ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איריס רדנר מלכא ת.ז. נגד מיכל מישל זמרן ת.ז. :

בפני כבוד השופט ליאור ברינגר

תובעת:
איריס רדנר מלכא ת.ז., 057230427

נגד

נתבעים:

  1. מיכל מישל זמרן ת.ז., 058389164
  2. ליאור אוגינץ ת.ז., 034527523 – נמחק

פסק דין

1. התובעת הייתה בעלת עסק שנכשל, נצברו לחובתה חובות ונפתחו כנגדה תיקי הוצל"פ בגין אותם חובות. נתבע 2 הוא עו"ד שייצג את אחד הנושים בתיק הוצל"פ, וביום 28.09.06 ביקש להתמנות כונס נכסים לדירת התובעת, למכור את הדירה ולהיפרע מהחוב. ביום 05.02.07 פנתה התובעת לנתבעת 1 שהיא עו"ד במקצועה וביקשה שתייצג אותה בסוגית מכירת דירתה בהוצל"פ. נתבעת 1 באה בדברים עם נתבע 2 ובסופו של דבר, בהסכמה, מונתה נתבעת 1 כונסת נכסים בהוצל"פ לצורך מכירת דירת התובעת ופעלה על פי הוראות הוצל"פ: מכרה את הדירה והפקידה את התמורה שהתקבלה בקופת הוצל"פ.

2. ביום 07.04.14, כשבע שנים לאחר האירועים הנדונים, הגישה התובעת את כתב תביעתה זה בו היא מבקשת לחייב את הנתבעים בסכום של 339,000 ₪, כאשר מתוך זה 250,000 ₪ היא תובעת בגין הפגיעה בשמה הטוב, 73,000 ₪ בגין יתרת החוב בתיק הוצל"פ ו – 16,000 ₪ היא תובעת בגין תשלומים של 200 ₪ לחודש אותם נאלצה לדבריה לשלם לקופת הוצל"פ משך כ – 80 חודשים.

3. טענת התובעת היא שכאשר שכרה את שירותיה של נתבעת 1 הבטיחה לה זו שעם מכירת הדירה היא תדאג שהתובעת לא תהיה חייבת עוד מאומה ושהכספים שיתקבלו מתמורת מכירת הדירה יכסו את כל חובות התובעת.

4. לא ברורה עילת התביעה נגד נתבע 2 אשר כאמור ייצג את אחד הנושים של התובעת, אולם אני פטור מלדון בשאלה זו לאור העובדה שבשלב כלשהו טרם שהגיש נתבע 2 את סיכומיו, הודיעו הצדדים על דחיית התביעה נגד נתבע 2. לפיכך נותר לדון בתביעה נגד נתבעת 1 בלבד.

5. כאמור, לדברי התובעת היא הסכימה שדירתה תימכר רק בהנחה שיהיה הסדר נושים שיפתור את כל חובותיה כלפי כל נושיה. לדבריה, מבחינה משפטית לא ניתן היה לפנות אותה מהדירה ולהכריחה למכור את הדירה ללא הסכמתה מכוון שהיא הייתה אם חד הורית לילדים (עמ' 16 שו' 30) . התובעת אינה מפנה לסעיף חוק שתומך בטענתה זו ואני אינני מכיר סעיף שכזה.

6. הנתבעת הבהירה שהדברים הנטענים על ידי התובעת לא היו ולא נבראו, היא התמנתה כונסת נכסים למכירת דירת התובעת אולם לא הבטיחה ולא יכולה הייתה להבטיח שמכירת הדירה תכסה את כל חובותיה של התובעת, מה גם שהתובעת בחקירתה הנגדית מודה שלאחר שסוכמו הדברים עם הנתבעת נוספו חובות ונושים נוספים להוצל"פ כנגדה.

7. גרסת התובעת אינה ברורה ואינה סדורה: בכתב התביעה היא רושמת שיש לה עדיין חובות בהוצל"פ בסך 73,000 ₪, בסעיף 3 לתצהירה היא טוענת שהחוב בהוצל"פ עמד מלכתחילה (בשנת 2006) על סך כ – 72,000 ₪, בחקירתה הנגדית היא טענה שחובותיה בהוצל"פ עומדים על 20,000 ₪ (עמ' 8 שו' 12), ואילו בא כוחה הצהיר לפרוטוקול כי תיק האיחוד בהוצל"פ נסגר (עמ' 37 לפרוטוקול). לפיכך לא ניתן לדעת מה באמת קרה באותו תיק הוצל"פ, ז את כאשר לב"כ התובעת טענות שלא התאפשר לו לעיין בתיק הוצל"פ, טענות תמוהות כאשר מדובר במי שהיא בעלת דין באותו תיק הוצל"פ ולפיכך אינה זקוקה לרשות מאיש כדי לעיין בתיקיה ולהמציא מסמכים שיתמכו בגרסתה.

8. בחקירתה הנגדית טוענת התובעת שדירתה הייתה שווה אז כ – 600,000 ₪, רבצה עליה משכנתא של כ – 300,000 ₪ והיא אינה זוכרת בכמה כסף נמכרה הדירה. לטענתה לא היו לה חובות נוספים או נושים נוספים (בפרוטוקול עמ' 8 שו' 27). טענה זו אינה ברורה כלל ועיקר, כאשר בסעיף 3 לתצהירה היא טוענת שהיו חובות נוספים בסך כ – 70,000 ₪. לאחר מכן היא מוסיפה וטוענת שנוספו חובות נוספים לתיק ההוצל"פ אבל זה היה לפני שהיא פנתה לנתבעת 1 (עמ' 9 שו' 20). גם טענה זו מוזרה עד מאוד מכוון שאין חולק שעורכת דין זמרן הייתה כונסת הנכסים שטיפלה במכירת הדירה, לפיכך אם נוספו חובות לתיק ההוצל"פ לאחר מכירת הדירה, לא יתכן שהחובות הנוספים נוספו לפני שהתובעת פנתה לנתבעת 1, ואמנם, כאשר היא נשאלת במפורש האם היא זוכרת שנוספו תיקי חוב נוספים לאחר שהיא פנתה לנתבעת 1 היא משיבה שאינה זוכרת (עמ' 9 שו' 22).

9. לשיטתה של התובעת דירתה נמכרה בכ – 600,000 ₪, מסכום זה שולמה משכנתא בסך כ- 30 0,000 ₪, כך שנותרה לכאורה יתרה בסך כ- 300,000 ₪. לפיכך, אם חובות הנתבעת הסתכמו אז ב – 72,000 ₪ כאמור בסעיף 3 לתצהירה, לא הייתה כל בעיה לפרוע את החובות. לתובעת אין הסבר מדוע בכל זאת לא נפרעו כל חובותיה. לדבריה החוב תפח והגיע לממדים שעלו על שווי הדירה "בשל ריביות ודברים שנשארו פתוחים" (עמ' 9 שורה 8). לדברי התובעת די רתה נמכרה ביום 13.11.07 (ס' 13 לתצהירה) שעה שעל פי האמור בסעיף 3 לתצהירה הסתכמו חובותיה בהוצל"פ ב – 72,000 ₪ שנה קודם לכן. לא סביר, על פי כל אמת מיד ה, שהחוב תפח ביותר מ – 350% תוך שנה, ולפחות אני אינני מכיר ריביות בקנה מידה כזה בהוצל"פ והתובעת לא פירטה ולא הסבירה כיצד קרה הדבר לשיטתה.

10. בסעיף 5(א) לתצהירה טוענת התובעת שסך כל חובותיה השתווה לשווי הדירה, כך שמכירתה הייתה אמורה להביא לפרעון כל החובות, מה שסותר את האמור בסעיף 3 לתצהיר לפיו כל החובות הסתכמו ב – 72,000 ₪.

11. מחקירתה הנגדית של התובעת עולה כי היא עשתה הסדרים שונים מול נושים שונים ללא מעורבות נתבעת 1, כאשר התובעת עצמה חתמה על אותם הסכמים, כמו למשל הסכם עם בנק לאומי, הסכם עם חברת גסטליט, הסכם עם חברת פוטו אור (עמ' 15 – 17).

התובעת חתומה על אותם הסכמים בעצמה ולא באמצעות עו"ד כלשהו, בחקירתה היא סתרה את עצמה כאשר בתחילה טענה שההסכמים נחתמו לפני שנתבעת 1 נכנסה לתמונה ולאחר מכן, משהוכח לה שההסכמים נחתמו זמן רב לאחר שעו"ד זמרן כבר הייתה כונסת נכסים של דירתה, היא טוענת בשפה רפה שהיא כן יוצגה על ידי נתבעת 1 באותם הסכמים אולם אין לה הסבר מדוע שמה של עו"ד זמרן לא מופיע באותם הסכמים ומדוע רק התובעת עצמה חתומה עליהם.

12. גרסתה של התובעת תמוהה עד מאוד מכוון שלשיטתה היא שכרה את שירותיה של עו"ד זמרן בכדי שתסדיר עבורה את החובות עם כל נושיה, לפיכך לא ברור מדוע כאשר נעשו הסכמים בין התובעת לאותם נושים הם לא נעשו על ידי נתבעת 1 אלא על ידי התובעת באופן אישי. לטענת התובעת בתצהירה, מכירת דירתה אמורה הייתה להספיק כדי לשלם את כל חובותיה, אולם נתבעת 1 לא עשתה מאומה, פשוט החזיקה את הכספים שהתקבלו בתמורה ממכירת הדירה בנאמנות, לא פנתה לנושים ולא ניהלה איתם מו"מ, לא ניסתה להגיע איתם להסדר וכך טפחו החובות עד שבסוף חודש יולי 2008 נתבעת 1 העבירה את כל הכספים שבידה לתיק ההוצל"פ מבלי לידע את התובעת ומבלי ליידע את הוצל"פ, ואז חולקו הכספים לנושים מבלי להגיע להסדר ומכך נובע הנזק הנתבע.

13. התובעת טוענת שנתבעת 1 הבטיחה לה שכל חובותיה ישולמו מהדירה, אולם אין לה כל סימוכין לטענתה זו: לא הסכם, לא רמז ולא שום דבר ממנו ניתן ללמוד שיש ממש בדבריה. מכוון שנטל הראייה הוא על התובעת ומכוון שהיא לא הצליחה להוכיח את דבריה במאומה, ולא רק זאת אלא שהיא משנה את גרסתה מעת לעת וסותרת את עצמה, לא ברור ולא מובן לי מדוע הגישה תביעתה זו. יתרה מכך, לא ברור לי כלל מהי בדיוק אותה פגיעה בשמה הטוב של התובעת שבגינה היא תובעת 250,000 ₪. עוד לא ברור לי מדוע היא תובעת 73,000 ₪ (סעיף 60 לכתב התביעה) בגין יתרת חוב בהוצל"פ, כאשר בפרוטוקול היא מאשרת שיתרת החוב היא רק 20,000 ₪ ואילו בא כוחה מאשר שלא קיימת כלל יתרת חוב כיום, כאשר קל מאוד היה לתובעת להביא מסמכים מתיק ההוצל"פ, אלא שמשום מה היא בחרה לא להמציא מסמכים כאמור, מה שמקים חזקה שלו הוצגו המסמכים בפני הם היו סותרים את גרסת התובעת. עוד היא טוענת שנתבע 2 התחייב כלפיה לסגור את כל חובותיה כלפי כל נושיה, ולטענתה הדברים עולים מנספח ג'(2) לתצהירה. היא מאשרת שמעולם לא דיברה עם נתבע 2 באופן אישי וגם לא עם מישהו אחר מטעמו, אולם כך היא הבינה והסיקה מהמסמכים השונים שהיא ראתה. עוד היא הבינה שנתבע 2 ייצג בשעתו את כל נושיה והוא התחייב להגיע איתה להסדר כלפי כל הנושים.

14. עדותה של התובעת עשתה עליי רושם לא מהימן, היא אינה זוכרת את מה שלכאורה היה עליה לזכור, היא סותרת את עצמה וטוענת טענות שמנוגדות זו לזו, כאשר המסמכים השונים תומכים דווקא בגרסת הנתבעים, כמו למשל העובדה שהתובעת פנתה לנתבע 2 באמצעות בא כוחה הנוכחי שמייצג אותה בתביעה זו, היא ביקשה להגיע להסדר חוב עם הנושה שמיוצג על ידי נתבע 2. נתבע 2 הסכים שהתובעת תשלם רק 15% מהחוב כפי שהציעה התובעת ולמרות זאת היא לא פרעה את החוב שהיא חבה לנושה שיוצג על ידי נתבע 2. לטענתה פשוט לא היה לה כסף ולא יכלה לעשות זאת. לטעמי היא פעלה בחוסר תום לב: התובעת הציעה ל ב"כ נושה לסיים את החוב ב – 15% מערכו, ב"כ הנ ושה קיבל את הצעתה ולמרות זאת היא לא מימשה את התחייבותה ולא שילמה את אותם 15% להם התחייבה בהצעתה. העולה מכך שהתובעת סתם הציעה הצעה שידעה שהיא לא יכולה לעמוד בה. אני סבור שיש בכך פעולה שהיא חסרת תום לב. התובעת מודה בחקירתה הנגדית שלאחר מכן היא שוחחה עם הנושה מאחורי גבו של נתבע 2 והעבירה לו ישירות כסף על חשבון חובה לאותו נושה.

כאמור, התביעה כנגד נתבע 2 נדחתה, אולם מצאתי שיש בדברים האמורים לעיל כדי לפגוע באמינותה של התובעת ולהאיר על מהימנותה.

15. נתבעים 1 ו – 2 נחקרו ארוכות על ידי ב"כ התובעת, אולם מצאתי כי אין מאומה באותן חקירות, יותר נכון – אין מאומה שתומך בתובעת. מחקירתו של נתבע 2 עולה כי סך החוב שהתובעת חבה לנושה שיוצג על ידי נתבע 2 עמד על 15,000 ₪, וכאמור הצדדים הגיעו בזמנו להסכם שהתובעת תשלם 15% מכך כהצעתה, וגם את זה היא לא שילמה.

המסמכים השונים שהוצגו לי, כגון למשל ת/5, תומכים דווקא בגרסת הנתבעת. ת/5 הוא תצהיר של התובעת בו היא מבקשת שעו"ד מיכל זמרן תמונה כונסת נכסים למכירת דירתה, ורושמת כי בקשתה היא שעוה"ד תפעל מטעמה בניסיון להגיע להסדר עם הזוכים בתיקי ההוצל"פ. להדגיש: ניסיון לעומת התחייבות.

16. התובעת סותרת עצמה שוב ושוב, לדוגמא כאשר היא מכחישה שידעה על חובות שהיו לה (סעיף 10 שו' 18) ולאחר מכן מאשרת שכן ידעה (שם, שו' 24). היא מכחישה שהייתה חייבת לעיריית אילת 17,000 ₪ ולאחר מכן מאשרת זאת (עמ' 11). לדוגמא כאשר התובעת מתייחסת לחובותיה לחברת גסטליט, לבנק לאומי, לבנק אוצר החייל (עמ' 12 – 14).

17. למרות מה שרשום בתצהירה התובעת מאשרת שהיא אינה יודעת בכמה כסף הסתכמו חובותיה בעת מכירת הדירה (עמ' 16 ש' 29). היא מאשרת שנתבעת 1 פעלה ככונסת נכסים על פי הוראות הוצל"פ (עמ' 18 שו' 3) ולא רק שאינה מצליחה להוכיח את טענותיה, היא אינה מצליחה אפילו להסביר אותן כראוי: התובעת אינה מסוגלת להסביר בכמה הסתכמו חובותיה בעת הרלוונטית (ר' שוב דבריה בעמ' 19 שו' 5), עובדה שיכלה לכאורה להוכיחה בקלות במסמכי הוצל"פ.

18. סיכומו של דבר, התמונה שמצטיירת מכל העדויות בתיק היא של תביעה חסרת כל בסיס כנגד עו"ד שעשתה ככל יכולתה לעזור לתובעת במצוקתה ובמקום להכיר לה טובה מנסה התובעת להוציא מהנתבעת כספים ללא כל עילה, בחוסר יושר, בחוסר תום לב ובאופן מאוד לא מכובד.

התרשמתי עד מאוד מכנותם ואמינותם של שני הנתבעים כמו גם מעדותה של עו"ד קרן אוגינץ, שלושתם העידו ביושר והפגינו שליטה בחומר הנדון וידע מקצועי כמצופה מעו"ד.

19. לאור האמור התביעה נדחית והתובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪ בצירוף, הפרשי הצמדה וריבית מהיום עד התשלום בפועל.

ניתנה היום, י"ט חשוון תשע"ח, 08 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: איריס רדנר מלכא ת.ז.
נתבע: מיכל מישל זמרן ת.ז.
שופט :
עורכי דין: