ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סינטיה קנטורוביץ נגד שימרית מיכאילוב :

בפני כבוד ה שופטת זהבה (קאודרס) בנר

תובעים

1.סינטיה קנטורוביץ
2.חגי הרשקו

נגד

נתבעים

1.שימרית מיכאילוב
2.שומרה חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה רכושית בגין תאונת דרכים.

א) הסברים משפטיים לעניין נטל ההוכחה במשפט האזרחי:
נטל השכנוע במשפט האזרחי, כמו גם במשפט הפלילי מורכב משני נדבכים: נטל השכנוע ונטל הבאת הראיה.

"נטל השכנוע" (או "חובת השכנוע") מבטא את החובה להוכיח בראיות קיומה של "עובדה" (עובדה פיזית או הלך נפש), ברמת הוודאות המוטלת על פי הדין על הצד הנושא בחובה זו. משמעותה של החובה הינה שעל הצד הנושא בה, לשכנע את בית המשפט בדבר קיומה של עובדה השנויה במחלוקת, והצריכה על כן הוכחה (י' קדמי, על הראיות (דיונון, תשס"ד-2003), חלק שלישי, עמ' 1439 (להלן: " קדמי")).

במשפט האזרחי, נטל השכנוע מוטל באופן עקרוני עם חריגים מסוימים על התובע, אשר נושא על גבו את החובה להוכיח את טענותיו בפני בית המשפט ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות, כלומר עליו להוכיח לבית המשפט, באמצעות הבאת ראיות מספיקות, שהתקיימותה של גרסתו שלו למערכת ההתרחשויות סבירה יותר מהתקיימותה של גרסת הנתבע (בשפה מתמטית ניתן להסביר זאת באמצעות אחוזים – החובה המוטלת על התובע היא להוכיח כי הסבירות כי גרסתו היא הנכונה עומדת על 51%, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 40% לכל היותר). זהו נטל ההוכחה האזרחי.

נטל הבאת הראיות הוא החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע. על בעל הדין להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע, ואילו על בעל הדין שכנגד להביא ראיות השומטות את הבסיס תחת ראיות שהובאו לחובתו (קדמי, בעמ' 1505-1506; ע"א 99/6160 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124; ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פורסם בנבו (05/10/2006)).

השלב שבו בוחן בית המשפט אם התביעה עמדה בנטל השכנוע, הוא שלב פסק הדין, קרי, לאחר שמיעת הראיות כולן, ותוך שקילת שיקולי מהימנות, משקל ראייתי, ובדיקת דרישת דיות הראיות (קדמי, בעמ' 1445). בשלב זה יבחן בית המשפט האם עמד התובע בחובה שהוטלה עליו והביא די ראיות בכדי לעמוד בהטיית מאזן ההסתברויות, או, אם נחזור למטאפורה המתמטית, האם הוכיח, בסבירות שמעל 51% כי גרסתו שלו היא הנכונה, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 49% לכל היותר.

פסק דינו של בית המשפט מושתת ונקבע על פי השאלה – האם הצליח התובע להוכיח תביעתו מעבר למאזן ההסתברויות, הרי שההחלטה שתינתן על ידי בית המשפט תהיה לצדו, ואולם באם לא הצליח התובע לעמוד בחובת ההוכחה שהוטלה עליו, הרי שתביעתו עתידה להידחות, ייתכן שהלכה למעשה גרסתו של התובע למערכת ההתרחשויות היא המתארת את המציאות בצורה האמיתית והקרובה ביותר, אך בעניין זה, כבולות ידיו של בית המשפט, ועליו להכריע בהסתמך על העובדות שהוכחו בפניו ולהתעלם מכל מה שלא הוכח, גם אם נטען בכתבי בי-הדין או בדיון.

ואולם, במקום בו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים התובע והנתבע הינן שקולות, היינו, מקרה של "ספק שקול" או "תיקו ראייתי", יפעל הספק לחובת התובע (אליהו ארנון, דיני ראיות, חלק ראשון 187-193, וכן 200-201, (הדפסה שביעית) 1987; ע"א 2076/09 ח.י. בלאושטיין בניין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם)) ותביעתו תידחה.

1. בפניי תביעה בגין תאונת דרכים כאשר הנתבעת 1 גרמה עם רכבה, לטענת התובע, לנזקים למכוניתו.

2. הצדדים בכתבי בי הדין ובעדותיהם בביהמ"ש מסרו כל אחד גרסתו.
התובע ציין כי יצא מתחנת הדלק שליד בורגר במתחם נעמן ע"י עכו והיה בדרכו ליציאה לעכו שמאלה.
ככל שהוא התקרב לרמזור שמוצב בכביש הראשי הוא האט מאוד נסיעתו והוריד רגלו מהמעצור, וגלש באיטיות לעבר הרמזור כשלפניו עמדו 3 מכוניות שעמדו ברמזור האדום. לא מצוי כל תמרור מכל סוג בדרך זו.
הנתבעת הגיעה מצידו השמאלי, יצאה מהכביש שירות עכו-דרומה אשר חוצה המתחם בו הוא היה. בכביש זה סמוך למקום התאונה מוצב תמרור "עצור". הרכב של הנתבעת פגע ברכבו.
הנתבעת טענה שעצרה את רכבה בתמרור "עצור". הרמזור בצומת היה ירוק. היא המשיכה לנסוע בכביש השירות ישר "והתובע הגיע במהירות ופשוט נכנס בי". הנתבעת 1 ציינה שלא ראתה כלל את רכב התובע קודם התאונה.
3. הנתבעת נהגה בניגוד לחוק- וגם אם עצרה הרי מיהרה ולא שמה לבה לקורה סביב. הנתבעת לא צייתה באופן המלא והנדרש והמוקפד בדין לתמרור "עצור" ופעלה בניגוד לתקנה 21- חובת הזהירות.
"לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על –פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך".

ב) דיון והכרעה:
שמעתי את גרסאות הנהגים אשר הדגימו לפני באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט ומדוקדק את אופן התרחשות התאונה, איש איש לגרסתו, על גבי שרטוט מסומן א'. התרשמתי מעדותם, עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הפגיעה ברכב התובע, עיינתי בכל הראיות שהציגו בפניי לרבות חוו"ד השמאי.
לאחר ששקלתי טענות הצדדים ובדקתי מעשיהם ומחדליהם על רקע הוראות הדין הרלוונטיות ולאור האמור לעיל, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל.

ג. לעניין הנזק: על הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 16,785 ₪. וכן הוצאות בסך של 1,000 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
הצדדים מיודעים בזאת כי באפשרותם להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק דין זה.
על המזכירות להעביר פס"ד זה לצדדים.

ניתן היום, ט"ז טבת תשע"ח, 03 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סינטיה קנטורוביץ
נתבע: שימרית מיכאילוב
שופט :
עורכי דין: