ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אפריים בבלי נגד מדינת ישראל :

בפני: כבוד הנשיא א' ברק

המבקש: אפריים בבלי

נגד

המשיבה: מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי בת"א-יפו בע"פ 1674/97 מיום 26.1.98
שניתן על ידי כבוד השופט נתן עמית

בשם המבקש: עו"ד דוד גולן

בשם המשיבה: עו"ד אורלי מור-אל

בבית המשפט העליון

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט נ' עמית) בע"פ 1674/97 מיום 26/1/98.

1. המבקש הורשע בבית המשפט השלום לתעבורה בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת, בניגוד לתקנה 54(א)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א1961-. המבקש הואשם שנהג ברכבו במהירות 90 קמ"ש בכביש בו המהירות המרבית המותרת היא 50 קמ"ש. מהירות הנסיעה של המבקש נמדדה במד מהירות אלקטרוני מסוג מלטנובה -6F (להלן: "הממא"ל"). המבקש כפר באשמה, ותקף את ראיות התביעה בשלב הסיכומים בלבד. בית משפט השלום לתעבורה (השופט י. ויטלסון) דחה את טענות המבקש לגופן בקבעו, בין היתר, כי עיקר העיקרים הוא עדות השוטר המפעיל, בקיאותו וכשרונו לתפעל את מכשיר המדידה כמתחייב וכראוי, וכי בנסיבות המקרה לא מצא כל פגם בדרך פעולת השוטר המפעיל. בית המשפט הדגיש כי קיומה של מצלמה המצלמת את ביצוע העברה הינו בבחינת "הידור מצווה" ובמקרה הנדון די היה להישען על עדות השוטר על מנת להרשיע את הנאשם. למעלה מן הנדרש איזכר בית המשפט את תקנות התעבורה (הגשת צילומים לבית המשפט), התשנ"ז1997-, אשר מבטלות את תקנות התעבורה הקודמות בנושא זה ועיקרן, לעניינו, ויתור על הצורך ב"מטפל מוסמך" בשלב תפעול המצלמה, והיזקקות לו בשלב הפקת הצילום בלבד. יש לציין שהתקנות הנ"ל נכנסו לתוקפן בתקופה שבין סיום שמיעת הראיות בתיק לבין מתן פסק דין.

2. על החלטת בית המשפט השלום לתעבורה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי. בית המשפט דחה את הערעור על הכרעת הדין בקבעו שהתביעה הוכיחה את כל שהיה עליה להוכיח ומשכך הורשע המבקש כדין. לעניין גזר הדין קבע בית המשפט מיוזמתו כי שגה בית המשפט השלום כאשר הטיל על המבקש פסילת רשיון בפועל, בד בבד עם הארכת תקופת פסילה מותנית קודמת, והחזיר את התיק לבית המשפט השלום לגזירת הדין. בשל חשיבות הסוגיה אף נתן בית המשפט המחוזי למבקש רשות ערעור לבית משפט זה בנקודה הספציפית של שאלת הארכת הפסילה על תנאי.

3. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנינו. הבקשה הוגשה ביחד עם ערעור על גזר הדין, בהתאם לרשות שניתנה בבית המשפט המחוזי. בבקשת רשות הערעור מעלה המבקש טענות שונות שיש בהן, לטעמו, כדי להצדיק מתן רשות לערעור שני. טענותיו העיקריות הינן כי בית המשפט המחוזי ערבב בין המושגים "מפעיל מוסמך" ו"מטפל מוסמך", וכי התביעה לא הוכיחה את היות השוטר המפעיל "מטפל מוסמך" כפי שנדרש עפ"י התקנות הקודמות, שהן אלו שחלות על האירוע. כמו כן טוען המבקש כי קביעתן של הערכאות קמא, כי משקלה הראייתי של התמונה במקרה הנדון הינו בגדר תוספת ראייתית שאינה מכרעת, הינה קביעה מרחיקת לכת וחדשנית כאשר מדובר במכשיר מדידה אלקטרוני אשר הראיה העיקרית בו הינה תמונה המצלמת את רכבו של הנאשם.

4. לאחר עיון בחומר שלפני, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות. אכן יש צדק בדברי המבקש בנוגע לאי בהירות כלשהי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בנוגע למושגים "מפעיל מוסמך" ו"מטפל מוסמך". עם זאת, יש לזכור שהמבקש כלל לא הזכיר טענה זו בהודעת הערעור ובית המשפט המחוזי נדרש לה למעלה מן העניין. יתרה מכך, מבחינת הטענה לגופה עולה שאין בה כדי לאיין את המסקנה אליה הגיעו הערכאות קמא ולפיה עמדה התביעה בנטל ההוכחה והשכנוע הנדרשים על מנת להרשיע את המבקש. כך הדבר, נוכח דיות הראיות שנמצאה הן בראיות שעניינן מדידת המהירות עצמה ותקינות המכשיר (לרבות עדותו של השוטר המפעיל - ת3/) והן נוכח ראשית ההודיה שנמצאה בעדותו של המבקש.

5. משכך הם פני הדברים לא מצאתי לנכון לתת רשות ערעור. רשות לערעור שני ניתנת אך ורק במקרה שבו מתעוררות סוגיות בעלות חשיבות משפטית, חוקתית או ציבורית, החורגות מעניינם של הצדדים (ראה בר"ע חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123). אכן, במקרה הנדון הורשע המבקש עפ"י ממצאים עובדתיים ומסקנות הנתונים לשיקול דעתן של הערכאות קמא ולכשלעצמם אינם דורשים התערבות בית משפט זה, משום היותם נוגעים אך ורק לסכסוך שבין הצדדים. בנסיבות אלה אין אני נצרך להכריע בטענות האחרות שנטענו ע"י המבקש בפני, שכן הרשעתו מבוססת ממילא על ממצאים ומסקנות שאינן מקימים עילה להתערבותו של בית משפט זה בערעור נוסף.

הבקשה נדחית

ניתנה היום, כ"ז בחשון התשנ"ט (16.11.98).

א
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98044620.A05/דז/


מעורבים
תובע: אפריים בבלי
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: