ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עו"ד הדסה בן יעקב נגד בתיה לופטינג :

בפני: כבוד הנשיא א' ברק

המערערים: 1. עו"ד הדסה בן יעקב
2. עו"ד נתן נחמני

נגד

המשיבה: בתיה לופטינג

ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט
השלום בבת-ים מיום 22.7.98 בת.א. 1879/96
שניתנה על ידי כבוד סגן הנשיא ר' טלגם

בשם המערערים: עו"ד חיים מנדלבאום

בשם המשיבה: עו"ד קלמן קרני

בבית המשפט העליון

החלטה

1. ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בבת-ים (כבוד השופטת ר' טלגם) מיום 22.7.98 בה החליט בית המשפט לפסול עצמו מלישב בדין בעניינם של הצדדים.

2. המשיבה הגישה לבית משפט השלום תובענה כנגד המשיבים. עילת התובענה הינה טענת המשיבה, לפיה המבקשים התרשלו בייצוגה של המשיבה בהליכי גירושין, זאת בשל אי הצמדת דמי המזונות שנפסקו לזכות המשיבה בהסכם הממון שבעריכתו השתתפו המערערים.

3. ביום 5.7.95 ביקשה המשיבה את פסילתה של כבוד השופטת טלגם. עילת הפסילה הנטענת היתה "עויינות" של בית המשפט כלפי המשיבה, שביטוייה נמצא, בין היתר (כך נטען), בהתערבות במהלך חקירתה של המשיבה ובהצעת פשרה לסגירת התיק, שהיתה בחזקת "לעג לרש". בקשת פסילה זו נמחקה בהסכמת הצדדים, ביום 5.12.95.

4. ביום 9.4.98 הגישה המשיבה בקשה נוספת לפסילתה של השופטת טלגם. הבקשה הוגשה יחד עם בקשה לתיקון פרוטוקול הדיון. בבקשת הפסילה נטען, כי במהלך חקירתה של מערערת מס' 1 ביום 1.4.97, התערב בית המשפט בחקירה ופסל את רוב שאלותיו של בא כוח המשיבה. פסילת השאלות, כך נטען, נעשתה תוך הערות לגוף השאלות והתביעה. טענה דומה נטענה לעניין חקירתו של מערער מס' 2 (ביום 13.7.97), ועניינה התערבות מוגזמת וחד צדדית של בית המשפט בחקירה, הכל לטובת המערערים וכנגד המשיבה ובא כוחה. עוד נטען בבקשה, כי בסיום חקירתו של מערער מס' 2 הציעה שוב כבוד השופטת כי התיק יסתיים בפשרה ומשהביע בא כוח המשיבה את מחאתו לעניין הסכום שהוצע, אמרה כבוד השופטת (על פי האמור בתצהיר) כי:

"הלקוחה שלך [המשיבה] רוצה שאחייב אותם לשלם לה כספים לכל החיים? תשכח מזה".

אליבא דמשיבה, היה בדברים אלה משום הבעת דעה וחריצת עמדה באשר לסיכויי התובענה. נטען עוד, כי הערותיה ואמירותיה של כבוד השופטת לבא כוחה של המשיבה היו משפילים ופוגעים וכי עויינות זו כלפי בא כוחה מצאה ביטוייה כבר בעבר בהסכמתה של כבוד השופטת לפסול עצמה בתיק אחר בו הופיע בא כוחה, ולבקשתו.

5. טרם מתן ההחלטה בבקשת הפסילה שהגישה המשיבה, הוגשה מטעמה בקשת פסילה נוספת. על פי האמור בה, ובתצהיר שצורף לה, התקשרה מזכירתו של בא כוח המשיבה ללשכתה של כבוד השופטת ונמסר לה, כי כבוד השופטת החליטה לפסול עצמה מלישב בתיק זה. דא עקא, שהחלטה זו לא נשלחה למשיבה. בבירור שנעשה על ידה נמסר לה, כי לא הוחלט על פסילתה של כבוד השופטת. אולם, בעיון בתיק בית המשפט עצמו נמצאה החלטה (שנמחקה בטיפקס) ובה אכן החליטה כבוד השופטת לפסול עצמה. בנוסח שנמחק נאמר, כי:

"הבקשה אינה מעלה כל עילה לפסילה. שומה על בית המשפט לנהל דיון ענייני ויעיל וחובתו שלא לשמוט מידיו תפקיד זה בשל גחמה של אחד הצדדים המתעקש לחזור ולשאול פעם אחר פעם אותה שאלה עצמה בחקירה שכנגד, אולם הואיל וזו בקשה שניה לפסילה בתיק זה, והואיל ומערכת המשפט חרדה גם למראית העין ולתחושת הצדדים שלא נעשה עימם צדק... החלטתי להיענות לבקשת הפסילה".

על יסוד תוכן ההחלטה וכן על יסוד הנסיבות לעניין נתינתה (או אי נתינתה) ביקשה שוב המשיבה את פסילתו של בית המשפט מלישב בדין בעניינה.

6. בהחלטתו מיום 18.5.98 קבע בית המשפט, כי טרם החליט סופית בבקשת הפסלות שהוגשה, ולאחר שכבר כתב את רובה, נזכר כי יש הכרח בקבלת תגובתו של הצד שכנגד, ועל כן נמחקה ההחלטה בטיפקס. בהחלטה זו הודגש, כי טרם ניתנה החלטה בטענת הפסלות, שכן טרם הגיעה תגובת הצד שכנגד.

7. ביום 22.7.98 ניתנה ההחלטה בבקשת הפסילה גופא. בית המשפט קיבל את הבקשה. לאחר שציין את ההליכים השונים שהיו בתיק, קבע בית המשפט, כי:

"התיק נמצא בשלב סיום. האינטרס של הנתבעים [המערערים] לסיים את הדיון ולחסוך בהוצאות נוספות ומרובות של העברה לשופט אחר שאולי יזקק לשמיעה מחדש של הראיות - יפגע ללא ספק. אני מביאה בחשבון את הפגיעה בנתבעים וכן את חובתו לשבת במשפט מחד, אולם, מאידך, לא אוכל לכפות על התובעת [המשיבה] וב"כ להאמין כי יעשה לתובעת [המשיבה] משפט הוגן ללא משוא פנים...כל פסק דין שאתן יהיה נגוע בזכרון שלוש הבקשות לפסילת שופט ובהתנצחות עם בית המשפט שיזם עו"ד קרני [בא כוח המשיבה] לכל אורך הדיון. שלוש הבקשות לפסילה יגרמו שאף צד לא יקבל את ההכרעה בפסק הדין אם ינתן על ידי בית משפט זה כהכרעה בסכסוך בלבד, כל צד ינסה לבנות ערעור על פסה"ד בהתייחס למחלוקת בין בית המשפט לנתבעת [המשיבה], ולא על העובדות שיקבעו בפסה"ד. לפיכך, משום מראית העין של המתבונן הלא מעורב על ההליך ועל שלוש הבקשות לפסילה, ועל האפשרות כי מתבונן שכזה יהיה סבור כי הבקשות יטו את בית המשפט מהתייחסות ראויה לנדון שבפניו, החלטתי לפסול עצמי מלהמשיך בדיון".

מכאן הערעור שבפני.

8. טוענים המערערים, ראשית, כי בקשת הפסילה הוגשה רק ביום 9.4.98 בעוד העילה לפסילה הינה אירועים שאירעו (כך נטען) בישיבות בית המשפט מיום 1.4.97 ו13.7.97-, ועל כן, משעה שחלפה שנה מגיבוש העילה להגשת הבקשה לפסילה, נגועה הבקשה לפסילה בשיהוי כבד. שנית, כי אף לגופו של עניין לא היתה עילה לפסילתו של בית המשפט. אליבא דמערערים, אין בעצם העובדה כי הוגשו מספר בקשות פסילה בכדי להצדיק בסופו של יום את פסילתו של בית המשפט מלישב בדין. כך, שכן אין די בתחושתו האישית של מתדיין לשם פסילתו של שופט מלישב בדין. שלישית, נימוקי הפסלות לגופם לא היו ממשיים שכן הם התייחסו להחלטות דיוניות של בית המשפט (ההתערבות בחקירה שכנגד) ולהצעת פשרה שלא עלתה כדי חשש ממשי למשוא פנים. אשר לטענת המשיבה לעניין עכירות יחסיו של בית המשפט עם בא כוחה, הרי שלטענת המשיבים לא נמצא בסיס עובדתי לטענה זו ולמעשה, מוכחשת היא לגופה מתוך החלטתו של בית המשפט בבקשת הפסילה.

9. המשיבה, בתגובתה, חוזרת על טענותיה, ולפיהן התקיים בשרשרת האירועים שתוארו לעיל, חשש ממשי למשוא פנים. לטענתה, אין כל שיהוי בהגשת הבקשות, שכן האירוע האחרון נשוא הבקשות אירע ב9.4.98- (החלטת הפסילה שלא נשלחה ונמחקה) ועל כן אין כל שיהוי בבקשה. המשיבה שבה ומדגישה כי היא איבדה כל אמון בבית המשפט, ועל כן בדין פסל עצמו מלישב בדין.

10. לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל. אכן, גם מקום בו שופט בוחר לפסול עצמו מלישב בדין, אמת הבחינה העקרונית להחלטה מעין זו הינה קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. עיון בטענותיה של המשיבה בבקשות הפסלות השונות שהוגשו, אינו מבסס חשש ממשי למשוא פנים. הדין עם המערערים בטענתם, כי אין בהתערבותה של כבוד השופטת בחקירה הנגדית, כפי שהיתה בנסיבות העניין (וככל שהיתה - בהיעדר החלטה בבקשה לתיקון פרוטוקול הדיון), משום עילה בפני עצמה לפסילת כבוד השופטת מלישב בדין. הוא הדין לעניין הצעת הפשרה וההתבטאות שבצידה (ככל שהיתה). לא שוכנעתי, כי היה בה משום חריצת דעה שיש בה חשש ממשי למשוא פנים (ראה: בג"ץ 2148/94 גלברט נ' ועדת החקירה, פ"ד מח(3) 573, 605). לא נעלמה מנגד עיני גם העובדה, כי לב ליבה של הבקשה (הנוגע לחקירה הנגדית) הוגש באיחור ניכר, בניגוד לאמור בתקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. אכן, טענת פסלות אינה "נשק סודי" שצד להליך רשאי לשמור באמתחתו ל"יום סגריר" (ראה: ע"פ 2113/91 מדינת ישראל נ' יהודה, פ"ד מה(3) 790, 791). לכאורה, די בטעמים אלה כדי להביא לקבלת הערעור.

11. אלא, שקיומו או היעדרו של חשש ממשי למשוא פנים אינו השיקול היחיד, מקום בו עומדת לערעור החלטה של שופט לפסול עצמו מלישב בדין (ראה: ע"א 4160/96 שחר נ' מושונוב (טרם פורסם)). הגם שלצד הזכות לשבת בדין קיימת החובה לעשות כן, יש מקום לשקול גם את עמדתו של היושב בדין ואת הנסיבות האחרות שאופפות דין זה. עיון בהחלטתו של בית המשפט עצמו מגלה, כי התיק מצוי בפני סיום. המערערים יפגעו ככל הנראה, מהעברת התיק לשופט אחר, השופט עצמו, אינו מוצא חשש ממשי למשוא פנים. בנסיבות אלה, לא מצאתי בעצם העובדה כי קיים חשש שהצדדים (או חלקם) לא ישבעו נחת מפסק הדין. בכגון דא אין די, שכן המבחן הוא אובייקטיבי ולא סובייקטיבי.

12. על כן, דין הערעור להתקבל. התיק יחזור להמשך דיון בפני כבוד השופטת טלגם.

המשיבה תישא בהוצאות המערערים בסך 5,000 ש"ח.

ניתנה היום, ד' בכסלו התשנ"ט (23.11.98).

א
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98055720.A01/דז/


מעורבים
תובע: עו"ד הדסה בן יעקב
נתבע: בתיה לופטינג
שופט :
עורכי דין: