ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ולדיסלב פוזיק ת.ז. נגד איגור בליוכר ת.ז. :

בפני כבוד השופט ליאור ברינגר

תובע:
ולדיסלב פוזיק ת.ז., 317884609

נגד

נתבעים:

  1. איגור בליוכר ת.ז., 310267273
  2. א. בליוכר בע"מ חברות, 513238139

פסק דין

1. התובע בנה בית מפואר באילת וייבא מח ו"ל את כל הציוד המחובר דרך קבע לבית (סניטציה, ריצוף וכו') וכן ריהוט לבית, בסכום כולל של כחמישה מיליון יורו (להלן: "הטובין"). הוא הכיר את נתבע 1 כאשר זה ביצע עבורו עבודות שרברבות בבית ותיווך עבורו חברות אחרות שביצעו בבית עבודות שונות כדוגמת בניית גדר סביב הבית או הפיכת הבית ל"בית חכם". בעבודות בהן תיווך הנתבע בעלי מקצוע אחרים עבור התובע הוא קיבל מהתובע עמלה של 5% משווי העסקה .

2. לדברי התובע, נתבע 1(להלן: הנתבע) אמר לו שהוא יכול לטפל בשחרור הטובין מהמכס, והתובע הציע לו שיקבל בגין כך 5% מגובה המע"מ החל על ייבוא הטובין.

3. האירועים הרלוונטיים לתביעה התרחשו מנובמבר 2011 עד ינואר 2013, כאשר בתקופה זו הנתבע טיפל עבור התובע בשחרור הטובין מהמכס, מה שנעשה באמצעות חברת עמילות מכס בשם "אלבטרוס" (שאינה צד בהליך זה) , שעה שהנתבע ביצע את כל הפעולות באמצעות חברה בבעלותו, היא נתבעת 2.

4. בשלב כלשהו גילה התובע לטענתו כי הנתבע שיקר לו, הואיל והתובע לא ידע שהטובין אינם חייבים במע"מ מכוון שמדובר בעיר אילת, הוא שילם לנתבע את המע"מ כפי שנדרש ורק לאחר מכן גילה שלא חל מע"מ על הטובין והנתבע שלשל את הסכומים לכיסו.

לטענת התובע הוא פנה בשלב זה לנתבע ודרש לקבל בחזרה את המע"מ ששולם ללא כל הצדקה. לדבריו נקבעה פגישה במשרד הנתבע ביום 08.03.13, זאת לאחר ששלח לנתבע מסמך עם הצעת פשרה (ת/1), אולם הנתבע סירב לשלם את הסכום המגיע לו לדבריו. כתוצאה מכך הוגש כתב התביעה וביום 04.04.16, לאחר שב"כ הצדדים שוחחו ביניהם, תוקן סכום התביעה והועמד על 734,962 ₪ כא מור בעמוד 4 לפרוטוקול מאותו יום כאשר המחלוקת בין הצדדים היא באשר לשכר עליו סוכם: לטענת התובע סוכם שהנתבע יקבל 5% מסכום המע"מ החל על הטובין ולטענת הנתבע סוכם על 5% מהשווי של כל הטובין.

5. עדותו של התובע אמינה עליי מאוד, הוא עשה רושם מהימן והתרשמתי כי דבריו אמת. עדותו של התובע נתמכת על ידי עד תביעה 2, מר סטניסלב אמצ'יסלבסקי (להלן: "סטס") שהעיד כי לאחר שהתובע הפסיק לעבוד עם הנתבעים הוא טיפל עבורו בשחרור הטובין מהמכס ללא כל תמורה, כחבר, וקיבל ממנו עבור זה במתנה טלפון סלולארי.
לדבריו הוא שכיר ומכוון ששחרור הטובין במכס לא הצריך ממנו לעשות כמעט שום דבר למעט מספר מצומצם של שיחות טלפון לחברת אלבטרוס הוא לא רצה תמורה מהתובע.

גם התובע העיד כי בסך הכל עבודת הנתבע מסתמכת בשתי שיחות טלפון, הואיל ומי שטיפל בפועל בהליך השחרור מהמכס היא חברת אלבטרוס, ועל כך אין חולק.

6. עד תביעה 2 עשה עליי רושם אמין מאוד ואני מאמין לדבריו אשר נתמכים בעקיפין גם בדברי עד הגנה 2, הוא נתבע 1.

הנתבע טוען כי הוא סיכם עם התובע ששכרו יהיה 5% מהסכום הכולל של הטובין, וסיכום זה נעשה בפגישה בנוכחותו של סטס, אלא שטענה זו נטענה רק בעדותו של נתבע 1 בבית המשפט, היא לא נטענה קודם לכן בכתב ההגנה ולא בשום מסמך אחר וסטס תומך בעדותו בגרסת התובע . בכך יש כדי לתמוך בגרסת התובע לפיה הסיכום בין הצדדים היה שהנתבע ירוויח 5% מגובה המע"מ החל על הטובין ולא מהשווי הכולל של הטובין עצמם.

7. גרסת התובע נתמכת במפתיע גם על ידי עדת הגנה 1, הגב' ניקול בליוכר, בתו של נתבע 1. היא העידה על שיחת טלפון בה שמעה את התובע מאיים על הנתבע, מה שמעיד כי התובע כעס על הנתבע, זאת ללא הסבר כלשהו מצד נתבע 1 בעוד שהתובע הבהיר היטב מדוע כעס על הנתבע אשר הונה אותו לטענתו .

הנתבע טוען כאמור שסוכם בין הצדדים על עמלה של 5% משווים הכולל של הטובין, אבל הוא לא התייחס כלל לטענת התובע לפיה הנתבע לא עשה כמעט דבר עבור התובע. לדב ריו הוא כלל לא יודע מה נעשה מכוון שמי שטיפל בעניין הוא בנו רוסטי. נתבע 1 רק סיכם בעל פה עם התובע שיקבל 5% מהברוטו, כלומר משווים הכולל של הטובין, הוא איננו יודע בכמה כסף מסתכמים אותם 5%, הוא אינו יודע כמה כסף הוא צריך היה לקבל מהתובע, הוא לא טיפל בשום דבר ובעצם אין לו על מה להעיד.

8. עד הגנה 3, מר רוסטי בליוכר, בנו של נתבע 1, טוען שעבד הרבה מאוד עבור התובע: לדבריו התובע רכש את הטובין באיטליה, הספקת הטובין התבצעה בשער המפעל / ספק בחו"ל והוא טיפל בשילוח והמכלה של הטובין באמצעות חברה באיטליה שביצעה הכל בתיאום שלו, הוא דיבר עם הספקים ותיאם את הכל. דע עקא שכל הסיפור הזה לא סופר כלל בכתב ההגנה ולא בתצהיר גילוי מסמכים ולא הוגש שום מסמך שתומך בטענותיו של מר רוסטי בליוכר, על אף שלכאורה הכל אמור להיות ממוסמך ומתועד. יתרה מכך: בסעיף 57 לכתב ההגנה מונים הנתבעים את ההוצאות השונות שהוציאו לטענתם עבור התובע וגם שם לא נטען דבר בנוגע להוצאות שהוצאו לכאורה בחו"ל. רוסטי מודה שקיבל מהתובע את הסכומים הנטענים על ידו, אלא שלטענתו הוא לא אמור להחזיר לתובע את הסכומים כיוון שכאמור נתבע 1 סיכם לכאורה עם התובע על עמלה של 5% מהשווי הכולל של הטובין.

עוד טוען מר רוסטי בליוכר, שהוא קיבל משלטונות מע"מ כמיליון ₪ החזר מע"מ עבור התובע (ר' סעיף 60 לכתב ההגנה), אולם לדבריו הוא מיחזר את הסכום והשתמש בו לטובת התובע. גם טענה זו אינה נתמכת בראיות כלשהן על ידי הנתבע. טענתו של רוסטי בליוכר היא בגדר "הודאה והדחה" הואיל והוא מודה שהוא קיבל משלטונות מע"מ מיליון ₪ שהיה עליו להעביר לתובע, אולם לטענתו הוא יצא ידי חובתו זו בכך שהשתמש באותם מיליון ₪ לצרכים של התובע עצמו. לפיכך, משלא הוכיח טענתו זו על אף שיכול היה לעשות זאת, או לפחות להוכיח חלק מדבריו, יש בעדותו זו כדי לחזק את טענת התובע.
יתרה מכך, מר רוסטי בליוכר לא הבהיר למה בדיוק הוא מתכוון בדבריו: האם אותם מיליון ₪ שקיבל משלטונות מע"מ עבור התובע מגיעים לתובע לפי חישוב שכ"ט הנתבעים כ – 5% מהמע"מ או משווי כלל הטובין. מר רוסטי בליוכר אינו מסביר לפי איזה שיטה חישב את אותו סכום שמגיע לכאורה לתובע, זאת על אף שב"כ שני הצדדים מסכימים שזו השאלה המרכזית שנמצאת במחלוקת בין הצדדים (ר' לעניין זה לדוגמא בפרוטוקול עמ' 7 שו' 26).

התרשמתי כי עד הגנה 3 מר רוסטי בליוכר, אינו אומר אמת וטענותיו המרובות והמפורטות הועלו לראשונה בעדותו בבית המשפט כשהן אינן נתמכות במסמכים כלשהם, ללא הסבר מניח את הדעת לכך. אני מתקשה להאמין כי נתבע 1 אינו יודע מאומה ממה שנעשה עבור התובע, זאת כאשר על פי עד תביעה 2 מה שנעשה הוא בסך הכל מספר שיחות טלפון ולא יותר מכך. לא סביר בעיניי שנתבע 1 סיכם עם התובע על קבלת סכום כה גבוה כאמור, סיכום בעל פה שלדבריו נעשה בנוכחות עד תביעה 2, זאת כאשר עד תביעה 2 לא התייחס כלל לעניין, נהפוך הוא, עד תביעה 2 תומך בגרסת התובע .

נוסף לכך, עד הגנה 3 הוא בנו של נתבע 1 ואילו נתבעת 2 היא חברה בע"מ בבעלותו של נתבע 1. בנסיבות אלה ומשהוגשה התביעה, אני מתקשה להאמין לנתבע 1 שלא טרח לברר עם בנו מה נעשה עבור התובע, תובע אשר טוען שלא נעשה עבורו כמעט דבר ולמרות זאת נתבע 1 מופיע לעדות בבית המשפט כשלדבריו אין לו מושג מה נעשה עבור התובע. הכל יודע רק הבן רוסטי, הוא עצמו – נתבע 1 אינו יודע דבר, אפילו אינו יודע כמה כסף מגיע לו מהתובע לטענתו.

9. הנתבעים מבקשים לדחות את התביעה נגד נתבע 1 הואיל ולטענתם העסקה בין הצדדים נעשתה עם נתבעת 2 שהיא חברה בע"מ. אינני מקבל טענה זו מכוון שלדברי הצדדים הסיכום על תנאי העסקה נעשה בע"פ בין התובע לנתבע 1, לא נטען ולא הוכח לי שנתבע 1 הבהיר לתובע שהסיכום נעשה בין התובע לבין חברה בע"מ. לפיכך, כאשר התובע שוחח עם נתבע 1 ומשאיש לא הודיע לו שנתבע 1 מייצג חברה בע"מ לא היה התובע אמור לדעת שהוא עושה עסקה עם חברה בע"מ, והמחוייבות של נתבע 1 היא מחוייבות אישית כלפיו. נתבעת 2 היא חברה העוסקת באינסטלציה בלבד (ר' סעיף 2 לכתב ההגנה) והתובע לא אמור היה לדעת שהחברה עוסקת גם בשחרור טובין מהמכס. לטענת הנתבעת התובע התקשר בעסקה עם הנתבעת לעבודות האינסטלציה בבית ואילו בקשר עם עסקת ייבוא הטובין התקשר התובע עם הנתבעת ועם ע"ה 2, מר רוסטי בליוכר (ר' סעיף 8 לכתב ההגנה).אין חולק כי העסקה בדבר שחרור הטובין מהמכס סוכמה בין התובע לנתבע 1, מדוע אם כן סבורים הנתבעים כי היה על התובע לחשוב שהוא מסכם דברים עם נתבעת 2 ועם ע"ה 3 ? יתרה מכך, משאני מאמין לתובע ולעד מטעמו עולה מכ ך כי הנתבע גבה מהתובע כספים שלא כדין ועליו להחזיר לו כספים אלה, בפרט כאשר עד הגנה 3 - מר רוסטי בליוכר, מודה שהתקבל ממע"מ החזר של כמיליון ₪ עבור התובע והוא אינו מצליח להוכיח מה עשה עם אותו סכום כסף על אף שנטל הראיה עליו. בנסיבות אלה עולה מחויבות אישית של נתבע 1 כלפי התובע ומכיוון שנתבעת 2 טוענת שהעסקה עם התובע נרקמה מולה, גם היא מחוייבת כלפיו.

10. לאור האמור אני מחייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובע את סכום התביעה בסך 734,962 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 13.07.15, ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, י"ט חשוון תשע"ח, 08 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ולדיסלב פוזיק ת.ז.
נתבע: איגור בליוכר ת.ז.
שופט :
עורכי דין: