ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אריה אליהו נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת אופירה דגן-טוכמכר
נציג ציבור (עובדים) מר איסר באומל
נציג ציבור (מעסיקים) מר יהודה פינקלשטיין

התובע
אריה אליהו
ע"י ב"כ: עו"ד י. דויטש
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד י. יעקובי

פסק דין

לפנינו תביעה להכיר באירוע שהתרחש לטענת התובע ביום 9.3.14, כתאונת עבודה, כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").

העובדות לענייננו:
התובע, יליד 1974, עבד כעצמאי בתחום השיפוצים.
ביום 11.5.14 הגיש התובע לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, בגין אירוע שהתרחש לטענתו ביום 9.3.14, שלפיו:
" במהלך יום עבודתי בשיפוצים נתפס לי הגב והרגשתי כאבים בכתף ימין".
במכתב, מיום 18.9.14 הודיע הנתבע לתובע על דחיית תביעתו לתשלום דמי פגיעה, וזאת בין היתר, משלא הוכח כי נגרם לו אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו:
"...
מעיון בפרטי תביעתך, ומבירורים שנערכו, לא הוכח, לדעתי, שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עיסוקך במשלח ידך.
אף אם יוכח אירוע, מעיון בפרטי תביעתך ובמסמכים שבידנו, לא נמצא כי האירוע הנטען על ידך בתאריך 9.3.2014 גרם לך לנזק פיזיולוגי/גופני ולאי כושר לעבודה.
על כן לא אירעה לך תאונת עבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי.
אי הכושר לעבודה, איננו תוצאה של האירוע הנ"ל, אלא נובע ממצב תחלואתי טבעי.
..".
נוכח החלטה זו, הוגשה התביעה דנן.

דיון והכרעה:
מטעם התובע העידו: התובע; מר עידו גיל- מנהל פרויקטים בחברת QLC, שלטענת התובע ביום האירוע הייתה אמורה לקבל ממנו הצעת מחיר לביצוע עבודה עבורה; מר אלי לישה- בעל הדירה בה על פי הנטען ביצע התובע שיפוץ ביום האירוע (להלן: " מר לישה").

המסגרת הנורמטיבית:
תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי לגבי עצמאי:
"תאונת עבודה"- תאונה שאירעה תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".
דהיינו יסוד הכרחי להוכחת התאונה הוא קרות התאונה, אירוע פתאומי שניתן לאתרו במקום ובזמן. המונח "תאונה" מלמד כי לא כל אירוע שאירע למבוטח במהלך עבודתו יזכה אותו בתגמולים, אלא אך ורק אירוע שהוא חריג ופתאומי (בג"ץ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נג(2) 529 (1999). פתאומיות פירושו אירוע שניתן לאתרו במישור הזמן הווה אומר מתי אירע ובמישור השטח- הווה אומר לקבוע בדיוק את המקום שבו אירע (ראו דב"ע (ארצי) לא/0-5 אסתר ושדי נ' המל"ל, פד"ע ב 200 (1971).
לגבי פגיעה בגב נפסק כי על המבוטח להוכיח אירוע תאונתי הקשור לעבודה וחורג מתנועותיו שאינן קשורות לעבודה (דב"ע נה 181-0 המוסד נ' נפתלי לפידות, מיום 14.12.95; דב"ע נו/0-288 אורי עמר נ' המוסד, מיום 2.6.97).
בין אם מדובר בפגיעה בגב שהיא תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין (כמו הרמה או דחיפה) ובין אם כתוצאה של גורמים חיצוניים שאינם נראים לעין (כגון מקרה שאדם עושה תנועה לא נכונה ו"נתפס לו הגב", בשני המקרים, ראשית הראייה צריכה להיות שאכן קרה אירוע תאונתי בעבודה שקושר את הפגיעה לעבודה (דב"ע נא/0-128 המוסד נ' ד"ר משה דרור, פד"ע כד 545 (1992); דב"ע מד/0-90 צבי שפיר נ' המוסד, פד"ע טז 93 (1984)).
ניסיון החיים לימד את בית הדין שהכרה בפגיעה בעמוד השדרה כתאונת עבודה, תלויה בעיקר בשאלה האם הוכח שבמהלך העבודה אירע אירוע קונקרטי שבגינו "נתפס" גבו של המבוטח.
ביסודם של הדברים עומדת שאלת אמינות גרסתו של התובע (דב"ע נא/0-205 המוסד נ' שחאדה סעיד פד"ע כד 222 (1992)).

מן הכלל אל הפרט:

כפי שיפורט להלן, בנסיבות ענייננו לא מצאנו כי התובע עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי אירעה לו תאונת עבודה. גרסתו בעניין זה הייתה לא קוהרנטית ומלאה בסתירות מהותיות.
אשר לאירוע הנטען, פירט התובע בתצהירו כדלקמן:
"ביום 9.3.14 קבעתי פגישה עם עידו גיל ("עידו") לצורך קבלת הצעת מחיר עבור ביצוע עבודה בחברה שלו. קבענו, כי אגיע למקום ביצוע העבודה הנמצא בתל אביב בשעה 9:00 לערך.
יצאתי בשעות הבוקר מביתי והתחלתי להעמיס את הציוד מהמחסן לרכב. בעודי מעמיס את הכלים ובזמן שהחזקתי את ארגז הכלים והקונגו, אשר משקלם המשותף מגיע לכדי 18 ק"ג, מעדתי ותוך כדי שניסיתי לעצור את נפילתי הרגשתי חבלה בכתף.
באותו שלב לא ייחסתי משמעות לפגיעה ויצאתי למקום העבודה. לאחר זמן מה קיבלתי שיחת טלפון מעידו אשר מסר לי כי לא יספיק להגיע לפגישה בבוקר וביקש לדחות את הפגישה לצהריים ולכן החלטתי להתחיל את העבודה בביתו של לקוח אחר בשם אלי לישה ("אלי") המתגורר בבניין פנורמה ברמלה.
הגעתי לביתו של אלי והתחלתי להביא את החומרים לעבודה. בזמן שהרמתי פלטת גבס השוקלת כ-5 ק"ג ובגודל 1.20 מ' על 2.90 מ', הרגשתי שנתפס לי הגב ולא יכולתי לזוז. מיד ביקשתי מאלי לעזור לי להוריד את הפלטה, ונאלצתי להפסיק את עבודתי באותו יום בשל הכאבים העזים שהרגשתי".
המסמך הראשון מבחינה כרונולוגית, ממנו ניתן ללמוד על קרות האירוע ונסיבותיו, הוא המסמך הרפואי מיום 12.3.14 מטעם רופאת המשפחה (מוצג נ/5 שהוגש בדיון)- התובע פנה לראשונה לטיפול רפואי 3 ימים לאחר קרות האירוע הנטען. בחלק של תלונות החולה לא צוין דבר לגבי קרות אירוע תאונתי. כמו כן, צוין כי מדובר בכאבים בגב ובצוואר המופיעים מזה שבוע ימים:
"כאבים בפרקים- לא ממוקמים פעם גב צוואר. עכשיו כאבים בצוואר מימין כולל כתף ימין- שבוע ימים.
טופל ע"י ARCOXIA".
לעניין משקלה של האנמנזה, כבר נפסק כי בהוכחת האירוע הנטען יש לייחס משקל לרישומים הראשונים בהיסטוריה הרפואית של החולה מתוך ידיעה, שהיא פרי ניסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדויקים שכן יש להניח כי אדם הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול נכון (דב"ע (ארצי) מט/0-23 המוסד נ' שמעון הירשהורן פד"ע כ 349 (1989)).
אם כן, בענייננו לא זו בלבד שאין כל אזכור לאירוע תאונתי נטען, אלא שלמעשה קיימת כאן גרסה פוזיטיבית הסותרת את גרסתו לאירוע הנטען מבחינת זמן הפגיעה (שבוע ימים ולא 3 ימים; ראו לעניין זה גם עדותו של התובע שלא סיפק לכך כל הסבר- עמ' 10 לפרוטוקול), ומבחינת נסיבות תחילת הכאבים (כאבים לסירוגין- פעם גב ופעם צוואר עכשיו כאבים בצוואר ובכתף, וזאת ללא כל אזכור אירוע תאונתי).
נוסיף, ביקורו השני של התובע אצל רופאת המשפחה היה ביום 18.3.14. עולה מהרישום הרפואי של ביקור זה כי צוין בפרק תלונות החולה, כי מדובר בכאבים שהופיעו בפתאומיות ללא חבלה וללא נפילה:
"כעת מתלונן על כאבים בכתפיים, היו כאבים בכתף שמאל שחלפו וכעת כאבים בכתף ימין ללא חבלה ולא נפילה, הופיע בפתאומיות..".
באותו יום קיבל התובע מרופאת המשפחה טופס הפניה לרופא תעסוקתי, שם צוין כי התובע סובל מכאבי גב וכתפיים שמופיעים לסירוגין, מבלי להזכיר כל אירוע תאונתי נטען:
"עובד כעצמאי בשיפוצים, מתלונן לאחרונה על הופעה של כאבי גב וכאבי כתפיים לסירוגין, מופנה לבדיקת כושר עבודה עקב ההחמרה לאחרונה".
כמו כן, ברישום הרפואי מיום 23.3.14 של רופאת המשפחה(מוצג נ/6), צוין כי לדברי התובע הכאבים בצווארו קיימים כבר חודש (קרי שבועיים לפני האירוע התאונתי הנטען):
"עדיין כאבים בצוואר וידיים. הכאבים לדבריו קיימים כבר חודש..".
וראו לעניין זה עדותו של התובע שלא סיפק לכך כל הסבר סביר (עמ' 11 לפרוטוקול):
"ש. מציגה מסמך מיום 23.3.14, עמ' 6. 'כאבים קיימים כבר חודש,. הכאבים לא חדשים?
ת. מה-9 עד 23 זה בערך חודש".
אם כן, בנסיבות אלו של גרסה פוזיטיבית השוללת אירוע תאונתי, יש ליתן לאנמנזה הראשונית משקל משמעותי כנגד קבלת גרסתו של התובע בדבר האירוע התאונתי הנטען. המסמכים הרפואיים סותרים כאמור את טענתו בדבר אירוע תאונתי. המועד הראשון בו הצהיר התובע בפני הרופאה בדבר פגיעה בעבודה היה רק כחודש לאחר האירוע הנטען- ביום 6.4.14 (ראו תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה- מוצג נ/8).
יצוין כי איננו מקבלים את טענת התובע לפיה (סע' 8 לכתב התביעה):
"הרופאה בחרה על דעת עצמה לכתוב את נסיבות הכאבים וציינה כי הכאבים הופיעו ללא חבלה וללא נפילה, אלא בפתאומיות, דבר אשר איננו נכון כלל ועיקר".
מידע בדבר קרות אירוע תאונתי הוא מידע רלוונטי בשלב שקילת הטיפול הרפואי המתאים וחזקה על הרופא כי יציין במסמכיו פרטים מדויקים אודות האנמנזה שנמסרה לו. חזקה זו אמנם ניתנת לסתירה ואולם בנסיבות העניין לא די בעדותו של התובע, שהוא בעל עניין מובהק, על מנת לסתור את החזקה.
מעבר לאמור לעיל, נראה להלן כי גרסתו של התובע בעניין האירוע הנטען, הייתה לא קוהרנטית כלל. עיון ברישומים הרלוונטיים מלמד על גרסאות סותרות באשר לנסיבות האירוע התאונתי הנטען. אף לגבי האיברים שנפגעו כתוצאה מהתאונה הנטענת, לא הוצגה על ידו גרסה סדורה.
כאמור, בתצהירו פירט התובע כי למעשה אירעו לו כביכול 2 אירועים תאונתיים ביום הנטען- האחד פגיעה בכתף שאירעה לו בעת העמסת ציוד לרכבו בדרך לעבודה , והשני בזמן העבודה בעת שהרים פלטת גבס נתפס גבו.
עם זאת, במסמכים שהוגשו לנתבע בזמן אמת לא הופיעה כל גרסה כזו, אלא התובע בחר לציין כל פעם אירוע תאונתי אחר:
בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה, שהוגש לנתבע ביום 11.5.14 (מוצג נ/1), ציין התובע בתיאור הפגיעה :
"במהלך יום עבודתי בשיפוצים ניתפס לי הגב והרגשתי כאבים בכתף ימין".
קרי למעשה בטופס זה אין כל אזכור לאירוע קודם שנגרם לו לטענתו בדרך לעבודה. התובע ציין כי הפגיעה אירעה בזמן עבודתו בבניין פנורמה ברמלה. לגבי האיברים שנפגעו צוין:
"גב תחתון וכתף ימין".
לגבי שעת הפגיעה, צוין כי התאונה ארעה בשעה 8:30 בבוקר.
לעומת זאת, בטופס 283 שהוגש לנתבע אף הוא ביום 11.5.14 (בקשה למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה- עצמאי), ציין התובע אך ורק את האירוע התאונתי שנגרם לו לטענתו בדרך לעבודה: התובע ציין כי מדובר בפגיעה שאירעה לו כאשר היה בדרכו:
"לראות עבודה במטרה לבצע אותה ברח' הירקון 79 ת"א".
אשר לכתובת מקום התאונה צוין:
"בדרך מהיציאה מהבית מרח' ההסתדרות לרחוב הירקון 79 ת"א".
אשר לאיבר שנפגע צוין:
"גב עליון ועמוד שדרה צווארי וכתפיים".
לגבי שעת התאונה צוין כי האירוע היה בשעה 8:30 בבוקר.
אם כן, עינינו הרואות כי במסמכים שהוגשו לנתבע, נטען כל פעם לאירוע תאונתי אחר שאירע כביכול בשעה 8:30 בבוקר. כמו כן, אין כל התאמה בין המסמכים לגבי האיבר שנפגע, כאשר בתביעה שהוגשה לנתבע נטען כי מדובר בפגיעה בגב תחתון וכתף ימין, ואילו בטופס 283 שהוגש לנתבע נטען כי מדובר בפגיעה בגב עליון, עמוד שדרה צווארי וכתפיים.
התובע לא סיפק לנו כל הסבר סביר מדוע בחר בכל פעם לציין אירוע תאונתי נטען אחר, כאשר בשעת התאונה צוינה אותה השעה.
בטופס שנשלח לתובע ביום 12.5.14, נדרש התובע להשיב על שאלות שונות לגבי נסיבות האירוע התאונתי הנטען. ביום 22.5.14 חתם התובע על הצהרתו בעניין זה. בהצהרתו זו שוב אין כל אזכור לאירוע התאונתי שאירע כביכול בעת הרמת פלטת גבס. התובע ציין כי הפגיעה אירעה לו:
"בזמן העמסת הכלים לאוטו מעדתי וקיבלתי מכה בכתף".
ובהמשך:
"מעדתי ותוך כדי נפילה קיבלתי מכה בכתף בזמן שהחזקתי את הקונגו וארגז הכלים".
כמו כן, ציין התובע כי לא הרגיש מיד בכאבים, שהחלו לראשונה רק שעה אחרי הפגיעה. עוד הצהיר כי לא המשיך לעבוד אחרי הפגיעה.
אם כן, גם כאן לא ברור מדוע לא ציין התובע את האירוע שנגרם לו לטענתו לאחר מכן, בעת שהרים פלטת גבס בזמן עבודתו. הדעת נותנת כי אם אירע לתובע אירוע תאונתי אחר שכתוצאה ממנו החל לסבול מכאבים חזקים, הרי שהיה אמור לציין זאת בהצהרתו.
עם זאת, הפגיעה היחידה שצוינה בהצהרתו נגעה להרמת כלים לרכב בדרכו לעבודה. וראו לעניין זה עדותו התמוהה של התובע כי לא ייחס לפגיעה זו חשיבות, אלא בעיקר לפגיעה שאירעה לאחר מכן כשנתפס גבו (עמ' 8 לפרוטוקול). נשאלת השאלה- אם לא ייחס לכך חשיבות, מדוע פגיעה זו היא הפגיעה היחידה שצוינה על ידו במסמכים הנ"ל שהוגשו לנתבע?!
כמו כן, לא ברור מדוע הצהיר התובע כי לא המשיך לעבוד אחרי הפגיעה, כאשר עולה מהגרסה המפורטת בתצהירו כי המשיך לעבוד לאחר מכן (ראו סע' 3 לתצהירו).
בהודעתו מיום 3.9.14 בפני החוקר מטעם הנתבע, חזר התובע שוב על הגרסה שהופיעה בתביעתו לנתבע, לפיה הפגיעה אירעה בעת הרמת פלטת גבס בזמן עבודתו (מבלי לציין כלל את האירוע שהתרחש לטענתו קודם לכן בעת העמסת הציוד לרכבו)- עמ' 1 להודעה:
"ש. הגשת תביעה לביטוח לאומי ספר לי בדיוק מה קרה לך והאם זכור לך תאריך יום ושעה?
ת. 9/3/14 בערך בשעה 8:30, במהלך הרמה של פלטות גבס הרגשתי כאב ונתפס לי כתף צד שמאל, ולא יכולתי להוזיז את היד, נחתי ניסיתי להמשיך אבל לא עבר הלכתי הבייתה".
יצוין כי התובע ציין בהודעתו כי מדובר בפגיעה בכתף שמאל, וזאת בניגוד לתביעתו לנתבע שם צוין כי מדובר בפגיעה בכתף ימין.
רק לאחר שעומת התובע על ידי החוקר עם גרסתו כפי שהופיעה בטופס 283, הופיעה לראשונה גרסתו בעניין 2 האירועים הנטענים (עמ' 3 להודעה):
"ש. בטופס נרשם שיצאת מהבית במטרה לראות עבודה ברחוב הירקון 79 ת"א ולי סיפרת הרמת פלטת גבס איך אתה מסביר את זה? אז מתי קרה לך האירוע שיצאת מהבית? אני לא מבין אותך?
ת. שיצאתי מהבית הרגשתי כאב קטן בזמן שלקחתי את הציוד כלים שלי לרכב, אבל הכאב נוצר בזמן שסובבתי את הפלטת גבס.
ש. בנוסף בחומר הרפואי שלך מיום 6.4.14 כאבים קשורים לעבודה ובשיחה עם המטופל נרשם "הכאבים הופיעו בעת שיצא לראות עבודה, הופיעו בפתאומיות" ולי מסרת הרמת כלים לרכב, הרמת פלטת גבס איך אתה מסביר את זה?
ת. הופיע לי כאב בזמן היציאה אבל התפיסה עיקרית בזמן הרמת פלטה גבס".
ובהמשך (עמ' 5 להודעה):
"ש. אז אני לא מבין מתי הופיע לך הכאב הראשוני בדיוק?
ת. בבוקר שיצאתי לעבודה כאב קטן לא משהו שהתייחסתי אליו, הכאב הרציני בזמן הרמת פלטת הגבס בצורה סיבובית. כאן נוצרה הבעיה".
לא מצאנו כל הסבר סביר מצד התובע לכך שלמרות שלטענתו הפגיעה העיקרית נגרמה לו בעת הרמת פלטת הגבס, בחר תחילה שלא לציין בכלל אירוע זה במסמכים שהגיש לנתבע.
יצוין כי גם בתעודה רפואית לנפגע בעבודה, שקיבל התובע ביום 6.4.14, אין בתיאור התאונה כל אזכור לאירוע של הרמת פלטת הגבס:
"בדרך מהיציאה מהבית מרחוב ההסתדרות לרחוב הירקון 79 ת"א נפגע גב עליון עמוד שדרה צווארי וכתפיים".
עולה, אפוא, כי לא ניתן ללמוד מגרסאותיו השונות של התובע ,כל גרסה סדורה לגבי האירוע התאונתי שנגרם לו לטענתו. התובע העלה גרסאות שונות וסותרות זו מזו. למעשה הגרסה שעולה מתצהירו היא גרסה מאוחרת, שהיא מעין שילוב יש מאין של הגרסאות הסותרות שהועלו על ידו בזמן אמת, ואין לאפשר זאת.
נדגיש כי גם הגרסה המאוחרת בדבר 2 אירועים תאונתיים שאירעו בסמיכות זה לזה, לא הייתה סדורה ורצופה בסתירות. בחקירתו בפני החוקר ציין התובע כי בעת הרמת הכלים לרכב הופיע כאב קל (ראו גם סע' 5 לכתב התביעה כי הרגיש כאבים בכתף), ואילו בהצהרה שהגיש לנתבע ציין כי לא חש מיד בכאבים אלא רק שעה לאחר פגיעה נטענת זו.
התובע טען כי בתחילת היום היה אמור להיפגש עם מר עידו גיל על מנת לראות עבודה שהוצעה לו ורק להגיש הצעת מחיר (עמ' 8-7 לפרוטוקול), ואילו מר עידו גיל העיד כי התובע היה אמור לבצע את אותה העבודה באותו יום (עמ' 6 לפרוטוקול).
גם לגבי שעת התאונות לא הייתה כל התאמה בגרסתו של התובע, שעה שבתביעתו לנתבע ציין כי הפגיעה (שנגרמה בעת הרמה של פלטת גבס) אירעה בשעה 8:30 (ראו עדותו לפנינו כי יצא לדרך כבר בשעה 7:30 בבוקר והגיע לביתו של מר לישה בשעה 8:15- עמ' 9,7 לפרוטוקול); ראו גם הודעתו בפני החוקר- עמ' 1 להודעה), ואילו בעדותו של מר לישה בפנינו עולה כי התובע הגיע לדירה לבצע עבודתו זו רק בשעה 11-10 בבוקר (עמ' 3 לפרוטוקול). ראו גם עדותו של מר עידו גיל, כי רק בסביבות השעה תשע ביטל את הפגישה הצפויה עם התובע (עמ' 6 לפרוטוקול), עדות ששומטת את הקרקע מתחת גרסתו של התובע.
כמו כן, בהודעתו בפני החוקר ציין התובע כי בעת קרות התאונה בדירתו של מר לישה, הוא היה לבד בדירה (עמ' 1 להודעה), ואילו על פי גרסתו המאוחרת המפורטת בתצהירו שהה מר לישה בדירה ואף עזר לו לסחוב את הפלטה לאחר שחש בכאבים (סע' 4 לתצהירו; ראו לעניין זה עדותו של התובע שלא סיפק הסבר סביר מדוע ציין כי היה לבד בדירה- עמ' 10 לפרוטוקול).
התובע טען כי התחיל את העבודה בביתו של מר לישה יומיים קודם לאירוע הנטען, ולטענתו הפלטות כבר היו בחדר המדרגות (עמ' 8 לפרוטוקול), ואילו מר לישה העיד כי האירוע הנטען התרחש ביום עבודתו הראשון של התובע אצלו (עמ' 4 לפרוטוקול).
בסע' 5 לתצהירו טוען התובע לדבר והיפוכו- מחד טוען כי בשל הכאבים כתוצאה מהפגיעות לא יכול היה לצאת לעבוד, ומנגד טוען כי לא ייחס משמעות לפגיעות.
אם כן, לא ניתן ללמוד על כל גרסה סדורה בעניין האירועים התאונתיים שאירעו לטענת התובע ביום 9.3.14. גרסאותיו השונות של התובע בעניין זה היו לא מהימנות בלשון המעטה.
יודגש כי בניגוד לטענת התובע כי "מעולם לא התלונן על כאבים בעמ"ש צווארי או בכתף ימין.." (סע' 20.3 לכתב התביעה), הרי שעולה מהחומר הרפואי המצוי בתיק כי התובע סבל מכאבים כרוניים בעמוד שידרה צווארי עוד לפני שנת 2009- ראו רישום רפואי מיום 23.7.09 לפיו התובע:
"סבל מכאבים בע"ש צווארי וגב מדי פעם..".
מרישום רפואי מיום 14.2.07 התלונן התובע על:
" כאבי גב עליון, כאבים בשינוי תנוחה".
בממצאי בדיקתו נרשם:
" רגישות מעל ע"ש צווארי. רגישות מעל כתפיים. הגבלה מינימלית של תנועות".
ברישום רפואי מיום 28.2.07 התלונן התובע על:
"עדיין כאבים בגב עליון. כתף שמאל".
כמו כן, ביום 23.2.07 עבר התובע צילום עמוד שדרה צווארי.
יצוין כי עוד עולה מהרישום הרפואי, כי לתובע אירעו מספר תאונות דרכים בשנים 2000, 2003 ו-2004, כאשר התובע התלונן על כאבים בגבו מספר פעמים במהלך השנים.
התובע אף ציין בעדותו כי במהלך שנות עבודתו היו לו "הרבה פציעות מתמשכות" (עמ' 8 לפרוטוקול). עוד העיד כי היו לו מספר פגיעות בעבודה במהלך עבודתו, שבגינן לא פנה כביכול לטיפול (עמ' 10 לפרוטוקול; ראו גם סע' 7 לתצהירו). בהודעתו בפני החוקר מטעם הנתבע, עומת התובע עם העובדה שמהרישום הרפואי שלו עולה כי סבל כבר בעבר מכאבים בכתפיים, ובתגובה לכך הודה התובע כי סבל בעבר מכאבים בצוואר ובכתפיים (עמ' 4 להודעה).
יצוין כי עוד עולה מהרישום הרפואי, כי ביום 1.1.14 פנה התובע לרופאת המשפחה והתלונן על כאבים בגב התחתון, שהחמירו לאחר שהרים משהו בעבודה. ביום 19.1.14 ביקר התובע לגבי תלונתו זו אצל אורתופד מומחה. אם כן, ניתן לראות כי כחודש לפני האירוע התאונתי הנטען, התלונן כבר התובע על כאבים בגבו. לעניין זה חשוב להפנות שוב לטופס התביעה שהוגש לנתבע, שם ציין התובע כי הפגיעה הייתה כביכול בגב התחתון. לא נראה כי מדובר בטעות קולמוס גרידא, והתובע לא סיפק כל הסבר לרישום זה. לעניין זה ראו גם אישור רפואי מטעם הרופא התעסוקתי מיום 24.4.14 (צורף לכתב התביעה), שם צוין כי כתוצאה מהאירוע התאונתי הנטען התובע אובחן כסובל מכאבי גב תחתון, ולא צוין דבר לגבי כאבי גב עליון כפי שטען בתביעה שלפנינו.
כאן המקום גם להזכיר שוב כי בהודעתו בפני החוקר טען התובע על כאבים בכתף שמאל, ומהרישום הרפואי עולה כי אף כאבים אלה החלו עוד בחודש ינואר 2014 -ראה רישום רפואי מיום 18.3.14:
"היו כאבים בכתף שמאל שחלפו וכעת כאבים בכתף ימין".
אם כן, התרשמנו כי הפגיעות הנטענות של התובע שהתגלו בבדיקת ה-ct מיום 11.4.14, לא היו בשל האירוע התאונתי הנטען, אלא מדובר בפגימות שקיננו בו עוד קודם לכן. התובע סבל במהלך השנים מכאבים בגבו שהקרינו לכתפיים, ולא הוכח בפנינו אירוע תאונתי כלשהו בהתאם לדרישת החוק.
כאמור, בבסיסם של דברים עומדת שאלת אמינות גרסתו של התובע. במקרה דנן, הגרסאות המוקדמות השונות שמסר התובע, וסתירות ותמיהות רבות מידי שעלו בגרסאותיו המאוחרות, פועלות בבירור כנגד קבלת גרסתו. לא שוכנענו, אפוא, כי הוכחה תשתית עובדתית להוכחת קיומו של אירוע תאונתי ביום 9.3.14 כנטען.
משכך, דין התביעה להידחות.
כמקובל בהליכים שעניינם ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ג חשוון תשע"ח, (02 נובמבר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר איסר באומל
נציג עובדים

אופירה דגן-טוכמכר, שופטת – אב"ד

מר יהודה פינקלשטיין
נציג מע סיקים


מעורבים
תובע: אריה אליהו
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: