ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין זרח נהרי נגד דוד עמר :

בפני כבוד הרשמת הבכיר ה עדי בר-טל

תובע

זרח נהרי

נגד

נתבע

דוד עמר

החלטה

בפניי בקשה לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ, אשר ניתן ביום 26.7.17 על ידי כבוד השופטת גולומב, בבית משפט השלום בטבריה.
לטענת המבקש הצו הוצע בחוסר תום לב, כאשר התובע לא יידע את בית המשפט בכך שהנתבע נמצא בחו"ל בעת מתן הצו וכי הסמכות אינה נתונה למחוז צפון. כמו כן הוצג לבית המשפט כי מדובר בתביעה על סך כ – 200,000 ₪ בעוד עסקינן בתביעה פחותה בהרבה העומדת על סך של כ – 94,000 ₪. לטענת הנתבע התובע לא עמד בתנאי תקנה 384 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: " תקנות סדר הדין האזרחי"), באשר לא קיימות ראיות מהימנות לקיום החוב הנטען; לא הוכח על בסיס ראיות מהימנות כי הנתבע עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת; וכן לא הוכח כי היעדרו של הנתבע יכביד על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין.
התובע (המשיב) טוען מנגד, כי הנתבע אינו מכחיש שקיבל ממנו כספים, אלא טוען, ללא כל אסמכתא, שכספים אלו הוקפאו בחשבון הבנק בחו"ל בשל חשש להלבנת הון. כמו כן טוען התובע כי הנתבע נמצא תקופה ארוכה בחו"ל וקיים חשש שלא יופיע לדיונים.
לאחר שקראתי את טענות הצדדים וכן לאחר ששמעתי את עורכי הדין במהלך הדיון שהתקיים ביום 25.12.17, מצאתי כי הצו יעמוד בתוקפו אלא אם ימלא הנתבע אחר התנאים הבאים: הפקדת סך של 10,000 ₪ בקופת בית המשפט ; המצאת ערב, אשר יערוב לחזרת הנתבע ארצה במועדי הדיון. ערבותו תהא על מלוא סכום התביעה.
להלן נימוקיי:
תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי על המבקש ליתן סעד זמני להראות באמצעות ראיות לכאורה כי קיימת עילת תביעה כנגד הנתבע. בנוסף, תקנה 384 לתקנות הינה ההוראה הספציפית החלה על מתן צו עיכוב יציאה מן הארץ ולפיה:
"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, בכפוף להוראות סימן א', ליתן צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד המשיב, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שהוא עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, וכי הדבר יכביד באופן ממשי על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין. היה המשיב תושב חוץ, לא יינתן נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ אלא בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים שיירשמו."
בהתאם לפסיקה ניתן לעכב יציאתו של בעל דין מישראל במקרה בו קיים חשש ממשי שיציאתו תסכל את ניהול ההליך, וזאת בכפוף לכך שקיים חשש סביר שהנתבע עומד לעזוב את הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת. נדרשת הוכחת קשר סיבתי בין היציאה מן הארץ להשפעה על ניהול ההליך או מימוש פסק הדין. כמו כן יש לבחון האם קיימים אמצעים פחות דרסטיים להבטחת האינטרס הראוי להגנה, דוגמת הפקדת ערובה כספית (רע"א 6424/98 סימון נגד מפרק דגני עמירים בע"מ (נבו מיום 17. 1.99).

במקרה הנדון התובע הראה באמצעות ראיות מהימנות לכאורה כי קיימת לו עילת תביעה. הנתבע אינו מכחיש כי קיבל מהתובע המחאות בסך כולל של 29,000 $, כאשר הנתבע השיב מתוך הסכום הנ"ל סך של 2,000 $ . הנתבע מוסיף וטוען, כי מועד הפירעון טרם הגיע ובכל מקרה מדובר היה בניכיון המחאות והבנק בארה"ב הודיע על הקפאת הכספים בחשבון. נוכח האמור, אין הנתבע יכול להשיב את הכספים. כמו כן טען הנתבע כי התובע היה מודע לסיכון הכרוך בהפקדת ההמחאות בארה"ב, ונטל על עצמו סיכון זה. הנתבע לא הביא כל ראיה לכך שחשבון הבנק הוקפא (מוצג מב/1 שהוגש הינו מכתב הנחזה להיות מכתב מרואה חשבון, ללא לוגו ובמסגרתו מודיע אותו רואה חשבון כי החשבון נסגר על ידי הבנק. מסמך זה אינו יכול להוות ראיה למצב החשבון ולא ברור האם החשבון המצוין במכתב הינו החשבון המוקפא נשוא התביעה) או כי מועד הפירעון טרם הגיע, ולכן, התובע הוכיח ולו לכאורה כי קיימת לו עילת תביעה כנגד הנתבע. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף לנוכח ההודאה בחוב עליה חתם הנתבע ואשר הוגשה כמוצג מש/1, וכן לנוכח העובדה כי הנתבע הכיר בחובו ואף החל להשיב את חלקו (כאמור לעיל הנתבע השיב סך של 2,000 $ לתובע). זאת ועוד, במהלך הדיון הגיש ב"כ התובע דיסק ובו הקלטה של שיחה שבוצעה בין צד ג' לבין הנתבע. במסגרת שיחה זו מודה הנתבע כי הוא חב את סכום התביעה לתובע.

הנתבע טען, כי הוא תושב זר ולכן בהתאם להוראות תקנה 384, לא יינתן צו עיכובה יציאה מהארץ כנגד תושב זר, אלא בנסיבות מיוחדות וחריגות, אשר אינן חלות במקרה הנדון. השאלה האם מדובר בתושב זר הינה שאלה עובדתית (ראה בר"ע 12836/92 נפתלי ליברמן נ' יוסף טלית (נבו)), אשר הנטל להוכיחה חל על הטוען לה, קרי, הנתבע. הנתבע לא הביא כל ראיה לכך. הנתבע טען באמצעות עורך דינו כי מרכז חייו הינו בישראל ועיסוקו בחו"ל (עמ' 6 שורה 13).

משכך, ומשנאמר כי מרכז חייו בישראל, אין מדובר בתושב זר. מעבר לכך, גם בחינת שאלת פרנסת הנתבע בארה"ב לא הוכחה. הלכה למעשה, אין אנו יודעים ממה מתפרנס הנתבע בחו"ל והאם אכן הוא מתפרנס בחו"ל. הנתבע טען כי הוא משמש ראש קהילה ורב. בדיון טען בא כח הנתבע כי הוא משמש מנכ"ל עמותה וכן מורה. הנתבע לא הציג כל ראיה באשר לעבודתו בארה"ב. התובע מנגד טען, כי ככל שהנתבע יציג תלושי שכר בנוגע לעבודתו בארה"ב, כי אז יוותר על צו העיכוב יציאה מן הארץ , שכן אינו מעוניין לפגוע בפרנסתו של הנתבע. לטענת התובע, הוא אינו מאמין לנתבע כי הוא אכן מועסק בארה"ב (עמ' 5 שורות 31-33) . לנתבע ניתנו מספר הזדמנויות לצורך הוכחת היותו מועסק בארה"ב ו/או כי פרנסתו בארה"ב . הנתבע נמנע מלהביא ראיות לכך (ראו עמ' 4 לפרוטוקול שורות 28-29. במסגרתם הודיע ב"כ הנתבע כי יגיש מסמכים לעניין עבודתו של הנתבע, כשהם מתורגמים לעברית, אך לא עשה כן למרות ההזדמנות שניתנה לו).

לא בכדי אין מסמכים כאלו בנמצא, בהינתן כי בדיון לא ידע בדיוק ב"כ הנתבע במה מועסק מרשו – כך טען כי מרשו הינו " עובד הוראה" קרי, רב (עמ' 4 שורה 27), אח"כ טען כי מרשו הינו מנהל עמותה בשם "אמריקן פרינדס" וזה מקור הכנסתו היחיד (עמ' 5 שורה 22). אח"כ טען ב"כ הנתבע בנוגע למרשו - "לדעתי הוא לא מקבל כספים מהעמותה" (עמ' 5 שורה 23) ולבסוף הודיע כי "אם חברי חושב שהוא עובד במשהו אחר, שיגיד אני מוכן להסכים לזה." (עמ' 5 שורות 28-29). אם כן, לא ניתן לדעת בוודאות במה מועסק הנתבע בארה"ב, אם בכלל וממה הוא מתפרנס. נוכח האמור, לא ניתן לקבל את הטענה המרכזית של המבקש ולפיה עיכוב יציאה מן הארץ יפגע בפרנסתו בארה"ב, זאת בהינתן כי הנתבע לא המציא כל ראיה לכך. נזכיר כי לא הוגש תצהיר מטעם הנתבע, לתמיכה בעובדות המתוארות בבקשתו לביטול צו העיכוב יציאה מן הארץ. הטיעונים שנשמעו נשמעו מפיו של בא כח הנתבע בלבד , וכך נהג אף התובע.

זאת ועוד, צו עיכוב היציאה מן הארץ ניתן בחודש יולי. מאז ועד היום, הגם שחלפו כחמישה חודשים, הנתבע לא שב לארץ ולא הגיש בקשה לביטול הצו עד להגשת הבקשה כעת.
עובדה זו מחזקת את טענת התובע בדבר קיומו של חשש ולפיו הנתבע יעזוב לצמיתות או לתקופה ממושכת את הארץ והדבר יסכל את ניהול ההליך. ככל שהנתבע טוען באמצעות בא כוחו כי מרכז חייו המשפחתיים בישראל בשל העובדה שאשתו וילדיו מתגוררים בישראל (ראה פרוטוקול הדיון עמ' 6 שורות 10-11), הרי שטיעון זה נסתר על פניו, מקום בו הנתבע אינו נותן הסבר לכך שמשך חמישה חודשים לא ביקר בארץ את משפחתו ואף לא ידע כי הוצא כנגדו צו עיכוב יציאה.

עוד אציין, כי הלכה למעשה, לא הובאה כל ראיה לכך שמשפחתו של הנתבע אכן מתגוררת בארץ, ומכל מקום גם אם אניח כי כך הוא הדבר, הרי שאין בכך כדי להקהות את החשש מעזיבת הארץ, באופן שיכביד על ביצוע פסק הדין, הואיל והנתבע יכול להעתיק את מקום מגוריה של משפחתו. ראה בעניין זה רע"א 7815/09 אופיר יונתן דוד נ' אקסלנס נשואה שירותי בורסה בע"מ (נבו מיום 3.11.09).

במצב דברים זה, ובהינתן טענות התובע בדבר התחמקותו של הנתבע מתשלום החוב משך למעלה משלוש שנים, כאשר הנתבע טען בפני התובע שוב ושוב כי ישלם את חובו, אך הוא אינו מגיע לארץ ועושה כן, הרי שקיים חשש ממשי לכך שהיעדרותו מן הארץ, תסכל את המשך ניהול ההליך המשפטי ומימוש פסק הדין לכשיינתן . ראיה לכך ניתן אף למצוא בדיסק שהועבר לבית המשפט. מדובר בהקלטת שיחה בה נשמע הנתבע מבטיח כי יסלק את חובו בהקדם לתובע - " עד יום חמישי אארגן 5000 $", אלא שמאז שיחה זו נסע הנתבע לחו"ל ו לא שב.

עוד אוסיף, כי הגם שאין מדובר בחוב העומד על מיליוני ₪, הרי שמדובר בסכום בלתי מבוטל, כאשר לנתבע אין נכסים בארץ להיפרע מהם בעתיד (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון שורה 4) ובשיחה הטלפונית הוא אף הודה כי מצבו הכלכלי לא טוב ואין בידו את סכום החוב לשלם לתובע.

עניין נוסף אשר יש להתייחס אליו, הינו העובדה כי הנתבע נמנע מלציין בפורש כמה זמן הוא נמצא דרך קבע בחו"ל לצורך עבודתו כטענתו. בבקשתו לביטול צו העיכוב יציאה מן הארץ טען בא כוח הנתבע כי מדובר ב"מרבית השנה". ב"כ התובע ציין כי לעניות דעתו מדובר ב – 9 חודשים בשנה , אלא שאין בידיו פירוט ממשרד הפנים , שכן הנתבע נמנע מלצרף זאת ולכן אינו יודע בוודאות.

לנוכח המפורט לעיל, ולאור האיזון בין הזכות החוקתית לחופש תנועה ויציאה מן הארץ, אל מול זכות התובע לנהל את ההליך המשפטי בישראל ולמנוע מצב בו ייותר מול שוקת שבורה, מצאתי כי צו העיכוב יציאה מן הארץ הצו יעמוד בתוקפו, אך ניתן יהיה לביטול אך ורק בכפוף לכך שהנתבע יפקיד סך של 10,000 ₪ בקופת בית המשפט בתוך 14 יום , וכן ימציא בתוך 14 יום ערב (צד ג') אשר יערוב למלוא סכום החוב הנתבע, למקרה בו הנתבע לא יתייצב לדיונים שייקבעו בבית המשפט. הערב ימציא תצהיר נכסים.

אשר על כן אני מורה על הותרת הצו על כנו עד למילוי התנאים שנקבעו לעיל.
אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ט טבת תשע"ח, 06 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: זרח נהרי
נתבע: דוד עמר
שופט :
עורכי דין: