ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מחמד גרדאת נגד ועדת השחרורים :

בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין

המבקש: מחמד גרדאת

נגד

המשיבה: ועדת השחרורים

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בתל אביב יפו מיום 10.6.98
בע"ש 706/98 שניתן על ידי כבוד השופטים
גרוס, בן שלמה, רובינשטיין

בשם המבקש: עו"ד ד. יפתח

בשם המשיבה: עו"ד ע. הלמן

בבית המשפט העליון

החלטה

1. המבקש הוא אסיר שהיה שפוט למאסר עולם בגין רצח. עונשו נקצב ל27- שנה והוא שוחרר בתום 2/3 מתקופת המאסר. עשרה חודשים לאחר שחרורו, ביצע המבקש עבירה של סחר בסם מסוג הרואין בכמות של 100 גרם. המבקש רכש את הסם לבקשת חברו לכלא שפעל כסוכן משטרתי. לאחר מעצרו עבר המבקש מהפך אישי. הוא נגמל מסמים, הפך חונך לאסירים אחרים, החל לצאת לעבודה ושיקם את יחסיו עם אשתו ובתו הקטינה. נסיבות אלה הביאו את בית המשפט המחוזי, שדן בעבירה של סחר בסמים, שלא למצות עימו את הדין ולגזור עליו מאסר של 4 שנים בפועל. הוא ציין בגזר דינו שהסיכוי שיופעל נגד המערער עונש המאסר לתקופה של תשע שנים, עקב שחרורו ברשיון, הוא גדול.

2. היועץ המשפטי לממשלה הגיש לועדת השחרורים בקשה לביטול רשיונו של המבקש. בקשה זו עברה גלגולים שונים שבסופם נקבע כי יש לבטל את רשיונו של המבקש. הועדה הדגישה בהחלטתה את חומרת העבירה שביצע המבקש במהלך תקופת הרשיון, את הצורך בהרתעה ואת העובדה שעל המבקש לשאת באחריות בגין מעשיו. נקבע, כי שיקולים אלה מצדיקים את שלילת הרשיון. הועדה ציינה באמרת אגב, כי לו היה הדבר באפשרותה, היתה מבטלת רק חצי מתקופת הרשיון.

3. המבקש ערער על החלטת הועדה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו (ע"ש 706/98). ערעורו נדחה. בית המשפט (כבוד השופטים: י' גרוס, י' בן-שלמה ומ' רובינשטיין) נתן דעתו לשיקומו של המבקש כמו גם לחומרת העבירה אותה ביצע במהלך הרשיון. נקבע, כי לאור חומרת העבירה שביצע המבקש לא ניתן לומר כי שגתה הועדה עת ביטלה את רשיונו. עוד נקבע, כי מבקש שתקופת רשיונו ארוכה צריך להיות מודע לסכנה הכרוכה בהפרת הרשיון ולשאת בתוצאותיה.

4. על החלטת בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור זו. בבקשה העלה המבקש ארבע טענות מרכזיות. טענות אלה סוכמו על ידי בהחלטתי מיום 23.9.98, כך:
"(א) מה שפרקליט המבקש מתאר כ'אפלייה בין אסיר לבין התביעה הכללית'; (ב) ענין הפקעת חלק מרשיונו של אסיר; (ג) הרכב ה'ועדה השלישית' ו-(ד) שיקולי 'הועדה השלישית'".

בהחלטתי האמורה דחיתי את שלוש הטענות הראשונות. לעניין הטענה הרביעית, הנוגעת לשיקולים אותם נדרשת ועדת שחרורים לשקול בהחליטה על שלילת רשיונו של אסיר, הוריתי כי המבקש רשאי להגיב לטענות המשיבה. טענה זו היא העומדת בפני כעת לדיון.

5. טענתו הרביעית של המבקש נוגעת, כאמור, לשאלת השיקולים אותם רשאית ונדרשת ועדת השחרורים לשקול בבואה לבטל רשיון של אסיר. בהקשר זה טוען המבקש כי החלטת ועדת השחרורים אינה סבירה שכן היא התייחסה רק לעבירה שביצע ולשיקולי ההרתעה. המבקש טוען כי על ועדת שחרורים הדנה בביטול רשיונו של אסיר להתייחס גם לשיקולים נוספים, וביניהם: נסיבותיו האישיות של האסיר, שיקומו וגמילתו מסמים; נסיבות ביצוע העבירה במהלך תקופת הרשיון; אורך תקופת הרשיון וכו'. בנוסף, נטען כי לאור המלצתן של שתי ועדות שחרורים שלא להטיל על המבקש את מלוא תקופת הרשיון מהווה גם המלצה זו שיקול ראוי. בתגובתו המשלימה טוען המבקש כי מהחלטת ועדת השחרורים ומעמדת המשיב בסוגיה עולה, כי באותם מקרים בהם ביצע אסיר ברשיון עבירה חמורה, שוב אין לועדת השחרורים שיקול דעת האם לבטל את רשיונו. שאלה זו של היקף שיקול הדעת וגדר השיקולים אותם נדרשת הועדה לשקול מצדיקים, לטענת המבקש, מתן רשות ערעור.

6. המשיבה מתנגדת למתן רשות ערעור. לטענתה, השיקול המרכזי אותו צריכה ועדת השחרורים לשקול הוא שיקול ההרתעה. נטען, כי ככל שהפרת הרשיון על ידי האסיר חמורה יותר, והעבירה אותה ביצע מסכנת יותר את שלום ציבור, כך מצטמצם שיקול דעתה של ועדת השחרורים. המשיבה טוענת כי אין לתת משקל למשך תקופת הרשיון שכן בדרך זו יצאו נשכרים דווקא העבריינים שביצעו עבירות חמורות. לבסוף, טוענת המשיבה כי ככלל אין מקום להתחשב בשיקולי שיקומו של אסיר כאשר שיקום זה התרחש לאחר הפרת הרשיון. נטען, כי שיקום מאוחר של אסיר צריך להוות שיקול בעת קיצור מאסרו בחלוף תקופת המאסר הנוספת בגין העבירה שבוצעה במהלך הרשיון, או כשיקול לחנינה על ידי נשיא המדינה. המשיבה מוסיפה וטוענת כי הסוגייה הנדונה הוכרעה כבר בפסיקתו של בית משפט זה, ולכן אין בקשת רשות הערעור מעלה שאלה המצדיקה מתן רשות ערעור.

7. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להדחות גם בכל הנוגע לטיעונו הרביעי של המבקש. הלכה פסוקה היא כי אין בית המשפט מחליף את שיקול דעתה של ועדת השחרורים בשיקול דעתו שלו וכל תפקידו הוא לבדוק:
"אם פעלה הועדה במסגרת סמכותה, ואם בשיקוליה לא דבק פסול, או שמא נפגמה החלטתה בשל פגם רציני בנוהל הדיון שלפניה" (רע"ב 6/82 ועדת השחרורים, מחנה מעשיהו נ' צ'רלי בן שטרית, פ"ד לז(1) 394).

דברים אלה יפים לבית המשפט המחוזי הדן בערעורו של אסיר על החלטת ועדת השחרורים ויפים הם, על אחת כמה וכמה, לבית משפט זה בבואו לבחון בקשת רשות ערעור של אסיר שעניינו נדון בועדת השחרורים ובבית המשפט המחוזי. זאת ועוד, רשות ערעור אינה ניתנת כדבר שבשגרה. היא מוגבלת רק לאותם מקרים בהם מעלה הבקשה שאלה משפטית בעלת חשיבות רחבה או נושא בעל חשיבות ציבורית והשלכות רחבות (ראו: רע"ב 7/86 חיים לואיס וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם). השאלה אותה מעלה המבקש, שאלת השיקולים אותם נדרשת ועדת שחרורים לשקול בבואה לשלול רשיונו של אסיר, נדונה והוכרעה על ידי בית משפט זה (ראו: בג"צ 223/96 היועץ המשפטי לממשלה נ' ועדת השחרורים (טרם פורסם)). בהתאם, אין הבקשה מעלה שאלה חדשה וכל שיש בה הוא רצון כי נתערב בשיקול דעתה של ועדת השחרורים ונשנה את החלטתה בשל נסיבותיו המיוחדות של המבקש. ועדת השחרורים נתנה דעתה למכלול הנסיבות בעניין זה. היא לא קבעה שאין לה כל שיקול דעת, אך קיבלה שאין מדובר בשיקול דעת רחב. היא שקלה את חומרת העבירה שביצע המבקש ואת הצורך בהרתעה. היא נתנה דעתה גם לנסיבותיו האישיות של המבקש ולשיקום האישי שעבר, אך מצאה כי אין באלו לשנות את החלטתה. בנסיבות אלה בהן לא נפל כל פגם בשיקוליה של ועדת השחרורים והחלטתה אושרה על בית המשפט המחוזי, אין הצדקה להעניק למבקש רשות ערעור.

8. בסעיף 46 לתשובת המדינה נכתבו גם הדברים הבאים:

"...שיקום שהתחיל רק לאחר שהאסיר ביצע עבירה חמורה בתוך תקופת הרשיון, הינו במהותו שיקול לחנינה והקלה בעונש, וכידוע מדובר בסמכויות הנתונות לנשיא המדינה, על פי חוק יסוד: נשיא המדינה; למותר לציין שהמבקש רשאי לפנות לנשיא המדינה בבקשה להקל בעונשו, תוך צירוף עמדתה של ועדת השחרורים כי לאור נסיבותיו האישיות של המבקש, שאם היתה מוסמכת לכך, היתה מבטלת רק ארבע וחצי שנים מתוך תשע שנות הרשיון".

אך ענין זה, ענין הוא לנשיא המדינה לענות בו, אם תוגש לו בקשת חנינה והוא מצוי בשיקול דעתו. אין בו כדי להניעני לתת למבקש רשות לערער.

לפיכך דוחה אני את הבקשה גם לגבי הטענה הרביעית.

ניתן היום כז בחשון תשנ"ט (16.11.98).

המשנה לנשיא
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98047550.B05


מעורבים
תובע: מחמד גרדאת
נתבע: ועדת השחרורים
שופט :
עורכי דין: