ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין צ'רלי ח'רופי נגד שחף אבטחה 1989 בע"מ :

03 ינואר 2018
לפני: כבוד השופטת דלית גילה
נציג ציבור (ע) - מר הנו סלימאן
נציגת ציבור (מ ) - גב' דרורית מילנרסקי

התובע
צ'רלי ח'רופי, ת.ז. XXXXXX560
ע"י ב"כ: עו"ד עלי עאדל ואח'
-
הנתבעת
שחף אבטחה 1989 בע"מ, ח.פ. 511413270
ע"י ב"כ: עו"ד מיכל מזור-מור ואח'

פסק-דין

פתיח
עניינה של תובענה זו בשאלה - האם זכאי התובע, מר צ'רלי ח'רופי (להלן: התובע), לזכויות שונות מתחום משפט העבודה: פיצוי בשל אי מסירת הודעה על תנאי עבודה, פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פיצוי ע קב פיטורים שלא כדין, שבוצעו בתקופת מחלה וללא "שימוע", הפרשי גמול שעות נוספות, פ דיון חופשה, דמי הבראה ו "חגים" - בגין תקופת העבודה, לרבות נסיבות הפסקתה, בשירות הנתבעת, חברת שחף אבטחה 1989 בע"מ ( להלן: הנתבעת או החברה ).
נעיר, כי בתצהירו הזכיר התובע - לראשונה - רכיב נוסף, שעניינו פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה לטובתו על ידי הנתבעת, אולם, הוא לא כימת את הסכום הנדרש על ידו , בהקשר זה [ ת/1, פרק ח']; הואיל ורכיב כזה לא נתבע בכתב-התביעה ואף לא צויין ברשימת הפלוגתאות המשותפת, שהגישו הצדדים ביום 9.5.16 [ בקשה 11 במערכת הממוחשבת] - לא נדון בו.
הנתבעת, ככלל, הכחישה את זכאותו של התובע לאיזה מבין הסעדים שתבע .

בבסיס המחלוקת בין הצדדים, עומדת השאלה בדבר העילה לסיום העסקת התובע, לאחר שנפגע בתאונה, ואופן ניתוק יחסי העבודה. נקדים ונאמר כבר עתה, כי גרסאות שני הצדדים לקו בחסר, בלשון המעטה, וכל אחד מהם נמנע מהצגת התמונה העובדתית המלאה. על כן, ברכיבים שונים התקשינו לפסוק בוודאות מוחלטת; משכך - החלטתנו התבססה , בעיקרה , על נטלי ההוכחה .

עובדות ועיקר טענות הצדדים
לאחר ששמענו את הצדדים, חזרנו ועברנו על טענותיהם בתצהירים ובסיכומים, ושקלנו את הדברים לכאן ולכאן, אנו קובעים את העובדות הרלוונטיות, כדלקמן:
הנתבעת עוסקת באספקת שירותי אבטחה וביטחון, בין היתר במרכז פנורמה ומלון דן פנורמה בחיפה (להלן: פנורמה או האתר).
ביום 11.5.12 התובע החל עבודתו בנתבעת כמאבטח בפנורמה , עד 17.5.13.
אין מחלוקת, שעל יחסי העבודה שהתקיימו בין הצדדים חל ההסכם הקיבוצי בענף השמירה , מכח צווי ההרחבה בענף.
התובע היה עובד שעתי, ושכרו האחרון עמד על סך 23.7 ₪ לשעה [תלושי השכר של התובע, לחודשים 5/12 עד 2/13, כולל - ת/1, נספח י"ב].
התובע עבד במתכונת של 6 ימים בשבוע .
התובע טען - כי יש לחשב את זכויותיו לפי שכר קובע של 5,000 ₪ לחודש; ואילו לטענת הנתבעת - השכר הקובע עומד על סך 2,000 ₪, בלבד, שכן , אין להביא בחשבון את התמורה שקיבל עבור השעות הנוספות שביצע.
טענה זו של הנתבעת נכונה רק חלק ית, שכן, השכר החודשי הקובע , לעובד שעתי, נקבע על פי היקף המשרה הממוצע, במכפלת השכר החודשי למשרה מלאה , שנגזר מהתעריף השעתי האחרון של העובד, כאשר בחישוב היקף המשרה הממוצע נלקחות בחשבון גם "שעות נוספות", אך, זאת - עד להיקף של 100% משרה.
במקרה שלפנינו - אף אחד מהצדדים לא פירט כיצד הגיע לסכום לו טען, ומחישובנו, בהתבסס על תלושי השכר של התובע, עולה, כי היקף עבודתו היה כ- 88%, בממוצע.
מכאן - השכר הקובע של התובע היה 3,879 ₪ לחודש , בעיגול [לפי 23.7 ₪ (שכר שעתי אחרון), כפול 186 שעות למשרה מלאה, כפול 88% משרה].
לטענת הנתבעת - התובע תפקד בעבודתו באופן לקוי, וכבר בחודש 11/12, בשיחה עם הממונים עליו, הובהר חוסר שב יעות הרצון מתפקודו ושאם לא ישתפר ישקלו פיטוריו.
עוד, לטענתה - פעמים רבות נהג התובע לבטל ברגע האחרון את הגעתו למשמרות, או ביקש להשתחרר מהעבודה לפני תום המשמרת, תוך המצאת אמתלות שונות, ועקב כך נערכו לו שיחות רבות, כדי להבהיר לו את ההשלכות שיש לכך.
לפי מזכר פנימי, מיום 28.11.12, מאת אחראי המשמרת, מר שי אברהם (להלן: אברהם או האחמ"ש) אל מפקח האתר בנתבעת, מר אהוד דננברג (להלן: המפקח) - באותו יום נערכה לתובע ביקורת פנימית על ידי אברהם , שהגיע לאתר, ראה את התובע עומד רחוק מהעמדה ומסתכל על הנוף, ולקח את המפתחות כבדיקה לערנותו. לאחר שהתובע עומת עם כך, הוא הגיב בזלזול, טען שמחפשים אותו ושהוא לא אחראי על דבר מלבד נשקו, וקילל, ובעקבות זאת אברהם ביקש ממנו להגיע למשרד , ורשם המזכר [נ/1].
ביום 5.12.12 התובע קיבל מזכר מהמפקח, בו נטען , כי באופן קבוע הוא מבטל משמרות או מבקש להשתחרר במהלכן, ולאחר שביטל משמרת , בטענה שעליו להתלוות לאשתו לבדיקה רפואית, מבוקש שימציא אישור רפואי על כך. כמו כן , נטען שערכו עם התובע הרבה שיחות בנושא והוא התבקש לחדול מכך [תצהיר המפקח - נ/2, סע' 10; ונספח 1, שם].
ביום 13.12.12 נשלח לתובע מ זכר נוסף מהמפקח, בו צויין, כי יום קודם נכשל התובע בתרגיל החדרת נשק למלון , שנערך מטעם המשטרה , ובנוסף - מספר פעמים התובע שמע רדיו בעמדה, ומספר פעמים הוא ביטל משמרות. לפיכך, התובע זומן באותה הזדמנות לשיחת שימוע , שנקבעה ליום 17.12.12 במשרד החברה בפנורמה [ נ/2, נספח 2 (להלן: הזימון לשימוע)].
לגרסת הנתבעת - במהלך שיחת השימוע , כנ"ל, התובע הביע חרטה על תוצאות הביקורת שערכה המשטרה, לכן, הנתבעת החליטה לתת לו הזדמנות נוספת.
נדגיש: על השיחה, או ההחלטה הנטענת, בעקבותיה, אין סיכום בכתב.
אין מחלוקת, כי התובע עבד , בפועל , עד ליום 21.2.13, ובתאריך זה התובע נפגע בתאונת עבודה, לאחר שברכו נתקלה בשולחן , שעליו מבצעים את בדיקת התיקים (להלן: התאונה); אך, הצדדים חלוקים בנוגע לנסיבות סיום יחסי העבודה ומועד סיומם , לאחר התאונה.
בעקבות התאונה התובע היה תקופה ממושכת במעקב רפואי וטיפולים שונים, ושהה בחופשת מחלה עד ליום 12.5.13, כעולה מהמסמכים הבאים:
מסמכים רפואיים - ת/1, נספח א';
אישורים רפואיים - ת/1, נספח ב';
אישור המל"ל, על הכרה בתאונ ה כתאונת עבודה - ת/1, נספח ה';
אישורי תשלום דמי פגיעה מהמל"ל - ת/1, נספח ו'.
לאחר מכן, ועדה רפואית של המל"ל קבעה לתובע נכות זמנית , בשיעור 20%, מיום 3.5.13 ועד ליום 31.8.13, ונכות זמנית, בשיעור 10%, מיום 1.9.13 עד ליום 31.10.13 [הודעה על החלטת הועדה, מיום 23.2.14 - ת/1, נספח ז']
ביום 17.5.13 נערכה שיחה בין מר זוהר ביטון , מנהל התפעול בנתבעת (להלן: ביטון), לבין התובע, בה נכחה גם "שושי" (להלן: שיחת ההבהרה). לפי מסמך עליו חתום ביטון, שכותרתו "שימוע" לתובע , ומשקף את תוכן השיחה, כביכול - בתחילת חודש 5/13 התובע התקשר לחברה וביקש שתכיר בותק של שנה , אך , נענה בשלילה ; התובע הכחיש שקיבל מכתב פיטורים , לפי בקשתו, עוד לפני התאונה, ביום 17.2.13, וטען שההודעה על פיטוריו נמסרה לו בטלפון על ידי המפקח , שאמר לו שאין לו מה לחפש בפנורמה ולכן חיפש עבודה חלופית ו מבקש פיצויי פיטורים על שנה; יום למחרת השיחה עם המפקח התחיל התובע לעבוד בחברה אחרת, ושיחת ההבהרה התקיימה בעקבות בקשתו של התובע לברר בנוגע להמשך עבודתו באתר לאחר שקיבל מכתב פיטורין והתראה מראש מהאחמ"ש, ומאותו יום "נעלם" [ ת/2 (להלן: תמצית שיחת ההבהרה)].
לגרסת התובע - עם קרות התאונה הוא הודיע על כך לאחמ"ש, אשר הפנה אותו למשרד, ושם מילאו עבור התובע טופס בל/250 - בקשה למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה [ת/1, נספח ג']. בעזרת טופס זה התובע פנה למרכז הרפואי "לין", ומאוחר יותר שלח לנתבעת את סיכום הביקור ואישורי המחלה. אחר כך, בחודש 3/13, פנה לנתבעת למלא עבורו טופס בל/211 - תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה [ת/1, נספח ד'], ולטענתו - הנתבעת חתמה על הטופס והיתה מודעת לפציעתו וכן על שהייתו בחופשת מחלה, עקב התאונה.
עוד טען התובע - כי ביום 10.5.13, או בסמוך לכך, בסוף ימי חופשת המחלה, ה וא התקשר לנתבעת , כדי לברר לגבי סידור העבודה, אך , ה מפקח הודיע לו שהוא מפוטר ו רק לאחר מכן נערך לו "שימוע" - הוא שיחת ההבהרה .
לכן - לטענת התובע - מדובר בהליך פיטורים שלא כדין, שנעש ה ללא שימוע, ללא מכתב פיטורים וללא מתן הודעה מוקדמת או תמורתה .
לעומת זאת, לגרסת הנתבעת - התובע לא השכיל לנצל את ההזדמנות הנוספת שניתנה לו , לאחר השימוע ב חודש 12/12, ובעיות המשמעת שלו המשיכו. התובע הוזהר מספר פעמים, אך , ללא הועיל, ועל כן ,בסופו של דבר נמסר לו ביום 17.2.13 מכתב "הפסקת עבודה", לפיו - יחסי העבודה יופסקו ביום 28.2.12, בתום 11 ימי הודעה מוקדמת בהם נדרש לעבוד [ נ/2, נספח 3; ת/1, נספח ח' (להלן: מכתב הפסקת העבודה)].
לטענתה, מכתב הפסקת העבודה נמסר לתובע במסירה אישית, והוא עבד עד ליום 21.2.13. לאחר מועד זה התובע לא התייצב עוד לעבודה ולא עדכן את ממוניו או גורם אחר בנתבעת, "בזמן אמת", אודות סיבת היעדרותו, ורק בדיעבד נודהוא נעדר עקב חופשת מחלה , בעקבות תאונת עבודה.
עוד לטענת הנתבעת, בתקופת "חופשת המחלה" התובע מצא עבודה אחרת, וכאשר במהלך חודש 5/13 הוא יצר קשר עם המפקח וביקש לחזור לעבודתו היא היתה מופתעת מכך, לאור מכתב הפסקת העבודה, שנמסר לו אישית , כבר ביום 17.2.13, ולאור הזמן הרב שחלף , במהלכו התובע לא יצר כל קשר עם מי מעובדי הנתבעת, לכן, הוא זומן לשיחה עם ביטון [ דברי ב"כ הנתבעת: עמ' 6, ש' 27-25].
התביעה ד נן הוגשה ביום 26.11.14.

דיון והכרעה
כפי שציינו, אף צד לא הציג בפנינו את מלוא התמונה העובדתית הנדרשת, וגרסאות שני הצדדים לקו בחוסר רב. למרות זאת - בסופו של יום, קיבלנו את תביעות התובע לתשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פיצוי עקב פיטורים שלא כדין , אי מסירת הודעה על תנאי העבודה ו הפרש פדיון חופשה ודמי הבראה, אף אם לא במלוא ההיקף שנתבע;
ואילו התביעות ברכיבים "חגים", גמול עבודת "שעות נוספות" ופיצויי "הלנה" - נדחו. להלן נימוקינו.

א. פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, ופיצוי עקב פיטורים שלא כדין התובע טען, כאמור, כי פוטר ללא שימוע וללא הודעה מוקדמת , סמוך לסיום שנת העסקה, ולכן הוא זכאי לקבל מהנתבעת פיצויי פיטורים.
נעיר, כי בכתב-התביעה נטען, כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים מוגדלים , בשיעור 200%, אך, בסיכומיו ה ועמד רכיב זה על 100%, בלבד, וטוב שכך.
הנתבעת, מנגד, הכחישה את זכאות התובע לתשלום זה, כיוון שלטענתה הוא לא השלים שנת עבודה.

אנו התרשמנו, כי הנתבעת, אכן , לא היתה מרוצה מתפקודו של התובע בעבודה, ולכן , הוא ז ומן ל ישיבת שימוע, בכוונה לשקול פיטוריו, ב חודש.
התובע, אשר נשאל לגבי הטענות כלפיו, בענ יין זה, השיב תחילה שרבים נכשלו בביקורות שנערכו, אך, בהמשך הודה שנכשל בביקורת של שוטר סמוי, וייחס זאת לעבודה מרובת שעות ועייפות, וכן הודה שנכשל גם בביקורת פנימית [ עמ' 11, ש' 22-1]. אלא , שלאחר אות ה שי חה, שהתקיי מה ב חודש 12/12, הנתבעת נתנה לתובע עוד הזדמנות לתקן את התנהלותו בעבודה, על אף שהדבר לא מצא ביטוי בכתב, והתובע המשיך בעבודתו עוד כחודשיים וחצי , עד קרות התאונה, בעבודה.

בניגוד לגרסת הנתבעת - כאילו התובע לא היה עמה בקשר והיא לא ידעה דבר על אודות התאונה וחופשת המחלה , בה שהה התובע בעקבותיה - הוכח , בירור , כי בנתבעת ידע ו על כך "בזמן אמת".
בחקירתו הנגדית , המפקח טען שביום התאונה לא מילאו לתובע טופס בחברה, כי הוא זה שצריך לדווח לחברה וה מפקח לא ידע מכלום וגם לא האחמ"ש [ עמ' 15, ש' 24-21].
אולם, על טופס בל/250, מאותו תאריך, חתומה בשם הנתבעת חשבת השכר של החברה, גב' מורן משען - ו היא אישרה בחתימתה, כי במהלך משמרת העבודה של התובע , באתר פנורמה , הוא נחבל מהשולחן.
לפי המודפס בראש הטופס האמור , הוא נשלח בפקס ' ממשרד הנתבעת במפרץ חיפה, ביום 21.2.13 בשעה 15:08, סמוך לתום משמרתו של התובע באותו יום - כפי שעולה מרישומ יו הידניים של התובע , על שעות עבודתו [ ת/1, נספח י"א].
לאחר מכן, ביום 10.3.13, חתמה החשבת בשם הנתבעת גם על טופס בל/211, וציינה בו, כי התובע ממשיך להימנות על עובדי החברה.

כמו כן שוכנענו, כי התובע העביר לנתבעת "בזמן אמת" את אישורי המחלה שקיבל, או למצער את חלקם.
התובע, אשר נשאל על כך בחקירתו, העיד שהעביר זאת בפקס ' ווידא את הקבלה עם עובדת בשם פנינה, והציג אישור משלוח פקס מיום 17.3.13 [עמ' 9, ש' 29-22; אישור המשלוח - ת/3].
לפי המודפס באישור המשלוח, הפקס נשלח מהתובע אל משרד הנתבעת במפרץ חיפה, ביום 17.3.13. אמנם, לא צורף אליו המסמך עצמו , שהועבר בפקס ', אך, סביר ה טענתו, כי זהו אחד מאישורי המחלה של התובע, שניתן לו ביום 15.3.13.
מכל מקום - הנתבעת לא טענה ולא הציגה מסמך אחר שקיבלה מהתובע בפקס', באותו תאריך.

עוד עולה מהראיות שלפנינו, כי בסוף ימי המחלה התובע, אכן , פנה לנתבעת.
אמנם - בהתאם למסמכים הרפואיים שהתובע הציג , במועד זה הוא עדיין לא החלים לגמרי מהתאונה, ויתכן שפנה למימוש הזכויות הנגזרות מתקופת עבודה של שנה בלי שהיו לו כוונות לחזור לעבוד בפועל בנתבעת , כבר אז, אבל , אנו מאמינים לו, כי רק בעקבות זאת הובאו יחסי העבודה לכדי סיום, על ידי ה נתבעת, בשיחת הטלפון שלו עם המפקח, ביום 10.5.13, ובמסגרת שיחת ההבהרה שנערכה בסמוך לאחר מכן [עדות התובע - עמ' 10, ש' 23-19].

בנוסף שוכנענו, כי מכתב הפסקת העבודה לא נמסר לתובע בתאריך שצו יין עליו, אלא, לכל היותר , תוכנו נמסר לתובע בשיחת ההבהרה. כאמור, לטענת הנתבעת, וכפי שצוין על גבי המכתב עצמו, הוא הועבר "במסירה אישית". ברם, הנתבעת לא ציינה מי הגורם מטעמה, שכביכול מסר אותו אישית לתובע, וממילא לא העידה את אותו גורם, על ביצוע פעולה זו.
בחקירתו, העיד המפקח , כי המוסר היה אברהם, אבל, למרות הכחשותיו החוזרות של התובע , ש אף הצהיר שלא קיבל את מכתב הפסקת העבודה, הנתבעת לא הביאה את אברהם לעדות מטעמה. אמנם, לפי עדות המפקח, אברהם כבר לא עובד בחברה, א ולם, לגרסתו, במעמד המסירה נכח גם האחמ"ש השני באתר, מר יעקב דבאח [עמ' 14, ש' 14-6], ואף הוא לא הובא לתמוך בגרסת ההגנה, ולא ניתן לכך כל הסבר מצד הנתבעת.
בנוסף, המפקח העיד, שמשרדי החברה הם במפרץ חיפה , ואם רוצים לשלוח אליו מסמך אז שולחים לפנורמה [ עמ' 16, ש' 4-1], ובפרטי משלוח הפקס', שעל מכתב הפסקת העבודה, שצורף לתצהיר התובע, שנשלח ממרכז פנורמה, מ ודפס התאריך "2013-06-04" [ ת/1, נספח ח'; בנוסף לתאריכי משלוח פקס' מודפסים נוספים, משנת 2015]. אין, אפוא, ראיה למסירת מכתב הפסקת העבודה לתובע, בתאריך המופיע בראשו 17.2.13 - או בסמוך לכך.

גם תוכנו של מכתב הפסקת העבודה, לפיו נאמר לתובע - "בעקבות שינויים במערך כ"א בחברתנו אנו נאלצים להודיעך על הפסקת עבודתך בחברתנו", כשבסיומו איחולי הצלחה לתובע בהמשך דרכו, תומך בגרסת התובע, כי לא היו פיטורים בשל תפקוד לקוי שלו , ויחסי העבודה לא נותקו, מכח עילה זו, כגרסת הנתבעת, וודאי לא טרם התאונה.
בדיון המוקדם נטען על ידי ב"כ הנתבעת, שהסיבה לסתירה בין טענת הנתבעת , שהתובע היה עובד בעייתי ולכן פוטר, לעומת מה שנרשם ב מכתב הפסקת העבודה, היא שלא רצו לפגוע בתובע בהמשך דרכו [עמ' 2, ש' 12-11]. אלא, שהסבר זה כלל לא מופיע בתצהיר מטעם הנתבעת.
לא זו בלבד, אלא, גם כאשר המפקח - שהיה העד היחיד מטעמה של הנתבעת - נשאל על כך בחקירתו, הוא לא טען זאת , כי אם, התחמק , בטענה שלא הוא הוציא מכתב פיטורים לתובע (מכתב הפסקת העבודה), אלא, רק שלח את התובע "לשימוע אצל זוהר ביטון" [עמ' 14, ש' 24-19].
בהמשך חקירתו העיד המפקח , כי הוא גם לא היה זה שביקש את פיטורי התובע, אלא , רק העביר את התובע לחברה - "כדי שיעשו איתו מה שרוצים", והם הוציאו מכתב פיטורים [עמ' 14, ש' 31-30].
תיאור זה עולה בקנה אחד עם דברי התובע, כפי שתוארו על ידי הנתבעת ב תמצות שיחת ההבהרה , ש נרשם מטעם הנתבעת וסוכם ע"י ביטון, לפיהם - המפקח אמר לו שאין לו מה לחפש בקניון פנורמה ועליו לגשת לחברה.

מן המקובץ עולה, כי - הלכה למעשה, הנתבעת פיטרה את התובע בסמוך לתום תקופת מחלתו, במהלך שיחת ההבהרה, כאשר לפי הפרטים שציינה חשבת השכר , בטופס בל/211 , עמדו לזכותו 3 ימי מחלה לא מנוצלים , עד התאונה; כל זאת - אף מבלי שנערך לתובע "שימוע" ומבלי שנ יתנה לו הודעה מוקדמת לפיטורים, או תמורה חלף העדר הודעה כזו.

הואיל ופיטורי התובע, בשיחת ההבהרה, היו בתאריך 17.5.13, לאחר שחלפה שנה מתחילת העסקתו - התובע זכאי לקבל מהנתבעת תשלום פיצויי פיטורים, נוכח סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, ובהתחשב בהוראת סעיף 2(7) לחוק זה, האומרת, כי: "לעניין סעיף 1 יראו רציפות בעבודה אפילו חלה בה הפסקה מחמת ... תאונה או מחלה."

אשר לסכום פיצויי הפיטורים, יש להביא בחשבון גם את ההוראות הקבועות בתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964. לפי תקנה 10(4):
"לעניין קביעת סכום הפיצויים לא יובאו במניין:
... הפסקה מחמת תאונה או מחלה, למעט תקופת הפסקה כאמור שעבורה זכאי העובד לתשלום מכוח היותו עובד, על פי חוק, הסכם קיבוצי, חוזה עבודה או נוהג ושלא תעלה על 30 יום לשנת עבודה, עם זכות צבירה;"

בהתאם, ומאחר שהתובע ניצל 11 ימי מחלה בתשלום, לפני התאונה (לפי מכסה של 14 ימים לשנה, לפי סע' 3 לחוק חופשה שנתית, כנוסחו דאז, פחות 3 ימים שלא ניצל, לפי הודעת חשבת השכר למל"ל), ונעדר בשל התאונה משך 52 ימים נוספים (מ- 22.3.15 ועד 12.5.13), לאחר שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה על-פי חוק המל"ל - 30 ימי מחלה יש להביא בחשבון כתקופת עבודה.

בסופו של יום - התובע זכאי לקבל מהנתבעת תשלום יחסי של פיצויי פיטורים, עבור 11 חודשים, בסך 3,556 ₪ (לפי 11/12 משכרו החודשי הקובע, בממוצע, בסך 3,879 ₪ ).

כמו כן, בהתאם לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001, סעיף 4, משהשלים התובע - שהיה "עובד בשכר" - את שנת עבודתו הראשונה בנתבעת, והיה, בעצם, "במהלך שנת עבודתו השניה", אף אם בראשיתה - הוא היה זכאי להודעה מוקדמת של 14 י מים.
משזו לא ניתנה - שהתובע זכאי לתמורה חלף הודעה מוקדמת, בסך 1,819 ₪ (בעיגול) [לפי 3,897 ₪ לחודש, חלקי 25 ימי עבודה בחודש , כפול 14].

בנוסף, לאור נסיבות פיטוריו של התובע, היעדר שימוע בסמוך לפיטורים, מצד אחד, והספק בדבר נכונותו לחזור לעבוד בנתבעת בתום תקופת המחלה, מצד שני, אנו קובעים , כי - התובע זכאי לפיצוי עקב פיטורים שלא כדין, בגובה מחצית שכר חודשי ממוצע, בסך 1,940 ₪ ( בעיגול).

ד. אי מסירת הודעה לתובע בדבר תנאי העבודה
התובע טוען - כי הנתבעת לא מסרה לו הודעה על תנאי העבודה, ועל כן הוא זכאי לפיצוי בשיעור 4 משכורות. לעומת זאת, לטענת הנתבעת - הודעה על תנאי העבודה צורפה לתלושי השכר של התובע.

הנתבעת הציגה את ההודעה שנמסרה לתובע - לטענתה - מכתב מיום 7.6.12, הממוען לתובע, עם פרטיו של התובע, מודפסים, ובו הושלמו גם מספר פרטים בכתב יד, במקומות שמתאימים לכך [ נ/2, נספח 4; ת/1, נספח ט'].
בתחתית המכתב יש מקום לחתימה, אך, הוא לא חתום, ולטענת התובע - הוא לא קיבל את המסמך הזה טרם כתב-ההגנה [עמ' 2, ש' 3-2; ת/1, סע' 10].
מטעם הנתבעת לא נאמר מי הגורם שהוציא את המסמך הנטען ומתי וכיצד הועבר לידיעת התובע , והמפקח הודה בחקירתו, שלא הוא מסר אותו לתובע [ עמ' 15, ש' 15]; המפקח גם לא ידוע לענות מדוע ההודעה אינה חתומה, והפנה למחלקת שכר בחברה [שם, ש' 18] , אולם, גורם כזה לא הובא לעדות מטעם הנתבעת.

לפיכך - אנו מעדיפים את גרסת התובע, כי בסמוך לתחילת עבודתו בחברה לא נמסרה לו שום הודעה בדבר תנאי עבודתו אצלה, ואף לא מאוחר יותר, ועל הנתבעת לשלם לו פיצוי על כך, ב סך 2,000 ₪.

ה. הפרש פדיון חופשה
בגין תקופת עבודתו בנתבעת, בפועל, היה התובע - שעבד במתכונת של 6 ימים בשבוע [לפי הצהרת חשבת השכר בטופס בל/211] - זכאי ל-10 ימי חופשה סה"כ .
במהלך עבודתו התובע לא ניצל ימי חופשה בתשלום, ועל כן בסיומה היה זכאי לפדיון חופשה בסך 1,668 ₪, בעיגול [לפי 10 ימים, כפול 23.7 ₪ לשעה, כפול 8 שעות ליום, כפול 88% היקף משרה].
במסגרת תלוש השכר לחודש 2/13 שולם לתובע "פדיון חופשה" בסך 1,013 ₪, ומכאן שהתובע זכאי ליתרת פדיון חופשה בסך 655 ₪ [הנתבעת טענה בכתב ההגנה ששולם לתובע ביתר וביקשה לקזזו; לעומת זאת, בתצהיר מטעמה הודתה , שיש לה חוב לתובע ברכיב זה, והעמיד ה אותו על סכום של 784 ₪ - א ך, בתחשיב זה לא נלקח בחשבון היקף המשרה החלקי של התובע].

ו. דמי הבראה
מטעם הנתבעת לא נסתרה טענת התובע , כי לא קיבל תשלום עבור דמי הבראה [ ת/1, סע' 22].
משכך, ומאחר שקבענו שהתובע השלים שנת עבודה - התובע זכאי ל קבל מהנתבעת דמי הבראה בסך 1,632 ₪ ( בעיגול) [לפי 5 ימים כפול 371 ₪ - תעריף דמי הבראה במגזר הפרטי , במועד סיום יחסי העבודה - כפול 88% משרה].

ז. דמי "חגים"
התובע טען - כי הוא זכאי ל תשלום עבור 10 ימי חג , בכל תקופת עבודתו, אולם, על פי צו ההרחבה הענפי, כמו גם צו ההרחבה הכללי במשק, לענ יין זה, הוא היה זכאי, לכל היותר , ל תשלום עבור 9 ימי חג בשנה. יחד עם זאת, ברי, כי אין להביא בחשבון זה ימי חג שחלו בעת שהתובע שהה בחופשת מחלה, עקב התאונה, עליה קיבל תשלום דמי פגיעה מהמל"ל.

מתחילת עבודתו של התובע ועד לתאונה חלו 6 ימי חג, ו עיון בתלושי השכר שלו מעלה, כי קיבל תשלומים עבורם.
אשר על כן - התובע אינו זכאי לתשלום נוסף ברכיב תביעה זה, ויש לדחותו.

ח. שעות נוספות
התובע טען כי עבד שעות נוספות בלילות ובשבתות, מבלי שהדבר קיבל ביטוי בתלושי השכר, ועל כן הוא זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות בגין החודשים 6/12 עד 11/12, בהתאם לטבלה שצירף.

אלא שבתלושי השכר של התובע מופיע תשלום עבור שעות נוספות ושעות שבת. התובע לא פירט כלל את תביעתו ברכיב זה, ולא הסביר על בסיס מה חישב את מספר השעות הנוספות בגינן תבע תשלום. מה גם שמספר השעות שנתבעו, כביכול בגין עבודה בשבת, מופרז ואינו הגיוני. על כן דין התביעה ברכיב זה להידחות.

סיכום
התביעה התקבלה ברכיבים הבאים, אף אם לא במלוא ההיקף שנתבע, ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים המצטברים הללו:
פיצויי פיטורים - 3,556 ₪;
תמורת הודעה מוקדמת - 1,819 ₪;
פיצוי עקב פיטורים שלא כדין - 1,940 ₪;
אי מסירת הודעה על תנאי העבודה - 2,000 ₪;
הפרש פדיון חופשה - 655 ₪;
דמי הבראה - 1,632 ₪.
לאור קיומה של מחלוקת כנה בין הצדדים באשר לזכאות התובע לתשלומים שתבע, איננו פוסקים פיצויי הלנה, והסכומים המצטברים הנ"ל, ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מיום הפסקת יחסי העבודה, דה יורה - 17.5.13 - ועד ליום התשלום המלא בפועל.

רכיבי התביעה, שעניינם דמי "חגים" וגמול עבוד ת "שעות נוספות", כמו גם פיצויי "הלנה" - נדחו.

בשים לב להתנהלות הצדדים, ולסכומים שנתבעו בכתב-התביעה לעומת אלה שפסקנו לטובת התובע - כל צד יישא בהוצאותיו.

זכות ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 יום מקבלת פסק- הדין.

ניתן היום, ‏03/01/18 ( ‏ט"ז טבת תשע"ח), בהעדר הצדדים, וישלח אליהם.

מר הנו סלימאן
נציג עובדים

דלית גילה - שופטת
אב"ד

גב' דרורית מילנרסקי
נציגת מעסיקים


מעורבים
תובע: צ'רלי ח'רופי
נתבע: שחף אבטחה 1989 בע"מ
שופט :
עורכי דין: