ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דדוש עדי נגד כלל חברה לביטוח בע"מ :

לפני כבוד השופטת מי-טל אל-עד קרביס

התובעים
דדוש עדי
דדוש אלי
ע"י ב"כ עו"ד בוסתנאי

נגד

הנתבעת
כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מיכאל

החלטה

לפניי בקשת התובעים להארכת מועד להגשת חוות דעת רפואית עד להגשתה בפועל. דין הבקשה להתקבל.

1. התביעה שלפניי הוגשה בתאריך 9.10.13, בהליך של סדר דין מקוצר. עניינה, תגמולי ביטוח על יסוד פוליסה לביטוח תאונות אישיות לתלמידים שהוצאה על ידי הנתבעת ( להלן: "הפוליסה") לאחר שבנם המנוח של התובעים, תלמיד תיכון בן 18, נפטר בתאריך 31.10.10. לטענת התובעים 'על פי הפוליסה הנתבעת התחייבה לשלם במקרה של מוות סכום השווה ל – 141,000 ₪ (צמוד למדד יולי 2010).

לכתב התביעה לא צורפה חוות דעת רפואית.

2. בבקשה למחיקת כותרת ולמתן ארכה למתן רשות להתגונן ובבקשת רשות להתגונן, הנתבעת טענה, בתמצית, כי מקרה הביטוח מוגדר בפוליסה כ"תאונה" - "אירוע פיזי, חיצוני, גלוי לעין, בלתי צפוי, הגורם להיזק גופני". למעט אמירה בכתב התביעה כי המנוח נפטר במפתיע, אין פרוט של האירוע או הסיבה בעטיה נפטר המנוח. גם לא צורפה לכתב התביעה חוות דעת רפואית באשר לסיבת המוות האם היא בבחינת " תאונה" כהגדרתה בפוליסה. לפי " הודעת פטירה" שהונפקה על ידי משרד הפנים ואשר צורפה לכתב התביעה, סיבת המוות נרשמה " בלתי ידוע", דהיינו אין מדובר ב"תאונה" ולא קם הכיסוי הביטוחי על פי הפוליסה.

בהמשך, הנתבעת הגישה חוות דעת רפואית של פרופ' יהודה עדות, מומחה למחלות לב ולמחלות פנימיות, לפיה הסיבה הסבירה וההגיונית ביותר שגרמה למותו הפתאומי של המנוח היא פקקת ורידים עמוקים ותסחיף ריאתי מסיבי – אירוע שאינו בגדר " תאונה" לשיטתה. לפיכך, התובעים אינם זכאים לתגמולי ביטוח (ראו חוות הדעת של פרופ' עדות, מיום 14.4.16).

3. בתאריך 24.11.16 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית שקיבלה תוקף של החלטת בית משפט לפיה תינתן לנתבעת רשות להתגונן, התביעה תעבור לפסים רגילים ויוגש כתב הגנה. לבקשת התובעים, ובהסכמת הנתבעת, גם ניתנה לתובעים אפשרות להגיש חוות דעת רפואית בתוך 60 ימים קרי, עד לתאריך 23.1.17 (ראו " בקשה בהסכמה מטעם התובעים למתן ארכה להגשת חוות דעת לפטור מהתייצבות ולדחיית מועד הדיון" כפי שהוגשה בתאריך 15.11.16 והחלטת בית המשפט מתאריך 24.11.16).

4. בכתב הגנה שהוגש על ידי הנתבעת בתאריך 26.12.16 היא חזרה על טענותיה והוסיפה טענת התיישנות (סעיף 7 לכתב ההגנה), וכן טענה כי לפוליסה קיים חריג שעניינו נזק שנגרם כתוצאה מטיפול רפואי או מחלה (נפקות טענה זו תתברר להלן).

5. בתאריך 5.6.17 נערך דיון בבית המשפט. התובעים, שלא הגישו חוות דעת רפואית מטעמם למרות האפשרות שניתנה להם, ביקשו ארכה לעשות כן. מאחר שהנתבעת כבר עמדה על טענת ההתיישנות, לתובעים ניתנה שהות בת 60 ימים לשקול כיצד הם מבקשים לנהל את ההליך.

6. והנה, הגענו לבקשה שלפניי – להארכת מועד להגשת חוות דעת רפואית עד להגשתה בפועל. לבקשה צורפה חוות הדעת של פרופ' פנחס הלפרן. תמציתה של חוות דעת זו, שהוגשה על התובעים במסגרת הליך משפטי נוסף אותו הם מנהלים נגד בעלי דין אחרים בעילה של רשלנות רפואית, היא כי המנוח, נער שסבל מאסטמה ואטופיה, נפטר כתוצאה מתגובה אלרגית חריפה למשחת " וולטרן" אותה מרח על גבו, כאשר גורם רפואי עימו יצרה אמו של המנוח קשר לא הפנה אותו באופן מידי לבית החולים. לו היה עושה כן, ניתן היה בסבירות כמעט מוחלטת למנוע את מותו של המנוח (ראו חוות הדעת של פרופ' הלפרן מתאריך 14.9.16 , להלן: "חוות הדעת").

7. הנתבעת מתנגדת להגשת חוות הדעת וטוענת כי בכתב התביעה בסדר דין מקוצר לא צוינו נסיבות קרות אירוע תאונתי, וכבר אז היה על התובעים לצרף חוות דעת רפואית להוכחת סיבת המוות ולביסוס הטענה כי זה נגרם כתוצאה מ"תאונה" כהגדרתה בפוליסה. הנתבעת טוענת כי ניתנו לתובעים ארכות להגשת חוות דעת רפואית, אולם אלו לא נוצלו על ידם. עוד הודגש כי חוות הדעת היא שמקימה את עילת התובעים, ולפיכך משהתרחש מקרה הביטוח בתאריך 30.10.10, העילה על פי הפוליסה התיישנה שלוש שנים מאוחר יותר, כך שהגשת בקשה לצרף חוות דעת בשנת 2017, כשבע שנים לאחר האירוע, היא בחלוף תקופת ההתיישנות ודינה להידחות. עוד הנתבעת טוענת כי עיון בחוות הדעת מעלה כי מותו של המנוח נגרם בשל רשלנות רפואית, המוחרג על פי תנאי הפוליסה; כי חוות הדעת כלל לא נערכה לצרכי ההליך כאן אלא לצרכי הליך משפטי נוסף אותו מנהלים התובעים נגד גורמים רפואיים אשר נטען כי התנהלותם היא שהביאה למותו של המנוח, ועל פני הדברים יתכן שפרופ' הלפרן כלל אינו מודע לשימוש אותו עושים התובעים בחוות דעתו לצרכי ההליך כאן ולא יסכים להיחקר על חוות דעתו. עוד טוענת הנתבעת כי התובעים מנהלים שני הליכים משפטיים הסותרים זה את זה כאשר באחד הם מבקשים להוכיח כי עסקינן ב"תאונה", ואילו בשני כי מותו של המנוח נגרם בשל " רשלנות רפואית".

8. התובעים טוענים בתשובה כי טענת ההתיישנות לא הועלתה על ידי הנתבעת בהזדמנות הראשונה – לא בבקשה שהנתבעת הגישה למחיקת כותרת ולהארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן, לא בבקשה הרשות להתגונן עצמה, לא בדיונים שהתקיימו בתיק זה במהלך שנת 2016 וגם לא כאשר הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו תינתן רשות להתגונן ויוגש כתב הגנה. הטענה כי התביעה התיישנה הועלתה לראשונה בכתב ההגנה אותו הגישה הנתבעת בתאריך 26.12.16, למעלה משלוש שנים לאחר תחילת ההליכים. לפיכך, מנועה הנתבעת מלטעון להתיישנות. עוד מדגישים התובעים כי חלקה הראשון של חוות הדעת מטעמם מתייחס לאירוע התאונתי שנגרם למנוח – התגובה האלרגית למשחה שמרח על גבו, וזאת במענה לטענת הנתבעת כאילו נפטר מתסחיף ריאתי, ורק החלק השני מתייחס לכך שהמנוח לא קיבל טיפול רפואי ראוי. לכן, אין בטענה לפיה הוגשה תובענה בעילה של רשלנות רפואית כדי לשלול את זכותם לקבל תגמול על פי הפוליסה. לדידם של התובעים, השאלה האם ארעה " תאונה" כהגדרתה בפוליסה היא שאלה עובדתית ועל כן אין צורך בהוכחת עניין שברפואה באשר גם ללא חוות דעת רפואית התובעים סבורים כי יש בידיהם כדי להתמודד עם טענות הנתבעת. זאת ועוד, חוות הדעת אינה מגדירה את עילת התביעה, כי אם היא מיועדת רק לתמוך את העילה מבחינה ראייתית. בשולי הדברים מתבקשת הוצאתה של חוות הדעת מטעם הנתבעת אשר הוגשה ללא קבלת הסכמה וללא רשות בית המשפט.

דיון

9. סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") קובע כי תביעה לקבלת תגמולי ביטוח מתיישנות בחלוף 3 שנים ממועד קרות מקרה הביטוח. במקרה דנן, מקרה הביטוח ארע בתאריך 31.10.10 ולפיכך עילת התביעה עתידה היתה להתיישן בתאריך 30.10.13, כאשר התביעה הוגשה בתאריך 9.10.13, קרי על סיפה של התיישנות.

10. כתב התביעה לאקוני ביותר, והאמירה היחידה המתייחסת לנסיבות האירוע היא "ביום 31.10.10 נפטר במפתיע עידן דדוש, ז"ל (להלן: "המנוח") " (סעיף 7 לכתב התביעה). כאמור, לכתב התביעה לא צורפה חוות דעת, וכל מערכת הנסיבות הנטענת לגבי מריחת המשחה, התגובה האלרגית והרשלנות הרפואית לא באה לידי ביטוי בכתב התביעה . זאת ניתן ללמוד רק מחוות הדעת הרפואית שצירופה התבקש בתאריך 30.8.17, במסגרת הבקשה שלפניי שהוגשה כשבע שנים לאחר קרות מקרה הביטוח.

11. בקשתם של התובעים לצירופה של חוות דעת היא למעשה בקשה לתיקון כתב התביעה, שהרי את חוות הדעת היה צריך לצרף, מלכתחילה, לכתב התביעה וזאת על יסוד תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984. אמנם מקובל לראות בחוות דעת תמיכה בטענות העובדתיות המופיעות בכתב התביעה, כך שבדרך כלל לא יהא בתיקון כתב התביעה משום שינוי או תיקון של עילת התביעה (רע"א 4046/09 התעשייה הצבאית לישראל בע"מ נ' מונסונגו (2009) בפסקה 5). עם זאת, אם התנהגות בעל הדין המבקש תיקון אינה מצדיקה להיעתר לבקשתו, אם הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר או בחוסר תום לב, או כאשר בתיקון כתב התביעה מבקש תובע להוסיף עילה שלו היה מגיש בגינה תביעה חדשה היתה תביעתו נדחית מחמת התיישנות, לא יותר התיקון (רע"א 1527/09 מדינת ישראל נ' אבו-עודה (2009) בפסקה 6).
12. במקרה דנן, כל שנאמר בתביעה הוא כי המנוח "נפטר במפתיע", ללא כל אזכור הנסיבות שהיו רקע לאירוע הפטירה המצער, לכל הפחות ביחס למריחת המשחה והתגובה שבעקבותיה. כתב התביעה גם אינו מבאר מדוע אירוע פטירה, שפרטים על אודותיו לא נמסרו דאז, מהווה "תאונה" המזכה בתגמולים. חוות הדעת של ד"ר הלפרן חורגת מכתב הטענות המקורי שהגישו התובעים בו לא פורטה סיבת הפטירה, מוסיפה מידע ומהווה הרחבת חזית וקשה להלום שהוא מצוי "בדל"ת אמותיה של העילה המקורית", גם אם המונח "עילת התביעה", תוגדר באופן רחב (רע"א 7488/12 דעאס נ' המוסד לביטוח לאומי (2014) בפסקה 10). על כן, יש ממש בטענתה של הנתבעת כי התביעה, במועד שבו התבקש צירופה של חוות הדעת בשנת 2017, כבר התיישנה.

13. ובכל זאת, איני מוצאת מקום לקבל את טענת ההתיישנות מאחר שלא הועלתה 'בהזדמנות הראשונה' כמצוות סעיף 3 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958. הטעמים העומדים ביסוד כלל ההזדמנות הראשונה נעוצים בשלושה: האינטרס הציבורי כי משאבי בעלי הדין וזמן שיפוטי ינוצל ביעילות, דבר שיפגע אם ניתן יהיה להעלות טענת התיישנות גם בשלבים מאוחרים; המעמד החוקתי של זכות הגישה לערכאות המשפיע על צמצום פריסתה של טענת ההתיישנות; והיותה של טענת התיישנות טענה דיונית בעיקרה, שאינה פוגעת בזכות מהותית של התובע, אלא רק חוסמת את מימושה. ככזו, יש הצדקה לעשות בה שימוש רק אם נטענה בהזדמנות הראשונה (טל חבקין התיישנות 99-100 (2014)).

14. מהכלל אל הפרט;

מהמועד שבה הוגשה התביעה (אוקטובר 13) ועד שהנתבעת העלתה לראשונה את טענת ההתיישנות (בכתב ההגנה שהוגש בדצמבר 16) חלפו כ - 3 שנים בהם נוהל הליך משפטי במסגרתו הוגשו בקשות-תגובות-הודעות ואף התקיימו שני קדם משפט בהם הנתבעת לא העלתה כל טענת התיישנות, למרות שלדידה ניסוח כתב התביעה היה לאקוני ועמום, למרות שטענה כי אין קשר סיבתי בין האירוע לבין הגדרת "תאונה", ולמרות שבחלוף הזמן התביעה כבר התיישנה. לו חפצה היתה הנתבעת לשמור על טענתה זו, שומה היה עליה לטעון אותה בהזדמנות הראשונה. יתרה מכך, בתאריך 15.11.16 הוגשה בקשה בהסכמה לפיה יוארך לתובעים המועד להגשת חוות דעת רפואית ב – 60 ימים, קרי עד לחודש ינואר 17. אמנם חוות הדעת לא הוגשה עד למועד זה, אך מה לה לנתבעת כי תלין על התובעים לאחר שבמשך שנים לא הציפה את נושא התיישנות התביעה ואף הסכימה למתן ארכה ?

על כן, על אף שצרוף חוות הדעת מרחיב את היריעה כפי שבאה לידי ביטוי בכתב התביעה, מאחר שטענת ההתיישנות לא הועלתה בהזדמנות הראשונה, לא תוכל עתה הנתבעת להיוושע ממנה.

15. בשולי הדברים; ההסכמות בין התובעים לבין המומחה מטעמם באשר להגשת חוות הדעת גם בהליך שלפניי הם עניין לתובעים ולמומחה מטעמם, וברי כי אם תבקש זאת הנתבעת יהא על פרופ' הלפרן להתייצב לדיון ההוכחות ולחקירה נגדית. עוד אציין כי טענת הנתבעת כי לא ניתן לטעון לאירוע תאונתי במקביל לאירוע רשלני, היא טענה שאין להכריע בה עתה במסגרת בקשה למתן ארכה להגשת חוות דעת או במסגרת טענות מקדמיות. כך גם לגבי השאלה האם חוות הדעת מטעם התובעים אינה מגלה עילת תביעה. טענה זו, העוסקת בפרשנות "תאונה" שבפוליסה תתברר במסגרת ההליך.

סוף דבר

16. מתירה את צירופה של חוות הדעת לתיק בית המשפט.

בתוך 15 ימים התובעים יגישו כתב תביעה מתוקן אשר יעלה בקנה אחד עם הטענות שבחוות הדעת, תצהיר לתמיכה בעובדות הנטענות שם, וכן את חוות הדעת.

כתב הגנה מתוקן יוגש בתוך 30 ימים.

הוצאות תישקלנה בסוף ההליך.

קדם משפט לבחון אפשרויות קידום התיק יערך בתאריך 20.12.17 בשעה 9:30.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, י"ג חשוון תשע"ח, 02 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דדוש עדי
נתבע: כלל חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: