ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דוד כהן נגד מינהל מקרקעי ישראל :

בפני: כבוד הנשיא א' ברק

המבקשים: 1. דוד כהן
2. דוד כהן סחר חלפים בע"מ

נגד

המשיב: מינהל מקרקעי ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי בת"א-יפו מיום 3.9.98 בע"א 1201/96
ובע"א 1774/96, שניתן על ידי כבוד השופטים:
י' גרוס, י' בן-שלמה, מ' רובינשטיין

בשם המבקשים: עו"ד ד' בסון; עו"ד ע' קוקיא

בבית המשפט העליון

החלטה

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"א 1201/96, 1774, בפני השופטים: י. גרוס; י. בן שלמה; מ. רובינשטיין. פסק דין מיום 3/9/98).

1. המשיב עתר לבית המשפט השלום בתל-אביב - יפו (ת.א. 25094/90, בפני הש' ה. אחיטוב; פסק דין מיום 13/2/94), בתביעה לסילוק ידו של המבקש מתוך חלקה (להלן "המגרש"), המצויה בבעלותו. במהלך הדיון הוסכם כי אין מחלוקת על כך כי על שכירת דירת שני חדרים ומבנה שירותים נפרד, המצויים במגרש, חל חוק הגנת הדייר. בית המשפט השלום פסק כי על המבקש לסלק ידיו מן המגרש, למעט המבנים שבו.

2. על פסק הדין של בית המשפט השלום ערער המבקש בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו (ע"א 378/94, בפני הש': י. גרוס; י. בן-שלמה; א. שלו. פסק דין מיום 14/9/95). בית המשפט נתן תוקף של פסק דין להסכם שנערך בין הצדדים, בו נקבע כי הערעור על סילוק היד ידחה, אך הדיון יוחזר לערכאה הראשונה על-מנת שזו תקבע את גבולות השטח ממנו צריך המבקש לסלק את ידו.

3. בבית המשפט השלום הגיש המבקש חוות דעת של שמאי לפיה גודל החצר שמסביב לבית צריך להיות בין 1 דונם ל- 1.3 דונם. המשיב הגיש הצעה משלו (ללא חוו"ד שמאי) לפיה החצר המקיפה את המבנים צריכה להיות בגודל של 280 מ"ר. בית המשפט קבע כי גודלה של החצר יהא 500 מ"ר.

4. המבקש ערער על החלטת בית המשפט השלום בדבר גודלה של החצר וטען כי בהעדר חוות דעת נגדית, היה על בית המשפט לקבוע את גודלה של החצר כעולה מחוות הדעת שמטעמו - דהיינו: 1.3 דונם - או 1 דונם, כעולה מן הפסיקה הקובעת כי מגרש בין 1 דונם, הינו מגרש סביר לצורך בניה פרטית. לטענת המשיב לא צריך היה בית המשפט השלום להתחשב בחוות הדעת של שמאי המקרקעין מטעמו של המבקש וכי בעת עיסוק בשכירות מוגנת בדירת מגורים לא יתכן שבית המשפט יתחשב בשימוש שהינו אסור על-פי חוזה השכירות. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש תוך שהוא קובע כי לא נמצאה כל עילה שבגינה יש להתערב בפסק דינו של בית המשפט השלום.

5. כעת פונה המבקש בית משפט זה בבקשת רשות ערעור. לטענתו מעוררת הסוגייה שאלות משפטיות בעלות חשיבות ציבורית. בין השאלות המשפטיות אותן מונה המבקש עולה שאלת מידת התערבותו של בית המשפט בהליך המשפטי שלפניו כאשר צד אחד מציג, בפני בית המשפט, ראיות והצד השני לא עושה כן; שאלת פרשנות חוזים - האם יש לפרשם על רקע העובדות והנוהג בזמן כריתתם או על רקע העובדות והנוהג כיום. כמו כן, טוען המבקש כי עולה שאלה בדבר דרך קביעת גודלו של השטח - האם יש לקבוע את גודלו של השטח בהתאם למבחני הפסיקה בעניין חוק מס שבח או חוק מס רכוש או שמא יש לקבוע את גודלו לפי חוק הגנת הדייר. בנוסף, לפי טענות המבקש, עולה שאלת השפעות חוק המכרזים על הסוגיה שבפנינו.

6. לאחר שעיינתי בבקשה ובמסמכים שבפני הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כל עניינה של בקשת רשות הערעור הוא בקביעת שטחה של חצר הצמודה לבית מגורים. קביעה זו נעשתה על בסיס הראיות שהביאו הצדדים בפני הערכאות שדנו בעניין. בבקשת רשות הערעור מתבקש בית המשפט לשוב ולהעריך ראיות אלה ולקבוע על בסיסן מסקנות. בקשה זו חורגת מגדרה של ההלכה לפיה רשות ערעור בפני ערכאה שלישית תינתן רק מקום בו הבקשה מעלה שאלה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית מיוחדת (לעניין זה, ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ, פ"ד לו (3) 123).

7. לפיכך, דין הבקשה להידחות.

ניתנה היום, ד' בכסלו התשנ"ט (23.11.98).

א

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98062040.A01/דז/


מעורבים
תובע: דוד כהן
נתבע: מינהל מקרקעי ישראל
שופט :
עורכי דין: