ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ג'יריס בלוט נגד חאזם סבית :

בפני כבוד ה שופט עמית רוזינס

התובע

ג'יריס בלוט
ע"י ב"כ עו"ד סבאג נידאל

נגד

הנתבע

חאזם סבית
ע"י ב"כ עו"ד בשארה פארס

פסק דין

התובע הגיש נגד הנתבע תביעה שטרית על סך של 50,000 ₪, על בסיס שיק אשר נמשך מחשבונו של הנתבע בסכום זה.

הנתבע טען, כי השיק לא נחתם על ידו, הוא לא מסר את השיק לתובע, וכי השיק הגיע לידי התובע שלא כדין.

עובדות רלוונטיות שלא במחלוקת

בתחילת שנת 2005, ביקש התובע, שהוא רופא, להקים מרפאה של קופת חולים לאומית בישוב מעלות. כתנאי להקמת המרפאה, היה על התובע "לגייס" 500 פציינטים לפחות לקופ"ח לאומית . לצורך גיוס הפציינטים פנה התובע לנתבע, אשר הסכים לגייס עבורו כמות זו של פציינטים , בתמורה לתשלום של 50,000 ₪.

טענות הצדדים

לטענת התובע, הוא שילם לנתבע את הסכום המוסכם של 50,000 ₪, כמקדמה עבור גיוס הפציינטים, וכנגד התשלום, על מנת להבטיח את ביצוע חלקו של הנתבע בעסקה, מסר לו הנתבע את השיק דנן , לביטחון. לאחר שהנתבע קיבל את התשלום המלא עבור גיוס הפציינטים, הוא ברח מהארץ מבלי לגייס ולו לקוח אחד. לכן הוגש השיק לפירעון.

הנתבע הודה שקיבל מהתובע את הסך של 50,000 ₪, אך טען שהתשלום ניתן לאחר שהנתבע השלים את ביצוע חלקו על פי ההסכמה בין הצדדים, בכך שהחתים למעלה מ- 500 פציינטים על טפסי מעבר לקופ"ח לאומית עבור התובע. לכן, שילם לו התובע את הסכום המוסכם של 50,000 ₪ , ולא כמקדמה.

לאחר מכן, כך לטענת הנתבע, משהתברר לתובע שלא יוכל לעשות שימוש בטפסים שהנתבע החתים עבורו, הוא דרש מהנתבע להחזיר לו את ששילם לו. הנתבע סרב, ומכאן הוגשה התביעה על בסיס השיק, אשר הנתבע לא חתם עליו, לא מסר אותו, ולא ידוע לו כיצד הגיע לידיו של התובע.

דיון והכרעה

על פי ההלכה, כאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך, על התובע להראות ולהוכיח שהחתימה על המסמך היא חתימתו של הנתבע, כפי שמוטל עליו הנטל להוכיח את כל מרכיבי התביעה. [ראו ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, מז(2)240; סיכום ההלכות בנושא כפי שבוצע על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד הש' יצחק עמית) בתיק 426/02 (חיפה) בני בנימין לקרץ בע"מ נ' דקל הכרמל מהנדסים יועצים בע"מ (14.2.2006); וכן האמור בעניין זה בספרו של יואל זוסמן דיני שטרות מהדורה שישית 1983 עמ' 258 ].

התובע לא הביא כל ראייה להוכיח שהנתבע חתום על השטר. לא עד שראה את הנתבע חותם על השטר, ולא עד שהיה מסוגל לזהות את החתימה או להשוות בינה לבין חתימות אחרות של הנתבע.

התובע בעצמו והעד היחיד שהביא מטעמו לא יכלו לומר , כי החתימה על השיק דנן שייכת לנתבע. לטענתם, הם קיבלו את השיק מאת הנתבע כאשר כבר היה חתום ומלא על כל פרטיו.

דהיינו, התובע לא הוכיח כי הנתבע חתם על השטר.

התובע טען, שגם אם הנתבע לא חתם על השיק, העובדה שהנתבע מסר לו את השיק במו ידיו , בהתאם לעסקת היסוד בין הצדדים, מצביעה על כך שהשיק נחתם בהרשאתו, ולכן הנתבע מחויב לשלם את סכום השיק.

אומר כי אינני מקבל את גרסתו של התובע בעניין זה , ואפרט להלן.

לגרסתו של התובע, הצדדים נפגשו בסוף שנת 2004, אז סוכם ביניהם שבתמורה לתשלום סך של 50,000 ₪, הנתבע יגייס עבורו 500 לקוחות לפחות, עד לסוף חודש אוגוסט 2005. בתחילת ההתקשרות, נתן התובע לנתבע מקדמה על סך של 2,000 ₪ ולביטחון נתן לו הנתבע שטר חוב חתום על ידו בסכום זה. במהלך חודש אוגוסט 2005, לאחר שהנתבע דרש ממנו לשלם לו את מלוא התמורה כתנאי להעברת טפסי החתמת הלקוחות , שילם לו התובע סכום נוסף של 48,000 ₪, כנגד התחייבות בעל פה של הנתבע להשלים במהלך חודש ספטמבר 2005, החתמה של 500 לקוחות, ואילו הנתבע נתן לו את השיק דנא (על סך 50,000 ₪), להבטחת השלמת גיוס הלקוחות.

עדותו של התובע בפני לא הותירה רושם מהיימן, ו מצאתי את גרסתו בעניין עסקת היסוד, אשר בגינה ניתן השיק, כביכול בליטחון, בלתי סבירה ובלתי הגיונית.

לשיטתו של התובע עצמו, בעת ההתקשרות בין הצדדים (באפריל 2004), לא הוסכם שהתשלום לנתבע יבוצע מראש. ההיפך, סוכם על תשלום של מקדמה בסך 2,000 ₪ בלבד, וניתנו לנתבע כשמונה חודשים על מנת להשלים את העבודה, שתמורתה אמור היה לקבל סך של 50,000 ₪.

התובע לא הציג טעם סביר מדוע הסכים לשלם ל נתבע את מלוא התמורה החוזית , למרות שהנתבע, כטענתו, לא הציג בפניו אף לא טופס חתום אחד, או שם של לקוח אחד אשר גייס לטובתו. בנסיבות אלו, טענת התובע שהסתפק בקבלת שיק ביטחון של הנתבע איננה סבירה. קשה לקבל את ההיגיון שעומד מאחורי תשלום מלוא התמורה, על אף שהנתבע לא עמד בהסכם, אף לא במקצת, במשך כל שמונה החודשים שעמדו לרשותו.

הנסיבות מתיישבות טוב יותר דווקא עם גרסתו של הנתבע דווקא .

עצם מתן התשלום בסך של 48,000 ₪, שהיווה את היתרה לתשלום על פי ההסכם (לאחר תשלום המקדמה על סך 2,000 ₪), מלמד על כך שהנתבע קיים את חלקו על פי ההסכם , ולכן שולמה לו מלוא התמורה.

אציין לעניין זה, כי השיק דנן לא כולל על גבו כיתוב "לביטחון". מסירת שיק ללא הכיתוב "לביטחון" מתיישבת אף היא טוב יותר עם גרסת הנתבע מאשר עם גרסת התובע. לא סביר שאדם אשר מוסר שיק לביטחון בלבד, לא ירשום זאת על גבי השיק , ותחת זאת ימסור שיק אשר על פניו נראה סחיר, ואשר ניתן לגבות אותו ולסחר אותו, ללא כל תנאי.

מטעם התובע העיד התובע עצמו וכן העיד מר חביב דכואר, אשר לטענת התובע הוא שיצר את הקשר בין התובע לבין הנתבע. לפי גרסת התובע והעד מטעמו, שניהם היו אמורים להיות שותפים במרפאה, אשר לטובתה אמור היה הנתבע לגייס לקוחות. התשלום לנתבע של 50,000 ₪ בוצע על ידי התובע בלבד, כאשר מר דכואר היה אמור להחזיר לו חלק מהתשלום מאוחר יותר.

מצאתי את טענתם של התובע ושל מר דכואר בלתי סבירה. התובע הינו רופא ואילו למר דכואר אין ולא הייתה הכשרה רפואית, ולפי העדויות שנשמעו בבית המשפט, גם לא היה ברשותו כסף להשקיע בפתיחת המרפאה. בנסיבות אלה לא מצאתי כל היגיון מדוע היה אמור התובע להתחלק עם מר דכואר בהכנסות המרפאה כשותף מלא. התובע ומר דכואר לא הצליחו להציג הסבר הגיוני וסביר לצורך בקיום השותפות ביניהם, והתרשמתי שטענה זאת לא באה לעולם אלא כדי ל אפשר למר דכואר להעיד לטובת התובע.

אף אם הייתי מקבל את גרסתם בעניין זה, היה הדבר מוביל למסקנה שמר דכואר הינו עד מעוניין בתוצאות המשפט, דבר שממילא היה מפחית עד מאוד את משקל עדותו. ומהימנותה.

זאת ועוד, הנתבע טען כי הרבה לפני שהתקשר עם התובע, מר דכואר היה חברו, וכי סוכם בניהם שמר דכואר יקבל מהנתבע חלק מהתשלום שהיה אמור לקבל מהתובע, ללא ידיעתו של התובע. לאחר שהנתבע לא שילם למר דכואר את הסכום שמר דכואר סבר שהוא זכאי לו, מהסיבה שלא פעל לצורך השגת לקוחות, דרש ממנו מר דכואר לשלם לו, ואיים עליו להשתמש בשטר החוב על סך 2,000 שנשאר אצלו.

בתצהיר עדות ראשית של מר דכואר הוא התייחס למערכת היחסים בינו לבין הנתבע כמערכת עסקית לגמרי, לצורך גיוס לקוחות, ולא הזכיר כלל כי היה חבר של הנתבע. בעדותו של מר דכואר בביהמ"ש, במהלך החקירה הנגדית, התברר שאכן היה חבר של הנתבע, הם נהגו להיפגש לא מעט ואף נסעו ביחד לחו"ל. העובדה שמר דכואר לא מסר פרטים אלה בתצהירו מעוררת תמיהות, ומחזקת הן את הרושם הבלתי מהימן שיצר אצלי והן את גרסת הנתבע.

בהתחשב באמור ובכך שעדותו של מר דכואר לא הותירה בי רושם מהימן, הגעתי למסקנה שלא ניתן לסמוך על עדותו.

סיכומו של דבר, הגעתי למסקנה שלא עלה בידי התובע להוכיח ברמה הנדרשת, את יסודות עילת התביעה השטרית שהגיש – לא שהנתבע חתם על השיק ולא שקיבל את השיק מידי הנתבע באופן אישי, או שהשיק נחתם בהרשאתו של הנתבע .

לא זו אף זו, לא עלה בידי התובע להוכיח שהנתבע לא עמד בעסקת היסוד, ולא סיפק לתובע טפסים של 500 פציינטים שהיו מוכנים לעבור לקופת חולים כללית.

מצאתי את גרסתו של הנתבע סבירה יותר ואמינה יותר מאשר גרסתו של התובע.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 6,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום מהלא בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט"ו טבת תשע"ח, 02 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ג'יריס בלוט
נתבע: חאזם סבית
שופט :
עורכי דין: