ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אורלי אמיתי עו"ד נגד אביהד חברה לבנין בע"מ :

בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון

המבקשת: אורלי אמיתי עו"ד

נגד

המשיב: אביהד חברה לבנין בע"מ

בקשה לפטור מאגרה

בשם המבקשת: בעצמה

בבית המשפט העליון

החלטה

המבקשת הגישה ביום 8.9.98 בקשה דחופה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ע"א 1914/95 מיום 24.8.98, ושילמה אגרת פתיחת תיק בסך 749 ש"ח. משביקשה להגיש את בקשת רשות הערעור על פסק דין זה שהינו ההליך העיקרי במקרה דנן, נתבקשה לשלם אגרה נוספת בסך 749 ש"ח.

לטענת המבקשת חיוב כפול זה אינו בהתאם לתקנות, ואין לו כל הצדקה.

תקנות 467 ו468- לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: התקנות) מאפשרות לבעל דין שמתעתד לערער, לבקש סעד זמני של עיכוב ביצוע פסק הדין. לטענת המבקשת, לו היה נפתח קודם ההליך העיקרי ורק לאחריו היתה מוגשת בקשת בינים כאמור, כי אז לא היתה נדרשת המבקשת לתשלום אגרה נוספת. על כן, גזברות בית המשפט צריכה, לדעת המבקשת, לקבל אגרה חד פעמית, בין שההליך העיקרי קודם לבקשת הביניים ובין אם להיפך.

ככלל, הבאתם של כל הליך או בקשה לבית-משפט כרוך בתשלום אגרה אלא אם כן יש הוראה בדין הפוטרת מתשלומה.

תקנה 20(3) לתקנות בית משפט (אגרות), תשמ"ח1987- (להלן: תקנות האגרות) מעניקה פטור מאגרה בהגשת "בקשה לסעד ביניים, או הבאת הליך ביניים, עם הבאת ההליך או דרישתו או לאחר מכן ולפני מתן פסק הדין או אף לאחר נתינתו, והכל באותו הליך באותה ערכאה לרבות בקשה לתיקון טעות סופר בפסק דין".

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין המוגשת לבית המשפט של ערעור, היא אומנם בקשת ביניים בערעור ותקנה 465 לתקנות חלה עליה (ראו: י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995, עמ' 865).

ואולם, תקנות האגרות כפי שצוטט לעיל מעניקות פטור מאגרה אך לגבי "בקשה לסעד ביניים המוגשת עם הבאת ההליך או דרישתו או לאחר מכן...".

לפיכך, לשון התקנה אינה תומכת בטענתה של המבקשת כי הינה פטורה מתשלום אגרה בגין הגשת הבקשה לרשות ערעור.

העולה מטענות המבקשת הוא, כי אין כל הבדל ועל-כן לא צריכה להיות הבחנה בין מקרה בו בקשה לעיכוב ביצוע מוגשת יחד עם ההליך העיקרי לבין מקרה בו הבקשה מוגשת לפניו. לפיכך, כשם שבמקרה הראשון נדרשת אגרה אחת בלבד כך צריך שיהיה אף במקרה השני.

אין דעתי כדעת המבקשת. במקרה בו מוגשת בקשה לעיכוב ביצוע, ולאחר מכן מוגש ההליך העיקרי נדרש בית המשפט, במועדים שונים, לשני הליכים נפרדים.

למה הדבר דומה? להגשתה של בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים בהליך, כאשר לאחריה מוגש ערעור על פסק-הדין. למרות שבמסגרת הערעור על פסק-הדין יכול בעל-דין לערער אף על החלטות ביניים שנתן בית-משפט קמא, אין בעובדה שמגיש ההליך כבר הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה שניתנה במסגרת אותו תיק ושלם עבורה אגרה, כדי להביא לקיזוז האגרה ששילם מהאגרה אותה נדרש לשלם עם הבאת הערעור.

דוגמא נוספת היא הגשת בקשה לעיכוב יציאה מן הארץ לפני שהוגשה התביעה העיקרית. גם במקרה זה תגבה אגרה נפרדת עבור שני ההליכים.

ההגיון מאחורי הדברים זהה. כל הליך המובא בפני בית-המשפט מחייב בתשלום אגרה.

הבקשה לעיכוב ביצוע שהגישה המבקש נפתחה כהליך נפרד, ובית המשפט נדרש אליה ודן בה כשלעצמה, ולא על דרך של בקשת ביניים במסגרת הליך שכבר הובא בפניו.

לפיכך, הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם את אגרת ההליך תוך שבעה ימים ממועד המצאת החלטה זו.

ניתנה היום, כ"ו בחשון תשנ"ט (15.11.98).

מיכל אגמון, שופטת

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98060530.P02


מעורבים
תובע: אורלי אמיתי עו"ד
נתבע: אביהד חברה לבנין בע"מ
שופט :
עורכי דין: