ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חנה תורגמן נגד שולמית הראל :

לפני כבוד השופט רמי חיימוביץ, סגן נשיא

תובעים

1.חנה תורגמן (התביעה הסתיימה)
2.המוסד לביטוח לאומי (התביעה הסתיימה)

נגד

נתבעים

1.שולמית הראל
2."קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (התביעה הסתיימה)
3.איי.אי.ג'י. ישראל חברה לביטוח בע"מ

בשם תובעת 1 עו"ד קרן בן יוסף
בשם תובע 2 עו"ד אירית כהן

בשם נתבעת 1 עו"ד אילן קנר
בשם נתבעת 2 עו"ד גלית ביק
בשם נתבעת 3 עו"ד גילה ערד

פסק דין

(במחלוקת שבין הנתבעת 1 והנתבעת 3)

ב-16/5/05 ארעה תאונת דרכים. נתבעת 1 (הנהגת) נהגה ברכב ופגעה בתובעת 1 שהייתה הולכת רגל. כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובעת 1 נזקי גוף משמעותיים והיא אף קיבלה תגמולים מהתובע 2.
לאחר התאונה התברר כי לרכב הפוגע אין תעודת ביטוח חובה משולמת. עובדה זו גרמה לסיבוך ההליכים והיא שעומדת במוקד פסק-הדין כאן, שכן לטענת הנהגת נתבעת 3 (AIG) ביטחה את הרכב בביטוח חובה.
לא אלאה בתיאור כל שלבי ההליך עד-כה ואסתפק בכך שבסיומו של הליך הוכחות בו נשמעו עדים רבים הגיעו כל הצדדים למעט AIG להסכמי פשרה. קרנית סילקה את התביעה העיקרית ופיצתה את התובעים בסכום כולל של 1,407,330 ₪ – 860,413 ₪ לתובעת ו-547,330 ₪ למוסד לביטוח לאומי. בנוסף הוסכם כי הנהגת תשפה את קרנית בסכום של 1,055,807 ₪ המהווה 75% מן הפיצוי ששילמה קרנית לתובעים.
AIG לא השתתפה בהסכמי הפשרה ואף התנגדה להם.
כעת נותרה המחלוקת שבין הנהגת לבין AIG ובמרכזה טענת הנהגת כי ביקשה מ- AIG לחדש את ביטוח החובה לרכב ולמצער כי AIG לא התריעה בפניה באופן נאות על סיום תקופת ביטוח החובה. לכן היא סבורה כי על AIG לשפותה על הסכומים ששילמה לקרנית .
גרסת הנהגת וטענותיה
הנהגת ביטחה ב-AIG שני רכבים במשך מספר שנים. במרץ 2005, מספר חודשים לפני התאונה, חידשה את הביטוח המקיף לרכב בו ארעה התאונה. לדבריה בעת חידוש פוליסת הביטוח שוחחה עם נציג AIG וביקשה לחדש את הביטוח המקיף ואת ביטוח החובה. הנהגת הסתמכה על שיחה זו והניחה שהיא מבוטחת, ורק לאחר התאונה גילתה, להפתעתה, כי לרכב אין ביטוח חובה. בנסיבות אלו, יש, לטענתה, לקבוע כי ביטוח החובה חודש, גם אם בפועל הנתבעת לא גבתה כנגדו פרמיה. לחילופין היא טוענת כי AIG התרשלה משום שלא התריעה בפניה כי ביטוח החובה לא חודש.
הנהגת מבהירה כי אין באפשרותה להוכיח כי התקיימה שיחה עם AIG ובוודאי שאינה יכולה לשחזר את תוכן השיחה, ולכן פנתה ל- AIG סמוך אחרי התאונה, כשעוד יוצגה ע"י עו"ד אחר (עו"ד חיים קליר), וביקשה את הקלטת השיחה הנ"ל. אלא שההקלטה מעולם לא נמסרה לה וגם לא הוגשה לבית-המשפט. לטענת הנהגת הסתרת השיחה מלמדת כי תוכנה תומך בגרסת הנהגת ולמצער יש בו כדי להעביר את הנטל ל- AIG. אעיר כבר עתה כי AIG מכחישה שהתקיימה שיחה שכזו.
המחלוקת בנושא השיחה וההקלטות עלתה במהלך הדיונים. בשלב כלשהו אף מסרה ב"כ AIG לב"כ הנהגת דיסקים שבהם, כך נטען, מצוי קובץ ובו הקלטת שיחות שהתקיימו בין הנהגת לבין AIG, אך ב"כ הנהגת טען כי הדיסקים שהועברו לו היו תקולים ולא ניתן היה לפתוח את הקבצים שהיו בהם. ב"כ הנהגת סבור כי מדובר במהלך מכוון של AIG שמסרה לו דיסקים פגומים, ואילו ב"כ AIG טענה כי הדיסקים היו תקינים וכי היה זה העותק היחיד של הקבצים ומפאת חלוף הזמן לא נשמר עותק נוסף במחשבי החברה. ניסיון למנות מומחה לשחזור קבצים סוכל על ידי הצדדים, ובמקום זאת העדיפו להעלות טיעונים בדבר המשמעויות הראייתית של אבדן הקבצים, היינו – האם יש בכך כדי להעביר את הנטל ל AIG (כדברי הנהגת) או שאובדנם מעיד על ניסיון מתוחכם של הנהגת להעלים קבצים שמוכחים את אחריותה (כטענת AIG).
גרסת AIG וטענותיה
AIG חולקת בראש-ובראשונה על הסכם הפשרה מול התובעים ומדגישה כי הואיל ולא לקחה חלק בהסכם יש לדחות את התביעה העיקרית נגדה ולחייב את התובעים בהוצאותיה.
תחילה חלקה גם על שיעור הנזק המוסכם (שגובש על-יסוד המלצת בית-המשפט). אך לאחר בחינת הדברים הודיעה כי היא מסכימה אמנם לסכום הנזק הכולל שנגרם לתובעת אך חולקת על חובתה לשפות את קרנית ואת הנהגת שפיצו את התובעים כ"מתנדבות". לטענתה נוכח הסכמת קרנית לוותר על 25% מהסכום ששולם וקיומו של הסכם בין AIG לבין המוסד לביטוח לאומי שמקנה לה הנחה של 20% מהתגמולים ששולמו, היא חבה בסכום נמוך בהרבה, וממנו יש לנכות ניכוי רעיוני של תגמולים שקרנית והנהגת שגו ולא הפחיתו אותו כך שלמעשה אינה חבה בסכום כלשהו.
AIG מוסיפה כמובן וחולקת על גרסת הנהגת – וכאן עיקר המחלוקת – וטוענת כי האחריות לרכוש ביטוח חובה היא על בעליו של הרכב ולא ניתן להעביר את החובה למבטחת. AIG מכחישה מכל וכל את טענת הנהגת כי קיימה שיחה לחידוש הביטוח וממילא היא מכחישה כי הנהגת ביקשה לחדש את ביטוח החובה. לראיה היא מציגה את הרישומים הממוחשבים שאינם מציגים שיחה שכזו וכן היא מפנה לגרסתה המוקדמת של הנהגת, מיד אחרי התאונה, אז הלינה, מספר פעמים, על כך שהמבטחת לא תזכרה אותה על הצורך בחידוש ביטוח החובה ולא טענה כי ביקשה לחדש את הביטוח. הגרסה הנוכחית לפיה הנהגת ביקשה באופן אקטיבי לבטח את הרכב בביטוח חובה היא גרסה כבושה שהופיעה רק בשלבים מאוחרים יותר ואין שום ראיה שתתמוך בה. AIG מודעת לכך שהביטוח המקיף כן חודש, ומסבירה כי ביטוח רכוש מחודש באופן אוטומטי, ללא שיחה, אך לא ניתן לחדש את ביטוח החובה באותו אופן. לכן שלחה לנהגת בדואר ערכה (קיט) לחידוש ביטוח החובה ואף פנתה אליה במיסרון (הודעת SMS) ובטלפון, אך הנהגת התעלמה מפניותיה. בנסיבות אלו, כך סבורה AIG, לא נעשה ביטוח כלשהו וגם אין כל סיבה לקבוע כי התרשלה ולהטיל עליה אחריות מכוח פקודת הנזיקין.
העילה הביטוחית – האם הנהגת חידשה את ביטוח החובה?
הראיות אינן תומכ ות בגרסת הנהגת כי חידשה את ביטוח החובה או כי התקיימה שיחה בינה לבין נציגי AIG. למעשה הראיות תומכות באופן ברור בגרסת AIG כי שיחה שכזו לא התקיימה.
הנהגת ביטחה ב-AIG שני רכבים, והראיות מלמדות כי בפועל, במשך השנים, חודשו ביטוח החובה והביטוח המקיף בנפרד ולא יחד – כפי שטוענת הנהגת. הדברים בולטים לגבי הרכב הנוסף (1311319 – שאינו הרכב בו ארעה התאונה) שלגביו נשמרה רציפות ביטוחית לאורך מספר שנים. בחינת מאפייני הביטוח מלמדת כי הנהגת עשתה הפרדה ברורה בין ביטוח החובה לבין הביטוח המקיף ששולמו במועדים שונים ובכרטיסי אשראי שונים. הביטוח המקיף לרכב זה שולם, מדי שנה, באותו מועד (1/7), באותו כרטיס אשראי ובאותה פרי סת תשלומים; ואילו ביטוח החובה שולם בכרטיס אשראי על שם גלית כהן (בתה של הנהגת שהשתמשה ברכב בפועל ) במועדים משתנים, לעתים באיחור אחרי פקיעת הפוליסה, ובפריסת תשלומים משתנה. השוני במאפייני התשלום ובמועדים מחזק את עדותו של מר צפריר כרמי, חתם ראשי ב-AIG, כי חידוש הביטוח המקיף נעשה באופן אוטומטי ללא שיחה עם המבוטחת – ו לכן נשמרו הכרטי ס, מועד החידוש והפריסה – ואילו חידוש ביטוח החובה נעשה באופן פרטני בכל שנה מחדש .

המצב ברכב בו ארעה התאונה (7596328) שונה מעט אך הראיות מובילות למסקנה דומה. הרכב בוטח לראשונה ב-1/4/02 בביטוח חובה בלבד. בשנת 2003 לא חודש הביטוח ב-AIG. ב-1/4/04 – בשנה שלפני התאונה – חודש הביטוח ב-AIG (מקיף וחובה), הביטוחים נרכשו באותו מועד אך בכרטיסי אשראי שונים. ברי כי בשנה זו נערכה שי חה בין הנהגת לבין נציגי החברה, אך אין בכך כדי ללמד ששיחה דומה התקיימה גם בשנה שלאחר מכן. ואכן, על פי הרישומים ב-1/4/05 (שנת התאונה) חודש ביטוח המקיף באותו כרטיס אשראי ובאותו מועד כמו בשנה הקודמת אך אין ראיה לתשלום ביטוח החובה באמצעות כרטיס האשראי שבו שולם בשנה הקודמת או כרטיס אחר. כשחודש הביטוח אחרי התאונה הוא חודש באמצעות כרטיס האשראי שבו שולם הביטוח המקיף.
הנהגת טוענת, כאמור, כי בעת חידוש הביטוח שוחחה טלפונית עם נציגי AIG, אולם למרות שעצם קיומה של השיחה הוא פרט חיוני להוכחת טענותיה היא לא הגישה ראיות כלשהן, כמו פירוט שיחות הטלפון שלה בחודש הרלבנטי שיראה על קיום שיחה שכזו. מנגד, הוצגה רשומה ממוחשבת של AIG (מוצג צכ1) ובה פירוט הממשקים שבין הנהגת לבין המבטחת, לגבי כלל הרכבים. ניתן להתרשם כי מדובר ברשומה מפורטת, שמבחינה בין שיחות שבוצעו ("תיעוד שיחה לקוח") לבין התקשרויות שלא הבשילו לשיחה ("רישום שיחה") וכוללת גם התקשרויות באמצעים אחרים (מיסרונים) והערות בנוגע להתנהלות מול הלקוחה. ניכר כי הנהגת יצרה קשר עם המבטחת כאשר סברה שהשירות אינו לרוחה (למשל – כשלא קיבלה תלושי קניה וכרטיסי חופשה שהובטחו לה), כשהתגלתה בעיה עם תעודת ביטוח החובה שנרכשה באפריל 2002, כשביקשה לבטל את הפוליסות ושלחה למבטחת פקס על "ביטול החידוש" וכשביקשה להקים את הפוליסות מחדש. לענייננו, אין ברשומה תיעוד לשיחה שהתקיימה בין הנהגת לבין AIG בעת חידוש הביטוחים ב-2005. נהפוך הוא, נכתב כי הפוליסה חודשה "חידוש אוטומטי" וכי נעשו מספר ניסיונות שלא צלחו לשוחח עם הנהגת כולל הודעת SMS ושתי שיחות שהסתיימו בהשארת הודעה קולית. הרשומה תומכת אפוא בטענה שלא התקיימה שיחת טלפון – בניגוד לטענת הנהגת – ואף שהנהגת טוענת כי מדובר ברשומה שגויה או אפילו מזויפת היא לא הציגה כל ראיה שתתמוך בטענות אלו ולא הצליחה לערער את אמינות הרשומה.
אעיר כי מהרשומה נלמד שכאשר ביקשה הנהגת לעבור לחברת ביטוח אחרת היא שלחה ל-AIG פקס המבקש את " ביטול החידוש". עובדה זו מחזקת את המסקנה שהחידוש אכן נעשה באופן אוטומטי – שכן אם החידוש הוא יזום אין צורך בפקס שמבטלו ודי בכך שלא יחודש. ואם חידוש הביטוח המקיף הוא אכן אוטומטי מתחזקת גרסת AIG כי לא התקיימה שיחה טלפונית בשנת התאונה.

הנהגת טוענת שהעובדה ש-AIG לא מסרה לידיה את הקלטת השיחות מ הווה הוכחה לכך ש התקיימה שיחת חידוש פוליסה ושתוכנה פועל לחובת AIG. למצער יש בו להעביר את הנטל ל-AIG להראות שלא הייתה שיחת חידוש. אינני מקבל טענה זו. חסרונה של ההקלטה אינו מעיד שהשיחה התקיימה, שכן לא ניתן להקליט שיחה לא קיימת. במקרה הנוכחי הראיות תומכות בטענת AIG כי לא התקיימה שיחה, והנהגת לא הציגה כל ראיה לשיחה שכזו (מעבר לעדותה על-פה). מכאן, שגם אם הנטל להוכיח קיומה של שיחה היה אמור לעבוד ל-AIG – וספק רב אם זה המצב – היא הרימה אותו. אבהיר כי הרושם הוא שהתנהלות AIG בעניין הקלטות אינה נקייה מפגמים, והעובדה שהשיחות לא נשמרו במאגרי החברה אף שידעה שמתקיים הליך משפטי הייתה עשויה לפעול לחובתה אם היה מוכח כי שיחה שכזו התקיימה, ברם לא ניתן לקבוע כי שיחה כזו התקיימה רק משום שהשיחות עצמן לא נשמרו (להבדיל מהרישומים על שיחות שבהן פורטו, כאמור, כל ההתקשרויות, ואין בהן ראיה לקיומה של השיחה הנטענת).
גם התנהלות הנהגת ובן-זוגה סמוך לאחר התאונה סותרת את גרסתה הנוכחית. בזמן אמת, כשהתבטאו באופן אותנטי, לא טענו כי התקיימה שיחה טלפונית או כי הנהגת חידשה את ביטוח החובה אלא הלינו על כך ש- AIG לא התריעה שאין ביטוח שכזה. כך, בשיחה של הנהגת עם נציג AIG, כשבוע אחרי התאונה, אמרה "אני אצלכם כל שנה מחדשת ואת חידוש הביטוח חובה לא קיבלתי בדואר, וכנראה שפסחתי על זה חודש וחצי... אני ציפיתי מכם למשלוח דואר ולא קיבלתי, אחרת הייתי משלמת ... אם הייתי רוצה להיות מבוטחת בכל חברה אחרת כנראה שזה לא היה קורה לי כי אני ציפיתי מכם לתזכורת כמו שכל שנה אתם נוהגים לשלוח לי ... אני לא מבינה למה לא דאגו להרים אלי טלפון ולתזכר אותי". במכתב ששלחה ל- AIG ב-24/5/05 כתבה כי היא מבקשת כיסוי "לביטוח החובה, שהחסרתי בתום לב, תוך שאני סומכת על הודעת התשלום במועדה כבעבר". טענות אלו, בניסוחים כאלו ואחרים, הושמעו גם בדברי הנהגת במשטרה ואף במכתבים הראשוניים מטעם בא-כוחה שבאותו מועד , וכן בדברים שאמר בן זוגה בשיחה מול נציגי המבטחת: "נעשה פה משהו בתום לב ... פה נעשה משהו שלא קיבלנו את זה...". סביר כי אם אכן הייתה משוחחת עם המבטחת ומחדשת את הביטוח הייתה טוענת זאת בצורה ברורה ומפור שת וכטענה עיקרית, והעובדה שטענותיה, בזמן אמת, היו שונות לחלוטין מטענותיה כיום מחלישה מאוד את גרסתה הנוכחית ותומכת באפשרות שכלל לא התקיימה שיחת חידוש. הנהגת מציעה אמנם פרשנות אחרת לשיחות ומסבירה כי התלוננה על כך שלא נשלחה תעודת ביטוח, אך הסבר זה מאולץ ואינו מתיישב עם לשון השיחות והמכתבים, וגם הנהגת לא הצליחה להסביר בחקירתה את הפער שבין הדברים (עמ' 90-91 לחקירתה).
טענה נוספת היא שלא יתכן שחידוש ביטוח המקיף נעשה באופן אוטומטי שכן הדבר סותר את הוראות המפקח על הביטוח במשרד האוצר, ומכאן מבקשת הנהגת להוכיח כי התקיימה שיחת חידוש. לא שוכנעתי כי סתירה להוראות המפקח, ככל שקיימת, מלמדת שהביטוח לא חודש באופן אוטומטי ובוודאי שסתירה זו אינה מוכיחה כי התקיימה שיחה כלשהי.
הראיות אינן תומכות בגרסת הנהגת כי התקיימה שיחה טלפונית שבה ביקשה לחדש את ביטוח החובה. פועל יוצא הוא שתביעת הנהגת במישור הביטוחי נדחית ונקבע כי הרכב לא היה מבוטח בביטוח חובה .
העילה הנזיקית – האם AIG התרשלה כלפי הנהגת?
הנהגת טוענת לקיומה של עילה חילופית שיסודה בפקודת הנזיקין ועניינה העובדה ש-AIG לא התריעה בפניה על חסרונו של ביטוח חובה. אני מקבל את תביעתה בעילה זו אך מצאתי לייחס לנהגת אשם תורם בהיקף של 33%.
מבטח וסוכן ביטוח – ולענייננו: AIG משמשת כמבטח וכסוכן גם-יחד – חבים חובת זהירות מקצועית כלפי המבוטח. כחלק מחובה מקצועית זו מוטל עליהם להודיע למבוטח על סיום הפוליסה ולהבהיר לו כי אינו מבוטח עוד. חובה זו חזקה במיוחד כשמדובר בביטוח חובה הנעשה מכוח החוק. מקור החובה בנוהגם של מבוטחים רבים להסתמך על המבטח או הסוכן כי יודיעו להם על פקיעת הביטוח והצורך לחדשו. יתרה מכך, למבטח ולסוכן אינטרס עסקי בחידוש הפוליסה ומנגנונים המאפשרים להם מעקב אחרי מועדי הפוליסות וסיומם כך שהם מונע נזק זול ויעיל (גם אם לא בלעדי). מטעמים אלו הוציא אגף שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר את חוזר ביטוח 2014-1-6 שעניינו "חידוש חוזה ביטוח" ונקבע בו כי על חברת הביטוח להודיע למבוטח מבעוד מועד על סיומה של תקופת הביטוח. חוזר זה אמנם יצא אחרי התאונה, ברם הוא מעגן חובה שהייתה קיימת עוד לפניו, ואף נפסק שהמבטח אינו יכול לצאת כדי חובתו במשלוח הודעה סתם ו כי הסתמכות המבוטח יוצרת חובה מוגברת לוודא כי הוא מודע לכך שהפוליסה הסתיימה ולמשמעות הדבר. רק אם מילא חובתו זו ווידא שהמבוטח מבין את המצב לאשורו עובר הנטל מן המבטח והוא פטור מאחריות.
"חובות הסוכן כלפי המבוטח במהלך התקופה החוזית – שאינן קשורות לקרות מקרה הביטוח – נובעות בעיקרן מהליכי חידוש הפוליסה. בפסיקה נקבע בהקשר זה כי על הסוכן להזהיר את המבוטח כי תקופת הביטוח עומדת לפני סיום ... אחריות הסוכן לעניין סוכן הביטוח אינה אחריות מוחלטת ... משהודיע הסוכן למבוטח על פקיעת הביטוח ווידא כי המבוטח מבין את משמעות הדבר, אין חובה על הסוכן להיכנס לנעלי המבוטח ולדאוג לחידוש הביטוח" (ירון אליאס, דיני ביטוח (מהדורה שלישית, 2016) כרך ב 1143). וכפי שנפסק "קווים מנחים אלו מצדיקים את חיובם של המבטח וסוכן הביטוח ליידע את המבוטח בדבר מועד סיום הפוליסה המתקרב ... המבטח וסוכן הביטוח, מעצם התעסקותם ומיומנותם בתחום הינם מונעי הנזק הזולים ביותר. ניתן להוסיף ולומר כי במקרה זה נראה שהלקוח מסתמך על סוכן הביטוח שיידע אותו בדבר אי חידוש הפוליסה, וזאת לאור הנוהג הקיים בשוק הביטוח ....... על מנת שלא תיקבע התרשלותו, על סוכן הביטוח ליידע את הלקוח בדבר פקיעת ביטוחו ולוודא כי הוא מבין את משמעות הדבר. אם מחליט לאחר מכן הלקוח שלא לפעול לחידוש ביטוחו אין לו להלין אלא על עצמו" (רע"א 5695/06 סייף נ' מרעי (21/9/09)).

ברוח זו חויבו מבטחות וסוכנים ברשלנות כלפי המבוטחים גם אם הודיעו על סיום הביטוח אך לא וידאו כי המבוטח אכן מודע למשמעות הדברים. נקבע כי המבטח יכול ואף צריך לצפות שהמבוטח לא יבחר ביודעין להותיר עצמו חשוף לסיכונים בהעדר ביטוח – הדברים נכונים שבעתיים בביטוח חובה ברכב מנועי שחוק מחייבו – ולכן "העדר תשובה מצד [המבוטח] לפניותיו [של הסוכן] צריך היה 'להדליק אצלו נורה אדומה' מפני הסיכון העומד בפניהם בהעדר ביטוח. עליו היה לדעת ולהתריע באזני [המבוטח] מפני הסכנות האורבות בפניהם כתוצאה מחריגה ממנהגם להיות מבוטחים ברצף משך שנים. לא השתכנעתי כי [הסוכן] עשה דבר מה, או די, למילוי חובת הנאמנות שלו כלפי [המבוטח]. דא עקא שסוכן הביטוח ידע כי במקרה של אירוע ביטוחי ... התובעים לא יהיו מבוטחים ולא יהיו זכאים לשיפוי על נזקיהם, כפי שאירע בפועל" (ת.א (ראשל"צ) הלוי נ' איילון (6/6/07) ; ראו עוד, למשל: ע"א (מרכז) 22533-04-12 עוז והדר נ' דמתי (28/3/13); ת.א (ת"א) 45103-01-15 לוי נ' קיל סוכנות לביטוח (23/1/17); תא"מ (שלום ראשל"צ) 554-06-13 רויטברף נ' ברונשוויג (17/9/15); והשוו גם ת.א (שלום חיפה) 3108-11-14 קשר רנט-א קאר נ' שקד 15/11/15); ת.א (שלום חיפה) 7765/05 נאטור נ' הפניקס (19/9/07) ).
נשוב לענייננו, ונפנה לעובדות הרלבנטיות שפורטו למעלה. AIG אכן ניסתה לפנות לנהגת , אך פניות אלו לא היו מספקות והיא לא וידאה שנהגת קיבלה אותן ויודעת שאינה מבוטחת בביטוח חובה. תחילה נשלחה ל נהגת בדואר ערכה ("קיט ביטוח") שב ה תעודת ביטוח חובה לא משולמת ומכתב המתריע כי עליה לשלם את הפוליסה אחרת לא תהא מבוטחת בביטוח חובה. אולם הוכח שהקיט נשלח לכתובת לא נכונה (עמ' 133-132) והנהגת מכחישה את קבלתו. במהלך החקירות התברר כי הקיט נשלח בטעות לבתה של הנהגת ולא לנהגת עצמה (עמ' 82, 2), אך הואיל והבת ביטחה את הרכב שהושאל לה ב-AIG ושילמה את הפרמיה בגינו (ראו פסקה 8 לעיל) לא הייתה לה כל סיבה לחשוד שהקיט מיועד לאמה. הנהגת, מכל מקום, הכחישה כי הקיט הגיע לידיה וגרסתה לא נסתרה. AIG מפנה לדברי בן זוגה של הנהגת שאמר כי במסמכים שברכב נמצאה תעודת ביטוח וסבורה כי הדבר מוכיח שהקיט הגיע לנהגת. אינני מקבל מסקנה זו. העובדה שבמסמכי הרכב קיימת תעודת ביטוח אינה מלמדת דבר ויתכן שמדובר בתעודת ביטוח משנה קודמת. בנסיבות אלו אני מקבל את גרסת הנהגת כי קיט הביטוח ששלחה AIG לא הגיע לידיה.
משלא שולמה תעודת החובה נשלח לנהגת, ב-14/3/05, כשבועיים לפני תום הביטוח, מסרון (sms) המתריע כי עליה לחדש את ביטוח החובה. מסרון זה נשלח בדרך ממוכנת וסביר כי הגיע לידי הנהגת. כשלושה ימים לאחר מכן (17/3/05) נעשו שתי שיחות טלפוניות לנהגת שעל-פי רשומת כללו גם הודעות קוליות. תוכן ההודעות לא ידוע שכן AIG לא שמרה את ההקלטות ובעניין זה פועל הדבר לחובתה, שכן לא ברור מה נמסר בהודעה וגם ברשומת ההתקשרויות לא נרשם דבר לגבי תוכן השיחה. אעיר כי נוכח הרישום השונה לגבי שתי השיחות נראה כי בפועל הושארה הודעה אחת בלבד (בשיחה המאוחרת יותר שהתקיימה ב-14:41). מעבר לכך לא נעשתה שיחה עם המבוטחת ולא נעשו ניסיונות נוספים להשיגה בשבועיים שנשארו עד למועד פקיעת הפוליסה.
AIG סבורה כי די ב מאמצים אלה כדי להסיר מעליה אחריות כלשהי כלפי מבוטחיה. אינני מקבל עמדה זו. כאמור למעלה, חובתם של המבטח והסוכן אינה מתמצה במשלוח הודעה על סיום הפוליסה ועליהם לוודא כי הלקוח מקבל את ההודעה ומודע לסיכון אליו הוא חשוף. כובד האחריות גדול יותר בביטוח חובה לרכב מנועי שכן מדובר בהוראה חוקית ולא בביטוח וולנטרי של המבוטח. AIG לא עמדה בנטל זה ולא קיימה את חובתה המקצועית כלפי הנהגת, שכן לא וידאה שהנהגת יודעת שאינה מבוטחת ולא הסבירה לה את הסיכונים. גם אם נניח שהנהגת קיבלה את ההודעות, הן נשלחו כשבועיים לפני סוף הפוליסה. מדובר בפרק זמן סביר ונכון שמאפשר ללקוח להערך ולבחון חלופות ביטוחיות אולם גם בפרק זמן גדול יחסית שעשוי לגרום למבוטח לשכוח את הצורך בחידוש. התנהלות מקצועית סבירה מחייבת, לכל הפחות, נסיון פניה נוסף סמוך לפקיעת הפוליסה כדי להתריע בפני המבוטח כי ממועד זה ואילך אינו מבוטח ובמידת הצורך השארת הודעה מתאימה . יתרה מכך, בנסיבות העניין AIG הייתה אמורה לצפות את הסיכון ו לדעת שקיימת סבירות גבוהה שהרכב אינו מבוטח בביטוח חובה. כאמור לעיל, הנהגת הקפידה לבטח ב-AIG שני רכבים בביטוח מקיף ובביטוח חובה והיה על AIG – שחידשה את הביטוח המקיף וגבתה פרמיה בגינו – לצפות ולחשוד שאי-חידוש ביטוח החובה הוא טעות. משחידשה את הביטוח המקיף היא אינה יכולה לטעון בתום לב כי סברה שהנגת אינה רוצה לבטח אצלה את הרכב גם בביטוח חובה ולהסתפק במאמצים הדלים שעשתה.
בנסיבות אלו מצאתי כי AIG הפרה את חובתה המקצועית כלפי הנהגת בכך שלא התריע ה בפניה במידה מספקת על סיום פוליסת הביטוח ולא וידאה כי הלקוחה מודעת לכך שאינה מבוטחת בביטוח חובה .
נמצא אפוא כי AIG התרשלה ולא מילא ה את חובתה המקצועית כלפי הנהגת להודיע לה כראוי על תום הביטוח אולם לא ניתן להתעלם מאשמה התורם של הנהגת ומחלקה בתקלה שארעה. ראשית, החובה הראשונית לבטח את הרכב מוטלת על בעליו. מדובר בחובה חוקית, וגם אם נקבל כי מרבית המבוטחים מסתמכים על המבטחים כי יודיעו להם על סיום הפוליסה לא ניתן לפטור אותם לחלוטין מן החובה שהטיל עליהם המחוקק לבטח את רכבם בביטוח חובה. יתרה מכך, הסרת החובה מכתפי המבוטחים לחלוטין עשויה להוות גם תמריץ שלילי למבוטחים להבטיח כי הם מודעים למועד סיום הפוליסה ולכן חשוב כי יטלו חלק באחריות לחידוש הביטוח. שנית, במקרה זה הנהגת קיבלה לידיה לפחות שתי הודעות המתריעות בפניה על סיום הפוליסה – SMS והודעה קולית (ואולי שתיים). גרסת הנהגת כי לא קיבלה את ההודעות אינה סבירה וסביר יותר כי לא פעלה בהתאם להן – בין בשל ריחוק הזמ ן מסיום הפוליסה , בין משום ש"נבלעו" בשגרת החיים ובין מסיבה אחרת. חוסר פעולה זה תרם לתקלה שכן אם הייתה פועלת בהתאם לדין ולהודעות שקיבלה ודואגת מבעוד מועד לביטוח התקלה הייתה נמנעת.
נזקה של הנהגת נגרם מקצתו באשמתה ומקצתו עקב אשמת AIG. בשקלול הנסיבות, האחריות המוטלת על המבטחת והיותה מונע הנזק הטוב ביותר, פערי הכוחות המובנים שבין מבטחים למבוטחים, היקף ההודעות הדל שנשלח לנהגת ומועדן, והעובדה שקיט הביטוח נשלח לכתובת לא נכונה; ומנגד חובתה החוקית של הנהגת לערוך ביטוח חובה והעובדה שהתעלמה מהודעות שקיבלה; מצאתי לייחס לנהגת אשם תורם בשיעור 33%, היינו – שליש מהאחריות לתקלה .
בשולי הדברים, אבקש להעיר כי ברור לי ש קו הגבול שבין מילוי החובה המקצועית להודיע ללקוח על סיום הפוליסה לבין הטרדת הלקוח בשיחות מסחריות אינו חד וברור. ברי כי יש להודיע ללקוח זמן מספיק מראש כדי שיוכל להערך לחידוש הביטוח ולבחון חלופות ביטוחיות, ואכן חוזר הפיקוח על הביטוח בעניין " חידוש חוזה ביטוח" מחייב הודעה 30 יום מראש. ספק אם די בהודעה זו, ולמעט מקרים בהם לקוח מבהיר בצורה ברורה שאינו מתכוון לחדש את הביטוח מוטל על המבטח או הסוכן לדאוג, לכל הפחות, כי הלקוח מודע לכך שאינו מבוטח ולהזכיר לו סמוך ליום סיום הפוליסה כי לא חידש את הביטוח. עם-זאת אין להבין קביעה זו כמתן אפשרות למבטחות להטריד לקוחות ללא הפסקה וללחוץ עליהם לחדש את הביטוח. הכרעתי במקרה הנוכחי התייחסה לנסיבות העניין, והדיון בתיק הפרטני אינו מאפשר קביעת כללים לגבי היקף ההודעות ותדירותן ומתי הופכת ההודעה לטרדה מיותרת. דומה גם כי הפורום הנכון לבחינת הנושא הוא הגורם הרגולטורי במשרד האוצר, אליו יופנה גם עותק מפסק דין זה.
AIG התרשלה כלפי הנהגת ועליה לשפותה בגין הנזקים שנגרמו לה, בניכוי חלקה של הנהגת באחריות בשיעור 33%.
היקף הנזק לשיפוי
שיעור נזקיה המוסכם של התובעת 1 (כולל שכ"ט) הוא 1,407,330 ₪. AIG מסכימה כי זהו היקף נזקיה הכולל של התובעת (עמ' 149, 1). קרנית פיצתה את הנהגת בסכום של 860,413 ₪ ואת הביטוח הלאומי בסכום של 547,330 ₪. הנהגת בתורה התחייבה לשפות את קרנית בסכום של 1,055,807 ₪.
AIG טוענת כי קרנית והנהגת שילמו סכומי כסף כמתנדבות וכי היה על הנהגת לשפות את קרנית בסכום נמוך בהרבה, כשביסוד טענותיה סכומי כסף שלדעתה היה על המל"ל לשלם לתובעת אך התובעת לא דרשה אותם וההסכמים שבין AIG לבין המל"ל המ קנים לה הנחה של 20% מסך התגמולים שאותם משלם המל"ל לנפגע. דין טענותיה להידחות. משבחרהAIG שלא ליטול חלק בפשרה שבה השתתפו כל בעלי הדין האחרים נטלה על עצמה סיכון וחשפה עצמה למלוא נזקי הנהגת שנאלצה לשפות את קרנית בהתאם לדין. ההסכם שבין AIG לבין המל"ל וההנחות שנקבעו בו אינו חל על קרנית והנהגת שנדרשו לשלם למל"ל שיפוי מלא, וברי כי AIG אינה יכולה לבוא בדיעבד ולטעון שהיה על קרנית לשלם סכום נמוך יותר משום של-AIG עצמה יש הסכם שמזכה אותה בהנחה. התשלום ששילמה הנהגת לקרנית משקף אפוא את מלוא נזקיה ועל AIG לפצותה בהתאם לנזק .
גם לגופו של עניין לא מצאתי ממש בטענות AIG. היקף הנזק הכולל שנגרם בתאונה אינו שנוי במחלוקת. אמנם בהתאם לדין יש לנכות מן הפיצוי ל תובעת את תגמולי המל"ל שקיבלה (סעיף 82 לפקודת הנזיקין) ברם בהתאמה יש לשפות המל"ל על תגמולים אלה (סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995). בתי המשפט דיברו ארוכות על המתאם שבמשולש היחסים מזיק-ניזוק-מטיב ואין צורך להרחיב בכך (ראו לאחרונה, למשל: רע"א 4008/07 המל"ל נ' קרנית (19/9/17); רע"א 6563/15 פלוני נ' מיטרני (27/6/17) ). מכאן שגם אם התובעת הייתה פועלת להגדלת תגמולי המל"ל וקבלת קצבאות שונות (כפי שטוענת AIG בסיכומיה) סכום הנזק הכולל לא היה משתנה. אמנם הפיצוי לתובעת עצמה היה נמוך יותר אולם הפיצוי למל"ל היה גדל בהתאם. אמנם ב הסכם שבין AIG למל"ל – שכאמור לעיל – אינו חל על בעלי הדין האחרים – הובטחה ל- AIG הנחה של 20% מהשיפוי, ברם, במקרה הנוכחי, הנהגת קיבלה הנחה גבוהה יותר של 25% על כל הסכום (ולא רק על תגמולי המל"ל). המשמעות החשבונית הקצרה של התיאור המילולי הארוך היא שגם לפי שיטת AIG התשלום ששילמה הנהגת נמו ך מהתשלום לו הייתה חשופה AIG אילו היה חל ההסכם.
טענות AIG לעניין היקף הנזק והשיפוי נדחות. AIG לא השתתפה בהסכם הפשרה שגיבשו יתר הצדדים וכך חשפה עצמה לסיכון שתידרש לשפות את הנהגת על מלוא נזקיה. נזקה של הנהגת כתוצאה מהעדר הביטוח הוא הסכום אותו שילמה לקרנית, ועל AIG לפצותה בהתאם לנזק זה.
סיכום והוראות אופרטיביות
תביעת התובעים כנגד AIG נדחית (שכן עד כה לא הסתיימה באופן פורמאלי). בנסיבות העניין, הואיל והתביעה עצמה הסתיימה בפשרה בין הצדדים האחרים ולא הוגשו סיכומים בנושא, והואיל והמחלוקת שבין התובעים לבין AIG הייתה אגבית למחלוקת שבין AIG לבין הנהגת, אינני רואה מקום לקבל את דרישת AIG לקבל הוצאות בגין תביעה זו.
הודעת הצד השלישי ששלחה הנתבעת 1 ל-AIG מתקבלת בעילה הנזיקית בלבד. התביעה בעילה הביטוחית נדחית ונקבע כי AIG לא ביטחה את רכבה של הנהגת בביטוח חובה ואין ראיה כי הנהגת שוחחה עם AIG וביקשה את חידוש הביטוח. לעומת זאת, נמצא כי AIG התרשלה כלפי הנהגת בכך שלא התריעה בפניה באופן מספק על סיום הביטוח וגרמה לה לנסוע ללא ביטוח חובה כדין. כמו כן נמצא כי לנהגת עצמה אחריות תורמת של 33% לאירוע.

הואיל והנהגת התחייבה לשלם לקרנית סכום של 1,055,807 ₪ המהווה את נזקיה כתוצאה מהתנהלות AIG, נדרשת AIG לפצות את הנהגת בסכום של 703,871 ₪. הסכום ישולם לנהגת בתוך 30 ימים מיום שתציג אישור מקרנית לגבי הסכומים ששילמה ויישא הפרשי הצמדה וריבית מ היום בו שילמה את הסכומים לקרנית ועד ליום השיפוי בפועל. בנוסף תשלם AIG לנהגת שכ"ט עו"ד בשיעור 75,000 ₪, המשקף את היקף ההליכים בתיק, את התנהלות שני הצדדים במהלך הדיונים (שבאה לידי ביטוי גם בהערות בית-המשפט) , את קבלת התביעה בעילה הנזיקית וגם את דחיית התביעה בעילה הביטוחית הייתה בראש טענותיה של הנהגת. בנוסף ישולמו הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

ניתן היום, כ"ג חשוון תשע"ח, 12 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: חנה תורגמן
נתבע: שולמית הראל
שופט :
עורכי דין: