ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין טטיאנה קיאנוב נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת שרה מאירי – אב"ד
נציג ציבור (עובדים) – מר ש. הורוביץ
נציג ציבור (מעסיקים) – גב' ציפי ארליך

התובעת
טטיאנה קיאנוב
ע"י ב"כ: עו"ד שאול אלמוג ועו"ד סווטלנה ברומברג
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד יעל יעקובי

פסק דין

א. הרקע וההליך
1. ביום 27.7.14 הגישה התובעת תביעה לביה"ד כנגד החלטת הנתבע מ-23.2.14, הדוחה תביעתה לקצבת שאירים, עפ"י סעיף 238 לחוק הבטל"א.

טוענת התובעת, כי הינה אלמנתו של המנוח פרביקוב מיכאל, ת.ז. XXXXXX958, שנפטר ביום 1.2.14 ("המנוח").
התובעת והמנוח נישאו ברוסיה ב-25.7.01, עלו יחדיו ארצה ב-2004 והתגוררו יחדיו כזוג נשוי, עד שב-12.3.08, תקף המנוח את התובעת והורחק ע"י בימ"ש שלום בנתניה ואף נגזר דינו (22.12.09).
משהפירוד בינה למנוח נכפה עליה – יש לראותה כאלמנתו ולהכיר בזכאותה.

2. הנתבע בהגנתו עתר לדחיית התביעה תוך שטען, כי משהתובעת חיה בנפרד מהמנוח, כאמור בתנאי סעיף 238 לחוק ולא היתה זכאית למזונות – בדין נדחתה תביעתה.

3. לאחר דיון מוקדם שהתקיים בפני כבוד השופטת ע. איצקוביץ, הגישה התובעת (3.6.15) תצהיר ע"ר מטעמה , בו הוסיפה טענות עובדה (כטענות הנתבע בדיון הקד"מ) בהתייחס ליחסי התובעת והמנוח, לאחר שהורשע בדין , מהם עולה, כי נפגשו מעת לעת לאחר שחרורו מהכלא (בו שהה מספר חודש ים במהלכם ביקרה אותו פעם אחת) כולל קיום יחסי מין לפעמים , אך לא עברו לגור יחדיו כי פחדה ממנו.

יצויין כי התובעת אינה מציינת הכיצד והיכן נפטר המנוח.
עוד יש לציין כי התובעת בתביעתה אינה טוענת דבר, עובדתית, ליחסי הצדדים ולו לאחר שהורשע המנוח כאמור ועפ"י הודאתו, ועד לפטירתו, יותר מ-3 שנים אח"כ!

ביום 13.3.16, בראשית ח.נ. של התובעת , הוברר כי הוגשה בגין המנוח תביעה לק"ש (נ/4 תביעה מיום 11.3.14 ) שאינה של התובעת, ועלה לכאורה, כי עסקינן באישה אחרת (הגב' פוקזנוב טטיאנה) , שהגישה תביעתה בסניף אשקלון והדיון הופסק.

ביום 17.4.16 הודיע הנתבע כי הוגשו לו 2 תביעות לק"ש: האחת – של התובעת (מ-16.2.14 בסניף נתניה) והשניה – נ/1, בסניף אשקלון של "האישה הנוספת" שהגישה שאלון לידועים בציבור. התביעה של האישה הנוספת בבדיקה והנתבע עומד על דחיית התביעה של התובעת כאמור במכתב הדחייה, כשאם תוכר תביעת האישה הנוספת – יהא בכך חיזוק לדחיית התביעה דנא".

ב-11.8.16 הודיע הנתבע, כי הוא עומד על דחיית התביעה דנא וכי תביעת האישה הנוספת נדחתה לעת זו, בהתאם לתקנה 8 לתקנות.
ביום 25.12.16 נשמעה בפנינו עדות התובעת.

סיכומי הצדדים הוגשו בכתב (2.4.17; 3.8.17).

ב. ה הכרעה
1. לא נחה דעתנו מכך שאין לדעת מי הקריא לתובעת תצהירה בשפה הרוסית ויותר מכך – כי לא דאגה, מבעוד מועד, להתייצבות מתורגמן נייטראלי לשפה, כך שנקל היה לחוקרה, מחד ומאידך, שידע ביה"ד כי כל שהוצג לה אכן הובן על ידה היטב, מה שגרם, קודם לכל, לקושי לתובעת עצמה ומאידך, להארכת הדיון שלא לצורך ולהתרשמות לא לטובה מעדותה. ענין זה היה צריך להיות ברור מראש לתובעת (ראה גם עמ' 24) והיה עליה לדאוג למתורגמן.

2. עולה כי התובעת הגישה בקשה מ-17.3.08 לצו הגנה כנגד המנוח, ממנה (ומבנה) ומהבית – דירת מגוריהם ברח' ויצמן נתניה.

צו ההגנה לא הוגש, אך מגז"ד בעניינו של המנוח עולה, כי המנוח שהה "תקופה ארוכה בתנאים מגבילים" (במעצר בית באשקלון באזיקים אלקטרוניים) והוטל עליו עונש מאסר על תנאי.

עוד יש להוסיף לכך – תחת לעסוק בתצהירה בעובדות ה רלוונטיות כדוגמת מגורים משותפים, משק בית משותף ושאר עובדות רלוונטיות – וראיות להוכחתן-לבחינת זכאותה כדין, יש בתצהיר ובצרופותיו אסמכתאות מההליך הפלילי שהתנהל כנגד המנוח, שאף בו אין להוכיח הנדרש.
ויובהר – אין חולק כי המנוח הורשע (כזכור , כ-3 שנים טרם פטירתו) באלימות כנגד התובעת. אלא, שבהליך הפלילי ניכר היטב כי המנוח השתקם ופעל לתקן מצבו והתנ הלותו.

3. רק בח.נ. עלו עובדות (וראיות) רלוונטיות לענייננו, וצר לנו כי כך.
עלה מעדות התובעת כי לאחר שהורשע (וכמובן, לאחר שמעצר הבית הסתיים) – ביקש המנוח שיחזרו לגור יחד. דא עקא, גם אז, ולמ רות שחשבון הבנק היה פתוח (משותף) ואף שהמנוח השתכר – לחשבון הבנק לא הכניס כספים.
כך, בח.נ., מספרת היא (לראשונה) כי אחרי שהמנוח השתחרר ממעצר הבית – נפגשה עמו התובעת פעמיים בחודש, או כל שבוע, אפילו בעבודה, כשעבד בשמירה. כך גם המנוח נתן סיוע לבן שלה – ולכל אלה, אין כל אסמכתא או עדות (גם לא של בנה וגם לא של החברים).

עוד הוברר כי אחרי מעצר הבית, המנוח גר באשקלון; וכדבריה:
"הוא אמר שהוא גר בשכירות באשקלון", היא לא היתה שם. גם בן המנוח, סשה, גר שם אתו. לדבריה, האשה הנוספת משכיר ה חדרים לאנשים שמשלמים לה וגרים בחדר אצלה; המנוח אמר לה שמשלם 1,000 ₪ לחדר.
את החשבון המשותף סגרו יומיים לפני שנפטר, כי לא היה בו צורך, כי הסתיימו ההלוואות. רק היא שילמה את החובות בחשבון, היא והבן שלה. כך טענה שהמנוח נתן לה כסף מזומן והיא שילמה לבנק. הבן שלה יודע על זה.
יובהר כללית כי כל הטענות שנטענו ולוּ בח.נ. – לא הוגש ה להם איזשהי אסמכתא ראייתית (לא עדות לתימוכין, ש נקל היה להגישה) ולא מסמכים שודאי יכלו להוכיח כנטען.

4. המסמכים

נ/2 – תביעה לה"ה מ-27.10.09 – התובעת מציינת "פירוד" (1.5.08) לגבי עצמה וביחס למנוח "תחילת מעצר" (18.3.08). קיבלה ה "ה עד 8.09. הח-ן המשותף בגלל הלוואות. בן הזוג גר באשקלון.
נ/3 – תדפיסי כניסות יציאות של המנוח והתובעת , מהם עולה כי במהלך תקופת חייהם מעלייתם ובטרם המעצר, שהו תקופות של 6 חודשים (ועד 18 חודש) בחו"ל – כל אחד בתקופה אחרת ובנפרד זה מזו.
נ/4 – בימ"ש שלום נתניה – הארכת צו הרחקה מ-18.3.08 עד 18.7.08.
נ/5 – תביעה חוזרת לה"ה מ-26. 5.09 – גרה בנפרד יותר משנה "אין לי קשר עימו, אני לא יודעת מה קורה איתו הוא במעצר לדעתי לא מפרנס כלל ולא תומך כשיהיה לו כסף אני אפתח בהליכי גירושין" . בהצהרה שצורפה הצהירה כי המנוח עזב ב-12.3.08, המנוח מתגורר באשקלון, ברח' ביאליק 26 דירה 1, "הוא במעצר בית". חפציו האישיים אצלו. הוא לא אצלה לא לן ולא אוכל ולא משלם שום דבר לאחזקת הבית (שלה). יש חשבון בנק משותף (בלאומי) ורק היא עובדת. לא ממשיכ ים לחסוך בו. היא משלמת את המשכנתא.
נ/6 – תביעה לה"ה מ-29.5.12 בו צויינו פרטי המנוח, "כנפרד" גר באשקלון וצויין "אני לא מתגרשת, כי אני פוחדת מבעלי הוא כמו משוגע. אני מפחדת ממנו".
נ/7 – הצהרת בן התובעת (3.6.08) והתובעת (29.5.08) – עזר לה בכסף לחשבון שלה בבנה"פ ועכשיו כבר לא; התובעת ציינה שהסכומים שנכנסו לבנק היו של המנוח כשעוד עבד טרם המעצר, והסכום השני "הגדול" – זה השכר של הבן שלה, שהכניס ל חשבונה כדי לעזור לה.
עוד ראוי להזכיר – כי תמוה שבמצורף לסיכומי התובעת , הוגש עותק צו ירושה למנוח (צו שניתן בפני הרשם בבאר שבע) מ-21.9.14 – שמשום מה לא הוגש ע"י התובעת במצורף לתצהירה! (הגם שניתן קרוב לשנה קודם לכן, ודאי כך לאור טענות התובעת כנגד טענות הנתבע ביחס "לאשה הנוספת" (ראה גם עמ' 9-6) – ודי לחכימא.

5. מעדות התובעת עלה כי ביקשה להתגרש. עוד עלה כי ה"נפרדות" נוצרה עקב הרחקתו של המנוח ומעצר הבית, שנקבע בהליך הפלילי (הגם, אין כל ראייה למשך הזמן שנקבע כאמור, שוודאי להסתיים עם גז"ד; ראיות שהתובעת לא הציגה!).

מנגד, עלה ברורות מגז"ד שהוגש, כי המנוח תיקן דרכיו, פעל ע"מ לתקן הנזק שגרם בהתנהגותו האלימה (הודאה, שיתף פעולה בטיפול בבעיית האלכוהול, שיתף פעולה עם שרות המבחן והסכים להארכת צו ההרחקה). לא שמענו מפי התובעת כי הפר חלילה הצו. לא שמענו גם כי נמנע מהתובעת, בכל התקופה משחרורו ממעצר הבית, ודאי לאחר גז"ד – להתגרש מהמנוח או כי היתה, חלילה, אלימות מצדו כנגדה, או איזשהי "מניעה" לכך שינהלו משק בית משותף/יחיו תחת קו"ג אחת . [ונבהיר, הנסיבות העובדתיות שהוּכחו בפנינו, אינן מצדיקות הסתמכות על הפסיקה האזורית שטענה לה התובעת].
בל נשכח, כי המנוח אף לא נשא בחובות המשותפים (כשלא הובהר אף כיצד ומדוע נוצרו) – ודאי כך, כשלראשונה בח.נ. , טענה כי המנוח נתן מזומן והיא הפקידה לח-ן – כשאין כל ראייה לטענה זו וכשנקל היה לתובעת להוכיח טענותיה, באסמכתאות.
עוד נזכיר כי לא שוכנענו מטענותיה כביכול היו בקשר במהלך השנים שלאחר שחרורו מהכלא – ראשית, המנוח היה במעצר בית ולכל היותר (עפ"י מה שהוגש) הורחק מהמנוחה עד (כולל) יולי 2008 בלבד.
שנית, אם שוחחו והתקשר אליה – ניתן היה הדבר להוכחה.
שלישית, אם כה פחדה ממנו – הכיצד נפגשו בביתה?! (ס' 28) – הגם "לפעמים", ובפגישות "כל כמה זמן" (ס' 27) – ועוד יותר כך ובכל הכבוד: אם כה פחדה ממנו ולכן לא התגרשו, הכיצד אינה מסבירה את ס' 29 לתצהירה?!

אין בפנינו ולוּ טענה אחת לאלימות לאחר תלונתה למשטרה – במרץ 2008 או "למצער", לאחר גז"ד מדצמבר 2009, ובכל עת עד פטירתו ב-2014.
ונזכיר – אין בפנינו ראיות לאלימות עפ"נ זמן, או במשך הזמן, אלא, כאמור בגז"ד – עסקינן במשבר, בזמן נתון.
נכון מפנה הנתבע לכך כי באשר לשכירות הדירה ב-2009, טענה התובעת כי חתמה לבד (כזכור, לשיטתה , מ -3.2008 היא פרודה מהמנוח) – וכשלא הוצגו לכך מסמכים רלוונטיים.
נזכיר גם כי במעצר הבית, כן היה קשר (כטענתה בפנינו) ע ם המנוח (בנגוד להצהרתה בפני הנתבע) ולו בקשר טלפ וני (שכשלעצמו, לא הוכח). כך גם לא הוכח (הגם שנטען) כי יומיים טרם פטירתו נפגשה עם המנוח וסגרו הם את ח-ן הבנק המשותף, לאחר שהתובעת לבדה (ומכל מקום, לא המנוח) סילקה ההלוואות שבו וכשהתובעת פתחה ח-ן בנק נפרד – מה שבהחלט מוכיח גם הפרדה רכושית (כיתר עדותה בנדון). בל נשכח, כי ע"מ לשמר זוגיות – ודאי לא נדרשה לח-ן בנק נפרד.

צודק עוד הנתבע בטענתו, כי ע"מ להוכיח מערכת זוגית, בעת נפרדות – עסקינן בנטל מוגבר, וכזה לא הו רם, שהרי לא הוכיחה כי נפרדותם מ-2008 "השתנתה" באופן כלשהו מתוך כוונה לקשור שוב גורלם כבנ"ז.
בל נשכח עוד כי לטענתה היא והמנוח "נפגשו" יומיים טרם פטירתו, ע"מ לסגור הח-ן [ולא שיצאו ממגוריהם יחדיו, לצורך כך].
אין לשכוח כי המנוח כלל לא היה במאסר (מכל מקום, לא הוכח כזה, אלא, ההפך, כעולה מגז"ד) ולא הוכח עד מתי היה במעצר – כשהתובעת אינה מצביעה על עובדה אחת במהלך השנים (לטעמנו , בערך ולכאורה ממחצית 2008 ועד 2.2014) – שיש בה להצביע על יחסי זוגיות ב יניהם!

תכליתה של הקיצבה הוא ביטולו של "מחסור כלכלי" ותנאיה ברורים.
התובעת לא הוכיחה כי ב-3 השנים האחרונות, ובכללן, בשנה שטרם פטירת המנוח – ענתה ל הגדרת "אלמנה", גרה עם המנוח (נציין כי אף לא הוכח, כי "נפגשו" הם לעצמם – ב שונה מפגישה, אקראית, במסיבה אצל חברים, כשכ"א מהם מגיע לשם עצמאית), ואף לא הצביעה על שתוף כלכלי כלשהו ; ומנגד – לא הצביעה על "אלימות" כלשהי שיכול שהיה בה להסביר פרידה [– ואם חששה מאלימותו – ובדין כך (!) – הרי פנתה ישר בתלונה (כמוצגיה) – אך אין רמז/זכר לכאלה עד פטירתו! ].

6. איננו מקבלים טענת התובעת בהקשר ל"אשה הנוספת" – שהרי, הנתבע טען כל העת שלא זו עילת הדחייה (ודי אם נזכיר "ההפתעה" של ב"כ הנתבע בדיון הראשון, הודעותיו ולפיהן, נדחתה התביעה של "האישה הנוספת" עפ"י תקנה 8, אך אין קשר בין זה לעילת הדחייה כאן). לו היה עניינה של האשה הנוספת, נדון גם הוא בהליך – שונים היו פני הדברים, כמובן.

כך או כך, כפי שהובהר – לא נמנע מהתובעת לקבל מסמכים רלוונטיים בפניית ה ללשכה המשפטית בנתבע, מה גם, שמסמכים כאמור לא הוצגו לנו – ואינם בסיס לנטען בהליך דנא.

סיכום

7. לאחר ששקלנו כל שהוּנח בפנינו (ושלא הובא בפנינו) – ומשלא סתרה התובעת כלל האמור במכתב הדחייה ו משלא הוכיחה כי נתקיימ ו בה התנאים שבסעיף 238 לחוק, ואף לא הצדקה להפרדות, כשלטענתה ביקשה עוד אז להתגרש – אין לנו אלא לדחות התביעה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ט חשוון תשע"ח, (08 נובמבר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נ.צ.גב' ש. הורוביץ

שרה מאירי, שופטת -
אב"ד

נ.צ. גב' צ. ארליך

נחתם ע"י נציגי ציבור ביום 8.11.17.


מעורבים
תובע: טטיאנה קיאנוב
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: