ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אמסלם סלאמה נגאר נגד אפיק.מ. פרוייקטים בע"מ :

04 ינואר 2018
לפני: כבוד הרשמת מרב חבקין

התובע:
אמסלם סלאמה נגאר

-
הנתבעים:
1. אפיק.מ. פרוייקטים בע"מ
2. אמירה גל
3. עודד גל
4. גל גדרה בניה והנדסה (2004 ע.ג) בע"מ

החלטה

הבקשה להפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבעים 2 – 4 הובאה אליי למתן החלטה.
בהחלטה מיום 25/10/17 נקבע כי התובע יגיש תגובה עד 19/11/17.
עד עתה לא הוגשה תגובה, הגם שבהחלטה מיום 11/12/17 נקבע כי המועד מוארך בפעם האחרונה עד 31/12/17.
על כן ההחלטה תינתן על יסוד הבקשה והמסמכים שבתיק.
הנתבעים סומכים את בקשתם על העובדה, כי התובע לא שילם את ההוצאות שנפסקו לחובתו ביום 3/7/17 לטובת הנתבעים 2 – 3.

כך גם טענו הנתבעים כי סיכויי התביעה כנגד הנתבעים 2 – 3 בעילת הרמת מסך הם קלושים שכן לא הובאה ראשית ראייה להצדיק עילה זו.

עוד צוין בבקשה כי סיכויי ההליך כנגד הנתבעת 4 הם קלושים לנוכח העובדה כי התביעה כנגדה התיישנה ברובה בהתחשב במועד בו תוקן כתב התביעה על דרך של צירופה כנתבעת נוספת.
לנוכח האמור טענו הנתבעים, כ י לא מתקיימים החריגים הקבועים בנוגע לאי חיוב התובע שאינו תושב ישראל, שכן לא הובאה ראשית ראייה והוצאות שהוטלו לא שולמו.

ולהכרעתי -
ביום 2/9/16 , נכנסה לתוקף הוראת תקנה 117 א לתקנות בית הדין לעבודה(סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן – התקנות).
תקנה 117 א שכותרתה " ערובה לתשלום הוצאות" (להלן – התקנה) קובעת כך:
116א. (א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.
(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.
(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה.

בהתאם להוראה זו שעה שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיובו בהפקדת ערובה, למעט המקרים המנויים בסיפא סעיף קטן ( א) היינו - המצאת ראשית ראייה; הוכחת יכולת פירעון; טעמים מיוחדים.
במקרה זה התובע הוא תושב הרשות הפלסטינית .

אומר כבר עתה, כי דין הבקשה להתקבל.

בהתאם לתקנה הכלל הוא חיובו של תובע - שאינו תושב ישראל או אחת המדינות עליהן חלה אמת האג - בהפקדת ערובה אלא אם התקיים אחד התנאים המנויים בתקנה אותם נדרש התובע להראות.

לא שוכנעתי כי הונחה ראשית ראיה לחיובם של הנתבעים 2 – 3 לפי דוקטרינת הרמת מסך שכידוע היא עילה קשה להוכחה שכן מדובר בחריג לעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת. על פי הלכה פסוקה, הרמת מסך שמורה למקרים קיצוניים וחריגים, ובהתקיים התנאים הקבועים בהוראת סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט – 1999, כפי שתוקן בתיקון מספר 3, התשס"ה – 2005 .

הרמת המסך הקלאסית תבוצע מקום בו הוכח, כי נעשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות לטובת בעלי העניין השולטים בחברה, כאשר החברה מנצלת את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת לביצוע תרמית, מצב בו אישיות החברה הנה הלכה למעשה כסות בלתי חוקית לבעליה, או כאשר בפועל בעלי המניות ערבבו את נכסיהם הפרטיים עם נכסי החברה. מן המפורסמות, כי השימוש בדוקטרינה יעשה בזהירות רבה (ע"ע 34/03 אסנת שפרן נ' יוסף אלוש ואח', ניתן ביום 14/5/2006).
לגבי הנתבעת 4 אכן לכאורה יש ממש בטענתה כי מרבית התביעה כנגדה נתונה בהתיישנות.
כל הקביעות שלעיל הן לכאוריות כמתחייב משלב זה בו טרם נשמעו הראיות וגם לא הוגשו תצהירי הנתבעים.

בנוסף, לא זו בלבד כי התובע לא הוכיח יכולת כלכלית לעמוד בתשלום הוצאות אלא הוכח ההיפך.
לא קיימות במקרה זה נסיבות שהן בגדר "טעמים מיוחדים" והתובע אף לא טרח להגיש תגובה.

כמו כן, וזה העיקר, די בעובדה, אשר לא הוכחשה, שהתובע לא שילם הוצאות בהן חויב בבית הדין.

בהתאם לפסיקה שחלה טרם נכנסה לתוקף התקנה, פסיקה אשר החילה את תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, נקבע כי כאשר עובד זר שלא חלה עליו אמנת האג, והוכח שלא שילם הוצאות שהוטלו, יוטל עליו חיוב בהפקדת ערובה (ראו ע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU, מיום 6/7/03).

התקנה שנוספה מדברת לא רק על חיוב תובע שאינו תושב ישראל בהפקדת ערובה, אלא קיימת גם הוראה כללית שנוסחה זהה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, והיא תקנה 116 א(א) לתקנות.
מכאן, כי הכלל אשר נקבע קודם בפסיקתו של בית הדין לעבודה בכל הנוגע לחיוב העובד שאינו תושב בהפקדת ערובה אם לא עמד בתשלום הוצאות - עדיין בתוקף.

לנוכח האמור יש הצדקה לחייב את התובע בהפקדת ערובה וזאת בהתייחס לנתבעים שעתרו לכך .

מסקנתי לגבי הצדקה לחייב במצב זה בהפקדת ערובה מתחזקת לנוכח סכום התביעה הגבוה באופן יחסי.

אני ערה לכך שהבקשה הוגשה בשלב מאוחר יחסית אך אין בכך לחסום הגשתה שכן לא מדובר בבקשה מקדמית . אמנם לרוב בקשות מסוג זה מוגשות בראשית ההליך אלא שההצדקה קיימת לכאורה גם במקרה זה שהרי עוד צפויות לנתבעים הוצאות בגין הכנת התצהירים ודיון ההוכחות, ותכלית הבקשה היא הבטחת תשלום ההוצאות הצפויות.

אשר לגובה הערובה - לאחר שנתתי דעתי מחד לזכות התובע לגישה לערכאות שהיא זכות יסוד, ומנגד לזכות הנתבעים שלא לצאת בחיסרון כיס, ועל מנת שיהא להם ביטחון - ולו חלקי - לכך שהוצאותיהם ישולמו, מצאתי לנכון, ובשים לב לסכום עליו הועמדה התביעה, לחייב את התובע בהפקדת ערובה בסך של 1,500 ₪ לכל אחד מהנתבעים 2 – 4 . סה"כ נדרש התובע להפקיד 4,500 ₪ .

אני מורה, כי התובע יפקיד סך 4, 500 ₪ בקופת בית הדין כערובה לתשלום הוצאות הנתבעים 2 – 4 כמפורט לעיל וזאת בתוך 30 ימים שאם לא כן תימחק התביעה ללא התראה נוספת.

ניתנה היום, י"ז טבת תשע"ח, (04 ינואר 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: אמסלם סלאמה נגאר
נתבע: אפיק.מ. פרוייקטים בע"מ
שופט :
עורכי דין: