ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מאפיית טעמי הכפר 2011 בע"מ נגד קשת טעמים בע"מ :

בפני כבוד סגן הנשיאה, השופט גיל דניאל

התובעת
מאפיית טעמי הכפר 2011 בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד אבי טויזר ו/או סבטלנה ממן

נגד

הנתבעת

קשת טעמים בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד שי פניני

פסק דין

תביעה כספית על סך 742,578 ₪ (כולל מע"מ).

התובעת הינה חברה העוסקת בייצור ושיווק מוצרי לחם ומוצרי מאפה שונים.

הנתבעת הינה חברה המפעילה רשת של מרכולים ברחבי הארץ אשר מוכרת, בין היתר, דברי מאפה ולחמים של יצרנים שונים.

המחלוקות העולות מכתבי הטענות

בתחילת שנת 2010 התקשר בעלי התובעת, מר איגור חודק, אשר פעל באותה עת כעוסק מורשה, עם הנתבעת בהסכם תנאים מסחריים לאספקת מוצרי לחם בסניפי הנתבעת.
בהתאם להסכם זה סיפק בעלי התובעת מוצרים לנתבעת ובמהלך שנת 2011 הועברה הפעילות העסקית של בעלי התובעת כעוסק מורשה, על שמה של התובעת כחברה.

לצד אספקת מוצרי הלחם בסניפי הנתבעת, נערך בחודש 3/14 הסכם זכיינות בין הנתבעת למר חודק לפיו לקח על עצמו מר חודק להפעיל מאפיה בתוך סניף הנתבעת בראשון לציון.

בחודש 7/14 הודיע מר חודק לנתבעת על סיום הסכם הזכיינות להפעלת המאפיה בסניף ראשון לציון.

לטענת התובעת, בעקבות הודעתו של מר חודק על סיום ההתקשרות בהסכם הזכיינות ומטעמים שאינם ענייניים, החליטה הנתבעת להפסיק את ההתקשרות עם התובעת בשלושת הסניפים להם סיפקה התובעת סחורה באותה עת.

לטענת התובעת, ההודעות על הפסקת ההתקשרות בכל אחד מהסניפים ניתנו בכל פעם על ידי הנתבעת בהתראה קצרה וללא כל הודעה מוקדמת.

התובעת טוענת כי הפסקת ההתקשרות באופן פתאומי, ללא כל הודעה מוקדמת, גרמה לתובעת לנזקים רבים, לרבות אובדן סחורה וכן לאובדן ההכנסה הצפויה, עליה הסתמכה התובעת בפעילותה העסקית המשותפת.

עוד טוענת התובעת בכתב התביעה, כי בעת בדיקת ההתחשבנות בין הצדדים התחוור לתובעת להפתעתה כי חלה טעות חשבונאית קשה בחשבונות שהועברו לנתבעת במשך השנים לחיוב, עת בטעות הופחתו בכל פעם 15% מגובה התמורה המוסכמת.

התובעת טוענת כי הסיכומים אשר גובשו בתחילת ההתקשרות לגבי הנחות התייחסו לתקופות מוגבלות של חודשים ספורים בלבד והנתבעת לא היתה זכאית לקבלת הנחות מהלך כל תקופת ההתקשרות.

התובעת דורשת מהנתבעת לשלם לה סך של 535,322 ₪ (בצירוף מע"מ סך של 626,327 ₪) בגין סכומים אשר שולמו בחסר במהלך תקופת ההתקשרות.

כמו כן, התובעת דורשת מהנתבעת לשלם לה פיצוי בקשר לסיום ההתקשרות בין הצדדים בסניפים השונים, לרבות בגין אי מתן הודעה מוקדמת, בסך של 99,360 ₪ (בצירוף מע"מ סך של 116,251 ₪) .

התובעת העמידה את תביעתה על סך של 634,682 ₪ (בתוספת מע"מ סך של 742,578 ₪) .

הנתבעת בכתב ההגנה טענה כי לפי המוסכם בין הצדדים, מקרים של אי התאמה במחירי הקניה יטופלו אך ורק בתקופה של 30 יום לאחור.

עוד טוענת הנתבעת כי ההנחה בגובה 15% אשר לגביה טוענת התובעת כי ניתנה בטעות, הינה הנחה אותה העניקה התובעת מכח הסכמה מפורשת אשר אף באה לידי ביטוי בדוגמת מחירונים אשר העבירה התובעת.
כמו כן, התשלומים ששולמו לתובעת תאמו באופן מלא את החשבוניות אותם הפיקה התובעת בעצמה.

לפיכך, הנתבעת טוענת כי אין מדובר בטעות או בטעות חשבונאית אלא בהנחה מסחרית שהוענקה ע"י התובעת מרצונה ואשר באה לידי ביטוי במחירי המכירה לצרכן.

לעניין סיום ההתקשרות בין הצדדים, הנתבעת טוענת כי הפסקת ההתקשרות לא היתה קשורה לסיום הסכם הזכיינות מול מר חודק ולמע שה מר חודק היה זה שהודיע כי הוא מפסיק לספק מוצרים לסניף ראשון לציון.
באשר לסניף חדרה, בשל מחדלים ורישומים כוזבים של הנהג מטעם התובעת, ביקשה הנתבעת להחליף את הנהג המפיץ ובשל העובדה שלתובעת לא היה נהג אחר, הופסקה העבודה בסניף חדרה.
בחודש דצמבר 2014 הודיע הקניין מטעם הנתבעת כי היות ומסופקת סחורה של התובעת רק בסניף אחד, סניף אשדוד, הנתבעת אינה מעוניינת להמשיך את היחסים המסחריים בין הצדדים.

העדויות והראיות שהובאו בפני בית המשפט

מטעמה של התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של בעלי התובעת מר איגור חודק.

בתצהיר העדות הראשית מפרט מר חודק את מהלך הדברים החל מחתימת ההסכם בחודש 1/10 תוך התייחסות להוראות הסכם התנאים המסחריים ועד לתקופה בה הופסקה ההתקשרות ע"י הנתבעת.

לגרסת מר חודק בתצהירו, בעקבות הודעתו בחודש 7/14 על הפסקת ההתקשרות בהסכם הזכיינות בסניף ראשון לציון, החליטה הנתבעת להפסיק חד צדדית ובאופן מפתיע את ההתקשרות עם התובעת בשלושת הסניפים להם סיפקה התובעת סחורה באותה עת.

לעדותו של מר חודק בתצהירו, ביום 2/9/14 הודיעה הנתבעת באופן פתאומי לנהג התובעת שהגיע לספק לה את הסחורה בסניף ראשון לציון, כי היא אינה מעוניינת להמשיך ולקבל סחורה מהתובעת בסניף זה החל מאותו היום ואילך.

וכך, לגרסתו של מר חודק, באופן דומה פעלה הנתבעת גם בסניף חדרה, כאשר סירבה ביום 6/11/14, באופן מפתיע, לקבל את הסחורה המסופקת לה, שעה שהודיעה כי היא מפסיקה את ההתקשרות עם הנתבעת אף לגבי הסניף בחדרה וזאת מאותו היום ואילך.

ביום 31/12/14 בשעות הערב הודיעה הנתבעת טלפונית כי החל ממחרת אותו יום היא מפסיקה את ההתקשרות אף לגבי הסניף באשדוד.

לעדותו של מר חודק בתצהירו, במועד הפסקת ההתקשרות החד צדדית, מחזור ההכנסות החודשי של התובעת ממכירת מוצרים עמד על כ-505,000 ₪, כאשר כ- 20% מהכנסות אלו היו ממכירת מוצרים לנתבעת בשלושת הסניפים.

מר חודק מפנה בתצהירו לחוות דעת רוה"ח של החברה לפיה ההכנסה החודשית של התובעת לשנת 2014 בשלושת הסניפים, עמדה על 96,645 ₪ בתוספת מע"מ לחודש בממוצע, ואילו הרווח הגולמי בגין שלושת הסניפים עמד על סך כולל של 21,820 ₪ בתוספת מע"מ לחודש בממוצע.

מר חודק מעריך כי בשל סיום ההתקשרות באופן פתאומי ואי מתן הודעה מוקדמת מצד הנתבעת סבלה התובעת מאובדן רווח צפוי של 3 חודשים לכל הפחות, סכום של כ- 75,000 ₪ בתוספת מע"מ.

לעניין ההתחשבנות בין הצדדים מציין מר חודק בתצהירו כי במסגרת ההתחשבנות לחודש 12/14 נודע לתובעת כי בכוונת הנתבעת לנכות מהתמורה המגיעה לתובעת בונוס שנתי ע"ס 2% ממחזור הקניות השנתי.

בעקבות זאת, ולאחר שהעלה טענות כנגד זכאותה של הנתבעת למענק השנתי, העבירה הנתבעת לרוה"ח מטעם התובעת את הסכם התנאים המסחריים אשר נ חתם בין הצדדים בשנת 2010, אשר על יסודו טענה הנתבעת לזכאות לבונוס שנתי.

לאחר עיון בהסכם התנאים המסחריים התחוור לו כי חלה טעות חשבונאית קשה בחשבונות שהועברו לנתבעת במשך השנים. לגרסתו, בטעות הופחתו בכל פעם 15% מגובה התמורה המוסכמת, כאשר הסיכומים לגבי הנחות התייחסו לתקופות מוגבלות של 6 ו- 4 חודשים בלבד בתחילת ההתקשרות.

לגבי מחירי המוצרים שהועברו ע"י התובעת תוך ציון הנחה של 15% טוען מר חודק כי הדבר נבע מכך שעובדי החברה סברו בטעות שהנתבעת זכאית להנחה זו.

התובעת הגישה גם תצהיר עדות ראשית של המנהלת האדמניסטרטיבית בחברה, גב' מרינה איידלמן, אשר אחראית על עריכת ההתחשבנות עם לקוחות וספקים.

בתצהירה מציינת העדה כי לנתבעת ניתנה הנחה בתחילת העבודה המשותפת, על יסוד סיכום בין הצדדים שנערך עם תחילת שיווק ואספקת המוצרים לנתבעת.

העדה מתייחסת בתצהירה לבדיקה שנערכה בשנת 2015 של ההתחשבנות, בדיקה במסגרתה גילתה כי לאורך השנים ניתנה לנתבעת בטעות הנחה קבועה של 15%.

לפי תצהירה של העדה, חישוב ההנחות אשר ניתנו לנתבעת בטעות לאורך השנים מעבר למוסכם בין הצדדים לפי הסכם התנאים המסחריים מביא לסך של 535,322 ₪ בצירוף מע"מ.

התובעת הגישה תצהיר של נהג ומחלק סחורה, מר זאב פלוטקין, אשר פעל כנהג ומחלק סחורה בסניף ראשון לציון של הנתבעת.

לגרסתו בתצהירו, בתחילת חודש ספטמבר 2014 הגיע לסניף הנתבעת בראשון לציון על מנת לספק סחורה ולאסוף את ההחזרות.

בתחילה, ביקשו ממנו לפרוק את הסחורה באופן רגיל, אולם, לאחר פריקת הסחורה נאמר לו לפתע ע"י המנהלת בחנות לאסוף חזרה את כל הסחורה אותה פירק ולקחת את כל הסחורה של התובעת שנותרה על המדפים וכן לא לספק יותר עוד סחורה כלשהי לחנות זו מאותו יום ואילך.
הדבר הפתיע אותו מאוד, שכן נעשה ללא הודעה מוקדמת כלשהי לתובעת.

התובעת הגישה חוות דעת של רוה"ח החברה, גב' שילת אודיז.

בחוות דעת זו מפורטת התייחסות לדוחות הכספיים של התובעת ובפרט לבידוד ההכנסה החודשית הממוצעת וכן הרווח הגולמי הממוצע אשר היו לתובעת בקשר לכל אחד מסניפי הנתבעת.

וכך, לפי חוות דעת המומחית מטעם התובעת, ההכנסה החודשית הממוצעת בסניף הנתבעת באשדוד הסתכמה בסך של 23,154 ₪ (ללא מע"מ) ואילו הרווח הגולמי הממוצע לחודש מסניף זה הסתכם בסך של 5,227 ₪ (ללא מע"מ).

לפי חוות דעת המומחית מטעם התובעת, ההכנסה החודשית הממוצעת בסניף הנתבעת בחדרה הסתכמה בסך של 36,604 ₪ (ללא מע"מ) ואילו הרווח הגולמי הממוצע לחודש מסניף זה הסתכם בסך של 8,265 ₪ (ללא מע"מ).

לפי חוות דעת המומחית מטעם התובעת, ההכנסה החודשית הממוצעת בסניף הנתבעת בראשון לציון הסתכמה בסך של 36,887 ₪ (ללא מע"מ) ואילו הרווח הגולמי הממוצע לחודש מסניף זה הסתכם בסך של 8,328 ₪ (ללא מע"מ).

מטעמה של הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר איגור צליס.

העד מטעם הנתבעת מפרט בתצהירו את הרקע לגיבוש ההסכם בין הנתבעת לבין מר חודק (אשר בהמשך חל במערכת היחסים מול התובעת). בתצהירו ניתן דגש על העדר התחייבות של הצדדים להיקפי מכירה או קניה וכן העדר בלעדיות. כן הודגש, כי מר חודק והתובעת הם חלק ממארג הספקים והתובעת לא היתה ספק בלעדי או עיקרי בתחום המאפה.

לגרסתו של העד מטעם הנתבעת בתצהירו, בתום ארבעה חודשים ראשונים ממועד חתימת ההסכם, יצר עמו מר חודק קשר טלפוני וביקש לדעת האם מחירי המכירה לצרכן יעלו בעקבות סיום ההנחה המסחרית שנקבעה בהסכם לארבעה חודשים. הובהר לו, כי הנתבעת שומרת על אחוז רווחיות קבוע ולכן ההנחות שניתנו לחברה מועברות למעשה במחיר לצרכן. מר חודק הבהיר כי הוא מעונין שמוצריו ימשיכו להימכר במחיר הנוכחי ולכן הוא רוצה להמשיך במתן ההנחה לנתבעת.

לתצהיר מטעם הנתבעת צורפו דוגמאות של מחירונים שנשלחו על ידי התובעת בהם צוינה במפורש ההנחה בשיעור 15%. כך גם צורפו חשבוניות בהן צוינה במפורש הנחה במחיר.

ביחס להפסקת ההתקשרות בין הצדדים, מר צליס מפרט בתצהירו את הסניפים של הנתבעת אליהם סיפקה התובעת סחורה ואת נסיבות הפסקת אספקת הסחורה, כאשר לגרסתו בחלק מהסניפים התובעת היא שהפסיקה את אספקת הסחורה עקב אי כדאיות כלכלית או עקב העדר נהג שיכול לחלק סחורה לצפון. בסניפים אחרים, כגון הסניף באשדוד, הנתבעת היא זו שהפסיקה את אספקת הסחורה.

ביחס לסניף ראשון לציון, העד מטעם הנתבעת טוען בתצהירו כי בעת שמר חודק החל לשמש כמפעיל המאפיה בסניף, אפשרה לו הנתבעת הגדלת שטחי המדף באספקת דברי מאפה לסניף. בהמשך לכך, כאשר מר חודק הודיע – בהודעה מוקדמת - על רצונו להפסיק את הסכם הפעלת המאפיה בסניף, נמסר לו מהנתבעת כי כתוצאה מכך גם מצד הנתבעת הרכישות לסניף זה של דברי מאפה מהתובעת יצומצמו. לגרסתו, מר חודק הבין זאת ולא הביע תרעומת. בהמשך, כאשר הנתבעת איתרה זכיין חדש למאפיה בסניף ראשן לציון, ביום חמישי 4.9.14 הוא הודיע למר חודק כי החל מיום ראשון 7.9.14 תפסיק התובעת לספק מוצרי מאפה לסניף זה. בתגובה, הורה מר חודק להוריד את הסחורה של התובעת מהמדפים.

ביחס לסניף חדרה, העד מטעם הנתבעת טוען בתצהירו, כי בתחילת חודש נובמבר 2014 הנהג שסיפק סחורה מטעם התובעת נתפס מבצע רישומים כוזבים בתעודות ההחזרה וניתנה הוראה שלא לקבל סחורה מאותו נהג. מר חודק מסר כי אין לו נהג חלופי שיביא סחורה לסניף חדר ה ובכך הסתיימה ההתקשרות לגבי סניף זה.

ביחס לסניף אשדוד, העד מטעם הנתבעת טוען בתצהירו כי בשלהי חודש דצמבר 2014, נוכח העובדה כי מערכת היחסים המסחרית בין הצדדים לא היתה טובה והסניף האמור נותר כסניף יחיד אליו מספקת התובעת סחורה, הוא הודיע למר חודק על סיום ההתקשרות.

העדים האמורים, אשר הצדדים הגישו את תצהירי העדות הראשית וחוות הדעת שלהם, העידו בבית המשפט ונחקרו בחקירה נגדית על המפורט בתצהירים ובחוות הדעת שהוגשו.

דיון והכרעה

התביעה הכספית לגבי מתן ההנחה

כעולה מהמפורט לעיל, בתחילת שנת 2010 התקשר בעלי התובעת, מר איגור חודק, עם הנתבעת בהסכם תנאים מסחריים לאספקת מוצרי מאפה ולחמים בסניפי הנתבעת (מוצג ת/1 לתיק המוצגים מטעם התובעת). בהמשך, החלה התובעת לפעול ונכנסה בנעליו של מר חודק בכל הנוגע למערכת היחסים העסקית מול הנתבעת באספקת מוצרי המאפה לסניפי הנתבעת.

בסעיף 5 להסכם התנאים המסחריים נקבע כי הנתבעת תקבל מהתובעת הנחה מסחרית על כל מגוון הפריטים בגובה של 15% למשך 4 חודשים ממועד האספקה הראשונה. בסעיף 6 להסכם התנאים המסחריים נקבע כי בכל עת שייפתח סניף חדש, התובעת תעניק לנתבעת 10% הנחה נוספים על כלל האספקות למשך 6 חודשים ממועד האספקה הראשונה לסניף. בסעיף 11 להסכם התנאים המסחריים נקבע כי התובעת תעניק לנתבעת בונוס קבוע בסך 2% בגין מחזור הקניות השנתי נטו.

לטענת התובעת, במסגרת גמר החשבון הסופי שנערך בין הצדדים, הנתבעת ביקשה לנכות בונוס שנתי של 2% ממחזור המכירות השנתי, על סמך ההסכם בין הצדדים. כאשר מנהל התובעת ביקש לראות את הבסיס לדרישה זו, הנתבעת עצמה העבירה לתובעת את הסכם התנאים המסחריים, אותו ראתה הנתבעת כהסכם תקף ומחייב. מקריאת ההסכם באמצעות רואת החשבון של התובעת, למדה התובעת כי חלה טעות חשבונאית בחשבונות שהועברו לנתבעת לחיוב במשך תקופת ההסכם, כאשר התברר כי ההנחה של 15% נותרה בטעות לאורך כל תקופת ההתקשרות כהנחה קבועה במערכת וזאת למרות שעל פי ההסכם ההנחה הוגבלה בזמן למשך 4 חודשים, וסעיף זה בדבר הגבלת פרק הזמן בו תינתן ההנחה, לא בוטל או שונה בהסכמת הצדדים.

בעקבות גילוי הטעות, פנתה התובעת לנתבעת ודרשה החזר של כל ההנחות אשר ניתנו בטעות. לעמדת התובעת, הסכום המצטבר של ההנחה שניתנה בטעות, ועל הנתבעת להחזיר לה כעת, עומד על סך של 535,322 ₪ בתוספת מע"מ (סעיף 10 לתצהירה של גב' איידלמן, מוצג ת/4 לתיק המוצגים מטעם התובעת).

בפסק הדין בע"א 4956/90 פזגז חברה לשיווק בע"מ נ' גזית הדרום בע"מ, פ"ד מו(4) 35, קבע בית המשפט העליון את הקריטריונים לבחינת השאלה, האם חל שינוי בחוזה הכתוב בין הצדדים בדרך של התנהגות:

"כאשר מדובר בשינוי חוזה כתוב על דרך של התנהגות הצדדים המאוחרת לכריתתו, מן הדין שהתנהגות הצדדים לחוזה תשקף את גמירת הדעת לסטות מהוראות החוזה...
עקביותם הפנימית של דיני החוזים מחייבת, כי המסקנה שהוראה חוזית שונתה או בוטלה תושתת על בסיס מוצק וברור, לא פחות מזה הנדרש לשם הסקת עצם קיום היחס החוזי בין הצדדים. גם הצורך במערכת יחסים יציבה וניתנת לחיזוי מראש על-ידי הצדדים מחייב, כי לא בנקל יוסק מהתנהגותם של הצדדים הרצון בשינוי של החוזה ביניהם, ודברים אלו נכונים, מקל וחומר, כשמדובר בחוזה שלא נקצב לו זמן, ואשר מעצם טיבו הוא חוזה לתקופה ארוכה, כבענייננו. תרגומה המעשי של הדרישה, כי כוונת הצדדים לסטות מהחוזה תבוטא בבירור ... יהיה - בחוזים מסוג זה - קיומו של דפוס התנהגות מתמשך, לו שותפים שני הצדדים. רק דפוס כזה, במובחן מהתנהגויות אקראיות אשר אין בינן חוט מקשר, יכול לבסס את המסקנה, כי הצדדים התכוונו שלא לקיים את החוזה כפי שהוסכם מלכתחילה ביניהם..."

יש לבחון, אפוא, האם מתקיים דפוס התנהגות מתמשך אשר לו שותפים שני הצדדים, במובחן מהתנהגויות אקראיות אשר אין בינן חוט מקשר, ממנו עולה כוונת הצדדים ביחס למוסכם ביניהם.

בחינת העדויות והראיות מלמדת באופן ברור וחד משמעי, כי במקרה זה הצדדים הסכימו ביניהם בדרך של התנהגות, על כך שההנחה בשיעור 15% שנקצבה לפרק זמן של 4 חודשים, תמשיך לחול גם מעבר לתקופה האמורה.

אין מחלוקת, כי במחירונים אשר התובעת שלחה לנתבעת לגבי מחיר מוצריה (נספח ב' לתצהירו של מר צליס) העניקה התובעת לנתבעת הנחה ל 15% במחיר המוצרים.

במכתבים הנושאים כותרת "עדכון ברקודים חדשים", אשר נשלחו מעת לעת על ידי התובעת, בשמו של מר איגור חודק, צוין באופן מפורש: "על כל המחירון הנ"ל תיהנו מ- 15% הנחה".

מדובר במחירונים ובמכתבי "עדכון ברקודים חדשים", אשר נשלחו באופן שוטף, בכל תקופת ההתקשרות.

בנוסף, גם בחשבוניות שנשלחו על ידי התובעת לנתבעת בגין אספקת המוצרים, נכללה בצורה מפורשת, גלויה וברורה, הנחה של 15%. ההנחה מופיעה בכל החשבוניות, אשר נשלחו באופן שוטף.

בעובדה לפיה התובעת המשיכה להעניק בפועל את ההנחה המוסכמת בצרוף העובדה לפיה אותה הנחה קיבלה ביטוי מפורש במכתבי התובעת, במחירונים ובחשבוניות שהונפקו על ידי התובעת, יש כדי ללמד כי אין מדובר בטעות אלא בהסכמה מודעת, מפורשת וברורה מצד התובעת למתן ההנחה.

התובעת פעלה כך באופן עקבי, במשך תקופה ארוכה. ההסכם חל מתחילת חודש 2/2010 כך שהתנהגות הצדדים בהמשך מתן ההנחה בפועל, החלה למעשה כבר מחודש 6/2010. התנהגות זו נמשכה באופן רציף וללא חריגה או שינוי, עד למועד בו הסתיימה מערכת היחסים העסקית בין הצדדים, בסוף חודש 12/2014. היינו, מדובר בתקופה של ארבע שנים וחצי, בה פעלו הצדדים במתכונת של המשך מתן ההנחה במחיר מוצרי התובעת.

במצב דברים זה, יש לדחות טענת התובעת לפיה היא המשיכה ונתנה את ההנחה, במהלך תקופה ארוכה בת מספר שנים, עקב טעות.

בין הצדדים מחלוקת בשאלה, האם מר חודק ומר צליס שוחחו ביניהם בתום התקופה הראשונה של 4 חודשים בה ניתנה ההנחה, לגבי המשך מתן ההנחה. מר צליס טוען, כי הצדדים הגיעו להסכמה בעל-פה בדבר המשך מתן ההנחה ואילו מר חודק מכחיש זאת.

התנהגות הצדדים (ובמיוחד התנהגות התובעת) תואמת יותר את גרסתו של מר צליס מאשר את גרסתו של מר חודק. עם זאת, אין הכרח לקבוע מסמרות במחלוקת זו, הואיל ודי בהתנהגות הברורה והעקבית של התובעת בהמשך מתן ההנחה, על מנת ללמד על קיומה של הסכמה בין הצדדים לגבי מתן ההנחה.

העובדה לפיה נחתם בין הצדדים הסכם בכתב המפרט את התנאים המסחריים, אינה סותרת אפשרות לפיה הצדדים יכולים להסכים ביניהם, בעל-פה או בהתנהגות, על שינוי מסוים באיזה מהתנאים המסחריים ובפרט על כך שהנחה אשר נקבעה בהסכם לפרק זמן מוגבל תמשיך לחול גם לפרק זמן ממושך יותר.

התובעת טוענת, כי הנתבעת עצמה ביקשה להסתמך על הסכם התנאים המסחריים בנוגע לתנאים מסחריים אחרים שנקבעו בו, כגון זכות הנתבעת לקבלת מענק שנתי. טענה זו אינה סותרת את העובדה העולה בבירור מתוך העדויות והראיות, בדבר הסכמה בהתנהגות (ואפשר גם בעל-פה) לגבי המשך תחולת ההנחה של 15%. הסכמת הצדדים לגבי מרכיב מסוים מתוך התנאים המסחריים (המשך תחולת ההנחה) אינה מביאה לביטול הסכם התנאים המסחריים כולו. שינוי של אחד מהתנאים אין משמעותו כי ההסכם כולו הפך לחסך ערך או כי יש להתעלם מיתר התנאים הכלולים בו (אותם הצדדים לא שינו בהסכמה).

במקרה זה, הסכם התנאים המסחריים המשיך לחול ועמד בתוקף, תוך שהצדדים הסכימו בדרך של התנהגות (ואפשר גם בעל-פה) על כך שאחד התנאים הקובע הנחה בשיעור 15% למשך 4 חודשים, ימשיך לחול בפועל גם מעבר לתקופה קצובה זו.

כאמור, יש לדחות טענת התובעת לפיה היא המשיכה במתן ההנחה בטעות. אולם, אפילו היה מסתבר כי התובעת פעלה בטעות (והראיות מלמדות כי לא כך, אלא מדובר בהסכמה מודעת), המסקנה בדבר דחיית התביעה הכספית להחזר ההנחות, לא היתה משתנה. כל זאת, משום שבכל מקרה, התובעת היתה מנועה מלדרוש בחזרה את ההנחות אותן העניקה לנתבעת.

בהקשר זה, לא נסתרה טענת הנתבעת לפיה היא שומרת לעצמה על מרווח קבוע, כך שהנחה שניתנה במחיר הקניה מהתובעת, הועברה על ידי הנתבעת ללקוחות במחיר המכירה (סעיף 12 לתצהירו של מר צליס). מכיוון שההנחות שניתנו על ידי התובעת "גולגלו" לצרכן, אזי מדובר במצב בו הנתבעת שינתה מצבה לרעה, בהסתמך על המצגים המפורשים מצד התובעת, אשר באו לידי ביטוי במחירונים ובחשבוניות.

הנתבעת הסתמכה על המפורט במחירונים ובחשבוניות שהתובעת הנפיקה, בכל הנוגע לתשלום לתובעת עבור המוצרים וכן בתמחור המוצרים במכירה לצרכן. הנתבעת שינתה מצבה לרעה נוכח הסתמכות מוצדקת זו. על כן, התובעת מנועה מלטעון כעת, לאחר מספר שנים בהם הציגה מצג ברור ומפורש, כאילו היא זכאית לקבלת סכומים אחרים, גבוהים יותר.

נוכח המפורט לעיל, תביעתה של התובעת לתשלום סך של 626,327 ₪ (כולל מע"מ) , בגין הנחות שניתנו כביכול בטעות - נדחית.

דרישת התובעת לפיצוי בגין אופן סיום ההתקשרות

התובעת טוענת, כי הנתבעת סיימה את ההסכם בין הצדדים ללא מתן הודעה מוקדמת, כפי המתחייב. לעמדת התובעת, הפסקת ההתקשרות באופן פתאומי, ללא כל הודעה מוקדמת, גרמה לה לנזקים רבים, לרבות אובדן סחורה וכן לאובדן ההכנסה הצפויה מהמשך מכירת הסחורה לנתבעת.

מנגד טוענת הנתבעת בעניין זה, כי לא היתה מחויבת במתן הודעה מוקדמת, וכי בפועל סיום ההתקשרות לגבי חלק מהסניפים נעשה בשל נסיבות הנעוצות בתובעת עצמה.

לשם הכרעה בסוגיה יש לבחון ראשית, האם חלה על הנתבעת חובה למתן הודעה מוקדמת קודם לסיום ההתקשרות. אם כן, מהו פרק הזמן הסביר, אשר מתחייב בנסיבות העניין, למתן ההודעה המוקדמת. בהמשך לכך, יש לבחון את נסיבות סיום ההתקשרות ואת השאלה, האם הנתבעת היא זו שסיימה את ההתקשרות בסניפים השונים, ואם כך האם נית נה הודעה מוקדמת העונה על הנדרש. ככל שיימצא, כי היתה קיימת חובה במתן הודעה מוקדמת אך זו לא ניתנה, אזי יהיה מקום להעריך את גובה הפיצוי, בשים לב לפרק הזמן המתחייב במתן הודעה ולנתונים הנוגעים להפסד הרווחים בתקופה זו.

בחינת מסכת העדויות והראיות שהובאו בפני בית המשפט מעלה, כי מדובר בהתקשרות מסחרית בין צדדים אשר לא נקצבה בזמן ונמשכה פרק זמן משמעותי.

ההתקשרות בין הצדדים החלה בשנת 2010. בתחילה כללה ההתקשרות אספקת מוצרים לסניף אשדוד, ובמהלך השנים 2012 ו-2013 נוספו סניפים נוספים של הנתבעת להם סיפקה התובעת סחורה. ההתקשרות הגיעה לידי סיום לקראת סוף שנת 2014. היינו, מדובר בתקופה בת מספר שנים.

נוכח נסיבות העניין, חל במקרה זה העיקרון לפיו ההתקשרות לתקופה בלתי קצובה היתה ניתנת לביטול בכל עת, אולם זאת בכפוף למתן הודעה מוקדמת פרק זמן סביר מראש.

כפי שנקבע בפסק הדין בע"א 442/85 משה זוהר ושות' נ' מעבדות טרבנול בע"מ, פ"ד מד(3) 661:

"מקובל על הכול, כי בחוזה בכלל, ובחוזה הפצה בפרט, שלא נקבע מועד לסיומם, הרשות בידי כל אחד מהצדדים להפסיקם, ובלבד שהוא קובע תקופת זמן סבירה בין מועד ההודעה לבין מועד הפסקת החוזה".

כן ראה:
רע"א 1516/05 למיט אחזקות בע"מ נ' מנשה ח.אלישר בע"מ (מיום 22.2.05).
ע"א 355/89 עזבון המנוח ניקולא חינאווי ז"ל נ' מבשלת שיכר לאומית בע"מ, פ"ד מו(2) 70.

הנתבעת מפנה להוראות ההסכם הקובע את התנאים המסחריים בין הצדדים ומדגישה כי ההסכם אינו כולל בלעדיות וכך גם לא נקבעה במסגרתו חובה למתן הודעה מוקדמת קודם לסיום ההסכם. עוד טוענת הנתבעת, כי בהסכמים מסוג זה בתחום המזון, כאשר הספק (התובעת) אינו מחויב בהשקעה בשיווק ובפרסום אלא עוסק בייצור והפצה בלבד, נתונה לצדדים האפשרות לסיים ההסכם בכל עת וללא חובה בתקופה מוקדמת.

נתונים אלו, עליהם הצביעה הנתבעת, אינם משנים את המסקנה בדבר תחולת העיקרון המאפשר סיומו של ההסכם בכל עת, אולם בכפוף למתן הודעה מוקדמת פרק זמן סביר מראש. חלק ניכר מהטעמים אשר עומדים ביסוד עיקרון זה, מתקיימים גם במקרה הנדון, ובכלל זאת בשים לב לפרק הזמן בו נהגה מערכת היחסים העסקית בין הצדדים וקיומה של הסתמכות מצד התובעת על ההתקשרות עם הנתבעת, המהווה מרכיב משמעותי בהכנסות התובעת.

עם זאת, יהיה מקום להתחשב בנתונים עליהם הצביעה הנתבעת כמפורט לעיל, במסגרת בחינת משך פרק הזמן הסביר הנדרש למתן ההודעה המוקדמת.

בקביעת פרק הזמן הסביר הנדרש למתן הודעה מוקדמת, יש לבחון את מכלול הנסיבות הנוגעות להתקשרות בין הצדדים, טיב ההתקשרות, היקף הפעילות המשותפת, שאלת קיומן של השקעות ארוכות טווח, משך קיומו של ההסכם וכן את הנסיבות הנוגעות לסיום ההתקשרות המסחרית בין הצדדים .

בהתאם למכלול הנסיבות הנוגעות לעניין יש לקבוע, כי פרק זמן של כחודשיים הינו פרק זמן סביר, המאזן בין זכותו של כל אחד מהצדדים להביא ההתקשרות לידי סיום בכל עת ובין זכותו של הצד השני להתארגנות מסודרת לקראת סיום ההתקשרות.

בחינת העדויות והראיות מעלה כי במקרה הנדון, הנתבעת הביאה לידי סיום את ההתקשרות בין הצדדים, בסניפים הרלבנטיים לתביעה, בלא מתן הודעה מסודרת וברורה פרק זמן מספיק מראש קודם לסיום ההתקשרות.

כאמור, ההתקשרות בין הצדדים כללה אספקת מוצרי מאפה של התובעת למספר רב של סניפים אצל הנתבעת. ביחס לסניפים בהם הסתיימה אספקת הסחורה עוד בתחילת שנת 2014, התובעת לא העלתה טענה לגבי אופן סיום ההתקשרות ונסיבות הפסקת אספקת הסחורה בסניפים אלו לא הובהרו בראיות באופן מלא. טענות התובעת התמקדו בסניפים אשדוד, חדרה וראשון-לציון, לגביהם הופסקה ההתקשרות בחודשים האחרונים של שנת 2014.

בין הצדדים מחלוקות עובדתיות לגבי נסיבות סיום ההתקשרות בשלושת סניפים אלו. במחלוקת זו הכף נוטה לצד גרסת התובעת, ויש לקבוע כי הנתבעת היא שהפסיקה את ההתקשרות בסניפים אלו וזאת בלא מתן הודעה מוקדמת מספקת.

לגבי סניף אשדוד, מהעדויות עלה באופן ברור כי ההודעה נמסרה ביום 31.12.14 בשעות הערב ביחס להפסקת אספקת הסחורה כבר למחרת. כך גם לגבי סניף ראשון לציון עלה מן העדויות כי בחודש ספטמבר 2014 נמסרה ההודעה על סיום האספקות בסניף זה במפתיע וללא התראה ברורה קודם לכן. העילה להפסקת ההתקשרות מצד הנתבעת בסניף זה, היתה סיום חוזה הזכיינות למכירת מאפים בתוך הסניף, אולם גם במקרה כזה חייבת היתה הנתבעת במתן הודעה מוקדמת. יש לזכור, כי הודעה מצד מר חודק על סיום חוזה הזכיינות בתוך הסניף נמסרה עוד לפני כן . לגבי סניף חדרה, המסקנה אינה חד משמעית, אולם במאזן הראיות המכלול נוטה לצד גרסת התובעת לפיה הנתבעת היא זו שביקשה לסיים ההתקשרות גם בסניף זה, בדומה לסיום ההתקשרות ביתר הסניפים ובכלל.

התובעת הציגה ראיות הכוללות גם חוות דעת של רואת חשבון ביחס להפסד שנגרם לה, בכל אחד משלושת הסניפים, כתוצאה מסיומה של ההתקשרות באופן מפתיע ובלא קבלת הודעה מוקדמת פרק זמן סביר מראש. על יסוד הראיות שהוגשו ראוי להעמיד את הפיצוי החודשי המגיע לתובעת - במצטבר בשלושת הסניפים - על סך של כ- 20,000 ₪.

מהמפורט לעיל עולה כי התובעת זכאית לקבלת פיצוי מהנתבעת, בגין חודשיים, סך של 40,000 ₪.

סיכום

תביעתה המרכזית של התובעת על סך של 626,327 ₪ להחזר בגין הנחות שניתנו – נדחתה.

התביעה הנוגעת לאופן סיום ההתקשרות ולאי מתן הודעה מוקדמת, התקבלה בעיקרה, ונקבע כי על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך של 40,000 ₪. סכום זה ישולם לתובעת בתוך 30 יום.

מרכיבי התביעה שנדחו הינם משמעותיים יותר מאלו שהתקבלו, ועל כן ראוי לחייב התובעת בתשלום מסוים (לא מלא) של הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. על התובעת לשלם לנתבעת סך של 7,500 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בהליך זה. הנתבעת רשאית לקזז סכום זה מתוך סכום הפיצוי לתובעת.

ניתן היום, ט"ז טבת תשע"ח, 03 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מאפיית טעמי הכפר 2011 בע"מ
נתבע: קשת טעמים בע"מ
שופט :
עורכי דין: