ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין כלל חברה לביטוח בע"מ נגד מיכאל סיגלובסקי :

לפני כבוד ה שופט נצר סמארה

תובעת

כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אודסר

נגד

נתבע

מיכאל סיגלובסקי
ע"י ב"כ עוה"ד דהאן

פסק דין

1. לפניי תביעת תחלוף בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה, על רקע נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 14.09.2014, בין כלי רכב, מ"ר 11-636-50 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 91-216-20 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע ובבעלותו (להלן: "רכב הנתבע") (ולהלן: "התאונה").

תמצית טענות הצדדים

2. התובעת טוענת כי רכבה הוסע אל תוך הצומת בחסות אור ירוק ברמזור שבכיוון נסיעתו, אלא שלפתע הגיח רכב הנתבע מצדו הימיני של הצומת, נכנס אליו בניגוד לאור אדום ברמזור שבכיוון נסיעתו ופגע ברכב התובעת. לטענת התובעת, כתוצאה מהתאונה נגרמו לרכבה נזקים אשר הוערכו על ידי שמאי מטעמה והיא נשאה בעלות תיקונם ובעלות שכרו של השמאי מטעמה.

מנגד, טוען הנתבע כי הסיע את רכבו לתוך הצומת בחסות אור ירוק ברמזור שבכיוון נסיעתו, ולפתע הגיח רכב התובעת משמאלו במהירות ופגע בחזית רכב הנתבע, וכתוצאה מהמפגש שינה כיוון נסיעתו וכמעט פגע בהולכי רגל שחצו במעבר החצייה ממולו של רכב התובעת.

ניתן לראות אפוא כי על פי כתבי הטענות, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא שהצדדים חלוקים באשר לאחריות לקרות התאונה.

3. נערכו לפניי ישיבת הוכחות אחת ביום 08.12.2015 אליה לא התייצבות של הנתבע, ונשמעה עדותו של נהג רכב התובעת בלבד ולאחריה ניתן פסק דין בהיעדר הגנה. אולם, לאחר שהנתבע הגיש בקשה לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד, ולאחר שמיעת תגובת התובעת, ניתנה החלטה המורה על ביטול פסק הדין מיום 08.12.2015. בעקבות זאת, נערכה ישיבת הוכחות נוספת ביום 01.11.2017 במסגרתה נשמעה שוב עדותו של נהג רכב התובעת, עדותו של הנתבע, עדותה של חברתו של הנתבע שהייתה הולכת רגל בסמוך למקום התאונה ועדותו של אחיו של הנתבע אשר ישב לצדו בעת קרות התאונה.

כמו כן, הוצגו ראיות הצדדים, מטעם התובעת הוצגו – טופס ההודעה על התאונה (ת/1), תמונות זירת התאונה, תמונות הצומת ותמונות הנזק לרכב התובעת (ת/2), ומטעם הנתבע הוצגו – טופס ההודעה על התאונה שהוגשה למשטרה (נ/1), תמונות הנזק לרכב הנתבע (נ/2), ותמונות הצומת (נ/3).

4. בגמר חקירת העדים, סיכמו ב"כ הצדים את טענותיהם בעל פה.

עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

דיון והכרעה

5. על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה, מהנימוקים המפורטים להלן:

5.1. נהג רכב התובעת תיאר בעדותו כי הסיע את רכבו לצומת בחסות אור ירוק במהירות של 60-50 קמ"ש, בנסיעה רציפה (עמ' 5, שורות 2-1 לפרוטוקול), ותוך שהוא מסתכל לצדדים, אלא שכאשר הגיע לסוף חציית הצומת הרגיש לפתע מכה בדופן הימינית האחורית של רכבו (עמ' 1, שורות 15-11 לפרוטוקול). נהג רכב התובעת מעיד כי לא הבחין ברכב הנתבע עובר לתאונה, וכשהתחיל לחצות את הצומת לא היה כלי רכב מהיכן שהגיח רכב הנתבע (עמ' 1, שורות 16-15 לפרוטוקול).

עוד תיאר נהג רכב התובעת כי הבחין באור ירוק דולק ברמזור שבכיוון נסיעתו במרחק של 30-15 מטר מהצומת (עמ' 4, שורות 19-12 לפרוטוקול).

נהג רכב התובעת העיד כי מיד לאחר שרכבו קיבל מכה מרכב הנתבע הוא לחץ על דוושת הבלם רגל ופנה ימינה ורכבו נעצר שם (עמ' 5, שורות 16-15 לפרוטוקול), כפי שניתן לראות על גבי תמונה א' במוצג נ/2.

נהג רכב התובעת שלל כי הציע לנתבע הצעה, לפיה תמורת תשלום חלקו של נהג רכב התובעת בדמי השתתפות עצמית בגין הפעלת הפוליסה הוא ידווח לתובעת כי התאונה ארעה באחריותו, זאת בניגוד למה שטען הנתבע בכתב הגנתו (עמ' 5, שורות 29-23 לפרוטוקול).

5.2. הנתבע העיד כי לאחר שהוריד את חברתו מרכב הנתבע ולאחר שהוא אסף את אחיו מבית הספר, הגיע עם רכבו לצומת, עצר לנוכח אור אדום שדלק ברמזור שבכיוון נסיעתו, כשהוא עומד בנתיב הנסיעה הימיני, מבין שניים לאותו כיוון נסיעה, וכאשר הוא הרכב הראשון לפני הכניסה לצומת (עמ' 6, שורה 18 לפרוטוקול). עוד מתאר הנתבע כי באותה העת עמדה גם חברתו באור אדום שדלק ברמזור המיועד להולכי רגל הממוקם מימינו, במטרה לחצות את הכביש כיוון שפניה היו מיועדות לחנות הממוקמת מעבר לצדו השני של הכביש, לאחר הפנייה שמאלה של רכב הנתבע (עמ' 6, שורות 22-19 לפרוטוקול).

הנתבע מתאר כי לאחר שהאור ברמזור שבכיוון נסיעתו התחלף לירוק, הסתכל שמאלה ולא ראה כל כלי רכב, התקדם מעט עם רכבו אל תוך הצומת, ואף הבחין בחברתו מתחילה ללכת על מעבר החצייה שמימינו, ואז פתאום הגיח רכב התובעת משמאלו בנסיעה ישרה ופגע בו.

הנתבע לא ידע לומר מהיכן הגיח רכב התובעת הגם שתיאר כי טרם כניסתו לצומת, על אף אור ירוק ברמזור שבכיוון נסיעתו, הסתכל שמאלה ולא הבחין בכל כלי רכב המגיח משמאל.

הנתבע מסכים כי כדי שרכב התובעת יגיע לנקודת ההתנגשות, כפי שסומנה בידו ב-X על גבי מוצג נ/3, רכב התובעת צריך היה לחצות את מחצית הצומת (עמ' 7, שורות 10-9 לפרוטוקול).

הנתבע מתאר כי רק לאחר שהתקדם עם רכבו שלושה מטרים, לאחר התחלפות האור ברמזור שבכיוון נסיעתו לירוק, לאחר שהבחין, כביכול, שאין כלי רכב המגיח משמאל, התנגש בו רכב התובעת (עמ' 7, שורות 17-16 לפרוטוקול), והוא מייחס זאת למהירות נסיעתו של רכב התובעת (עמ' 7, שורה 18 לפרוטוקול).

הנתבע אומר כי הולכי רגל שחצו מימינו את הכביש לא נפגעו על ידי רכב התובעת מאחר שהם רק התחילו לחצות (עמ' 8, שורות 7-6 לפרוטוקול).

הנתבע מתאר כי נהג רכב התובעת הציע לו שידווח על אחריותו שלו לתאונה תמורת נשיאה בתשלום דמי השתתפות עצמית של נהג רכב התובע לתובעת (עמ' 8, שורות 27-25 לפרוטוקול).

הנתבע מעיד כי הגם שרכבו ניזוק כתוצאה מהתאונה לא חשב לתבוע את נזקיו מנהג רכב התובעת או מהתובעת, בשל שוויו הנמוך של רכבו (עמ' 8, שורה 30 ועד עמ' 9, שורה 2 לפרוטוקול).

5.3. חברתו של הנתבע העידה כי לא ראתה את התאונה עצמה אלא רק הייתה עדה לה לאחר שקרתה לאחר שהבחינה ברכב התובעת עף קדימה, כלשונה (עמ' 9, שורות 12-9 לפרוטוקול).

העדה מסבירה כי רק כשהתחילה לעבור על מעבר החצייה קרתה התאונה (עמ' 9, שורות 16-15 לפרוטוקול).

5.4. אחיו של הנתבע, שישב לצדו בעת התאונה, מתאר כי לאחר ההמתנה להתחלפות האור האדום ברמזור שבכיוון נסיעתו לירוק, התחלף האור לירוק, ורכב הנתבע זז קדימה ו"רק זזנו וזה קרה" (עמ' 10, שורות 5-4 לפרוטוקול).

5.5. לאחר בחינת עדויותיהם של העדים שהעידו בפניי והתרשמותי מהן, אני קובע כי גרסתו של נהג רכב התובעת הייתה עדיפה עליי, על פני גרסת הנתבע, שהייתה בלתי קוהרנטית, מתפתחת, לא מתיישבת עם מוקדי הנזק ברכבים, ולא מתיישבת עם השכל הישר וההיגיון הבריא.

5.6. בראש ובראשונה, אומר כי לא מצאתי כל בסיס לטענה כי נהג רכב התובעת הציע לנתבע כי תמורת תשלום דמי השתתפות של הראשון לחברת הביטוח שלו, יכיר נהג רכב התובעת באחריותו לתאונה. סבורני, כי טענה זו נטענה בעלמא. מה גם, שאיני מוציא מכלל אפשרות כי לאחר התאונה ולאחר שאנשים התקהלו בזירת התאונה ונפוצה הידיעה כי רכב הנתבע אינו מבוטח, העלו האנשים שהתקהלו בזירת התאונה רעיונות או הצעות שונות. לא מצאתי לייחס לנהג רכב התובעת הצעות אלו.

5.7. איני מקבל את גרסתו של ב"כ הנתבע, לפיה רכב התובעת נעצר 30 מטר ממקום ההתנגשות בין הרכבים (עמ' 11, שורות 10-7 לפרוטוקול). מעיון בתמונות הרכבים בזירת התאונה ובייחוד מתמונה א' למוצג נ/2 עולה כי המרחק בין מקום ההתנגשות למקום עצירתו של רכב התובעת קטן יותר מ- 30 מטר. יתירה מזאת, מקום עצירתו של רכב התובעת, אין בו כדי להעיד על מהירות נסיעתו. שהרי הסיבה בעטיה רכב התובעת נעצר היכן שנעצר היא מאחר שמימינו של מקום המפגש בין הרכבים, קיים אי תנועה, לכן נהג רכב התובעת היה צריך להמשיך מעט בנסיעה ולפנות ימינה. מה גם, שעצירה במקום ההתנגשות יש בה כדי לחסום את התנועה ולכן העדיף נהג רכב התובעת להעמיד את רכבו היכן שעמד. יתירה מזאת, גם אם תאמר כי מקום עצירתו של רכב התובעת מלמד על מהירות נסיעתו, הרי שאין בכך כדי להשמיט את חובתו של הנתבע לוודא כי הוא נכנס לצומת פנוי.

5.8. לאור מוקדי הנזק ברכבים המעורבים בתאונה – ברכב התובעת בדופן הימינית האחורית, וברכב הנתבע בחזית – הרי שברור כי בעת המגע בין הרכבים רכב התובעת היה בפני סיום חצייתו את הצומת, ואילו רכב הנתבע רק בראשיתו, סימן לכך שאם הנתבע היה נותן את דעתו לצומת ועיניו היו נשואות לצומת, ובכלל זה נשואות לכיוון שמאל, ממנו הגיח רכב התובעת, הרי שלא הייתה כל סיבה שלא יבחין ברכב התובעת.

סבורני, כי עיניו של הנתבע היו נשואות לכיוונה של חברתו שהייתה עתידה לחצות את הכביש במעבר החצייה, וזאת במטרה לאסוף אותה עם רכבו מאוחר יותר, לאחר פנייתו שמאלה בצומת.

5.9. תיאור נסיבות התאונה על ידי עדי הנתבע אינו מתיישב עם השכל הישר בכל הקשור לכניסתו של רכב התובעת לצומת בניגוד לאור אדום ברמזור שבכיוון נסיעתו. הרי עדי הנתבע מתארים כי בעת שרכב הנתבע נכנס לצומת, גם הולכי רגל שביקשו לחצות את הצומת במעבר החצייה שמימין לרכב הנתבע, החלו לחצות את הצומת על מעבר החצייה. מאחר שאין חולק כי ההתנגשות בין הרכבים ארעה ממש בתחילת כניסתו של רכב הנתבע לצומת, וכי רכב התובעת נעצר רק לאחר שהמשיך מעט ופנה ימינה לאחר אי התנועה שמימינו, הרי לא ברור כלל וכלל הכיצד הולכי הרגל שהחלו לחצות את הצומת, יחד עם חברתו של הנתבע, כלל לא נפגעו מרכב התובעת. הדבר תמוה ביותר, עד כדי שאני מגיעה למסקנה, לפיה הולכי הרגל שהמתינו להתחלפות האור ברמזור שבכיוונם, כלל לא החלו לחצות את הצומת במעבר החצייה, מהסיבה הפשוטה שהאור ברמזור שבכיוונם היה עדיין אדום.

5.10. בתוך כך, הפר הנתבע את הוראת תקנה 64(ה) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 הקובעת:

"נוהג רכב המתקרב לצומת שבו התנועה מוסדרת על ידי רמזור, יציית לאותות שברמזור ולא ייכנס לצומת אלא לאחר שהופיע בו אור ירוק; היה ברמזור אור צהוב מהבהב - יאיט נוהג הרכב ובמקרה הצורך אף יעצור את רכבו כדי לאפשר להולך רגל להשלים את החצייה בבטחה ויתן זכות קדימה לרכב אחר שנכנס לצומת מכביש אחר, או לרכב הבא אל הצומת."

5.11. יוצא, אפוא, כי הנתבע לא נתן דעתו לצומת, נכנס לצומת לא פנוי, ובכך גרם ברשלנותו לקרות התאונה.

5.12. באשר לאחריותו של נהג רכב התובעת לקרות התאונה, השתכנעתי כי רכב התובעת נכנס לצומת בחסות אור ירוק ברמזור שבכיוון נסיעתו, ובמהירות נסיעה סבירה. כמו כן, השתכנעתי כי לא היה באפשרותו של נהג רכב התובעת למנוע את התאונה, בכל דרך אפשרית, שכן רכב התובעת היה בסיום חצייתו את הצומת עת התנגש בו רכב הנתבע בדופן הימינית האחורית.

מכאן, שהאחריות לקרות התאונה חלה במלואה על הנתבע.

5.13. יובהר כי בכתב הגנתו של הנתבע לא הועלתה כל הכחשה בעניין היקף הנזק הנטען שנגרם לרכב התובעת. עם זאת, מאחר שעל פי תקנה 84 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, שיעור הנזק הוא לעולם שנוי במחלוקת, אלא אם הנתבע הודה בו מפורשות, הרי שאתייחס גם לשיעור הנזק הנטען שנגרם לתובעת.

הואיל והנזק הנטען שנגרם לרכב התובעת נתמך בחוות דעת שמאית ובאסמכתאות המתאימות ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, ומאחר שהצד שכנגד אף לא ביקש לחקור את השמאי מטעם התובעת על חוות דעתו, הרי שסכום התביעה בדין יסודו.

לפיכך, דין התביעה להתקבל במלואה.

סוף דבר

6. הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סכום התביעה, בסך של 11,844 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד תשלום המלא בפועל.

6.2. הוצאות משפט (ובכלל זה אגרת בית המשפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד) בסך של 3,000 ₪.

6.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבע יישא בשכר עדיו כפי שנפסק בדיון.

8. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ג חשוון תשע"ח, 02 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: כלל חברה לביטוח בע"מ
נתבע: מיכאל סיגלובסקי
שופט :
עורכי דין: