ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סמי שמואל נגד טל שויפלד :

לפני כבוד ה שופטת זהבה (קאודרס) בנר

התובע

סמי שמואל

נגד

הנתבע
טל שויפלד

בית המשפט מבהיר לצדדים כי דברים שיימסרו במסגרת הליך הגישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי, וכי אי הסכמתם להעברת העניין לגישור או הפסקת הגישור לא ישפיעו על תוצאות הדיון בבית המשפט.

פרוטוקול

ביהמ"ש ממליץ לצדדים לפנות להליך גישור שיבוצע מיידית ע"י מגשר מוסמך בעל נסיון הנמצא באולם ביהמ"ש, העושה עבודתו בהתנדבות מר יוסי רוזנברג ממרכז הגישור בכרמיאל.

בית המשפט מבהיר לצדדים כי דברים שיימסרו במסגרת הליך הגישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי, וכי אי הסכמתם להעברת העניין לגישור או הפסקת הגישור לא ישפיעו על תוצאות הדיון בבית המשפט.

הצדדים:
אנו הבנו היטב משמעות הליך הגישור ואנו נותנים הסכמתנו החופשית ומדעת לקיים הליך הגישור עם המגשר אשר הוצג בפנינו ע"י ביהמ"ש.

הצדדים יוצאים מאולם ביהמ"ש עם המגשר.

הצדדים חוזרים לאולם ביהמ"ש עם המגשר.

הצדדים:
אנו הגענו להסכם פשרה בינינו- מוגש ומסומן א', 3 עמ'.
נבקש ליתן להסכם זה תוקף של פסק דין.

הנתבע:
אני מעביר במעמד הדיון 200 ₪ במזומן עפ"י ההסכם א'.

פסק דין

הנני נותנת תוקף של פס"ד להסכמת הצדדים כפי שפורטה במסמך א'.

אני מביעה הערכתי הרבה לעבודת ומאמצי המגשר וכן לצדדים על הדרך הנאותה והמכובדת בה פעלו לסיום המחלוקת.

ברצוני להביא מתוך מאמר: מהותו של הפישור במשפט העברי מאת ד"ר אבי וינרוט עו"ד הציטוט הבא: "תפקידו הראשון של הדיין הוא כמובן לשפוט, לקבוע הלכה וליישמה נכונה במקרה שבפניו *אבל לדיין יש תפקיד נוסף- לפעול כמפשר ולהשכין שלום בין בעלי הדין *או במילים אחרות: ליישב את הסכסוך ולהשכין שלום כך שהצדדים שבאו בפניו ישלימו זה עם זה ולא יכריעו זה את זה *זו מהותו של הפישור רבי יעקב בעל הטורים מוצא רמז לארבע עקרונות היסוד של השפיטה בראשי התיבות של המילים הפותחות את פרשת משפטים:
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" וכך הוא מציין:
ואלה- ראשי תיבות "וחייב אדם לחקור הדין"
המשפטים אשר- ראשי תיבות "הדיין מצווה שיעשה פשרה טרם יעשה משפט אם שניהם רוצים"
תשים- ראשי תיבות "תשמע שניהם יחד מדברים"
לפניהם- ראשי תיבות "לא פני נדיב יהדר, התנכר מהם"
הציווי לדיין לעשות פשרה טרם שייעשה משפט הוא אפוא אחד מעקרונות היסוד של השפיטה.
זאת כמובן בכפוף לרצונם הטוב של שני הצדדים.
ואכן, גדול הוא השלום בעיני המשפט העברי עד כי מחוייבים אנו להיות רודפי שלום. כשם שמחוייבים אנו להיות רודפי צדק. על כן "רבי שמעון בן גמליאל אומר: על שלושה דברים העולם עומד: על הדין, ועל האמת ועל השלום". הנה כי כן, מן ההכרח למצוא איזון ראוי בין ערכי הדין והאמת לבין ערך השלום, שאינו נופל בחשיבותו מערכים אלו.
השלום מוצא את מקומו דווקא בעולמו של משפט וניצב לצידו של הדין.
השלום הוא גם איזון נכון בין אינטרסים (שזו מהותו של המשפט)".

כמו כן, זה המקום להביא ציטוט ממאמרו של אדם ברוך ז"ל, מיום 20.4.01 במעריב:
"לפי ההלכה (שולחן ערוך), הפשרה אינה רק כלי לקיצור הדיון המשפטי, אלא היה מהות. היא תמצית תפקידו של בית הדין. "כל בית דין שעושה פשרה תמיד, הרי זה משובח". הפשרה היא השכנת שלום. ובעיני ההלכה, תפקידו העיקרי של בית הדין הוא השכנת שלום. לא האמת הצרופה, לא מיצוי הדין, ולא הצגת האינטלקט של השופטים – אלא השכנת שלום כפשוטה. אמנם, לכאורה בית הדין קיים על מנת להכריע, לחרוץ, והוא מצויד במכשירים לכך, אך לאמיתו (ולפי ההלכה) בית הדין נועד להבטיח שיגרת שלום בין הבריות, תקינות, קהילה נורמלית. והפשרה ערובה לכך. הפשרה מייצרת שני צדדים פחות או יותר מרוצים, ואילו הדין מייצר צד אחד פגוע, נוטר וכו'. ההלכה חוששת מבית דין טועה, והפשרה מונעת זאת. ההלכה הינה נציגת החיים הקהילתיים השפויים, והפשרה בונה חיים שכאלה. לא הגיעו שני הצדדים לפשרה, יחרוץ השופט את הדין. היכולת להתפשר היא מותר האדם". (הדגשה שלי ב.ז).

ניתנה והודעה היום י"ז חשוון תשע"ח, 06/11/2017 במעמד הנוכחים.

זהבה קאודרס-בנר, שופטת

הוקלד על ידי חן ביטון


מעורבים
תובע: סמי שמואל
נתבע: טל שויפלד
שופט :
עורכי דין: