ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אבי עלי נגד מדינת ישראל :

בפני: כבוד הנשיא א' ברק

המבקש: אבי עלי

נגד

המשיבה: מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי בת"א-יפו בע"פ 354/98 מיום 23.7.98
שניתן על ידי כבוד השופט צבי מ' הכהן

בשם המבקש: עו"ד אסף שמיר

בשם המשיבה: עו"ד חובב ארצי

בבית המשפט העליון

החלטה

1. המבקש הוא חולה סכרת. ביום ה22.1.93-, במהלך נהיגה במרכז תל-אביב הוא נכנס למצב של היפוגליקמיה, איבד את הכרתו, חצה צומת בשעה שהרמזור היה אדום והמשיך לנסוע כנגד כיוון התנועה. במהלך נסיעתו פגע המבקש במספר כלי רכב נוסעים וחונים. המבקש וילדה שנסעה באחד מכלי הרכב נחבלו. נגרם נזק לכלי רכב ולתמרור. בהמשך התברר כי המבקש, למרות שהיה מודע למחלתו ואף חווה בעבר אירוע של אובדן הכרה, נמנע מלדווח על מצבו לרשויות הרישוי.

2. בעקבות אירועים אלה הורשע המבקש בבית משפט השלום (תעבורה) בתל-אביב בעבירות של נהיגה ברכב בחוסר בטחון מחמת ליקוי גופני, נהיגה ברכב במצב השולל שליטה ברכב, נהיגה בקלות ראש, אי ציות לרמזור אדום ונסיעה כנגד כיוון התנועה. בית המשפט קבע כי נהג המודע למחלתו אך נמנע מלדווח עליה לרשויות הרישוי אינו זכאי להנות מהגנת העדר רציה (אוטומטיזם) היות והכניס עצמו מרצון, או לכל הפחות בעצימת עיניים, למצב זה. בית המשפט שלל את רשיונו של המבקש לתקופה של שישה חודשים. בנוסף, הוטל על המבקש עונש פסילה על תנאי של שישה חודשים למשך שלוש שנים וכן קנס של 1500 ש"ח או 30 ימי מאסר תחתיו.

3. ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ע"פ 354/98) נדחה, אף מבלי שהתבקשה תגובת המשיבה. בית המשפט (כבוד השופט צ.מ. הכהן) אימץ את מסקנותיה של הערכאה הראשונה וקבע כי חל על המבקש סעיף 34יד לחוק העונשין, התשל"ז1977-. נקבע, כי המבקש אינו זכאי להנות מהגנת האוטומטיזם שכן נכנס למצב זה בהתנהגות פסולה. בית המשפט הוסיף וציין כי לו היה הוא בנעליה של הערכאה הראשונה היה מטיל על המבקש עונש חמור יותר.

4. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש בקשת רשות ערעור. בבקשתו מלין המבקש על כך שנשללה ממנו הגנת האוטומטיזם. המבקש טוען, כפי שטען גם בפני בית המשפט קמא, כי לאחר התאונה נבדק על ידי רשות הרישוי ונמצא כשיר לנהוג. משכך, טוען המבקש כי לא ניתן לומר כי נכנס למצב ההיפוגליקמיה מרצון או ברשלנות. המשיבה מתנגדת למתן רשות ערעור וטוענת כי הבקשה הינה עובדתית ואינה מעלה שאלה המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. לטענת המשיבה אין בבדיקה שעשה המבקש שנתיים לאחר קרות התאונה כדי ללמד על מצבו ערב התאונה ואין בבדיקה זו כדי לשנות את העובדה שהמבקש נמנע מלדווח לרשויות בזמן על מצבו. עוד נטען, כי תוקפה של הבדיקה מוגבל לחצי שנה בלבד וכי ההיתר שקיבל המבקש מחייבו לעמוד תחת בדיקות תקופתיות. בהתאם, נטען כי אין באלו כדי לשנות את מסקנותיהן של הערכאות קמא.

5. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות. כל עניינה של בקשה זו הוא בנסיבותיו המיוחדות של המקרה ובשאלת המשקל שצריך היה להינתן, לטענת המבקש, להיתר הנהיגה שקיבל מרשויות הרישוי כשנתיים לאחר התאונה נשוא הדיון. אין הבקשה מעלה שאלה משפטית, חוקתית או ציבורית רחבה המצדיקה מתן רשות ערעור (וראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123). זאת ועוד, כל רצונו של המבקש הוא כי נתערב בעונש שהוטל עליו ונחליף את שיקול דעתן של הערכאות קמא בשיקול דעתנו. לא זו תכליתו של הערעור השני (וראו: רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם)).

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ' בחשון התשנ"ט (9.11.98).

א

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98056820.A05/דז/


מעורבים
תובע: אבי עלי
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: