ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין תמר שפריר המר נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת אופירה דגן-טוכמכר
נציג ציבור (עובדים) מר איסר באומל
נציג ציבור (מעסיקים) מר יהודה פינקלשטיין

התובעת
תמר שפריר המר
ע"י ב"כ: עו"ד ע. ברלב
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד א. רייכנברג

פסק דין

בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלת זכאותה של התובעת לתשלום דמי לידה, וזאת בשים לב לכך שבחודשים שקדמו ללידה, ועוד בטרם הרתה, התובעת שהתה בחל"ת (אבדן כושר עבודה) על רקע מצבה הרפואי.

עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן:
התובעת ילידת 1973, במועדים הרלוונטים לתביעה עבדה כמנהלת שיווק בחברת קומברס [להלן גם : "המעסיק"].
ביום 25/9/12 התובעת לקתה ב שבץ מוחי, ובמשך חודשים ארוכים נעדרה מעבודתה.
בגין התקופה שמיום 25/9/12 ועד ליום 27/1/13 שולמו לתובעת דמי מחלה (על פי חוק) על ידי המעסיק.
בהמשך הדברים, החל מיום 28/1/13 (ועד חודש ספטמבר 2014) התובעת שהתה בחל"ת . יצויין כי בעת היותה בחל"ת, ועד ליום 31/1/14 התובעת קיבלה פנסיית נכות מחברת ביטוח בגין אבדן כושר עבודה, וזאת בהתאם לפוליסת ביטוח מנהלים שרכש מעסיקה.
ביום 24/1/14, בתקופת היותה בחל"ת, התובעת ילדה במזל טוב ובהמשך הדברים פנתה לנתבע בתביעה לתשלום דמי לידה.
לטופס התביעה צירפה התובעת העתק של תלושי שכר שהנפיק מעבידה במהלך חודשי החל"ת בגין זכויות סוציאליות ובונוס ששולם בחודש מאי 2013 בגין עבודתה בשנת 2012 , וכן מסמכים אודות תשלומים שקיבלה מחברת הביטוח בגין אובדן כושר עבודה בחודשים שקדמו ללידה.
לתובעת נמסרה הודעה כי תביעתה נדחתה משום שהיום שבו הפסיקה לעבוד לא היה בתוך 10 החודשים שקדמו ללידה.
נציין כי התובעת שבה לעבודתה ביום 15/9/14 (בחלוף כתשעה חודשים לאחר הלידה) ועבדה בחברת קומברס עד חודש פברואר 2015.

טענות התובעת
לטענת התובעת, עובר ללידה היא שהתה בחופשה כפויה ללא תשלום וזאת על רקע מחלה. לטענתה, בסמוך לאחר שהרתה, בסביבות חודש מרץ 2013 אביה שוחח עם פקידת התביעות והציג בפניה את תלושי השכר של התובעת בתקופת מחלתה על מנת לברר את זכויותיה לתשלום דמי לידה בנסיבות העניין. לטענת התובעת היא נענתה כי ישולמו לה דמי לידה על יסוד המסמכים שהציגה, ולפיכך היא המשיכה את שהותה בחל"ת ולא החליפה את החל"ת בחופשת מחלה או בחופשה שנתית על אף שבאותו מועד עמדו לזכותה מספר ימי חופשה ומחלה צבורים .
לטענת התובעת, הגם שבמשך תקופה שולמו לה תשלומים חלקיים מחברת ביטוח בגין אבדן כושר עבודה, תשלומים אשר נפלו משכרה הרגיל, הרי שמסכומים אלו נוכו דמי ביטוח ולפיכך יש להביאם בחשבון בעת חישוב דמי הלידה, ולראותם כיוצרים תקופת אכשרה.
לטענתה, הפרשנות שהיא מציעה עולה בקנה אחד עם תכלית החקיקה , ועם פסיקה ענפה של בית הדין לעבודה, אשר בחנה את שאלת קיומם של יחסי עבודה ולא את ביצוע העבודה בפועל . הדברים מקבלים לדידה משנה תוקף מקום שלכל אורך החופשה היא המשיכה להשתמש ברכב ובטלפון של המעביד וכן קיבלה שי לחג וכיו"ב. לפיכך , לטענתה , יש לראות חופשה כפויה זו כחופשת מחלה (על פי דין) בשכר ולראות את יום הלידה כ"יום הקובע ".
התובעת טוענת כי המשיכה להיות עובדת של קומברס לכל אורך התקופה בה קיבלה תגמולי ביטוח אכ"ע וכי שבה לעבודתה לאחר סיום חופשת הלידה. לחילופין התובעת מעלה טענות חלופיות שונות ומגוונות תוך הפניה לסעיף 48 ולסעיף 50(ב) לחוק באשר גם לפיהם טוענת התובעת כי יש לראותה כזכאית לדמי לידה , וכן לטענתה אלמלא ההבטחה שניתנה לה בעת פנייתה הראשונה למל"ל היא הייתה מפסיקה את החל"ת ומבקשת לצאת לחופשת מחלה או לחופשה בשכר ערב צאתה לחופשת לידה .

טענות הנתבע
לטענת הנתבע, התובעת הפסיקה לעבוד במועד שלפני עשרת החודשים שקדמו ללידה ולפיכך אין היא זכאית לדמי לידה. לדידו התובעת לא הייתה "עובדת" בעת ששהתה בחל"ת . לטענתו הפסקת העבודה של התובעת לא הייתה קשורה ללידה אלא למחלתה ולכן גם מבחינת תכלית החקיקה אין מקום לזכות את התובעת בדמי לידה.
הנתבע טוען כי בשנת 2013 התובעת לא עבדה ולכן לא הופרשו דמי ביטוח לאומי בגין עבודתה. הנתבע איננו חולק על כך שהופרשו דמי ביטוח בגין התשלומים מקופת הביטוח (כלל מיטבית) אלא שלדידו מדובר בדמי ביטוח שנגבו לפי סעיף 345ב לחוק ולפיכך אין מדובר בהכנסה. לדידו משהתקופה בגינה שהתה התובעת בחל"ת איננה נמנית על התקופות המפורטות בסעיף 50 ב הרי שהתובעת איננה זכאית לתשלום דמי לידה.
הנתבע מפנה לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 59/09 המוסד לביטוח לאומי נ' לאה ברוק – להלן : עניין ברוק) שדן לטענתו בנסיבות דומות, בהן עובר ללידה שהתה המבוטחת בתקופה של אבדן כושר עבודה וקבע כי בהעדר "יום קובע" לא ניתן למנות את תקופת האכשרה.

הכרעה

המסגרת הנורמטיבית
סעיף 49 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה 1995 [להלן: "החוק"] קובע את זכותה של מבוטחת לקבלת דמי לידה בגין התקופה הסמוכה ללידה, שבה המבוטחת לא עבדה בשל ההריון או הלידה.

49. (א) המוסד ישלם למבוטחת דמי לידה, לפי סימן זה, בעד פרק הזמן שלרגל ההריון או הלידה אין היא עובדת או עוסקת במשלח ידה.

סעיף 50 לחוק קובע זיקה בין התקופה שבגינה ישולמו דמי לידה לבין התקופה שבגינה שולמו "דמי ביטוח" משכרה עובר ליום הקובע.

50. (א) מבוטחת ששולמו בעדה דמי ביטוח משכרה כעובדת או ששילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאית (בסעיף זה – דמי ביטוח), תהיה זכאית לדמי לידה –

(1) בעד פרק זמן של 15 שבועות – אם שולמו דמי ביטוח בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע;

(2) בעד פרק זמן של 8 שבועות – אם שולמו דמי ביטוח בעד 6 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע.

סעיף 53 לחוק קובע את שיעור דמי הלידה שישולמו למבוטחת כנגזרת של שכרה הרגיל, וסעיף 54 לחוק מבהיר כי השכר הרגיל הוא השכר שבגינו שולמו דמי ביטוח ברבעון שקדם ל"יום הקובע".
54. (א) שכר העבודה הרגיל, לענין סעיף 53, הוא הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטחת, ברבע השנה שקדם ליום הקובע, בתשעים, ...
(ב) לענין סעיף זה, "הכנסה" –
(1) בעובדת – ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח, ...
(2) ...
הגדרת היום הקובע מצויה בסעיף 48 חוק הקובע :
"היום הקובע" - היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהריון שנסתיים בלידה שלגביה מוגשת התביעה לדמי לידה; ולענין מבוטחת שזכאית לדמי הסתגלות מיוחדים ולא עבדה בהיותה בהריון כאמור – היום האחרון שבעדו השתלמו לה דמי הסתגלות מיוחדים בהיותה בהריון;
בתי הדין לעבודה עמדו פעמים רבות על תכלית ההוראה המזכה את המבוטחת בתשלום דמי לידה, אשר נועדה להבטיח כי פרנסתה של מבוטחת לא תפגע בשל מימוש כושרה להרות וללדת. אשר ל סכום הגימלה שישולם ליולדת, קבע המחוקק מנגנון חישוב היוצר זיקה בין גובה דמי הלידה לבין ההכנסות של היולדת מעבודה ברבעון שקדם ללידה, שבגינם מגיעים "דמי ביטוח".
לנוכח האמור לעיל, ובשים לב לעילת הדחיה, לדידנו, השאלה ראשונה שאותה יש לשאול בענייננו הוא האם התובעת נעדרה מעבודתה בשל ההריון או הלידה, והאם ניתן להצביע על היום שבו "הפסיקה את עבודתה" מחמת ההריון /הלידה.
בשלב שני וככל שימצא כי קיים "יום קובע", יש לבדוק האם התובעת עומדת בתנאי הזכאות הקבועים בסעיף 50 לחוק, וככל שיקבע כי קמה לתובעת זכאות לדמי לידה, ותקבע משך תקופת הזכאות , יהיה מקום לחשב את דמי הלידה בהתאם לשכר הרגיל ברבעון שקדם ללידה (נציין כי עניין זה ממילא לא הוגדר כחלק מהפלוגתאות בהליך דנן).

מן הכלל אל הפרט
בפתח הדברים יצויין כי במהלך הדיון בפנינו הובהר כי בית דין זה איננו מוסמך לדון בטענותיה הנזיקיות של התובעת בדבר הסתמכות על מצג שיצרה כלפיה פקידת התביעות וכי הדיון יוגבל לשאלת הזכאות על פי החוק.
מהראיות שבפנינו עולה כי התובעת יצאה לחופשת מחלה בעקבות אירוע שבץ מוחי בחודש ספטמבר 2012 ושבה לעבודתה בחלוף כשנתיים, בחודש ספטמבר 2014. במהלך תקופת הה יעדרות התובעת הרתה וילדה ביום 24/1/14 .
לפי פרשנותו הלשונית הפשוטה של סעיף 48 לחוק, בשל רצף ההיעדרות של התובעת שראשיתו באירוע השבץ בספטמבר 2013 וסיומו בחודש ספטמבר 2014 אין מנוס מלקבוע כי התובעת הפסיקה את עבודתה זמן רב לפני הלידה מחמת מצבה הנוירולוגי והמשיכה את היעדרותה מעבודה גם זמן רב לאחר הלידה, ולפיכך בענייננו אין לכאורה "יום קובע" שבו התובעת הפסיקה את עבודתה בהיותה בהריון שהסתיים בלידה (כמשמעו בחוק).
אכן, בית הדין הארצי לעבודה לא ראה בהפסקת עבודה בת שבועיים, לצורך טיפולי פוריות בהפריית מבחנה שנסתיימה מיד בהריון ולאחריו בשמירת הריון ולידה, כשוללת מהמבוטחת את זכותה לדמי לידה, וזאת למרות שבהפסקת העבודה הראשונית לא הייתה המבוטחת עדיין בהריון [דיון תשן/107-0 יפה טוויג – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 39 (להלן – הילכת טוויג)]. ברם, הנסיבות שבבסיס הילכת טוויג שונות מן המקרה שלפנינו, והן ייחודיות לאותו מקרה, ולכן אין להקיש מהן לענייננו.
ענייננו דומה לנסיבות שהתבררו בפני בית הדין הארצי לעבודה בעניין לאה ברוק [ראה עב"ל 59/09 המל"ל נ' לאה ברוק (פסק דין מיום 24/11/09)] שכן התובעת הפסיקה את עבודתה זמן רב לפני שהרתה, למעלה משנה לפני שילדה, בנסיבות שאין כל קשר בינן לבין ההריון.
עוד יש להזכיר כי על פי קביעת ועדה רפואית של המל"ל התובעת סימה את תקופת אי הכושר בחודש ספטמבר 2013 (4 חודשים לפני הלידה) עת נקבעה לה נכות צמיתה בשיעור 41% (נכות נוירולוגית אשר לא מנעה את שובה לעבודה בחלוף כשנה ממועד סיום תקופת אי הכושר על פי המל"ל ).
בנסיבות העניין בענייננו יש קושי לקבל את טענת התובעת לפיה עד ליום 23/1/14 היא הייתה מנועה מלשוב לעבודה מחמת מצבה הנוירולוגי והחל מיום 24/1/14 היא נמנעה מלשוב לעבודה מחמת הלידה.
לנוכח האמור אנו סבורים כי אין מנוס מלקבוע כי אין לתובעת "יום קובע" כמשמעו בחוק.
בנוסף, וכפי שיפורט להלן , לדידנו גם אילו היה לתובעת "יום קובע" הרי שאין היא עומדת בתנאי הזכאות הקבועים בסעיף 50 לחוק.

תנאי הזכאות הקבועים בסעיף 50 לחוק:
סעיף 50 לחוק קובע כתנאי לזכאות לדמי לידה, כי שולמו בגין התובעת דמי ביטוח משכרה, בגין התקופה שקדמה ללידה, הכל כמפורט בסעיף.
בסעיף 50(ב) המחוקק מצא להבהיר כי בצד ההכרה בתקופות שבגינן שולמו "דמי ביטוח מהשכר", יוכרו גם תקופות נוספות כתקופות "מבוטחות", המקנות זכאות לדמי לידה.
50.(א) מבוטחת ששולמו בעדה דמי ביטוח משכרה כעובדת או ששילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאית (בסעיף זה – דמי ביטוח), תהיה זכאית לדמי לידה –
(1) בעד פרק זמן של 15 שבועות – אם שולמו דמי ביטוח בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע;
(2) בעד פרק זמן של 8 שבועות – אם שולמו דמי ביטוח בעד 6 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע.
(ב) לענין סעיף קטן (א) יראו תקופה מהמנויות להלן, שקדמה ליום הקובע, כתקופה שבעדה שולמו דמי ביטוח:
(1) תקופה שבעדה שולמו לאשה דמי פגיעה, דמי לידה, דמי אבטלה, דמי הסתגלות מיוחדים, דמי תאונה, גמלה לשמירת הריון, קצבת נכות לפי פרק ה' בשל נכות שדרגתה 100%, תגמול לפי פרק י"ב או תגמול לפי פרקים י"ג או י"ג1 בשל נכות שדרגתה 100%;
(2) תקופה שבעדה שולמו לאשה דמי מחלה או תמורת חופשה שנתית באמצעות קופת גמל כמשמעותה בסעיף 180;
(3) שני החודשים הראשונים של חופשה ללא תשלום;
(4) תקופה שבה היתה האשה מבוטחת לפי סעיף 40(ב)(2), ובלבד שעבדה כעובדת או כעובדת עצמאית לפחות 30 ימים רצופים בתכוף לפני היום הקובע;
(5) תקופה שבה היתה האשה עובדת עצמאית, ומועד תשלום דמי הביטוח בעד אותה תקופה חל לאחר היום הקובע או בחודש שבו אירעה הלידה.

בענייננו אין חולק כי עד חודש ינואר 2013 שולמו בגין התובעת דמי ביטוח מהשכר, אלא שלמרבה הצער בשל מחלתה, מחודש פברואר 2013 ועד חודש דצמבר 2013 (11 חודשים לפני הלידה) התובעת שהתה בחל"ת ולפיכך ככל שלא תוכר תקופת החל"ת (כולה או לפחות 4 חודשים ממנה ) כתקופה מזכה, הרי שלא תעמוד לתובעת תקופת האכשרה הקבועה בחוק.
כאמור אין חולק כי מדובר בחודשים בהם התובעת לא עבדה בפועל ולא שולם לה "שכר" עבור עבודתה, למעט בחודש מאי 201 3 שאז שולם לתובעת בונוס CICP בגין מכירות שביצעה בשנה קודמת.
אמנם מדובר בבונוס ששולם בגין מכירות של התובעת בשנת 2012 ואולם עדותה של התובעת, לפיה לא הי יתה זכאית לבונוס אילו הייתה מפסיקה לעבוד (ר' עדות אביה) לא נסתרה. לפיכך לדידנו יש לראות את הסכום כהכנסה ששולמה לתובעת בשנת 2013. אשר על כן בגין חודש מאי 2013 שולם לתובע שכר.
ואולם בחודש אחד לא די, שכן אנו סבורים כי לא ניתן לראות בתשלומים שקיבלה התובעת מחברת הביטוח בגין אבדן כושר עבודה כ - "שכר" כמשמעו בסעיף 50 (א) לחוק.
בסעיף 50(ב) המחוקק הכיר בתקופות שבהם לא שולם למבוטחת "שכר", כתקופות המקימות זכאות לדמי לידה , ואולם לטעמנו מדובר ברשימה סגורה שאותה קבע המחוקק , אשר אין מקום להרחיבה ולהוסיף עליה תקופות מזכות בהחלטה שיפוטית.
נבהיר, כי הכרה בתקופת זכאות לגמלת אבדן כושר עבודה כתקופה המקימה תקופת אכשרה לדמי לידה יוצרת העדפה של התובעת על פני מבוטחת אחרת, אשר בעת שלא יכלה לשוב לעבודתה מחמת מצבה הרפואי לא נהנתה מתגמולי ביטוח. העדפה מסוג זה, אפשר שהיא מוצדקת לגופו של עניין ואפשר שאין להצדיקה , ואולם מדובר בעניין שעל המחוקק להכריע בו.
בשולי הדברים יוער, כי אפשר שהיה מקום לזקוף את תשלום הבונוס ששולם לתובעת בחודש מאי 2013 לחודשים הקודמים (לרבות פברואר – אפריל 2013) זאת בהתאם להוראות סעיף 5 לתקנות הביטוח הלאומי (תשלום ופטור מתשלום דמי ביטוח) תשנ"ה 1995 (שכן אין מדובר בתשלום חודשי אלא ב"תשלום נוסף"). לו כך נעשה, אפשר שהיתה עומדת לתובעת תקופת אכשרה לפי סעיף 50 (א) (2) לחוק (8 שבועות) . דא עקא, שטענה זו לא התבררה בפנינו ולא מצאנו לבקש מהצדדים להשלים את הטיעון בעניין, בשים לב לקביעתנו דלעיל לפיה ממילא יש לדחות את התביעה בהעדר "יום קובע".
מכל הטעמים שפורטו לעיל החלטנו לדחות את התביעה.
כמקובל בהליכים מסוג זה אין צו להוצאות.
לצדדים זכות ערעור על פסק הדין. ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ג חשוון תשע"ח, (02 נובמבר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר איסר באומל
נציג עובדים

אופירה דגן-טוכמכר, שופטת – אב"ד

מר יהודה פינקלשטיין
נציג מע סיקים


מעורבים
תובע: תמר שפריר המר
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: