ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נגד אהרון גוטמן :

לפני כבוד ה שופטת אפרת בוסני

התובעת:

ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אוליאל

נגד

הנתבעים:

1.אהרון גוטמן
2.הפניקס חברה לביטוח בע"מ
הנתבעים 1 ו-2 ע"י ב"כ עו"ד נחמיאס
3.דניאל זללב
4.הראל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דוידיאן

פסק דין

1. בפניי תביעת שיבוב שעניינה נזקי רכב מספר רישוי 66 -375-67 שבוטח אצל התובעת (להלן: "רכב התובעת") בתאונה מיום 3.7.2014.

מדובר בתאונת שרשרת בה מעורבים כלי הרכב של הצדדים. רכב התובעת הוא הרכב הראשון בשרשרת כלי הרכב המעורבים; רכב מס פר רישוי 81 -464-61 בו נהג הנתבע 1 ובוטח אצל הנתבעת 2 (להלן: "רכב הפניקס") הוא הרכב השני בשיירה ורכב מספר רישוי 29 -565-23 בו נהג הנתבע 3 ובוטח אצל הנתבעת 4 (להלן: "רכב הראל") הוא הרכב השלישי בשיירה.

אין מחלוקת בנוגע לקרות התאונה. עיקר המחלוקת נוגעת לנסיבות התאונה והאחריות להתרחשותה ולצדה מחלוקת בנוגע לנזקי רכב התובעת בתאונה לאור מועד בדיקתו.

2. לטענת התובעת בכתב התביעה , רכב התובעת נפגע מאחור על ידי כלי הרכב של הנתבעים.

לטענת הנתבעים 1-2 בכתב ההגנה, התאונה ארעה בשל רשלנותו של נהג רכב הראל אשר פגע ברכב הפניקס מאחור והדפו לעבר רכב התובעת.

לטענת הנתבעים 3-4 בכתב ההגנה, רכב צד ג' פגע ברכב הראל מאחור, הדף אותו לעבר רכב הפניקס ונמלט מהמקום.

3. בגין אותה תאונה תלויים ועומדים הליכים בין רכב הפניקס לבין רכב הראל (הרכב השני והשלישי בשיירה) בבית המשפט השלום בהרצליה (להלן: "ההליך המקביל"). הצדדים הסכימו כי תוצאות ההליך בתיק זה בשאלת האחריות יחולו גם בהלי ך המקביל.

4. בישיבת ההוכחות העידו שלושת הנהגים בכלי הרכב של הצדדים. הוגשו טפסי ההודעה, תמונות הנזק בכלי הרכב וכן דו"ח השמאי שבדק את רכב הפניקס. בתום פרשת הראיות סיכמו באי כוח הצדדים טענותיהם בעל פה ואני נדרשת להכרעה.

דיון והכרעה
5. אין מחלוקת שרכב הפניקס אשר הוסע מאחורי התובעת פגע ברכב התובעת מאחור. אין גם מחלוקת שרכב הראל, אשר הוסע מאחורי רכב הפניקס, פגע ברכב הפניקס מאחור . קיימת מחלוקת בתיק זה בשאלת האחריות לנזקי רכב התובעת בתאונה, לאור גרסת נהג רכב הפניקס כי רכב הפניקס נהדף לעבר רכב התובעת בעקבות פגיעת רכב הראל ברכב הפניקס מאחור וטענת נהג רכב הראל מנגד כי רכב הראל נהדף לעבר רכב הפניקס, לאחר שרכב צד ג' פגע ברכב הראל מאחור ונמלט מהמקום.

6. בהתייחס לנזקי רכב התובעת, אין בכתב ההגנה מטעם נתבעים 3-4 טענה להצטרפות לתאונה קיימת בין רכב הפניקס לרכב התובעת. בפתח סיכומיו טען בא כוח הפניקס, כי הוא מתנגד להרחבת חזית ולהעלאת טענה זו. לא ראיתי לקבל את הטענה. גדר המחלוקת, רשימת הפלוגתאות העומדת לדיון מוגדרת ותחומה בכתבי הטענות. אף שלא הועלתה על ידי הנתבעים 3-4 טענה מפורשת להצטרפות רכב הראל לתאונה קיימת בין רכב הפניקס לבין רכב התובעת, התביעה כנגד נתבעים 1 ו -2 בתיק זה הוגשה על ידי התובעת אשר טענה לאחריות הנתבעים 1 ו-3 לתאונה. בסעיף 6 לכתב ההגנה מ כחישים נתבעים 3-4 את טענת התובעת לכך שרכב התובעת נפגע מאחור על ידי כלי הרכב של הנתבעים. בכך יש לראות הכחשה מצד הנתבעים 3-4 מעורבותם בתאונה בה ניזוק רכב התובעת, והכחשה זו מקימה לנתבעים 3-4 לטעון כי הצטרפו לתאונה אחרת , ובוודאי כלפי התובעת אשר טענה בכתב התביעה לאחריותם של שני נהגי כלי הרכב הנתבעים לתאונה.

ולעניין גופו;
7. בחנתי את העדויות ואת הראיות וכן את טענות הצדדים בכתבי הטענות ובסיכומים והגעתי לכלל דעה להטיל את האחריות לנזקי רכב התובעת בתאונה בגין המוקד האחורי ובגין המוקד הקדמי על נהג רכב הפניקס (הנתבע 1) ואת האחריות לנזק במוקד האחורי בלבד ברכב הפניקס על נהג רכב הראל . אבאר טעמיי;

8. מדובר ב"תאונת שרשרת" בה מעורבים כלי הרכב של הצדדים. בפרקטיקה הנוהגת השתרשו "כללי אצבע" (Rule of Thumb) לברור "תאונות שרשרת". כללים אלה אינם מוחלטים אך יש בהם לפשט את ברור המחלוקת בשאלה האם הרכב האחרון בשיירה פגע ברכב שלפניו והדפו אל עבר יתר הרכבים בשיירה, או הצטרף לתאונה קיימת בין כלי הרכב שלפניו. נהוג למשל לברר עם נהג הרכב הראשון בשרשרת כלי הרכב המעורבים כמה פגיעות הוא שמע והרגיש ברכבו; אם ראה את התרחשות ומה היה מנח כלי הרכב סמוך לאחר התאונה ; כן ניתן להסתייע בבחינת הנזק שנגרם לכלי הרכב המעורבים והפער בין מוקדי הנזק ברכב האמצעי, באופן שפער גדול בין עבודות הפח במוקד ה קדמי לעומת המוקד האחורי, יתמוך במסקנה שהרכב האמצעי פגע ברכב שלפניו טרם נפגע מאחור, ולהיפך.
כללים אלה ניתנים לסתירה, ואין מדובר בכללים מוחלטים (ראו; ספרו של השופט עדי סומך, תאונות פח ושיבוב רכב, נבו הוצאה לאור (2013), בעמ' 270; תא"מ 17676-10-15 ש. שלמה נ' חילל יוסף (16.4.2017)).

במקרה זה התרשמתי מהעדויות והראיות שרכב הפניקס (הרכב השני) פגע ברכב התובעת (הרכב הראשון), קודם שנפגע מאחור על ידי רכב הראל.

9. נהג רכב התובעת, הרכב הראשון בשיירה העיד כי התאונה בה נפגע רכב התובעת מאחור ארעה כשרכב התובעת היה בנסיעה במהירות של 60-70 קמ"ש, לאחר האטת מהירות נסיעתו בעקבות האטה של כלי הרכב שלפניו. לדברי נהג רכב התובעת, תוך כדי נסיעה הוא הסתכל במראה וראה את הרכב שמאחורי רכב התובעת מתקרב במהירות גבוהה (עמ' 4 שו' 20-23). נהג רכב התובעת העיד כי הוא הרגיש "מכה מאחור ובום חזק" (עמ' 4 שו' 4) בפגוש האחורי מצד ימין והבהיר בחקירתו הנגדית כי הרגיש ושמע את ה"בום" בו זמנית (עמ' 4 שו' 16-17). לכאורה על פי "כללי האצבע" הנהוגים בפרקטיקה כאשר נהג הרכב הראשון הרגיש פגיעה אחת בלבד ברכבו, הדבר עשוי ללמד על פגיעה עקב הדיפה ולא על פגיעה ישירה, אלא שקיים קושי לקבוע זאת בנסיבות תיק זה . נהג רכב התובעת אישר בעדותו שראה במהלך התאונה רק את רכב הפניקס , וכי רכב הפניקס הוא אשר פגע ברכב התובעת מאחור לאחר שהתקרב לרכב התובעת במהירות גבוהה. נהג רכב התובעת לא העיד שראה את מהלך הדברים בין רכב הראל לבין רכב הפניקס ובגרסתו בטופס ההודעה (ת/1) רכב הראל כלל לא נזכר ואין טענה למעורבותו בתאונה. בנוסף, מוקדי הנזק בכלי הרכב כפי שיפורט להלן, מטים את הכף למסקנה המסתברת יותר לפיה רכב הפניקס פגע ברכב התובעת, קודם שנפגע על ידי רכב הראל מאחור .

10. כשהתבקש נהג רכב התובעת בחקירתו להדגים את מנח כלי הרכב לאחר התאונה, הדגים נהג רכב התובעת את רכב הפניקס צמוד לחלקו האחורי של רכב התובעת ואת רכב הראל מעט רחוק וטען "אני מצין את הרכב השלישי כהרכב שהדף" (עמ' 4 שו' 28). מעדות נהג רכב הפניקס ונהג רכב הראל עולה כי התאונה מתרחשת בנתיב האמצעי וכי כלי הרכב של הצדדים נעצרו לאחר התאונה בנתיב הימני, לאחר שכלי רכב אחרים אפשרו להם לעבור נתיב (עמ' 5 שו' 30 ועמ' 7 שו' 21). נהג רכב התובעת עצמו אישר שלא ראה את רכב הראל אלא לאחר עצירת כלי הרכב (עמ' 4 שו' 30), כך ש לא ניתן לייחס את מנח כלי הרכב לאחר שעברו נתיב, נעצרו והנהגים ירדו מכלי הרכב למנח כלי הרכב בזמן התאונה.
11. נהג רכב הפניקס אישר שרכב הפניקס פגע ברכב התובעת מאחור, אולם לגרסתו בעדות ו רכב הפניקס נסע עובר לתאונה במהירות של 20 קמ"ש ופגע ברכב התובעת לאחר שנפגע מאחור ונהדף לעבר רכב התובעת שלפניו (עמ' 5 שו' 27-29 ועמ' 6 שו' 8). לא התרשמתי לחיוב מעדותו של נהג רכב הפניקס ולא השתכנעתי מגרסתו.

גרסת נהג רכב הפניקס למהירות נסיעה איטית של רכב הפניקס (20 קמ"ש) אינה נזכרת בטופס ההודעה (נ/1), היא עומדת בניגוד לעדותו של נהג רכב התובעת לפיה ראה את רכב הפניקס מתקרב לרכב התובעת במהירות "אדירה" (עמ' 4 שו' 23) ו אף אינה מסתברת עם עוצמת הנזק במוקד הקדמי ברכב הפניקס ובמוקד האחורי ברכב התובעת. בנוסף, עדותו של נהג רכב הפניקס בנוגע לנזק ברכב התובעת לא הייתה אחידה ויצרה רושם ש נהג רכב הפניקס מבקש להרחיק עצמו ממעורבות בנזקי רכב התובעת. תחילה טען נהג רכב הפניקס, שרכב התובעת לא נפגע בתאונה (עמ' 6 שו' 1), אולם באותה נשימה הבהיר כי למעשה לא ראה את הנזק ברכב התובעת, אלא בדק רק את הרכב שמאחוריו. לדברי נהג רכב הפניקס: "הרכב הראשון לא נפגע אני לא שמתי לב. הסתכלתי על הרכב שהיה מאחורי" (עמ' 6 שו' 1-2) ובשלהי חקירתו כשנשאל האם לרכב הראשון לא היה כלל נזק השיב: " אמרתי שאני לא זוכר ולא ראיתי" (עמ' 6 שו' 28). לבד מחוסר האחידות בגרסתו, התנהגות זו של נהג רכב הפניקס, אליבא גרסתו, אינה סבירה. נהג רכב הפניקס אישר בעדותו, כי מכסה המנוע ברכב הפניקס התקפל בעקבות הפגיעה ברכב התובעת (עמ' 6 שו' 28). רכב הפניקס פוגע ברכב התובעת שלפניו פגיעה שתוצאתה "קימוט" מכסה המנוע בחזית רכב הפניקס. למרות נזק משמעותי זה לחזית רכב הפניקס ואף שנהג רכב הפניקס יודע לתאר כי רכב התובעת גבוה, הוא אינו טורח לבדוק את נזקי הרכב שלפניו בו פגע עם חזית רכבו , אלא רק את הנזק ברכב הראל שלטענתו פגע בו? זו אינה התנהגות אופיינית סבירה לטעמי.

12. התאונה מתרחשת על פי עדויות הנהגים המעורבים כאשר כלי הרכב כולם בנסיעה, ומוקדי הנזק בכלי הרכב ועוצמתם מטה את הכף למסקנה שרכב הפניקס פגע ברכב התובעת קודם שנפגע על ידי רכב הראל מאחור. על פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, רכב התובעת ניזוק במגן האחורי כאשר היקף עבודות התיקון הוערך בסך של 6,254 ₪ מתוכם סך של 1,200 ₪ בגין עבודות פח. בהתאם לחוות דעת השמאי שבדק את רכב הפניקס (נ/5), קיימים פערים משמעותיים בין הנזק במוקד חזית ברכב הפניקס לבין הנזק במוקד האחורי, ובעוד שנזקי המוקד ה אחורי הוערכו בסך של 1 ,942 ₪ (מתוכם סך של 400 ₪ בגין עבודות פח), הנזק במוקד חזית הוערך בסך 11,430 ₪ (מתוכם סך של 1,400 ₪ בגין עבודות פח), ובתמונות הנזק ברכב הפניקס נראה נ זק בעוצמה גדולה בחזית, כדי כיפוף פח מכסה המנוע ו לא נראה נזק משמעותי מאחור. לא הוצגה חוות דעת שמאי בגין נזקי רכב הראל או תמונות הנזק. נהג רכב הראל העיד כי רכב הראל ניזוק בחזית ומאחור אותם תיקן בעלויות נ מוכות, ועדותו מקבלת חיזוק בעדות נהג רכב הפניקס לפיה לא ראה נזק ברכב הראל בחלק הקדמי ומאחור (עמ' 6 שו' 23-24). היקף הנזק בשיעור היורד מרכב הראל ועד לרכב התובעת, הפערים בין המוקד האחורי והמוקד הקדמי ברכב הפניקס ובעבודות הפח במוקדים אלה (למעלה מפי 3 בעבודות הפח), כיפוף הפח בחזית רכב הפניקס בשילוב עדויות הנהגים כי התאונה מתרחשת עת שכלי הרכב בנסיעה, כאשר אליבא עדות נהג רכב התובעת, אותה אני מעדיפה , רכב התובעת נוסע במהירות של 60-70 קמ"ש ורכב הפניקס מתקדם לעברו במהירות "אדירה", תומכים במסקנה כי רכב הפניקס פגע ברכב התובעת בעצמה קודם שנפגע מאחור על ידי רכב הראל וכי המכה החזקה ורעש הפגיעה החזק שנהג רכב התובעת העיד ששמע בו זמנית, מקורם בפגיעת רכב הפניקס ברכב התובעת . לא סביר שרכב הפניקס נהדף לפנים על ידי רכב הראל, כאשר נהג רכב הפניקס עצמו מאשר שלא ראה סימני פגיעה בחלקו הקדמי של רכב הראל והיקף הנזק במוקד האחורי ברכב הפניקס נמוך פי כמה מהנזק בחזית רכב הפניקס .

13. אשר לטענת נהג רכב הראל, כי פגע ברכב הפניקס שלפניו לאחר שנהדף מרכב צד ג' שפגע ברכב הראל מאחור ונמלט מהמקום; לאור המסקנה אליה הגעתי לפיה רכב הפניקס פגע ברכב התובעת קודם שנפגע מרכב הפניקס מאחור אין משמעות להכרעה בשאלה זו ביחס לנזקי רכב התובעת. אולם הצדדים הסכימו כי בתיק זה תוכרע שאלת האחריות גם בנוגע להליך המקביל המתנהל בין רכב הפניקס לרכב הראל, נ שמעו עדויות כל הנהגים המעורבים ואני נדרשת להכרעה גם בעניין.

14. גרסת נהג רכב הראל לפיה רכב אחר, שזהותו אינה ידועה, פגע ברכב הראל מאחור והדפו לעבר רכב הפניקס הייתה אחידה בטופס ההודעה (נ/2) ובעדותו. נהג רכב הראל העיד עדות ספונטנית ואותנטית והתרשמתי מכנותה, אולם לא אוכל על יסוד עדותו היחידה לקבוע כי הנתבעים 3-4 עמדו בנטל להוכיח מעורבותו של רכב לא ידוע נוסף, שהדף את רכב הראל לעבר רכב הפניקס . יש צורך בקיומו של טעם ממשי להכרעה על פי עדות יחידה של בעל דין ומתן אמון מלא ומושלם בה. לאור העובדה שבעל דין הינו באופן ברור בגדר "עד מעוניין", לו עניין אישי בתוצאה, יש לנהוג בזהירות רבה בהכרעה על סמך עדות שכזאת. בנסיבות שלפניי, לא מצאתי במקרה זה להסתפק בעדותו של נהג רכב הראל. ראשית; אף לא אחד מהנהגים, פרט לנהג רכב הראל, ראה את אותו רכב צד ג' שזהותו אינה ידועה. אליבא עדותו של נהג רכב הראל התאונה מתרחשת בנתיב הנסיעה האמצעי כשהתנועה זורמת לאיטה (עמ' 7 שו' 21) והוא מבחין ברכב צד ג' שפגע בו מאחור נמלט מהמקום לאחר שיצא מהרכב (עמ' 7 שו' 20) . כלי הרכב נעצרו לאחר התאונה לאחר שעברו לנתיב הימני. נהג רכב הפניקס אישר כי היה "פקק" תנועה (עמ' 5 שו' 27) ונהג רכב התובעת תיאר האטת התנועה לפניו (עמ' 4 שו' 6). במצב של עומס תנועה כאשר על פי עדות נהג רכב הראל רכב צד ג' בורח מהמקום לאחר שרכב הראל עובר נתיב ויצא מהרכב, לא ברור כיצד יתר הנהגים, שאף הם יצאו את רכבם, אינם מבחינים ברכב צד ג' וכיצד הוא מצליח להימלט מהמקום בעומס התנועה, כשנהג רכב התובעת ונהג רכב הפניקס אינם מבחינים בכך כשהם מחוץ לרכב . שנית; נהג רכב הפניקס אישר שבזירת התאונה לאחר התרחשותה , כאשר כלי הרכב נעצרו מימין והנהגים יצאו מכלי הרכב, טען נהג רכב הראל כי היה מעורב נוסף שברח (עמ' 6 שו' 11-15 ושו' 21-22). חריג הרס גסטה ( res gestae) הוא אחד החריגים שהוכרו בהלכה הפסוקה לכלל הפוסל עדות מפי השמועה, ועניינו אמרה ספונטנית שנאמרה סמוך לביצוע עבירה. עדות כזו מתקבלת בדרך כלל כראיה על אף שהיא עדות שמיעה. שכן, ההנחה היא שמסירה ספונטנית של אמרה מפחיתה את החשש שמוסרה אינו מהימן וכי הייתה לו שהות לארגן את גרסתו ולסלף את אמרתו. כמו כן מופחת החשש שתוכן האמרה אינו מדויק הואיל וזיכרונו של מוסר האמרה בגד בו (ראו; ע.פ 7293/97 ז'אפר נ' מדינת ישראל (16.12.1998) (פסקה 9 )). בחקירתו תיאר נהג רכב הפניקס התנהגות מבולבלת של נהג רכב הראל, אשר מיאן תחילה למסור את פרטיו, נכנס ויצא מרכבו ורק לאחר שטען שהוא לא נפגע, מסר שרכב אחר פגע בו וברח (עמ' 5 שו' 31-32 ועמ' 6 שו' 1, 16-1 8). תיאור זה של נהג רכב הפניקס מלמד שלא מדובר בגרסה ספונטנית ראשונית של נהג רכב הראל מיד לאחר עצירת כלי הרכב בעקבות התאונה, ומעלה חשש שגרסה זו נולדה לאחר שנהג רכב הראל ארגן את מחשבתו בזמן שנכנס ויצא את רכבו. שלישית; נהג רכב הראל תיאר את רכב צד ג' כרכב פרטי בצבע לבן בו נהג בחור (עמ' 7 שו' 23-24), בטופס הדיווח שמסר (נ/2) אין כל תיאור של רכב צד ג' או הנוהג בו, וקיים קושי להסתמך על עדותו המאוחרת של נהג רכב הראל למעלה משלוש שנים לאחר התאונה. רביעית; הנתבעים 3-4 לא הציגו תשתית ראייתית לקיומה של פגיעה במוקד האחורי של רכב הפניקס. לא הוצגה חוות דעת שמאי או תמונות הנזק ברכב, ואף שנהג רכב הראל העיד כי רכב הראל תוקן על ידו לא הוצג לכך תימוכין. מדובר במחדל ראייתי מובהק הפועל לחובת הנתבעים 3-4 . לאופן בו בעל דין מנהל את עניינו בבית המשפט יש משמעות ראייתית והימנעות מהבאת ראייה יש בה להקים חזקה שבעובדה לפיה הראייה שלא הובאה הייתה פועלת לחובת בעל הדין שנמנע מהבאתה ( ראו; ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה(1), 736 , 762-763)). למול עדות נהג רכב הראל עומדת עדותו של נהג רכב הפניקס אשר אישר שלא ראה ברכב הראל סימני פגיעה מאחור (עמ' 6 שו' 23-24). לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני השנייה ולא ניתן לקבוע כי רכב הראל ניזוק מאחור ומכאן למעורבותו של רכב נוסף. חמישית; לדברי נהג רכב הראל בעדותו במקום הייתה משטרה והוא צעק "הוא פגע בי וברח לי" (עמ' 7 שו' 22). גרסה זו של נהג רכב הראל בעדותו אינה נזכרת בדיווח שמסר בטופס ההודעה, אינה נתמכת בעדות יתר הנהגים המעורבים ולא הוצגה תשתית ראייתית לקיומה של משטרה במקום . משטרה לו נכחה, סביר למצער שתלונת נהג רכב הראל הייתה נרשמת, אם לא יותר מכך.

15. למעלה מן הצורך, גם אילו הייתי מקבלת את גרסת נהג רכב הראל לכך שרכב אלמוני, שאיש מלבדו לא ראה אותו, פגע ברכב הראל מאחור, לא היה בכך להוביל בהכרח לפקיעת אחריותו של נהג רכב הראל, כמי שבנסיבות המקרה נמצא שהתרשל (ע"א 446/82 בלגשווילי נ' אחמד אלגבארין, פ"ד מב (2) 737 (1988)). הפסיקה קובעת שהתערבות גורם זר בין מעשה ההתרשלות לבין הנזק, אין בה כשלעצמה כדי לנתק את הקשר הסיבתי אלא מקום בו אשמו של האחר היה "הסיבה המכרעת לנזק", ולא ניתן היה לצפותו. בענייננו, האפשרות שתתרחש תאונה בין כלי רכב שלפניך אשר תגרום לרכב שלפניך להאט את מהירות נסיעתו או לבלום, למרבה הצער אין לומר כי היא אירוע בלתי צפוי. היה על נהג רכב הראל הנוסע בעקבות רכב הפניקס לשמור על מרחק המאפשר את עצירת רכבו בכל עת למניעת תאונה (תקנה 49 ל תקנות התעבורה, התשכ"א-1961). אין מחלוקת שרכב הראל פגע ברכב הפניקס מאחור, ובכך הפר חובה זו.

16. אשר לנזקי רכב התובעת, אין מחלוקת כי רכב הפניקס פגע ברכב התובעת מאחור. כך גם אישר נהג רכב הפניקס (עמ' 6 שו' 8). התובעת תומכת תביעתה בגין נזקי רכב התובעת בתאונה בחוות דעת שמאי אשר בדק את הרכב התובעת ביום 9.11.2014, ארבעה חודשים אחרי התאונה ותיאר נזק במגן האחורי ברכב התובעת. מיקום הנזק ברכב התובעת, על פי חוות דעת השמאי, מסתבר עם מנח נסיעת כלי הרכב (האחד אחרי השני), מהלך התאונה על פי עדותם של נהג רכב התובעת ונהג רכב הפניקס, והאופן בו הדגימו את התרחשות התאונה וכן עם הנזק בחזית רכב הפניקס, בהתאם לחוות הדעת ותמונות הרכב (נ/4,נ/5). נהג רכב הפניקס לא טען בטופס ההודעה (נ/1) להיעדר נזק ברכב התובעת ובעדותו אישר שלא בדק אם יש נזק ברכב התובעת. במכלול נסיבות אלה, לא ניתן לקבל את הטענה להיעדר קשר סיבתי בין נזקי רכב התובעת על פי חוות דעת השמאי לתאונה ומשחוות דעת השמאי שבדק את רכב התובעת לא נסתרה, והנתבעים לא עמדו על חקירתו בדרך הקבוע בתקנות, אני מקבלת את האמור בה.

סוף דבר
17. התוצאה אפוא היא שהנתבעים 1-2, יישאו בנזק לרכב התובעת וישלמו לתובעת בגינו סך של 6,766 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (14.4.2016) ועד למועד התשלום בפועל, וכן בתשלום שכר עד התובעת כפי שנפסק בדיון ובתשלום הוצאות משפט כולל שכר טרחה בסך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ. התשלום הכולל ישולם תוך 30 יום.

התביעה כנגד נתבעים 3-4 נדחית. בנסיבות העניין לאור המסקנה אליה הגעתי בין כלי הרכב הנתבעים, אין צו להוצאות. אולם משקבעתי את אחריותם של הנתבעים 3-4 לנזק במוקד האחורי בלבד ברכב הפניקס, ועל פי הסכמת הצדדים, יפעלו הצדדים בהתאם לכך בהליך המקביל.

התובעת תשלם את המחצית השנייה של האגרה תוך 10 ימים.

ניתן היום, כ' חשוון תשע"ח, 09 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ
נתבע: אהרון גוטמן
שופט :
עורכי דין: