראותיה.
באשר למאזן הנוחות, נטען כי רחוב כהנמן הינו ציר תנועה עמוס ביותר, בפרט בתחבורה ציבורית ענפה. כך גם מדובר באזור בו ישנם בתי חינוך רבים לילדים ובני נוער.
משכך, טענו המשיבות כי הפקעת השטח נשוא הבקשה לצורך הקמת שדרה להולכי רגל הינה צורך ציבורי ראשון שנועד להרחיב את הדרך ולהפחית את עומסי תנועה תוך הגנה על בטיחות הילדים ובני הנוער.
לעמדת המשיבות, ההפקעה תשפר את מצב המבקשים משום שתגביר את תנועת הולכי הרגל וכך תגדל הנגישות והמסחר ישתפר. כך גם לטענתן, הנזק היחיד שעלול להיגרם למבקשים מדחיית צו הביניים הוא נזק כספי שכן אין בדחיית הבקשה כדי לפגוע מזכות המבקשים להגיש תביעה לפיצויי הפקעה.
כך גם נטען כי רק במקרה בו יטען שנפלו פגמים בהליך ההפקעה, ישיבו המשיבות כי אין מדובר בפגמים מהותיים היורדים לגופה של ההפקעה.
לטענת המשיבות, משמעות מתן צו הביניים היא שבמקטע רחוב עמוס זה לא תהיה מדרכה או שדרת הולכי רגל אשר תוכל להכיל את כמות הולכי הרגל במקום, תוך יצירת סכנת חיים ברורה ומיידית.
בתשובת המבקשים לתגובת המשיבות, נטען כי הם פעלו במרץ ובדחיפות למיצוי זכויותיהם בפני הגורמים הרלוונטיים במשיבות בטרם עתרו לבית המשפט וכי הם הביעו מספר פעמים את התנגדותם להפקעה ולתפיסת חזקה במקרקעין בפני המשיבות .
באשר לטענת המשיבות בדבר שיפור מצבם של המבקשים כתוצאה מההפקעה, נטען כי אין לקבלה לאור הנזקים הרבים שיגרמו למבקשים והשוכרים כפי שהוצגו בבקשה לצו הביניים.
כך גם נטען כי המבקשים פועלים בהתאם להיתרים ורישיונות שהונפקו על ידי המשיבות במהלך השנים וזאת בניגוד לטענת המשיבות.
ביום 04.01.2018 הגישו המשיבות הודעה לפיה הן קיבלו רשות לביצוע עבודות במקרקעין נשוא העתירה כנלמד לכאורה מכתב התחייבות השוכר שצורף (נראה כי נחתם לכאורה ביום 03.01.2018) . לשיטתן, על פי חוזה השכירות, השוכר הינו בעל הזכויות במקרקעין וכי בכל הכבוד למבקשים כבעלים, משעה שניתנה למשיבות רשות על ידי השוכר לביצוע העבודות, הרי שהן נעשות כדין.
כך נכתב בהודעה זו כי במידה ויתקבלו טענות המבקשים בעתירה ולא תתאפשר ההפקעה, יחזירו המשיבות את מצב המקרקעין למצבו כפי שהיה ערב ביצוע העבודות בהתאם לכתב ההתחייבות.

בתגובת המבקשים להודעה זו, נטען כי החברה השוכרת את המקרקעין והחתום על כתב ההסכמה אינם בעלי זכות לתת לצד ג' או לעיריה זכויות כלשהן בנכס. כך נכתב כי השימוש היחיד שמותר לשוכר לעשות בשטח המופקע הוא למטרת פריקה, טעינה וחניה ללקוחות וכי אין להם רשות וזכות לבצע עבודות תשתית פיתוח או כל עבודה אחרת בשטח המופקע ומשכך אין הם רשאים וזכאים לתת רשות לעירייה לבצע זאת.

דיון והכרעה

לאחר בחינת עמדות הצדדים, אני סבור כי בנסיבות העניין, דין הבקשה לצו ביניים להתקבל.
צו ביניים ניתן בהתחשב שני שיקולים: האחד- סיכויי העתירה להתקבל והשני כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הצו ולא לטובת המשיב, המבקש להימנע מהוצאתו [ ר' בר"מ 5776/13 עמותת מקום להיות – בית הספר " מעיין" נ' מנכ"ל משרד החינוך, (פורסם בנבו, 26.8.2013), בר"מ 6256/12 מדיטקס בע"מ נ' מכבי שירותי בריאות, (פורסם בנבו, 29.8.2012)].
היחס בין שני השיקולים הללו הִנו בבחינת " מקבילית הכוחות". ככל שסיכויי העתירה גבוהים יותר, כך ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך [ בר"מ 5338/10 מנרב הנדסה ובניין בע"מ נ' החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, (פורסם בנבו פסקה 10 ,9.8.2010), וכן בר"ם 6072/12 יצחק דוד נ' עיריית נצרת עילית, (פורסם בנבו פסקה 5, (19.9.2012), בר"ם 8601/10 ק.מ.מ מפעלי מחזור בע"מ נ' עיריית תל אביב, (פורסם בנבו, פסקה 14 20.12.2010)].
בנוסף נקבע בפסיקה כי אבן הבוחן המרכזית בשאלת הסעד הזמני היא " מאזן הנוחות" [בר"ם 4434/11 פי.ג'י.אל הנדסה ותכנון תחבורה בע"מ נ' נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים בע"מ, (פורסם בנבו,11.7.2011)].
באשר למאזן הנוחות, יבחן בית המשפט, בין יתר שיקוליו, אם אי מתן הצו יסכל את בירור ההליך העיקרי, וכן יבחן את הצורך לשמר מצב קיים לעומת יצירת מצב חדש בטרם התברר ההליך לגופו [ ברמ 301/03 אחים סקאל בע"מ נ' רשות שדות התעופה ( פורסם בנבו, 18.03.2003)]. צו הביניים שומר על " המצב הקיים" ומבטיח את היכולת ליתן סעד אפקטיבי, אם יראה זאת בית המשפט שידון בהליך העיקרי לנכון [( בג"ץ 3330/97 עיריית אור יהודה נ' ממשלת ישראל (פורסם בנבו, 14.10.1997);בר"מ 5793/06 ד"ר חאלד דיאב נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה נצרת ( פורסם בנבו, 20.09.2006)].
ומן הכלל אל הפרט.
באשר לסיכויי העתירה, אני סבור כי די אם נקבע כי, לכאורה, מעלה העתירה שאלות הראויות להתברר לגופן. זאת , כולל התייחסות לטענות המשיבות באשר להסכם וליחסים עם השוכר אשר נטען כי העניק לכאורה למשיבות רשות לביצוע העבודות, טענות שהמבקשים מתכחשים להן והדבר מצריך בירור עובדתי ומשפטי.
זאת כאשר אין להתעלם מכך שמדובר בהפקעה מכוח תכנית אשר אושרה בשנת 1971 וכי המשיבות החלו בביצוע העבודות בשטח להרחבת המדרכה בטרם התבררו טענות המבקשים בדבר אי חוקיותה של ההפקעה וזאת לאחר ששנים כה רבות לא עשו פעולות בשטח זה.
יש להתחשב גם בכך שהמשיבות לא הצביעו על נזק ממשי אשר יגרם להן ממתן הצו. יתרה מכך, בכדי למנוע מקרה בו ימשיכו העבודות בשטח וההליכים למימוש ההפקעה יתקדמו ובסופו של הליך העתירה תתקבל- דבר אשר עלול לגרום לשני הצדדים נזקים רבים שלא צורך- ראוי להקפיא את המצב הקיים ולמנוע התגבשותם של נזקים נוספים.
בנסיבות אלו, אני סבור שבשקלול מאזן הנזקים והנוחות, תוך הגנה על הזכות הקניינית של המבקשים, נוטה הכף למתן צו ביניים באופן שיקפיא את המצב הקיים, תוך מניעת מצב של מעשה עשוי אשר עלול להביא ליצירת עובדות בשטח ופעולות שיכול ות להיות בלתי הפיכות ובמיוחד לאחר שמדובר בשינוי מצב קיים של עשרות שנים.
באשר לטענת המשיבות בדבר הסכנה להולכי הרגל במקום במקרה בו יתקבל צו הביניים, שהמצב כיום הינו שיש מדרכה צרה שהכוונה הינה להרחיבה, אכן המטרה ראויה אך בשלב זה ראוי כי ימצא פתרון להולכי הרגל כך שהאזור יוכל להכיל את העוברים בדרך ובטיחותם המלאה תישמר.
זאת גם לאור עמדת המשיבות בהודעתן לבית המשפט מיום 04.01.2018 ממנה ניתן ללמוד כי ישנה לשיטתן אפשרות מעשית להחזיר את מצבו של המקרקעין כפי שהיה ערב ביצוע העבודות במקרה בו העתירה תתקבל או באמצעות פתרון אחר, כאשר על המשיבות לעשות כל הנדרש למנוע סכנה שכזו וזאת בהקדם האפשרי ובראש סדר העדיפויות.

באשר לבקשה לדחיית העתירה על הסף, אני סבור כי יש לדחותה והטענות יתבררו במסגרת העתירה . זאת לאור הנטען על ידי המבקשים בדבר ניסיונם למצות את ההליכים מול המשיבות בטרם הפנייה לבית המשפט. זאת כמובן מבלי לפגוע באפשרותן של המשיבות לטעון טענות מקדמיות במסגרת הדיון בעתירה, לרבות באשר לאופן השימוש של המבקשים במקרקעין והיעדרם של היתרים מתאימים לכאורה.
באשר לבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט אני סבור כי אין לקבלה לאור הסברם של המבקשים כי עקב אי הבנה, בוצעו בשטח עבודות ניקיון בלבד וזאת על מנת לסלק מפגעי אספלט וכי מרגע קבלת הצו, ניתנה על ידן הנחייה ברורה לחדול מביצוע עבודה.
התוצאה הינה שניתן בזאת צו ביניים האוסר על עשיית כל פעולה למימוש הפקעת המקרקעין ונאסר על המשיבות להיכנס למקרקעין נשוא הבקשה לתפוס או להרוס אותם ו/או את המחוברים עד להכרעה בעתירה ו/או לעשות כל פעולה המשנה את המצב הקיים מלבד הנדרש להבטחת מעבר הולכי הרגל בבטחה, בתאום עם המבקשים.
המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים ותקבע לדיון בעתירה בהקדם .

ניתנה היום, כ' טבת תשע"ח, 07 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סולומון שפיצר
נתבע: עיריית בני ברק
שופט :
עורכי דין: