ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין קבוצת סידב בע"מ נגד יוסי איטח :

לפני כבוד השופטת שרון הינדה

התובעת:

קבוצת סידב בע"מ

נגד

הנתבע:
יוסי איטח ת.ז. XXXXXX826

פסק דין

לפני תביעה על סך 43,303 ש"ח שראשיתה בקשה לביצוע שטר, שהגישה התובעת כנגד קבוצת סידב בע"מ נגד אף.סי.אי.אס פורום מערכות מחשבים ואלקטרוניקה בע"מ ( להלן: "החייבת") וכנגד מר יוסי איטח בגין ( להלן: "הנתבע") בגין ערבותו להבטחת התחייבויותיה של החייבת.
הנתבע הגיש התנגדות לביצוע שטר אשר התקבלה בדיון שהתקיים ביום 18/01/16.
רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת:
ביום 16.12.14 ה תקשרה התובעת עם החייבת בהסכם התקשרות, על פיו התובעת תספק לחייבת מוצרים לפי הזמנה, והחייבת תשלם בעבור מוצרים אלה כנגד חשבוניות.
הנתבע אשר עבד כשכיר אצל החייבת חתם על הסכם ההתקשרות עם התובעת, כמורשה חתימה בחייבת.
ביחד עם החתימה על הסכם ההתקשרות, חתם הנתבע על כתב ערבות לפיו הוא ערב בערבות אישית בלתי מוגבלת להתחייבויותיה וחובותיה של החייבת לתובעת על פי הסכם ההתקשרות.
החייבת לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי התובעת ומכאן הבקשה לביצוע שטר במסגרתה הוגשו לביצוע שיקים שמשכה החייבת לפקודת התובעת וערבותו של הנתבע להתחייבויות החייבת.
טענות הצדדים:
טענות הנתבע:
טענתו העיקרית של הנתבע היא כי הוא הוטעה על ידי התובעת באמצעות נציגה מר קובי בן חמו ( להלן: "קובי"), אשר החתים אותו על כתב הערבות אישית מבלי שהבחין בכך. הנתבע הפנה למסמך עליו חתם וטען כי נערך באופן שהכותרת " ערבות אישית לחברה" נמצאת בתחתית הסכם ההתקשרות ולא בראש כתב הערבות, בכוונה ומתוך מטרה שלא ישים לב על מה הוא חותם. עוד טען הנתבע כי התובעת החתימה אותו על הערבות האישית בחוסר תום לב משום שהחתימה אותו על אף שידעה שאינו בעל מניות או דירקטור בחייבת.
עוד טען הנתבע, כי בהתאם להוראת סעיף 8 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967, היה על התובעת למצות ההליכים כנגד החייבת 1 טרם הגשת התביעה נגדו.
טענות התובעת:
התובעת טענה כי הנתבע הוא שהציג עצמו בפניה כמורשה חתימה בחייבת, התנהל מולה, הזמין ממנה סחורה ואף האיץ בקובי לחתום על מסמכי ההתקשרות על מנת שיוכל לקבל סחורה בהקדם. לדידה של התובעת המדובר במסמכים המנוסחים באופן ברור והעובדה שהנתבע מסר את פרטיו האישיים והם נרשמו בכתב הערבות, מלמדת כי הבין או לפחות היה עליו להבין שמדובר בחתימה על התחייבות אישית.
באשר להטעיה טענה התובעת כי חרף טענתו להטעיה, הנתבע מעולם לא פנה אליה, לא הודיע לה שהוטעה ולא ביקש לבטל את ערבותו גם לאחר ש סיים את עבודתו בחייבת.
לעניין הטענה בדבר החובה למצות ההליכים כנגד החייבת טענה התובעת כי הנתבע ויתר על החובה לפנות לחייבת בנוסח כתב הערבות עליו חתם.
המחלוקת:
שתי פלוגתות עומדות לבירור במסגרת תביעה זו:
האם הנתבע הוטעה לחתום על כתב הערבות?
האם היה על התובעת למצות ראשית את ההליכים כנגד החייבת טרם הגשת התביעה נגדו?
דיון:
הטעיה:
סעיף 15 לחוק החוזים ( חלק כללי), תשל"ג-1973 מגדיר הטעייה כאי גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן, וקובע כי מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאה של הטעייה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו רשאי לבטל את החוזה. עילת ההטעיה דורשת הוכחת קשר סיבתי כפול, בין הטעות ובין ההתקשרות בהסכם וכן בין ההטעיה לבין הטעות. במקרה שנטענת טענת הטעייה בגין אי גילוין של עובדות כמו במקרה זה, חייב הטוען להטעיה להוכיח שהיא שהניעה אותו להתקשר בחוזה וכי לו ידע את הדבר שלא התגלה לו היה מתקשר. (ראו: ע"א 1581/92 ‏ ‎ ‎א' ולנטין‏‎ ‎נ' ד' ולנטין וערעור שכנגד‏, פ''ד מט(3) 441; ע"א 7730/09 ‏ ‏ ניסים כהן נ' מבני גזית (2000) בע"מ, פורסם בנבו 6.6.11; ע"א 2469/06 ‏רונן סויסה נ' חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ, פורסם בנבו 14.8.08).
לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה שבפנינו כפי שהוכחו בבית משפט אני סבורה כי הנתבע לא הרים הנטל להוכיח הטעייתו בחתימה על כתב הערבות מהטעמים שיפורטו להלן.
כאמור, אין חולק בין הצדדים שהנתבע חתם על הסכם ההתקשרות עם התובעת וחתימתו מתנוססת גם על כתב הערבות. הנתבע אף אינו חולק על תוכן הסכם ההתקשרות וכתב הערבות. את טענת ההטעיה סומך הנתבע על שני אדנים. האחד – שכותרת המסמך " כתב ערבות" אינה בראש העמוד אלא בסיומו של העמוד הקודם לכתב הערבות. השני – כי קובי הטעה אותו והחתים אותו מבלי שהבחין בכך.
חזקה היא שאדם החותם על מסמך יודע את תוכן המסמך עליו חתם והוא לא יכול להישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ועל כן אינו יכול לנער חוצנו ממנו ( ראו: ע"א 467/64 אילנה אסתר שוויץ נ' סנדור, שושנה בלץ ואח', פ"ד יט(2) 113; ע"א 1319/06 שלק נ' טנא נגה, פורסם בנבו 20.3.07).
טענת הנתבע היא כי אם הכותרת " ערבות אישית" הייתה מופיעה בראש העמוד עליו חתם, לא היה מסכים לחתום על ערבות אישית.
עיון בכתב הערבות עליו חתם הנתבע מלמד כי אכן הכותרת " כתב ערבות" אינה מופיעה בראשית העמוד. אולם בין כך לבין הטעיית הנתבע בדבר חתימתו על התחייבות אישית, הדרך ארוכה.
במסמך עליו חתם נכתב שערבות זו תחשב כערבות לכל שיק או שטר שניתן על ידי הלקוח הנערב. כמו כן מפורטת בו התחייבות של הערב לשלם כל סכום שהנערב יהיה חייב ללא דרישה להצגת הוכחות לחוב ותוך ויתור על דרישת הסכום תחילה מהנערב או מביטחונות אחרים שבידי התובעת.
מעבר לכך נדרש מילוי פרטים אישיים של הערב במסמך כגון: שמו, מספר הזהות שלו, כתובת ומספר הטלפון שלו. במקרה זה, מולאו בטופס פרטי הנתבע, וחתימתו על המסמך אומתה על ידי קובי.
בעדותו טען כי לא חשב שזו ערבות אישית, וכי הוא " חושב" שבאותה עת קרא שזה הסכם התקשרות. כן טען כי היה סיכוי טוב שיברחו מעיניו המילים " ערבות אישית" שנפרסו בעמוד השני בהסכם ההתקשרות.
לא שוכנעתי מעדותו זו של הנתבע. התרשמתי כי הנתבע רהוט, קוהרנטי, מבין ובקיא בפרטי העניין. תשובתו כי הוא " חושב" שקרא שזה הסכם התקשרות היא תשובה מתחמקת ואינה מתקבלת על הדעת. המסמך המדובר קצר, מודפס בכתב קריא וברור, ומעיון בו עולה במפורש כי המילה ערבות חוזרת בו ותוכנו מבהיר שמדובר בערבות אישית להתחייבויות החייבת, כך שלא סביר שהדבר נשמט מעיניו.
הנתבע לא טען כי נמנע ממנו לעיין במסמך ואף לא טען כי שאל שאלה כלשהי לגבי תכנו ולא נענה או קיבל תשובה לא נכונה. אי לכך ספק בעיני כי הנתבע לא קרא את המסמך עובר לחתימתו ואם כן לא מתקבלת על דעתי שלא הבין את תוכן המסמך, או שנשמט ממנו שזו ערבות, ועל כן איני מקבלת הטענה שהפרט היחיד שהיה חסר לו להשלמת התמונה הוא כותרת המסמך, ושאם היה רשום בראש " ערבות אישית" לא היה חותם.
כחלק מהגנתו הנתבע הסתמך על הקלטת שיחה שלו עם קובי ממנה ביקש ללמוד שקובי ידע מי הבעלים של החייבת ואישר שהבהיר למעסיקיו שהנתבע היה עובד שכיר בלבד וחתם על הערבות האישית בלי לשים לב.
עוד טען כי קובי והתובעת הטעו אותו באופן שהוא הוחתם על ההסכם. קובי הורה לו היכן לחתום והוא לא התעמק למה נדרשו שתי חתימות. כן טען כי הוא לא מילא את פרטיו האישיים על המסמך והניח כי התובעת השלימה את פרטיו מרשם החברות.
הנתבע הודה כי הציג עצמו כבעל זכות חתימה.
קובי התייצב להעיד מטעם הנתבע.
בעדותו קובי טען כי הנתבע הוא שקיבל את פניו אצל החייבת, הציג עצמו כמורשה חתימה ומי שניתן לקדם עמו את העניין. קובי העיד כי החתים את הנתבע על כל הטפסים והעביר לתובעת. כשנשאל האם הוא מסביר ללקוח את משמעות הטופס כערבות אישית, השיב שלא תמיד ולא זכר לומר האם במקרה של הנתבע הבהיר לו במה מדובר. אולם המשיך והעיד כי הוא שמילא את פרטי הנתבע במסמך באותו היום, וזאת לאחר ששאל את הנתבע לכתובתו, שמו ותעודת הזהות שלו. קובי עומת עם גרסת הנתבע שטען שלא מסר את פרטיו והם הושלמו ממקור אחר, והוא הכחיש זאת וטען כי אף פעם לא עשה זאת וחזר על גרסתו ששאל את פרטי הנתבע. בהמשך העיד קובי כי הנתבע צילם את כל הטפסים ותייק אצלו.
הנתבע בעדותו התבקש להפנות למקום בשיחה שהקליט עם קובי בו אמר לו שהוא הטעה אותו, התרשל ועשה מעשה שלא ייעשה ותשובתו הייתה כי לדעתו לא אמר לו את זה.
עדותו זו של הנתבע מחזקת את גרסתו של קובי ועל כן עדותו של קובי אינה תומכת בגרסת הנתבע אודות נסיבות החתמתו על המסמכים.
מבחינת עדותו של קובי וגרסת הנתבע התרשמתי כי תהליך החתימה על המסמכים נעשה ברצון מלא של הנתבע, לא שוכנעתי כי נמנע מהנתבע בדרך כלשהי עיון במסמכים, לא שוכנעתי כי קובי דחק בנתבע לחתום, ולא נוכחתי בקיומו של מניע כלשהו לקובי להשלים את פרטיו של הנתבע לאחר חתימתו על הטפסים. זאת ועוד עדותו של קובי שהמסמכים נמסרו לידי הנתבע והוא תייק אותם לא נסתרה. בנסיבות אלה, התמונה המתקבלת היא כי המסמכים עמדו לעיני הנתבע בעת שחתם והייתה לו האפשרות המלאה לעיין בהם טרם חתימתו עליהם. לפיכך ומכל העולה מעדותו של הנתבע לא מצאתי כל סיבה לסבור כי הנתבע חתם על המסמכים מבלי שעיין בהם ועל כן חזקה עליו שהבין את תוכן ומשמעות המסמכים עליהם חתם.
יותר מכך, המדובר בחוזה מסחרי רגיל. בעסקאות כגון זו, חובת הגילוי חלה רק על פרטים מהותיים שהצד שכנגד לא יכול היה להשיגם. תוכן המסמך ברור גם אם אין לו כותרת של כתב ערבות. במצב דברים זה הנתבע אינו יכול להישמע בטענת הטעייה מקום שהייתה לו האפשרות לעיין במסמכים טרם החתימה עליהם.
אוסיף ואומר כי גם אם לא עיין במסמכים טרם החתימה, הרי שמהמסמכים נותרו בידיו יכול היה לעיין בהם וככל שלא הסכים לערוב, היה באפשרותו לעתור לביטול ערבותו, אולם הנתבע לא עשה כן.
הנתבע אף הפנה להיגיון להצדקת גרסתו, וטען כי ברור לכל שלשכיר שאינו בעל מניות או אינטרס כלכלי בחברה אין כל סיבה הגיונית להסכים לסכן את כספו האישי ולחתום מרצונו על כל החובות של החייבת לתובעת.
הנתבע אשר עבד כשכיר בחייבת ולטענתו השתכר כ- 8,000 ש"ח ובחצי השנה עד שבעת החודשים האחרונים לעבודתו היה מורשה חתימה, קיבל על עצמו סמכויות אלה בשל מצבו הרפואי של בעלי החייבת. הנתבע גרס כי לאחר שבעלי החייבת חלה, פנו אליו בת זוגו ואחיו של בעלי החייבת וביקשו ממנו לנהל את החברה כי אין מי שיעשה את זה. בעקבות פנייתם התגייס להפעלתה וכשהתברר שלא היה לה אשראי בבנק, ולא ניתן יהיה להנפיק שיקים, הוא לא הרשה שיצא שום שיק והפתרון שמצא היה לשלם מכרטיס האשראי הפרטי שלו. לדידו הכניס לחייבת כספים פרטיים בסך של 51,000 ש"ח.
בעלי החייבת העיד אף הוא. עדותו של בעלי החייבת לא שפכה אור על הנסיבות בגינן הנתבע חתם על ערבות אישית אולם התברר בעדותו כי לא ביקש מעובדיו לחתום ערבות אישית.
מן העדויות והטיעונים עולה כי אין המדובר בסיטואציה רגילה של עובד שכיר הנדרש על ידי מעסיקו או מאן דהוא לערוב למעסיקו, אלא על עובד שכיר שבחר להפעיל חברה בה הוא עובד במשכורת חודשית, ולהזרים לה כספים מתכניות חסכון ששבר, כפי שהעיד, עת מעסיקו שוכב במיטת חוליו ללא ידיעה אם ישוב לאיתנו.
הבחירה של עובד שכיר שעובד תמורת משכורת חודשית לא גבוהה, לקחת פיקוד על חברה ולהזרים לה עשרות אלפי שקלים מתוך ידיעה שמדובר בחברה שאין לה אשראי, חייבת להיות מוסברת במניע שלא הובהר על ידי הנתבע ואותו היגיון שבשמו טוען הנתבע מעורר ספק שמא בחר שלא לחשוף מלוא מניעיו בבחירה להתנהל בדרך שהוא עצמו טוען שאינה הגיונית.
לאור כל האמור לעיל הגעתי הנתבע לא הרים הנטל להוכיח כי הוטעה לחתום על כתב הערבות, ועל כן אין לשחררו מהתחייבותו על פיו מטעם זה.

האם התובעת רשאית לדרוש מהנתבע את מילוי ערבותו טרם מיצוי ההליכים כנגד החייבת 1?:
הנתבע הפנה להוראת סעיף 8 לחוק הערבות, התשכ"ז-1968 וטען כי התובעת אינה רשאית לדרוש מהערב מילוי ערבותו ובטרם מוצו ההליכים כנגד החייבת העיקרית.
סעיף 8 מונה מספר נסיבות המחריגות את האיסור לנקוט בהליכים כנגד הערב. הוראת סעיף 8(1) מאפשרת פנייה לערב ללא דרישת קיום החיוב מהחייב תחילה אם הערב ויתר על הדרישה מהחייב.
משהגעתי לכלל מסקנה כי הנתבע מחויב על פי כתב הערבות ולא שוכנעתי כי לא הבין ואין הוא מודע לתנאיו הרי שחתימתו כוללת את הוויתור על הפניה לחייבת טרם נקיטת הליכים נגדו ועל כן הטענה נדחית.
סיכום
באין חולק כי הנתבע חתם על מסמכי ההתקשרות עם התובע ומשהגעתי למסקנה כי הנתבע לא הרים הנטל להוכיח כי הוטעה לחתום על כתב הערבות ומשדחיתי גם את טענתו לעניין מיצוי ההליך כנגד החייבת טרם פנייה אליו, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת מלוא החוב כפי שהוא בתיק ההוצאה לפועל מספר 523429-07-15 בצירוף אגרת בית משפט כפי ששולמה ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח.
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.
ניתן היום, ט"ז טבת תשע"ח, 03 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: קבוצת סידב בע"מ
נתבע: יוסי איטח
שופט :
עורכי דין: